קידושין עו ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מוקים לה בלויה ובת ישראל אלא מתניתא נימא פליגא לא אמאי עוד אחת זוג אחת אמר רב יהודה א"ר זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרים בכל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות איני והאמר רב חמא בר גוריא אמר רב משנתינו כשקורא עליו ערער מאן דמתני הא לא מתני הא איכא דאמרי אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרים כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות אמר רב חמא בר גוריא אמר רב גאם קורא עליו ערער צריך לבדוק אחריה:
אין בודקין מן המזבח ולמעלה:
מאי טעמא אי לאו דבדקוה לא הוו מסקי ליה:
ולא מן הדוכן ולמעלה:
מאי טעמא דאמר מר ששם היו יושבים מייחסי כהונה ומייחסי לויה:
ולא מסנהדרין ולמעלה:
מאי טעמא דתני רב יוסף כשם שבית דין מנוקין בצדק דכך מנוקין מכל מום אמר מרימר מאי קראה (שיר השירים ד, ז) כולך יפה רעיתי ומום אין בך אימא מומא ממש אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא (במדבר יא, טז) והתיצבו שם עמך העמך בדומים לך ודלמא משום שכינה אמר רב נחמן אמר קרא (שמות יח, כב) והקל מעליך ונשאו אתך בדומים לך:
כל מי שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים:
למימרא דלא מוקמינן מפסולים ורמינהו הכל כשרים לדון דיני ממונות ואין הכל כשרים לדון דיני נפשות והוינן בה הכל לאיתויי מאי ואמר רב יהודה ולאיתויי ממזר אמר אביי בירושלים וכן תני רב שמעון בר זירא בקידושי דבי לוי בירושלים:
וגבאי צדקה משיאים:
מאי טעמא כיון דמנצו בהדי אינשי דאמר מר זממשכנים על הצדקה ואפילו בערב שבת ואם איתא דאיכא אית ליה קלא אושפזיכניה דרב אדא בר אהבה גיורא הוה והוה קא מנצי איהו ורב ביבי מר אמר אנא עבידנא סררותא דמתא ומר אמר אנא עבידנא סררותא דמתא אתו לקמיה דרב יוסף אמר להו תנינא (דברים יז, טו) שום תשים עליך מלך מקרב אחיך חכל משימות שאתה משים לא יהיה אלא מקרב אחיך אמר ליה רב אדא בר אהבה ואפילו אמו מישראל אמר ליה טאמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה הלכך רב ביבי דגברא רבא הוא ליעיין במילי דשמיא ומר ליעיין במילי דמתא אמר אביי הלכך מאן דמשרי צורבא מדרבנן באושפיזיכניה לאשרי כרב אדא בר אהבה דידע למהפיך ליה בזכותיה רבי זירא מטפל בהו רבה בר אבוה מטפל בהו במערבא אפילו ריש כורי לא מוקמי מינייהו בנהרדעא אפי' ריש גרגותא לא מוקמי מינייהו:
רבי יוסי אומר אף מי שהיה וכו':
מאי טעמא דייקי ומחתמי:
רבי חנינא בן אנטיגנוס וכו':
אמר רב יהודה אמר שמואל בחיילות של בית דוד אמר רב יוסף מאי קרא (דברי הימים א ז, מ) והתיחשם בצבא במלחמה וטעמא מאי אמר רב יהודה אמר רב כדי שתהא זכותן וזכות אבותם מסייעתן והאיכא (שמואל ב כג, לז) צלק העמוני מאי לאו דאתי מעמון לא דיתיב בעמון והאיכא (שמואל ב כג, לט) אוריה החתי מאי לאו דאתי מחת לא דיתיב בחת והאיכא (שמואל ב טו, יט) אתי הגיתי וכי תימא הכי נמי דיתיב בגת והא אמר רב נחמן אתי הגיתי בא ובטלה ועוד אמר רב יהודה אמר רב ארבע מאות ילדים היו לו לדוד וכולם בני יפת תואר היו וכולם מסתפרים קומי ומגדלים בלורית היו וכולם יושבים בקרוניות של זהב והיו מהלכים בראשי גייסות והן הן בעלי אגרופים של בית דוד דאזלי לבעותי עלמא:
רש"י
עריכה
מוקי לה בלוייה וישראלית - כדקתני מתניתין מוסיפין עליהן עוד אחת:
מי לימא פליגא - אמתניתין:
מאי מוסיפין עוד אחת - דקתני מתני':
זוג אחת - שתי אמהות:
זו דברי ר"מ - סתם מתניתין דמצריך בדיקה:
כשקרא עליו ערער - א"צ בדיקה אלא אם קראו עליה שני עדים שמץ של פסול ולא שמעידים עדות גמורה אלא יציאת קול וכיון דקרא עליה ערער אמאי פליגי רבנן:
מאן דמתני הא - משמיה דרב:
לא מתני הא - ואמוראי נינהו רב יהודה ורב חמא אליבא דרב:
צריך לבדוק אחריה - אפי' לרבנן:
ששם היו יושבים - בלשכת הגזית היו יושבים סנהדרין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ומייחסים את הכהנים והלויים להבדיל פסולים מן העבודה ומן הדוכן:
מכל מום - פסול יוחסין ובסנהדרין קאמר או גדולה או קטנה אבל דיינין בעלמא לא כדלקמן:
עמך - מיוחסין כמותך:
ודלמא משום שכינה - סנהדרין שבאותה שעה הוצרכו להיות מיוחסין משום שכינה על שם נבואה נאספו שם כדכתיב (במדבר יא) ואצלתי מן הרוח וגו' אבל סנהדרין שהן לדון כגון סנהדרי דיתרו חותן משה לא:
ונשאו אתך - גרסינן ולא גרס במשא העם אלא אסנהדרין דיתרו קאי והקל מעליך ונשאו אתך:
שוטרי הרבים - דיינין בעלמא שאינן ממנין עשרים ושלש של סנהדרי קטנה:
בירושלים - היו מקפידין על כל דייניהם לייחסן:
ממשכנין - נוטלי' משכונות על צדקה שיפסקו עליו ואינו נותנן:
ואפי' בערב שבת - שהאדם טרוד ומתוך כך מריבין עמהן ומבזין אותן:
כל משימות - מריבוייא דמשמעות דקרא קא יליף משום תשים מקרב אחיך תשים כל משימות ואפי' סנהדרי קטנה:
במילי דשמיא - בגבאי צדקה ובקיצותה וחלקותה וסדר מתורגמנין ומפטירין:
במילי דמתא - שאר צרכי צבור לדברי הרשות לטורזינא לכריא פתיא לאגלי גפא:
לאשרי - כמו לתור להם מנוחה (במדבר י) אתר בית משרי:
מיטפל בהו - מתעסק בהם לכבדם ולהושיבם בשררה:
ריש כורי - ממונה על המדות לשון לתך וכור:
גרגותא - להשקות בית השלחין פעמים שהם של רבים וממנים שוטר עליו שלא ישקה איש ביומו של חבירו:
בחיילות של בית דוד - שהיו באים בחלוקה חדש בחדש וחוזרין חלילה והוא לשון איסטרטיא וכותבין בשמות משפחת פלוני ופלוני בחדש פלוני והיו זהירין לייחסן מכל מום כדמפרש שתסייעם זכות אבותם במלחמה:
ותו ליכא - ל"ג:
צלק העמוני - בראשי גבורים אשר לדוד נמנה:
דאתי מעמון - ונתגייר אלמא לא הקפיד על הגרים:
והא אמר רב נחמן - במס' עבודה זרה (דף מד.) בא אתי הגיתי שהיה עובד כוכבים ובטלה לעבודת כוכבים של עטרת מלכם והוא שם שיקוץ עמונים:
ילדים - בחורים היו לדוד בחיילותיו ולא היו בניו:
בני יפת תואר - נשים שלקחו אנשי ישראל במלחמה כדכתיב (דברים כא) והבאתה אל תוך ביתך ומתוך כך היו נוהגים כמשפטי העובדי כוכבים:
מספרים קומי ומגדלי בלורית - מאחורי ערפם:
לבעותי עלמא - אבל לא היו יורדין בתוך המלחמה עם ישראל:
תוספות
עריכה
אין בודקין מן המזבח ולמעלה כו'. ואם תאמר אמאי לא קתני אין בודקין משטרות ולמעלה דהא אמרינן בפ"ב דכתובות (דף כד:) מעלים משטרות ליוחסין וי"ל דאין זה רבותא דהא עדות מעליא הוא וא"ת ניתני נמי אין בודקין מנשיאות כפים ולמעלה ומתרומה ולמעלה כדאמר בפרק ב' דכתובות (שם) מעלין מתרומה ליוחסין ויש לומר דגם זה אינו רבותא כיון דלא שייך אלא בכהנים אבל הא [דתנן] אין בודקין מן המזבח ולמעלה רבותא הוא דמיירי אפילו בעבודות הכשרות בזרים כגון שחיטה או הפשט אע"ג דשחיטה כשרה בנשים ובעבדים היינו דיעבד אבל לכתחילה לא עבדי כי אם כשרים מיוחסין:
והקל מעליך ונשאו אתך. ה"ג רש"י ול"ג במשא העם שהרי גבי שכינה כתיב כן והאי קרא דהכא כתיב ביתרו ולא כתיב ביה במשא העם:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/קידושין/פרק ד (עריכה)
נד א מיי' פי"ט מהל' איסורי ביאה הלכה י"ט, טור ושו"ע אה"ע סי' ב' סעיף ג':
נה ב מיי' פי"ט מהל' איסורי ביאה הלכה י"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' ב' סעיף ב':
נו ג מיי' פי"ט מהל' איסורי ביאה הלכה י"ח, טור ושו"ע אה"ע סי' ב' סעיף ב':
נז ד מיי' פ"ב מהל' סנהדרין הלכה ו', סמג עשין צז:
נח ה מיי' פ"ב מהל' סנהדרין הלכה א', [ סמג עשין צז ]:
נט ו מיי' פ"ב מהל' סנהדרין הלכה ט', סמג עשין צז, טור ושו"ע חו"מ סי' ז' סעיף ב':
ס ז מיי' פ"ז מהל' מתנות עניים הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ח סעיף ב':
ראשונים נוספים
ששם היו מיוחסי כהונה ולוויה. פי' דכי תנן התם לשכת הגזית שם היתה סנהדרי גדולה יושבת ודנה את וכהונה כהן שנמצא בו פסול לבוש שחורים ומתכסה שחורים ויוצא הולך לו כהן שלא נמצא בו פסול לובש לבנים ומתעטף לבנים ונכנס משמע עם אחיו הכהנים ויום טוב היו עושים שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן ומפרש במתני' כשם שהיו בודקים את הכהנים. כך היו בודקים את הלוים. אף מי שהיה חתום בארכי הישנה של צפורי שלא היו חותמין בה אלא מיוחסין:
ונשאו אתך בדומין לך. פי' היינו דכתיב בפ' יתרו והקל מעליך ונשאו אתך דאלו אידך דכתיב בע' זקנים ונשאו אתך במשא העם דלמא משום שכינה:
הא דאמרי' ממשכנין על הצדקה אפילו בע"ש משום דכתיב ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך כדאיתא בר"ה ואמרינן בירשלמי מכאן למשכון ואע"ג דקי"ל כל מצות עשה שמתן שכרה כתיב בצדה אין ב"ד מוזהרין עליה ובצדקה כתוב מתן שכרה בצדה בכמה דוכתי שאני הכא דגלי ביה קרא ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך וטעמא דמילתא משום דהכא באמירתו נתחייב לגבוה או לעניים וכשם שכופין אותו לפרוע חובו כופין אתו לפרוע מה שנתחייב להקדש שלא יהא כח הדיוט חמור משל הקדש ובירושלמי פי' בזה טעם אחר ולא אתי בגמרא דילן כדכתיבנא בפ' השותפין. כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה כדפרי' בב"ק:
מהדורות תנינא, תליתאה ורביעאה:
מתוך: תוספות רי"ד/קידושין/פרק ד (עריכה)
אמר לי' ואפילו אמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה. והכי נמי אמרינן בפ' החולץ בהלכות המחזיר גרושתו רבא אכשריה לרב מרי בר רחל ומנייה: ואע"ג דאמר מר כל משימות שאתה משיום לא יהו אלא מקרב אחיך כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה והכי נמי אמרינן בריש פרק מצות חליצה (דף ק"ב ע"א.) אמד רבא גר דן את חברו גר דבר תורה שנא' (דף ל"ו ע"ב וע"ש בתוס' בד"ה חדא.) שום תשים עליך מלך מקרב אחיך עליך הוא דבעינן מקרב אחיך אבל גר אפי' חברו ואם היתה אמו מישראל דן אפי' ישראל אולענין חליצ' עד שיהא אביו ואמו מישראל מאי טעמא תרי בישרלא כתיבי ומאי דאמרינן בפ' אחד דיני ממונות (דף מ"א ע"א וה"ל להביא המוקים שם דף ח' ע"ב.) הכל כשרין לדון דיני ממונת ואין הכל כשרים לדון דיני נפשות אלא כהנים ולוים וישראלים המשיאין לכהנוה. הכל לאיתויי מאי לאיתויי גר. ההוא שאינו מישרלא דאפילו הכי פסול. בדיני מפשוט דבעי' אתך בדמין לך וכשר בדיני ממונות אבל אם לא היתה אמו מישרלא אינו כשר מן התורה אפי' בדניי ממונתו דבעינן מקרב אחיך. אבל המורה פי' בפ מצות חליצה גר דן את חבירו גר דיני נפשות דאלו דינו ממונות אפי' ישראל דתנן הכל כשרין לדון דיני ממונות ואמרי' הכל לאתויי אפילו גרים ואינו נראה דהא אין דנין דיני נפשו' אלא בסנהדרין של עשרים ושלשה וגר פסול לישב בסנהדרין לא מיבעיא גר גרידא אלא אפי' אמו מישראל דבעי' אתך בדומין לך ובעי' כשרין המשיאין לכהנוה האיך יתכן שידון גר את חבירו דיני נפשות. ותו גר גרידא מי כשר בדיני ממונות לדון ישראל והא בעי' כל משימו' שאתה משי' לא יהו אלא מקרב אחיך. אלא ודאי האי גר דמרבינן בסנהדרין כשאמו מישרלא הוא. וריב"א זצוק"ל כבת התם בסנהדרי' חדא לאתויי גר. דוקא חברו גר אבל ישראל לא כדאמרי' בפ' מצות חליצה כו' ואינו נ"ל שאם אינו מרבה הגר אל אלדון חברו גר ולא ישראל אמאי מפליג בין דיני ממונות לדיני נפשות ליפלוג בדניי ממונות גופייהו בין גר ובין ישראל אלא ודאי כשמכשיר הגר בדיני ממונות אילו לישראל מכשירו ואינו פוסלו אלא בדיני נפשות הלכך אין לפרשו אלא בגר שאמו מישראל והיכא כתב רבי' יצחק מפאס זצוק"ל התם ולא מיתוקמא האי דאמרי' הכא לאתויי גר אלא כשאמו מישראל.
מתוך: תוספות ר"י הזקן/קידושין/פרק ד (עריכה)
ריש כורא. ממונה על המדות:
ריש גרגותא. בור להשקות בית השלחין ופעמים הוא של רבים וממנים שם שוטר שלא ידלה איש ביום של חבירו:
בערכי. שהיה כתוב בסדרי הדיינים:
ישנה. מעיר ישנה של צפורי:
של בית דוד. שהיו באים למחלוקת חדש בחדש וחוזרים חלילה והוא לשון איסטרטיא:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה