רי"ף על הש"ס/גיטין/דף מח עמוד ב

הלכות רב אלפס

א"ר יוחנן זמן אחד לכולן זה הוא כלל זמן לכל אחד ואחד כגון בחד בשבא בחד בשבא זה הוא טופס וריש לקיש אמר אפילו זמן אחד לכולן הוי טופס ואלא היכי דמי כלל דכתבי הכי אנו פלוני ופלוני ופלוני גרשנו נשותינו פלונית ופלונית ופלוגית. א"ה נמצאו שתי נשים מתגרשות בגט אחד והתורה אמרה וכתב לה ולא לה ולחברתה דהדר כתיב פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית. תניא כוותיה דר' יוחנן ותניא כוותיה דר"ל וכו'. והלכתא כר' יוחנן׃

מתני' שני גיטין שכתבן זה בצד זה ושני עדים עברים באין מתחת זה לתחת זה ושני עדים יונים באין מתחת זה לתחת זה את שהעדים הראשונים נקראין עמו כשר. עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד עברי ועד א' יוני באין מתחת זה לתחת זה (ומתחת זה לתחת זה) שניהם פסולין׃

גמ' זעירי תני שניהן כשרין. ותנא דידן דילמא גונדלית חתם וכולהו אחד הוא דחתימי . והלכתא כתנא דידן:

מתני' שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני ועדים מלמטה כשר חתמו עדים בראש הדף מן הצד או מאחריו בגט פשוט פסול הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה והעדים באמצע פסולין ראשו של זה בצד סופו של זה והעדים (ס"א באמצע) מלמטה את שהעדים נקרין עמו בסוף כשר׃

גמ' שייר מקצת הגט וכו'. א"ר אשי והוא דידיע במתחתא דמגילתא:

רבנו ניסים (הר"ן)

גמ' זמן אחד לכולן זהו כלל כגון שכתב בחד בשבא גירש פלוני לפלונית ופלוני לפלונית:

ופרכינן בגמרא ודילמא כי חתמי סהדי אבתרא הוא דחתימי מי לא תניא עדים החתומים על שאלת שלום בגט פסול חיישינן שמא על שאלת שלום חתמו כלומר שאם כתב תחת הגט ושאלו בשלומה והעדים חתמו מלמטה פסול שמא על שאלת שלום חתמו ולא על הגט:

ומפרקינן אמר רבי אבהו לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי יוחנן שאלו פסול ושאלו כשר כלומר לפי שהוי"ו מחבר הכל הכא נמי דכתב ביה ופלוני פלונית:

זמן לכל אחד ואחד כגון בשבא בחד בשבא כלומר שכתב לכל אחד ואחד בחד בשבא:

זהו טופס ואינו כשר גמור אלא האחרון אבל הראשונים בספק וכן כתב הר"ם במז"ל בפ"ד מהל' גירושין דומיא דמאי דאמרינן שאלו פסול (ואמרינן) חיישינן שמא על שאלת שלום חתמוהכי נמי חיישינן שמא על האחרון בלבד חתמו ומיהו שמא על הראשונים נמי חתמו ומשוםה כי הויא לה ספק מגורשת לי נראה (אפשר) דכיון שאין העדות מתברר ומוכיח הרי אלו כאילו אין כאן עדים כלל ודקאמר חיישינן אינו אלא טעם הפיסול ומיהו מנקט לחומרא עדיף טפי וכתב ז"ל בפרק הנזכר דכלהו בעדי מסירה כשרים שאין לחוש כאן למזוייף מתוכו כיון שפסולו ניכר והאי דמצטריכינן לאוקומה בחד בשבא כו' משום דאי בחד בשבא בתרי בשבא תיפוק לי דראשון מוקדם ופסול שהרי לא חתמו עדים אלא עד תרי בשבא:

אפי' זמן אחד לכולן הוי טופס כל אחד ואחד לפסול העליונים אם כתבו איש פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית דהואיל והזכיר שם איש ואשתו לכל אחד ואחד הוי כל אחד ואחד לעצמו ונמצא אחרון מפסיק ואין עדים מעידין אלא עליו:

דהדר כתב פלוני גירש פלונית ופלוני פלונית כי היכי דליהוו כל חד וחד באפיה נפשה ומיהו אהני לישנא קמא לאשמועינן שהעדים ידעו בכל הגיטין:

והלכתא כרבי יוחנן מיהו רבי יוחנן גופיה מודה לריש לקיש דכלל כשר ולא חיישינן משום ולא לה ולחברתה כיוןד הדר כתב פלוני גירש פלונית וכן כתב הר"ם במז"ל בפ' הנזכר ופשוט הוא אבל ראיתי מי שחולק בזה:

מתני' שני גיטין שכתבן זה בצד זה ברוחב המגילה:

וב' עדים עברים באים מתחת הראשון לתחת השני שם העד תחת הראשון ושם אביו תחת השני הב' וכן עד שני תחתיו וחזרו וחתמו תחתיהן ב' ישראלים יונים הדרים בארץ יון ובלשון יונית כדרך הזה אבל חתימת היונים אינה נקראת כחתימת העברים שכשהיוני חותם יוסף בן שמעון בידוע ששמו שמעון בין יוסף שכך מתפרשת חתימות יוסף בן כלומר בנו של יוסף שמעון נמצא שם העד חתום על הגט השני ושם אביו חתום על ראשון הלכך היונים תחת השני חתמו כזה:

את שהעדים הראשונים נקראין עמו כשר אם העברים חתומים למעלה הימני כשר ואם היונים חתומים למעלה השמאלי כשר ובגמ' מפרש אידך אמאי מפסיל:

עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד עברי ועד אחד יוני כלומר שחתמו כסדר הזה עברי ויוני:

באין מתחת זה לתחת זה ומתחת זה לתחת זה ונמצאו שני עברים מעידים על הראשון ושני עדים יונים על השני:

שניהם פסולין בגמרא מפרש אמאי פסולין:

גמ' זעירי תני שניהם כשרים בין ברישא בין בסיפא שהראשון כשר בשני עדים עברים והשני בשני יונים ותנא דידן דפסל אחרון ברישא חייש דילמא גונדלית חתום היונים כלומר שלא כמנהגם אלא כדרך העברים ונמצא שכולן חתומין על הראשון כל שלא כמנהגו קרי גונדלית וכתוב בתשובת הגאונים זכרונו לברכה אדם המשתמש בידו השמאלית קורין לו במקומנו גונדלית לפי שמשנה מסדר שמשתמשים ומיהו את שהעדים הראשונים נקראין עמו כשר משום דודאי הראשונים בין עברים בין יונים אינם משנים מנהגם ובסיפא היינו טעמא דשניהם פסולין משום דחיישינן שמא שני היונים או אחד מהם גונדלית חתם ונמצא השני פסול או שמא עברי שני חתם גונדלית וכדרך היוני שלמעלה הימנו והיונים לא שינו מנהגם ונמצאו עברי שני ושני יונים מעידים על השני ואין מעיד על הגט הראשון אלא עברי ראשון וסיפא דמתניתין איצטריכא ליה לתנא דאי מרישא הוה אמינא כי חיישינן לגונדלית הני מילי ביונים אבל בעברים לא קמשמע לן סיפא דאפילו בעברים חיישינן לגונדלית ויש על משנה זו הויה בגמרא ולרש"י זכרונו לברכה דרך אחרת בסיפא דמתניתין ולפי שאין ענין זה מצוי ודרך יוני נשתקע ואבד מן העולם לא רציתי להאריך:

מתני' שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני שאצלו ברוחב המגילה שקורין קולוניל:

מן הצד בגליון של ימין הגט או בגיליון השמאל:

או מאחרויו בגט פשוט שתקנו להיות עדיו בתוכו:

הקיף חבר זה אצל זה כמו אין מקיפין שתי חביות:

שניהם פסולין שאין נקראת החתימה לא עם זה ולא עם זה:

גמ' אמר רב אשי והוא דידיע במתחתא דמגילתא לעיל מהא פרכינן בגמרא דליחוש אחששי טובא וחדא מינייהו וליחוש דילמא אימלוכי אימליך שלא לגרשה והדר אימליך לאחר זמן לחזור ולגרשה והתחיל לכתוב בדף השני ונמצא הראשון בטל והדברים מוכיחין כיון שלא גמר הגט בדף הראשון ואף על פי שאין אנו רואין בסוף דף ראשון קלף חלוק שמא לאחר שנמלך והשלימו בדף השני מיגז גזייה ולפרוקי הך פרכא ואינך חששי דחוששין בגמרא מפרש רב אשי כגון שידיע במתחתא דמגילתא כלומר שניכר במתיחת הקלף סביב כל הגט שלא היה בו קלף אלא זה לא למעלה ולא למטה שניכר סביבות הקלף שחור ועב שלא נגע שם תער הגלבין כדרך עושי קלפים שקושרין אבנים למתוח הקלף ומתחילין לתקנו בסמול הילכך כיון שלא היה קלף אחר סוף דף זה מעולם ליכא למיחש לאימלוכי אמליך והקשו בתוספות כי אמליך מאי הוה הא קיימא לן כרב נחמן דאמר חוזר ומגרש בו כדאיתא בפרק השולח ואיפשר דהתם היינו טעמא לפי שהגט נגמר ולפיכך אינו יכול לבטלו אבל כשלא נגמר מודה רב נחמן דאינו חוזר ומגרש בו ור"י ז"ל פירש דאיכא למיחש שמא הסופר התחיל הגט לשם אדם אחר ונמלך ואחר כך סיימו לשם זה ולשון אמלוכי אמליך לפירוש זה לישנא קטיע הוא ואינו במשמע והרמב"ן ז"ל פירש שמא מתחלה אמר לסופר כתוב גט לאשתי וכתב חציו ונמלך בעל וחזר בו ומנעו מלהשלים הגט ונתבטל שליחותו וכשחזר אחר כך ואמר לו השלם אותו הגט לא עשאו שליח אלא לחצי הגט ולא ניתן לגירושין עד כאן ולא ידעתי למה פסול בכך דכשם שהבעל יכול לכתוב ולהמלך ולחזור ולכתוב שהרי לא שמענו פסול בכך למה לא יהא רשאי למנות שליח לחצאין וכי תימא שליח שאני מדאמרינן בפרק כל הגט והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא זה אינו מן השם דהתם היינו טעמא משום דכיון ששליח זה אינו יכול לגרש כך אינו יכול לעשות שליח אחר שיגרש אבל הכא בעל עצמו למה לא יהא רשאי לעשות הסופר שליח לחצאין ולי נראה דהכי פרכינן וליחוש שמא נמלך בעל וביטל שליחות הסופר ואחר כך כשנתרצה לגרש לא חשש הסופר שעשאו שליח אלא השלים את הגט על

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט