מהרש"ל על הש"ס/סנהדרין/פרק ד


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף לב עמוד אעריכה

רש"י בד"ה הכל כשרין אפי' ממזר הס"ד:

תוס' בד"ה חיישינן כו' אלא אחרי כן במקום הכתוב בו כו'. נ"ב פי' והקנין נעשה במקום המזימים וחזרו אח"כ למקום הכתוב בשטר ושם כתבוהו וק"ל:


דף לב עמוד בעריכה

רש"י בד"ה ופרכינן כו' וליהדרו בהו מי לא כו' קבלת עדות הס"ד והד"א:

בד"ה הכי קאמינא כו' דמיגמר דין הס"ד:


דף לג עמוד אעריכה

רש"י בד"ה יש גדול כו' גדול מחזיק דבריו כו' כצ"ל:

בד"ה והתירוה כו' הרופא הס"ד:

בד"ה אלא זיכה כו' לשלם ואמר הד"א:

בד"ה זכות גרידתא כו'. נ"ב שייך לעמוד השני:


דף לג עמוד בעריכה

רש"י בד"ה ואין מחזירין כו' שזה ניצול הס"ד:


דף לד עמוד אעריכה

רש"י בד"ה דנין אלו כו' ע"פ אחד דנין בראיותיהן אלו כו' כצ"ל הד"א:

תוס' בד"ה מה פטיש כו' והל"ל נמי מה סלע מתחלקת כו' כצ"ל:


דף לד עמוד בעריכה

רש"י בד"ה עולה בההוא קרא נמי כתיב הס"ד:


דף לה עמוד אעריכה

גמ' וכתיב ויאמר ה' צ"ל כתיב:

שם מנא הני מילי אמר ר' חמא בר חנינא כו' ורבא אמר מהכא כו'. נהי דפומא כתבין ליבא דאינשי אינשי כו' כצ"ל. ונ"ב לא ניחא ליה למימר ל' שכחה דאם כן הוה ליה לומר אינשי אלא כפל לשון הוא כלומר לב האדם הוא אדם שדרכו לשכח מה שבלבו ודו"ק:

רש"י בד"ה ואקח רצפה כו' בגרים גרורים כצ"ל:

בד"ה אין צריך לומר שאין ב"ד אחד דנין שנים ביום אחד כצ"ל:

בד"ה ואידך כו' המשכון אשרו הכל דבור אחד:

תוס' בד"ה אשרו חמוץ כו' ואחר כך נזקקין לדין משכון כצ"ל:

בד"ה הרי שהיה כו' ועוד יש לפרש פ"ה דאי כו' כצ"ל. ונ"ב מה שהם מיישבין דברי פירוש הקונטרס הוא מבואר באריכות באר היטב בריש פרק מי שמתו בתוספות ע"ש:


דף לה עמוד בעריכה

גמ' אמר רבא אי הכי לא תהא רציחה כו' נמחק אי הכי:

רש"י בד"ה יכול יטמא כו' ואידך דברים צ"ל ואורך דברים:

בד"ה השתא דאמרת כו' מק"ו ואמר כו' הד"א:

תוס' בד"ה ולא תהא צ"ל לא תהא:


דף לו עמוד אעריכה

גמ' מיתיבי הטמאות והטהרות כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה הוה זקנים כו' ואבצן שהוא בועז כצ"ל ונ"ב נ"ל:

בד"ה לא תענה כו' ולא פלגינן עילויה ומתחילים מן הצד כו' כצ"ל. ונ"ב נ"ל דהכי קשיא ליה אמאי אנו מתחילין מן הצד נתחיל מן השני למופלא דהא דרך מעלות היו יושביו כדאיתא לקמן במשנה ושפיר יכולין לחלוק עליו דלא אזהיר קרא לא תענה על רב אלא על מופלא שבבית דין וא"כ אי אמר לחובה מסתמא לא יסכימו עמו ומשני דחיישינן שמא ישמעו לו לזכות אף שיש ביום ללמוד חובה מאחר שגדול הוא מאותם שאצלו וזה אינו ראוי דכתיב ובערת הרע מקרבך בשלמא גבי מופלא ממש אין לחוש שמא ישמעו לו לזכות ואם יחלקו עליו מה בכך אינם עוברים על ובערת הרע דהא כתיב לא תענה וגו' רק צריכין אנו לפרש שמא חזי ליה חובה כו' ודו"ק (עיין במהרש"א):

בד"ה שונה אדם כו' לחובה ומנין הד"א:

תוס' בד"ה דיני נפשות כו' אבל בדיני ממונות לא חיישינן כו'. נ"ב פי' אם לא יענו נגדו וכן לעיל בפ' כ"ג בד"ה אבל מלכי בית דוד:


דף לו עמוד בעריכה

רש"י בד"ה משום שכינה כו' שכינה עליהן הס"ד:

בד"ה ונשאו אתך כו' משום שכינה. נ"ב דכתיב והקר כו' כצ"ל:

שם ומשום שכינה. נ"ב הקשו בישיבה שרש"י פי' כאן לא כרבנן ולא כר' יהודה דסוף פ"ק דלרבנן מסקי להדיא דדרשינן מהאי ונשאו אתך דאת בהדייהו דבעינן ע' ואחד ור' יהודה קאמר דבעינן אתך בדומין לך ולא ילפינן מהאי ונשאו אתך דכתיב גבי יתרו משום דאיירי בסנהדרי קטנה וס"ל דלא ילפינן סנהדרי גדולה מסנהדרי קטנה ורבנן ס"ל ילפינן אבל לשכינה לא דרשינן לכ"ע אלא והתיצבו שם עמך הוא דדרשינן לשכינה. ונראה בעיני דל"ק מידי מה שפירש"י לשכינה אם לא נאמר קאמר ר"ל אם לא היה האי ונשאו אתך דיתרו הוה מפקינן האי קרא בדומין לך לכ"ע אפילו לרבנן ולא הוה ילפינן דבעינן בדומין לך דשמא התם משום שכינה אבל מה שמשמע לשם דלכ"ע לא בעינן משום שכינה כי אם והתיצבו עמך היינו משום דשכינה התם הוא ענין בפני עצמו כדפירש"י התם ולא איירי כלל בדומין לך משא"כ בשכינה דהכא דקאי דוקא אדומין לך והשתא מתיישב פירש"י שפיר לכ"ע וא"ל מנלן לרש"י דלא פריך ואימא לשכינה כעין דהתם ולא קאי אדומין לך. וי"ל משום דלישנא דתלמודא משמע הכי דקאמר ודילמא התם משום שכינה ולא קאמר והא משום שכינה הוא שהרי כך הוא האמת דפריך אפילו לפי דבריך דבעינן בדומין לך דלמא משום שכינה היא דבעינן מיוחסים שיהו ראוים שתשרה שכינה עליהן וגם לישנא ודלמא התם כו' משמע הכי ודו"ק (עיין במהרש"א):

בד"ה שלשה הוו כו' טורח הטעמים שירבה עליהן כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה חדח לאתויי כו' ונתגייר הוא ובנו ואינו נראה דא"כ בלא בישראל נמי כו' כצ"ל ונ"נ נ"ל:

בא"ד ישראלית מעליא היא וצ"ל דאיצטריך בישראל לפסול גר לחליצה אפילו אמו מישראל ורב שמואל בר יהודה אמו מישראל הוה כצ"ל. ונ"ב עיין בפרק מצות חליצה והוא דברי ר"י וחולק על ר"ת ע"ש:


דף לז עמוד אעריכה

גמ' שאדם טובע מאה מטבעות בחותם אחד כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אל יחסר כו' למזג עשרים ושלשה כו' הד"א:

בד"ה לפיכך כו' אומר להם לפיכך הד"א:

בד"ה ולהגיד גדולתו כו' חותם א' חותם הד"א:


דף לז עמוד בעריכה

גמ' נדון בחמורה מאומד בדיני נפשות הוא דלא אמרינן כו' הא בדיני ממונות אמרינן כו' כצ"ל. ונ"ב בס"א כן דומיא דליטעמך כו' דגרסינן להדיא אמרינן וכן יראה מפירש"י ודו"ק:

שם וישב בארץ נוד כו' אמר רב יהודה אמר רב גלות מכפרת כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה והלא כבר כו' מה שראיתם הס"ד:

בד"ה וליטעמיך כו' ממון ה"נ הד"א:


דף לח עמוד אעריכה

גמ' על אלתו של זרובבל כו' כצ"ל. נ"ב פירוש הוא בנו של שלתיאל כדכתיב בקרא זרובבל בן שלתיאל ושם העצם שלו הוא נחמיה ממילא שם העצם של שלתיאל הוא חכליה וק"ל:

רש"י בד"ה ולאבן נגף ממהר הגלות שמנגפת את הרגלים כצ"ל:

בד"ה פותחין בתורה הס"ד [ואח"כ] צ"ל הדבור כחרשים:

בד"ה עולא אמר כו' דונושנתם דהיינו הד"א:


דף לח עמוד בעריכה

גמ' ולמקצה השמים עד קצה השמים. נ"ב כאן הגיה המשובש בלובלין בדפוס חדש מקצה הארץ עד קצה הארץ ואין זה פסוק בתורה שקאי על בריאת אדם כי אם על ענין עבודת כוכבים בפרשת ראה וכן בירמיה קאי אחרב אכלה וגו' אלא הכא קדייק מקצה השמים עד קצה השמים ולקמן דייק מעל הארץ ולמקצה השמים וכמו שפירש"י ול"ג עד קצה השמים לקמן ודו"ק:

שם שנאמר למן היום אשר ברא כו' כצ"ל:

שם ואמר ולי מה יקרו כו' כצ"ל. ונ"ב תרגום של כבד יקיר. ערוך:

שם רעיך אל כו'. נ"ב רישא דקרא ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו וגו' ופירש"י שקאי אספר תולדות של אדם הראשון ע"ש וכתיב התם ואמרו על אשר עזבו כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ואבריו וידיו ורגליו הס"ד:

בד"ה וזה מטטרון כו' אל ה' הס"ד:


דף לט עמוד אעריכה

גמ' אלהייכו מאי קא עביד היכן יתיב נמחק היכן יתיב. שם ניחא אכ"ע כו' כצ"ל. רש"י בד"ה אבות אכלו בוסר כו' א"ל הנה אבות יאכלו כו' לאכול ולשבוע והראה לו כו' כצ"ל:

בד"ה ה"נ כו' א"ל הן וכי בשעת כו' הד"א:

בד"ה דהורמיז כו' בב"ב הס"ד: