רי"ף על הש"ס/סנהדרין/פרק ו
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רבינו חננאל |
מאירי |
ריטב"א |
רמב"ן |
ר"ן |
יד רמ"ה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | מהר"ם | רש"ש | בן יהוידע
(דף מב:)
(דף רי"ף יד:) נגמר הדין מוציאין אותו לסקלו ובית הסקילה היה חוץ לבית דין וכו':
גמ' תניא אמר ר' אליעזר שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה ומעשה בא' שרכב על הסוס בשבת בימי יונים והביאוהו לב"ד וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא מפני שהשעה צריכה לכך שוב מעשה באחד שהטיח את אשתו תחת התאינה והביאוהו לב"ד והלקוהו לא מפני שראוי לכך אלא מפני שהשעה צריכה לכך׃
מתני' ולא זו בלבד אלא כל המלין את מתו עובר בלא תעשה אא"כ הלינו לכבודו כדי להביא לו ארון ותכריכין אינו עובר עליו וכו':
גמ' א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מנין למלין את מתו שעובר עליו בלא תעשה ת"ל דברים כא כי קבור מה ת"ל תקברנו מכאן למלין את מתו שעובר עליו בלא תעשה:
ולא היה קוברין אותו בקברות אבותיהן:
וכל כך למה לפי שאין (דף רי"ף טו.) קוברין רשע אצל צדיק שנאמר (מ"ב יג) ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע וגו' ויחי ויקם על רגליו על תליו עמד ואל ביתו לא הלך:
קברי דרב הוו שקלי מיניה עפרא לאישתא בת יומא אתו אמרו ליה לשמואל אמר יאות הן עבדין קרקע עולם היא ואינה נאסרת דכתיב שם כג וישלך את עפרה על קבר בני העם מקיש קברי בני העם לע"ז מה ע"ז במחובר לא הכא נמי במחובר לא והא דתני' שלשה קברות הן קבר הנמצא וקבר הידוע וקבר המזיק את הרבים קבר הנמצא מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה קבר הידוע אסור לפנותו פינהו מקומו טמא ואסור בהנאה קבר המזיק את הרבים מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה התם בקבר בנין עסקינן אבל קבירה דהפירה דליכא עליה בנין לא מיתסרא מאי טעמא קרקע עולם היא ׃ איתמר האורג בגד למת אביי אמר אסור ורבא אמר מותר אביי אמר אסור הזמנה מילתא היא ורבא אמר מותר הזמנה לאו מילתא היא והלכתא כוותיה דרבא אמר רב חסדא האי סודרא דאזמניה למיצר ביה תפילי צר ביה תפילי אסור למיצר ביה פשיטי אזמניה ולא צר ביה צר ביה ולא אזמניה שרי למיצר ביה פשיטי:
תניא מותר המתים למתים מותר המת ליורשיו כיצד גבו למת סתם.
זה הוא מותר המתים למתים גבו למת זה זה הוא מותר המת ליורשיו היה אביו ואמו מזרקין לו כלים מצוה על אחרים להצילן אמר רשב"ג בד"א שלא נגעו במטה אבל נגעו במטה (דף רי"ף טו:) אסורין ודוקא דנגעו במטה הנקברת עמו משום דמיחלפא בתכריכי המת:
כיס שעשאו להניח בו תפילין והניח בו תפילין אסור להניח בו מעות הניח בו תפילין מותר להניח בו מעות כדרב חסדא דאמר צר ביה ולא אזמניה מותר האומר לאומן עשה לי תיק של ספר או נרתק של תפילין עד שלא נשתמש בהן קדש משתמש בהן חול נשתמש בהן קדש אסור להשתמש בהן חול:
סליקו להו נגמר הדין