חידושי הרמב"ן על הש"ס/סנהדרין/פרק ד

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו חננאל | מאירי | ריטב"א | רמב"ן | ר"ן | יד רמ"ה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | מהר"ם | רש"ש | בן יהוידע

על ש"ס: חידושי הרמב"ן | ראשונים | אחרונים

דף לב עמוד א

זו ששנינו בפרק אחד דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה. לא נתברר בגמרא ולא בפירושי הראשונים אם לענין המנין או שלא ישתקו אותו אבל נראה לי שאפילו למנין נמנה עמהם שהרי שנינו בפרק היו בודקין אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכו מעלין אותו ומושיבין אותו בינהם משמע שאם עמדו למנין נמנה כאחד מן הדיינין ובודאי כשם שהוא נמנה לזכות נפשות כך הוא נמנה בין לזכות בין לחובה בדיני ממונות דהיינו מתני' דאחד דיני ממונות, ועוד אמרו א' מן התלמידים שזכה ומת רואין אותו כאלו הוא חי ועומד במקומו מהא ודאי שמעינן דהא ששנינו דיני נפשות הכל מלמדין זכות ואוקימנא בא' מן התלמידים שאפילו להיות במנין הדיינין שנינו שא"ת לומר שלא ישתקו אותו כיון שמת לאיזה דבר אתה רואה כאלו הוא חי ועומד במקומו הרי כבר אמר טעמו והלך לו וליכא למימר דחיישינן דלמא היה מראה פנים לדבריו עד שיהו הכל מודים בהוראתו דא"ה אי אתה רואה אותו כאלו הוא חי ועומד במקומו אלא יותר אתה מחשבו והוה לן למימר זכה א' מן התלמידים ומת פטור ועוד שא"כ מה זו שאלה ששאלו דלמא אלו היה קיים הדר בו והלא לקולא תולין בו אפילו להחזיר הכל לדבריו והיאך אמרו מוצא מכלל רבינו דלמא יכול הוא לחזור וללמוד חובה בגמר דין אלא שאנו תולין בו שלא יחזור לעולם דהא משא ומתן הוא לדידיה ולית ביה גמר דין ודבר זה לא ניתן ליכתוב שאם הוא חי אינו נמנה עמהם וכשהוא מת ניחוש שמא אחריו כל אדם ימשוך חי קולו אחד כשהוא מת קולו שבעה אתמהא ואלו אמר כל ראיותיו ומת מי איכא למימר הכי ואנן זכה סתם קאמרינן ומשמע שכבר סיים זכיותיו וראיותיו אלא ודאי ש"מ שמונין אחד במחלוקת הדיינין וכן פי' רש"י ז"ל רואין אותו לענין המנין, ועוד פירש לקמן בפ' נגמר הדין דזכה שהוציא דברו וטעמו אבל מה ששאלו בגמ' אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות ונשתתק וזהו פי' הרב ז"ל דהכי קא מיבעי ליה מי אמרינן דלמא אי לא נשתתק היה ממש דבריו וצריך לסתור הדין להביא דיינים אחרים ומדבריו למדנו שאין כן בשזכה שכבר אמר טעמו וממשו אלא נמנה אחד בכלל הדיינין אבל כשלא למד חוששין לו, ותמיה לי א"כ היאך אמרו שם בגמ' ת"ש דאמר ר' יוסי בר חנינא דלמא להכי אר"י בר חנינא זכה לומר דהיכא דזכה מונין לו אחד אבל כשלא זכה דין אחר יש לו שצריך לסתור את הדין לגמרי ואיכא למימר הכי פרכינן זכה אין לא זכה אין חוששין לו כלל דאי הכי לישמעינן ר' יוסי בר חנינא לא זכה וכ"ש כשזכה שאין אומרין דלמא הוה הדר ביה, הא למדנו מ"מ דהא דתנן ודיני נפשות הכל מלמדין זכות ומפרשי לה בגמ' באחד מן התלמידים שאפילו לענין המנין תנן ודכוותה רישא בדיני ממונות הכל נמנין בין לזכות בין לחובה כלומר שהן נמנין בדין להלך בהן אחר הרוב, ואם תאמר א"כ לר' יוסי בר יהודה דאמר אפילו אחד מהעדים מלמד עליו זכות מצינו עד נעשה דיין, איכא למימר כין דאיכא בית דין שלם חוץ ממנו אינו נקרא דיין אע"פ שהוא נמנה בכלל לענין המחלוקות, ומיהו הא דתנן אמר יש לי ללמד על עצמו זכות שומעין לו נראה שלא למנין אמרו אלא שלא ישתקו אותו היינו דלא קתני אלא שומעין לו.
ובירושלמי אשכחן הכי תני אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות ובא חבירות וסייעו ובא חבירו וסייעו את מי ממנים לראשון לשני לשניהם נשמעינה מן הדא דאמר ר' יוחנן והוא שנזדכה מפי עצמו אין מושיבין אותו דיין הרי שנזדכה מפי עצמו ונמצא עד ודיין לא מצינו עד נעשה דיין ונראה דה"ג הרי שזדכה מפי עדו וה"פ אם אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות והיו שלשה וכל אחד ראה דבריו של ראשון מי מעלה ומושיבין אותו ביניהם הראשון שהתחיל ויהיה הוא נמנה בכלל הדיינין ותתקיים עדות בשאר שהרי יש שם שנים אחרים או שמא לשני מונין ולא לראשון אם רואין שהוא יותר חכם ויודע לזכות או שמא לשניהם כלומר לכולם ועד נעשה דיין וקס"ד השתא דכיון דאמרי עד מלמת זכות כאחד מן התלמידים הוא שמעלין אותו ומושיבין אותו ביניהם ופשטינן נשמעינא מן הדא דמר ר' יוחנן נזדכה מפי עצמו אין מושיבין אותו דיין ולא אמרו שהוא מלמד זכות על עצמו אלא ששומעין לו ואין משתקין אותו וכן נמי לדברי האומר דעד מלמד זכות לא אמר שמושיבין אותו דיין שאין עד המעיד נעשה דיין אלא לומר שאין משתקי אותו, ולדברי חכמים משתקין אותו בנזיפה משום דמיחזי כנוגע בעדות כטעמא דמפרש בגמרין.
ותו גרסינן בירושלמי חזיקה שאל הרי שהיה יוצא ליהרג ונשתתק כך אומרים הואיל ולא נשתתק היה לו ללמעד על עצמו זכות שמע ר' יוחנן ומר הא שאלתיה דחמרא אלא תני הרי שהיה יוצא ליהרג ואמר יש לי ללמד על עצמי זכות ונשתתק כך אנו אומרים הואיל ונשתתק היה לו ללמד על עצמו זכות ונשתתק אמר הא אמירה אמורה זה סיוע לפי' רש"י ז"ל שפי' בתלמיד ונשתתק אמר שצריך לסתור את הדין שהרי כבר פירשנו שהוא עצמו אינו נמנה במנין אלא לומר ששומעין דבריו ואין משתקין אותו, וכיון שכן זה הרי שתיקוהו מן השמים ומה לנו עליו הא נראה שחוששין שמא היה ממש בדבריו וסותרין הדין, ודנין אותו בתחלה בסנהדרי חדשה אבל מכלל כל הדברים עולה בידינו באחד מן התלמידים שמזכה שנמנה במנין הדיינין לענין המחלוקות ושמעינן דשלשה שישבו בדין שנים מזכין או מחייבין ואחד חולק עליהם ותלמיד אחד או שנים מן השוק רואין דבריו של יחיד אין אותו היחיד בטל במיעוט אלא הולכין אחר רוב העיר, ואע"פ שאין רוב דיינין שישבו תחילה בדין זה וכדקתני.
ומצאתי דין לר' משה הספרדי ז"ל שכתב דיני ממונות הטמאות והטהרות האב ובנו הרב ותלמידו מונין בשנים ודיני נפשות ומכות וקדוש החדש ועבור השנה האב ובנו הרב ותלמידו מונים אותם כאחד, זה שאנו מונין האב עם הבן בין באחד בין בשנים כגון שהיה אחד מהן בסנהדרין והשני היה מן התלמידים שאמר יש לי ללמד זכות או חובה שומעין דבריו ונושאין ונותנין עמו ונמנין עמו ובשעת גמר דין אין גמורין את הדין בקרובים שהדיינין הקרובים פסולין לדין ואע"פ שיש לדקדק בדברי הרב ז"ל ובגרסתו מכל מקום למדנו שהוא מונה אחד מן התלמידים למנין הדיינין ועוד כתב אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמוד עליו זכות מעלין אותו עמהם לסנהדרין אפילו אמר הנדון עצמו יש לי ללמד על עצמי זכות שומעין לו ועולין למנין והוא שיש ממש בדבריו, ובזה איני מודה לו כמו שכתוב למעלה.
מצאתי כן בתשובותיו של רבינו האי גאון ז"ל ואם נחלקו בית דין שהם שלשה שנים אומרים כך אם שוין בחכמה מניחין דברי יחיד ועושין דברי שנים ואם האחד עדיף מן השנים הולכין אחר מי שנתן טעם לדבריו ע"כ, ולא נתחוור לי ממתני' דסנהדרין, מיהו בפרק קמא דיבמות (דף י"ד) גבי מחלוקות דבית שמאי ובית הלל אמרינן כגון דב"ה רובא מ"ד לא עשו ב"ש כדבריהם דהא ב"ה רובא, ומ"ד עשו כי אזלינן בתר רובא היכי דכי הדיי נינהו הכא ב"ש מחדדי טפי, וקי"ל התם כמ"ד עשו אלמא אם אחד מהם חכם גדול מכל חבריו אין דבריו בטלי, ויש לומר התם לא יושבים בדין הם עושה כרצון עצמו לפי שלבו נוטה אחר חכמה, אבל סנהדרין כולן צריכין להם וראוי היה שיסכימו כולם לאותו דעת ר' אלא דרחמנא אמר אחרי רבים להטות, הלכך בשלשה דיינין נמי הולכין אחר הרוב, ועדיין קשה לי הא דיבמות מדר' אליעזר בן הורקנסו דבטלי דבריו ומדר"מ שגלוי וידוע שאין בדורן כמותן, ואם תאמר הן עצמן רשאין לעשות כדבריהם דאינהו קים להו בנפשייהו דידע טפי אבל אחריני לא והתניא הרוצה לעשות כדברי בית שמאי עושה כדברי בית הלל עושה אלמא כל אדם עושין כן ושמא יא לומר ר' אליעזר ור"מ יחיד במקום רבים אין דברין של אחד במקום שנים אבל קבים ורבים אין הולכין אחר רוב מנין אלא אם רצו הולכין אחר רוב חכמה מכל מקום זה סיוע קצת לדברי הגאון ז"ל ואין דברי החכם בטילין מיד אלא שואלין עליהם למקום הוועד שאם יש להן לברר כיון דמחודד וגמר טפי, אבל אי אפשר לבבר עושין כדברי המרובין כמו שעשו במחלוקתן של ר"א ור"מ כדפירשית: