רי"ף על הש"ס/גיטין/דף מו עמוד א

הלכות רב אלפס

ומן כל שחין עד (בגמ' הגי' טצהר) צהר חדת ועתיק׃

מתני' ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד אלו ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר רבי אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם:

גמ' ותו ליכא והא איכא גט ישן התם לא תצא הכא תצא הניחא למ"ד הכא תצא אלא למ"ד הכא לא תצא מאי איכא למימר התם תנשא לכתחלה הכא דיעבד:

כתב בכתב ידו ואין עליו עדים

רבנו ניסים (הר"ן)

מכל מום ומכל שחין דנפיק עד צהר בלשון פרסי שתי שנים ודרך שחין ישן שהולך לו וחוזר עד שנתים לכך מתנה עמו שאם יצא לפניו אותו שחין בתוך שתי שנים שיהא מקחו בטל לפי שכבר היה בו מום זה ולא ראוהו ומאיס למיקם קמיה והא דאמרינן סמפון בעבדים ליכא היינו היכא דזבין סתמא דמצי אמר לי השחין זה עכשיו נולד שכבר היה נרפא לגמרי אבל הכא כיון דאתני מקחו בטל:

מתני' שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים מתני' רבי מאיר היא דאמר עדי חתימה כרתי מדפליג ר"א בסיפא ואמר אע"פ שאין עליו עדם וכו' ואפילו הכי כתב בכתב ידו הולד כשר ולא תצא כדמסקינן בגמרא משום דכתב ידו כמאה עדים דמי ומהא שמעינן דכתב ידו בלא חתימה כשר בדיני ממונות וגובה מנכסים בני חורין שלא כדברי מי שכתב שזו ששנינו בסוף בתרא הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין חתם ידו הוא אבל כתב ידו לא מהני ומהכא משמע דאפילו כתב ידו בלא חתימה מהני בגט דהכא ודאי בלא חתימה עסקינן מדאמרינן בגמרא דדוקא כתב ידו ועד אבל כתב סופר ועד פסול ואילו חתם סופר ועד לרב כשר כדמוכח בגמ' והלכך כתב סופר ודאי היינו כתיבתו ולא חתימתו וכתב ידו נמי דכוותה מהני בגט אלמא שטר מקריא ובדיני ממונות נמי דכוותה ויש לדחות ולומר דגיטין שאני דכיון שהוא צריך לכתוב שמו הא איכא חתם ידו ומהני אפילו למה שכתב בו משמו ואילך כיון שהכל כתיבה אחת אבל כתיבתו בלא חתימתו כל לאיפשר דלא מהני ומיהו חתימתו בלא כתיבתו ודאי מהני מדאמרינן בפרק האשה שנתארמלה דלא ליחתום איניש חתימות ידיה אמגילתא דילמא משכח לה איניש דלא מעלי וכתב עלה מאי דבעי ותנן הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין אלמא חתם ידו בלא כתיבתו מהני ומכל מקום נראה לי ממתני' דהא דתנן דכתב ידו גובה מנכסים בני חורין לאו במודה שהוא חייב לו בלחוד אלא אפי' במחייב עצמו דכיון דקיימא לן כרבי יוחנן דאמר בריש פרק הנושא דחייב אני לך מנה בשטר חייב והכא תנן דאפילו למאן דבעי עדי חתימה כתב ידו מעשה שטר קא עביד מחייב עצמו נמי בכתב ידו מהני וגובה מנכסים בני חורין:

יש עליו עדים ואין בו זמן זמן תקנתא דרבנן בלחוד היא משום בת אחותו הילכך הולד כשר:

ואין בו אלא עד אחד בגמ' פליגי בה איכא מאן דאמר דאכתב ידו קאי ואפילו הכי אשמעינן דלכתחלה לא תנשא ורישא אשמעינן דאפילו אין בו עד אם נשאת הולד כשר ואיכא מאן דאמר דאכתב סופר קאי ואפילו הכי הולד כשר דסופר הוי במקום עד שני:

ר"א אומר אע"פ שאין עליו עדים ואין כתב ידו אלא שנתנו לה בפני עדים כשר לינשא בו לכתחלה וגובה מנכסים משועבדים מוכח בגמרא דהכי קאמר ואם שטר הוא גובה מנכסים משועבדים דרבי אלאעזר סבירא ליה דעדי מסירה כרתי בין בגיטין בין בשטרות:

אלא מפני תיקון העולם שמא ימותו עדי מסירה ויבא הבעל ויערער ויאמר לא גרשתיה:

גמ' ותו ליכא גיטין פסולין לכתחלה והולד כשרף

והא איכא גט ישן דאמרינן לעיל בגמרא דהזורק אם נשאת לא תצא:

הכא תצא לקמן פליגי בה בשמעתין:

התם תנשא לכתחלה הכי אמרינן בפרק הזורק באיכא דאמרי:

ומקשינן תו בגמרא והא איכא גט קרח התם הולד ממזר הכא הולד כשר הניחא לרבי מאיר כלומר דסבירא ליה דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר אבל לרבנן מאי איכא למימר כלומר אי מתניתין דהכא רבנן היא ניתני נמי הכא גט קרח ומפרקינן התם תצא כלומר דהתם נמי קתני תצא מזה ומזה אפילו לרבנן והכא לא תצא ומקשינן הניחא למאן דאמר הכא לא תצא אלא למאן דאמר תצא מאי איכאל מימר ופרכינן נמי דכוותה משלום מלכות ומסקינן דלמאן דאמר תצא מוקים מתני' כר"מ והתם הולד ממזר והכא כשר ומסקנא בג' גיטין דמתני' דלא תצא כמו שכתב הרב אלפסי ז"ל בסמוך מיהו בגט קרח משמע דמודו רבנן תצא כדמפרקינן התם תצא והכא לא תצא ואף על גב דפסולא דרבנן הוא משום גזרה בעלמא ומשמע דהוא הדין לכל הגיטין הפסולין שאף על פי שאין פסולין אלא משום גזרה כגון כתב על עלה של עציץ נקוב שהוא פסול שמא יקטום וכותב טופסי גיטין נמי דכתב לה לשמה וגזר רבי אליעזר טופס אטו תורף שאם נשאת תצא וראיה לדבר עד מדאמרינן בפרק הזורק גבי גט ישן ללישנא קמא

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט