משנה סנהדרין ד
סנהדרין פרק ד', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נזיקין • מסכת סנהדרין • פרק רביעי ("אחד דיני") • >>
פרקי מסכת סנהדרין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה, שנאמר (ויקרא כד, כב) משפט אחד יהיה לכם.
מה בין דיני ממונות לדיני נפשות.
דיני ממונות בשלשה, ודיני נפשות בעשרים ושלשה.
דיני ממונות פותחין בין לזכות בין לחובה, ודיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין לחובה.
דיני ממונות מטין על פי אחד בין לזכות בין לחובה, ודיני נפשות מטין על פי אחד לזכות ועל פי שנים לחובה.
דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה, דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה.
דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה, ודיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה.
דיני ממונות המלמד חובה מלמד זכות והמלמד זכות מלמד חובה, דיני נפשות המלמד חובה מלמד זכות, אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה.
דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה, דיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום.
דיני ממונות גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה, דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה, לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב.
דיני הטומאות והטהרות מתחילין מן הגדול, דיני נפשות מתחילין מן הצד.
הכל כשרין לדון דיני ממונות ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות, אלא כהנים, לוים, וישראלים המשיאין לכהונה.
סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה, כדי שיהו רואין זה את זה.
ושני סופרי הדיינין עומדין לפניהם, אחד מימין ואחד משמאל וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין.
רבי יהודה אומר, שלשה, אחד כותב דברי המזכין ואחד כותב דברי המחייבין והשלישי כותב דברי המזכין ודברי המחייבין.
ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהם, כל אחד ואחד מכיר את מקומו.
היו צריכין לסמוך, סומכין מן הראשונה.
אחד מן השניה בא לו לראשונה ואחד מן השלישית בא לו לשניה, ובוררין להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין אותו בשלישית.
ולא היה יושב במקומו של ראשון, אלא יושב במקום הראוי לו.
כיצד מאיימין [ את העדים ] על עדי נפשות, היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן.
שמא תאמרו מאומד , ומשמועה, עד מפי עד ומפי אדם נאמן שמענו, או שמא אי אתם יודעין שסופינו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה.
הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות.
דיני ממונות, אדם נותן ממון ומתכפר לו.
דיני נפשות, דמו ודם זרעיותיו תלויין בו עד סוף העולם, שכן מצינו בקין שהרג את אחיו, שנאמר (בראשית ד, י) דמי אחיך צועקים, אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך, דמו ודם זרעיותיו.
דבר אחר, דמי אחיך, שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים.
לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך, שכל המאבד נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא.
וכל המקיים נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאלו קיים עולם מלא.
ומפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו אבא גדול מאביך.
ושלא יהו מינין אומרים, הרבה רשויות בשמים.
ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו.
לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם.
ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת, והלא כבר נאמר (ויקרא ה, א) והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד וגו'.
ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה, והלא כבר נאמר (משלי יא, י) ובאבוד רשעים רנה.
אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, כב): "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם".
מַה בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת?
- דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה,
- וְדִינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.
- דִּינֵי מָמוֹנוֹת פּוֹתְחִין
- בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה,
- וְדִינֵי נְפָשׁוֹת פּוֹתְחִין לִזְכוּת,
- וְאֵין פּוֹתְחִין לְחוֹבָה.
- דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד,
- בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה;
- וְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד לִזְכוּת,
- וְעַל פִּי שְׁנַיִם לְחוֹבָה.
- דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַחֲזִירִין,
- בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה;
- דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַחֲזִירִין לִזְכוּת,
- וְאֵין מַחֲזִירִין לְחוֹבָה.
- דִּינֵי מָמוֹנוֹת,
- הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְחוֹבָה,
- וְדִינֵי נְפָשׁוֹת – הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת,
- וְאֵין הַכֹּל מְלַמְּדִין חוֹבָה.
- דִּינֵי מָמוֹנוֹת,
- הַמְּלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת,
- וְהַמְּלַמֵּד זְכוּת מְלַמֵּד חוֹבָה;
- דִּינֵי נְפָשׁוֹת,
- הַמְּלַמֵּד חוֹבָה, מְלַמֵּד זְכוּת,
- אֲבָל הַמְּלַמֵּד זְכוּת – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה.
- דִּינֵי מָמוֹנוֹת,
- דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּלַּיְלָה;
- דִּינֵי נְפָשׁוֹת,
- דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּיּוֹם.
- דִּינֵי מָמוֹנוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַּיּוֹם,
- בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה;
- דִּינֵי נְפָשׁוֹת,
- גּוֹמְרִין בּוֹ בַּיּוֹם לִזְכוּת,
- וּבַיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו לְחוֹבָה.
- לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין,
- לֹא בְּעֶרֶב שַׁבָּת,
- וְלֹא בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב:
דִּינֵי הַטֻּמְאוֹת וְהַטֳּהָרוֹת,
- מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל;
- דִּינֵי נְפָשׁוֹת,
- מַתְחִילִין מִן הַצַּד.
- הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת,
- וְאֵין הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת,
- אֶלָּא כֹּהֲנִים,
- לְוִיִּם,
- וְיִשְׂרְאֵלִים הַמַּשִּׂיאִין לִכְהֻנָּה:
סַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גֹּרֶן עֲגֻלָּה,
- כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה.
- וּשְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶם,
- אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל,
- וְכוֹתְבִין דִּבְרֵי הַמְּזַכִּין וְדִבְרֵי הַמְּחַיְּבִין.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה:
- אֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְּזַכִּין,
- וְאֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְּחַיְּבִין,
- וְהַשְּׁלִישִׁי כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְּזַכִּין וְדִבְרֵי הַמְּחַיְּבִין:
וְשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹשְׁבִין לִפְנֵיהֶם,
- כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ.
- הָיוּ צְרִיכִין לִסְמֹךְ,
- סוֹמְכִין מִן הָרִאשׁוֹנָה;
- אֶחָד מִן הַשְּׁנִיָּה בָּא לוֹ לָרִאשׁוֹנָה,
- וְאֶחָד מִן הַשְּׁלִישִׁית בָּא לוֹ לַשְּׁנִיָּה,
- וּבוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד מִן הַקָּהָל,
- וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בַּשְּׁלִישִׁית.
- וְלֹא הָיָה יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן,
- אֶלָּא יוֹשֵׁב בַּמָּקוֹם הָרָאוּי לוֹ:
כֵּיצַד מְאַיְּמִין (אֶת הָעֵדִים) [עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת]?
- הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן,
- שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ:
- מֵאֹמֶד, וּמִשְּׁמוּעָה, עֵד מִפִּי עֵד, וּמִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שָׁמַעְנוּ?
- אוֹ שֶׁמָּא אִי אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹפֵנוּ לִבְדֹּק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה?
- שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ:
- הֶווּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְּדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת.
- דִּינֵי מָמוֹנוֹת,
- אָדָם נוֹתֵן מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ;
- דִּינֵי נְפָשׁוֹת,
- דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם.
- דִּינֵי מָמוֹנוֹת,
- שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּקַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו,
- שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד, י): "דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים";
- אֵינוֹ אוֹמֵר 'דַּם אָחִיךָ' אֶלָּא "דְּמֵי אָחִיךָ",
- דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו.
- דָּבָר אַחֵר:
- דְּמֵי אָחִיךָ,
- שֶׁהָיָה דָּמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים.
- לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי;
- לְלַמֶּדְךָ,
- שֶׁכָּל הַמְּאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל,
- מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא;
- וְכָל הַמְּקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל,
- מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא.
- וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת,
- שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ:
- אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ;
- וְשֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים:
- הַרְבֵּה רָשׁוּיוֹת בַּשָּׁמַיִם.
- וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
- שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבֵּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד,
- וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה;
- וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא –
- טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן,
- וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ.
- שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבֵּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד,
- לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר:
- בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם.
- וְשֶׁמָּא תֹּאמְרוּ: מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת?
- וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (ויקרא ה, א):
- "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע;
- אִם לוֹא יַגִּיד" וְגוֹמֵר.
- "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע;
- וְשֶׁמָּא תֹּאמְרוּ: מַה לָּנוּ לָחֹב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה?
- וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (משלי יא, י):
- "וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה":
נוסח הרמב"ם
(א) אחד דיני ממונות, ואחד דיני נפשות - בדרישה, ובחקירה,
- שנאמר: "משפט אחד יהיה לכם" (ויקרא כד כב).
- מה בין דיני ממונות לדיני נפשות?
- דיני ממונות - בשלשה,
- דיני נפשות - בעשרים ושלשה.
- דיני ממונות - פותחין בין לזכות, בין לחובה,
- ובדיני נפשות - פותחין לזכות, ואין פותחין לחובה.
- דיני ממונות - מטין על פי אחד, בין לזכות בין לחובה,
- ודיני נפשות - מטין על פי אחד לזכות, ועל פי שנים לחובה.
- דיני ממונות - מחזירין, בין לזכות בין לחובה,
- ודיני נפשות - מחזירין לזכות, ואין מחזירין לחובה.
- דיני ממונות - הכל מלמדין זכות וחובה,
- דיני נפשות - הכל מלמדין זכות, ואין הכל מלמדין חובה.
- דיני ממונות - מלמד חובה מלמד זכות, ומלמד זכות מלמד חובה,
- ודיני נפשות - המלמד חובה מלמד זכות, אבל המלמד זכות, אינו יכול לחזור וללמד חובה.
- דיני ממונות - דנין ביום, וגומרין בלילה,
- ודיני נפשות - דנין ביום, וגומרין ביום.
- דיני ממונות - גומרין בו ביום, בין לזכות בין לחובה,
- ודיני נפשות - גומרין בו ביום לזכות, וביום של אחריו לחובה,
- לפיכך, אין דנין - לא ערב שבת, ולא ערב יום טוב.
- ודיני נפשות - גומרין בו ביום לזכות, וביום של אחריו לחובה,
- דיני ממונות - בשלשה,
(ב) דיני ממונות, הטהרות, והטמאות - מתחילין מן הגדול,
- ודיני נפשות - מתחילין מן הצד.
- הכל כשרים - לדון דיני ממונות,
- ואין הכל כשרים - לדון דיני נפשות,
- אלא - כהנים, ולויים, וישראל המשיאין לכהונה.
- ואין הכל כשרים - לדון דיני נפשות,
(ג) סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה,
- כדי שיהו רואין זה את זה.
- ושני סופרי דיינין עומדין לפניהם,
- אחד מן הימין, ואחד מן השמאל,
- וכותבין דברי מזכין, ודברי מחייבין.
- רבי יהודה אומר: שלשה היו -
- אחד כותב - דברי מחייבין,
- ואחד כותב - דברי מזכין,
- והשלישי כותב - דברי מזכין, ודברי מחייבין.
(ד) ושלש שורות של תלמידי חכמים, יושבין לפניהם -
- כל אחד ואחד - מכיר את מקומו.
- צרכו לסמוך - סומכין מן הראשונה,
- אחד מן השניה - בא לו לראשונה,
- ואחד מן השלישית - בא לו לשניה,
- ובוררין להן עוד אחד מן הקהל - ומושיבין אותו בשלישית.
- לא היה יושב במקומו של ראשון,
- אלא יושב - במקום שהוא ראוי לו.
(ה) כיצד מאיימין על עדי נפשות?
- היו מכניסין אותן - ומאיימין עליהן,
- שמא תאמרו מאומד, ומשמועה,
- עד מפי עד, מפי אדם נאמן שמענו,
- או שמא שאין אתם יודעים - שסופנו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה,
- שמא תאמרו מאומד, ומשמועה,
- היו יודעין, שלא כדיני ממונות - דיני נפשות,
- דיני ממונות - אדם נותן ממונו, ומתכפר לו,
- ודיני נפשות - דמו, ודם זרעותיו, תלויים בו עד סוף העולם,
- שכן מצינו בקין, שנאמר: "קול דמי אחיך, צועקים אלי מן האדמה" (בראשית ד י),
- אינו אומר קול דם אחיך, אלא דמי אחיך - דמו, ודם זרעיותיו.
- דבר אחר, דמי אחיך - שהיה דמו מושלך על העצים, ועל האבנים.
- לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד -
- שכל המאבד נפש אחת - מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא,
- וכל המקיים נפש אחת - מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא.
- ומפני שלום הבריות -
- שלא יאמר אדם לחברו: אבא - גדול מאביך.
- ושלא יאמרו המינים: רשיות הרבה בשמים.
- להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא -
- שאדם טובע מאה מטבעות בחותם אחד - וכולן דומין זה לזה,
- מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, טובע את כל האדם בחותמו של אדם הראשון - ואין אחד מהם דומה לחברו.
- לפיכך, לכל אחד ואחד לומר - בשבילי נברא העולם.
- שמא תאמרו: מה לנו ולצרה הזאת?
- והלוא כבר נאמר: "והוא עד, או ראה, או ידע, אם לא יגיד ונשא עוונו" (ויקרא ה א).
- או שמא תאמרו: מה לנו לחוב בדמיו של זה?
- והלוא כבר נאמר: "ובאבוד רשעים רינה" (משלי יא י).
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה סנהדרין, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב