רי"ף על הש"ס/גיטין/דף מה עמוד א

הלכות רב אלפס

גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם רבי יהודה אומר ודן די יהוין ליך מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין (וגט פטורין כ"ה במשנה בגמ' אבל גם בירושלמי ליתא וגט פטורין ) למהך להתנסבא לכל גבר די תיצבייין גופו של שטר שחרור הרי אתה בן חורין הרי אתה לעצמך:

גמ' אמר אביי מאן דכתב גיטא לא לכתוב ודין דמשמע דין אלא ודן ולא ליכתוב איגרת דמשמע איגרת אלא ואגרת דיתהוייין ריתצבייין תלת תלת יודין מאי טעמא דמשמע דתהויין דתצביין ולורכיה לואו דתירוכין ולואו דשבוקין דמשמע תריכין ושביקין ולורכיה לואו דוכדו דמשמע וכדי ולא ליכתוב לימחך דמשמע כחוכא אלא למהך ולא ליכתוב לאתנסבא דמשמע לא תנסבא אלא להתנסבא איבעיא להו מי בעינן ודן או לא בעינן ודן

רבנו ניסים (הר"ן)

מהו כלומר שלא תבעלי בזנות:

בנשואין הא לא שייר א"ד שייר בביאה כלומר וצד אישות קרינא ביה:

חוץ משלא כדרכה מהו בכדרכה הא לא שייר או דילמא משכבי אשה כתיב כלומר שהקיש שני משכבות לכל דבר:

חוץ מהפרת נדרים כלומר שיוכל עדיין להפר נדריה:

בנשואין הא לא שייר או דילמא אישה יקימנה ואישה יפירנה כתיב כלומר וכיון דשייר בהפרת נדריה לגבי נדרים אישה קרינן ביה:

חוץ מתרומתיך מהו כלומר כהן שגירש והתנה שיוכל עדיין להאכילה בתרומה:

בנשואין הא לא שייר או דילמא קנין כספו כתיב כלומר דעל ידי קדושין אוכלת בתרומה ואם כן עדיין קדושין עליה ואין זה כריתות:

חוץ מירושתך מהו כלומר שאם תמותי אני יורשך:

בנשואין הא לא שייר או דלמא לשארו וירש אותה כתיב דדרשינן ליה ביש נוחלין שארו הקרוב אליו זו אשתו וירש אותה מכאן שהבעל יורש את אשתו וכיון דירית לה אשתו היא ושיורא הוא:

חוץ מקדושיך בשטר מהו כלומר שאם יקדשוך בשטר לא יהיו קדושין:

איפשר דמיקדשא לה בכסף ובביאה או דילמא ויצאה והיתה איתקוש הויות להדדי כלומר דהיכא דשייר חדא מינייהו לא קרינא ויצאה וסלקן כל הני בעיי בתיקו בר מקמייתא דחוץ מקדושי קטן דאיפשיטא והרי"ף ז"ל השמיט כל זה לפי שאינו מצוי:

מתני' גופו של גט כלומר עיקר כתב של גט כך יכתבו בו:

ודן דיהוי ליכי מינאי וזה ספר אשר יהיה לך מאתי:

ספר תרוכין ואגרת שבוקין שצריך להוכיח בתוכו שעל ידי ספר זה הוא מגרשה:

גוף של גט שחרור וכו':

גרסינן בגמרא פשיטא אמר לאשתו הרי את בת חורין לא אמר כלם כלומר שאם אמר לאשתו לכתוב בגיטה הרי את בת חורין ולא כתב בו הרי את מותרת לכל אדם לא אמר כלום:

אמר לשפחתו הרי את מותרת לכל אדם לא אמר כלום דהרי את מותרת לשון גירושין הוא ולא לשון שחרור דשפחה דאי בת חורין משוי לה אינה מותרת לעבדים אבל לשון גט הוא לאשה שמתירה לכל מי שהיתה אסורה לו על ידו:

אמר לה לאשה הרי את לעצמיך מהו לגמרי קאמר לה כלומר ואפילו להנשא:

או למלאכה קאמר לה שיהא מעשה ידיה שלה:

אמר ליה רבינא לרב אשי תא שמע גופו של גט שחרור הרי את בת חורין הרי את לעצמיך השתא ומה עבדו דקני ליה גופא כי אמר ליה הרי את לעצמיך לא קני גופיה אשה לא כל שכן אמר ליה רבינא לרב אשי אמר לעבדו אין לי עסק בך מהו לגמרי קאמר ליה או למלאכה קאמר ליה ודוקא בעבד הוא דקא בעי לה אבל באשה לא מסתפקא ליה משום דלא שייך לישנא דאין לי עסק בך אלא בעבד שגופו קנוי:

ואמרינן עלה תא שמע המוכר עבדו לגוי יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו ראשון כלומר שאף על פי שקנסוהו לפדותו עד עשרה בדמיו לא ישתעבד בו עוד ומיהו צריך גט שחרור להתירו בבת ישראל:

אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים שלא כתב עליו אונו כלומר שטר כשמכרו לגוי אבל כתב עליו אונו זה הוא שחרורו מאי אונו אמר רב ששת דכתב ליה לכשתברח ממני אין לי עסק בך כלומר אם תוכל להמלט מן הגוים אין לי עסק בך אלמא אין לי עסק בך לשון שחרור הוא ואף על גב דהתם ליכא למימר דלמלאכה קאמר שכבר מכרו אפילו הכי מדנקיט רב ששת הא לישנא משמע לשון חירות גמור הוא דאי לא לכתוב לכשתברח ממני הרי אתה בן חורין וכי תימא היכי מהניא לשישנא דאין לי עסק בת והתניא דין ודברים אין לי על שדה זו אין לי עסק בה וידי מוסלקות הימנה לא אמר כלום ויש לומר עבד שאני שיכול לזכות בעצמו מכיון שסלק זכותו ממנו וקטן נמי זכו בו שמים משום דמייתי ליה לכלל מצות משא"כ בשדה:

אמר אביי האי מאן דכתב גיטא לא ליכתוב ודין ביו"ד דמשמע דין הוא שאגרשיך אבל אם אינו דין עלי שאגרשיך לא תתגרשי:

ולא ליכתוב איגרת שבוקין ביו"ד דמשמע איגרא לשון גג אי נמי לפי שנראין כ\שתי תיבות אי גרת כלומר אי זינתה יהא גט ואם לא זינתה איני מגרשיך וכן פירש הר"ם במז"ל:

דיתיהוייין דיתיצבייין תלתא תלתא יודי"ן דאם לא כתבן אלא בשני יודי"ן שמא יקרא הקורא תהויין תצביין כלומר שהוא מדבר עם שני נשים ונמצא שאינו מגרש לזו אלא לשתים אחרות וכתב הרב בעל העיטור זכרונו לברכה דאי כתב ביה דתיהוי את רשאה למהך וכו' טפי עדיף מלישנא דדיתיהוייין:

דמשמע תריכין ושביקין כלומר שהוא אומר לה שהיא שבקה אותו וגרשה אותו:

ולורכיה לויו דוכדו שמא תדמה ליו"ד והיה משמעו כדי כלומר בחנם כמו וכדי נסבה והאי ולורכי דקאמרינן לאו לאורכי משאר ווין קאמר אלא שיהו בענין שלא יראו יודין וכן כתבו בתוספות ועכשיו נהגו להאריכן ממש וכשר הדבר כדי שלא יבואו לידי קצור:

ולא ליכתוב לימהך ביו"ד שמא יקרא הקורא לי מחך כלומר לי שחוק ויש גרסאות בגמרא שכתוב בהן ולא ליכתוב למחך כלומר שצריך להבדיל רגלו של ה"א שיהא אויר בין רגלו לגגו דלא ליתחזי כחי"ת דמשמע למחך לצחק כלומר מצחק אני בך וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות גירושין שאם לא דקדק בדקדוקין הללו הרי הגט פסול כלומר שלא תנשא בו לכתחלה ואם נשאת לא תצא והשיג עליו הראב"ד ז"ל וכתב בשם גאון שכל אלו הדקדוקין כשהבעל עומד ומערער ובספר העיטור כתוב בלשון הזה דכל הני דקדוקי דאביי היינו היכא דכתב ליה בעל גופיה אי נמי סופר מפומיה ובתר הכי אתי בעל ומערער ואמר אנא הוא דפסילנא ליה בהני דקדוקי ולקלקולא איכוונית אבל אם אמר בעל לסופר ולעדיםלכתוב את הגט סתם וטעו הסופר והעדים באחת מאלו האותיות והבעל אינו מערער הגט כשר ותנשא בו ואם עדים מצויין יעידו בפני בית דין שטעות סופר היה וכן כתב רבינו האי גאון זכרונו לברכה ואי יהיב בעל רשותא לסופר למכתב גט שלם וטעי בהני כולהון או במקצתהון אי איתיה לספרא מתקן ליה ואי לא ואינסבא בהאי גיטא לא מפקינן לה ודאי אי אתיא לאנסובי ואתי בעל ומערער ואמר האי דכתיב ודין דינא הוא דאמרי אי נמי למחך חוכא ולהכי איכוונית לא מינסבא אבל אי מינסבא לא מפקינן לה דהא קאמרינן ומשום שלום מלכות יוציא והולד ממזר אין רבי מאיר היא דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין יוציא והולד ממזר וליתא לדרבי מאיר וכל שכן לענין טעות סופר ורבינו נסים זכרונו לברכה כמו כן השיב בקבלה מפי הגאונים זכרונו לברכה היכא שכתב הגט הבעל בעצמו אם נשאת וערער תצא ואם האשה טוענת ט"ס הוא עליה להביא ראיה אבל אם אין שם ערעור הבעל ויש בו טעות מתחת ידי סופר וצו הלכתוב גט סתם כיון דמדעת שלימה רצה לגרש אינה צריכה גט שני וכל טעות שבא מתחת ידי סופר אין ערעור הבעל כלום וןכ דעת הגאונים ז"ל ובתשובות לר"ח ז"ל כגון אלו שאינם מפורשין אם יבא אדם לכתוב אלו הדברים שמא יפלו בידי אדם שאינו הגון וילמדו לשקר ולפיכך אין לנו אלא מןה פה לאוזן לנאמנין עד כאן בספר העיטור והביאו הרשב"א ז"ל בחידושיו כאן:

איבעיא להו בעינן ודן או לא בעינן ודן בגמרא אמרינן מעיקרא דרבנן ורבי יהודה בהא קא מיפלגי דרבנן סברי ידים שאין מוכיחות הויין ידים ואף על גב דלא כתוב ודן מוכחא מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה פירוש ידים שאים מוכיחות היינו בית אחיזת הדבר שאינו מוכיח שהוא בית אחיזה (כי הכא דסברי רבנן דאף על גב דלא כתב ודן להוכיח בית אחיזה לדבר לאחוז בו ולומר הוכחה שעל ידי סופר זה גרשה אפילו הכי הי בית יד ואמרינן דמדכתב גט ויהיב לה גלי דעתיה דבהאי גיטא גרשה:

ורבי יהודה סבר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים וטעמא דכתב לה ודן דמוכח מילתא דבהאי גיטא הוא דקא מגרש אבל לא כתב לה אמרינן בדבור גרשה ושטרא ראיה בעלמא כלומר בדבורא דקאמר לה בשעת מסירה הרי את מותרת לכל אדם הוא דקא מגרש לה ושטר ראיה בעלמא להיות לה לזכות בכל מקום שתלך להראות שהיא פנויה הך סוגיא מיחלפא אסוגיא דפ"ק דנדרים דהתם פליגי אביי ורבא בידים שאין מוכיחות דאביי אמר הויין ידים ורבא אמר לא הויין ידים ואמרינן התם לימא בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן קא מיפלגי דתנן גופו של גט וכו' רבי יהודה אומר ודן וכו' דאביי דאמר כרבנן ורבא דאמר כרבי יהודה ומהדרינן אמר לך אביי אנא דאמרי אפי' לרבי יהודה עד כאן לא קאמר ר"י בעינן ידים מוכיחות אלא גבי גט דבעינן כריתות אבל בעלמא מי שמעת ליה ורבא אמר לך אנא דאמרי אפילו לרבנן ע"כ לא קאמרי רבנן לא בעינן ידים מוכיחות אלא לגבי גט דאין אדם מגרש אשת חבירו אבל

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט