רי"ף על הש"ס/גיטין/דף מט עמוד א

הלכות רב אלפס

מתני' גט שכתבו עברית ועדיו יונית יונית ועדיו עברית עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד יוני ואחד עברי כשר כתב סופר ועד כשר איש פלוני עד כשר בן איש פלוני עד כשר איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד כשר כך היו נקיי הדעת שבירושלים כותכין כתב חניכתו וחניכתה כשר:

גט מעושה בישראל כשר ובעובדי כוכבים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לו:

גמ' כתב סופר ועד כשר. א"ר ירמיה חתם סופר שנינו. ההיא כתובת חתנים דאתאי לקמיה דרבי אבהו דהוה ידע ליה לטופסא דשטרא ולחתימות ידיה דחד סהדא סבר לאכשורה א"ל ר' ירמיה חתם סופר שנינו:

כתב חניכתו וחניכתה כשר:

תנו רבנן חניכת אבות בגיטין עד עשרה דורות רבי שמעון בן אלעזר אומר עד שלשה דורות כשר מכאן ואילך פסול כמאן אזלא הא דאמר רבי חנינא חניכת אבות בגיטין עד שלשה דורות כשר כמאן כרבי שמעון בן אלעזר וכן הלכתא אמר רב הונא מאי קראה כי תוליד בנים ובני בנים וגו':

גט מעושה בישראל כשר:

אמר רב נחמן אמר שמואל גט מעושה בישראל כדין כשר שלא כדין פסול ופוסל ובעובדי כוכבים כדין פסול ופוסל שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו אביי אשכחיה לרב יוסף דהוה קא מעשה אגיטי א"ל והא אנן הדיוטות אנן ותניא היה רבי טרפון אומר כ"מ

רבנו ניסים (הר"ן)

דעת הראשונה:

מתני' גט שכתבו עברית וכו' כשר גרסי' בתוספתא גט שכתבו בחמשה לשונות וחתמו עליו ה' עדים בה' לשונות כשר כך הגרסא בספרים שלנו אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ד מהל' גירושין אבל אם היה מקצת הגט כתוב בלשון אחת ומקצתו בלשון אחרת פסול ונראה שהוא זכרונו לברכה גורס פסול וכן נראה ממה שכתב הראב"ד ז"ל בהשגות אלא שהגיה עליו שלא שמענו פסול אלא בכתב בשתי לשונות וחתמו עליו עדים בשתי לשונות אבל חתמו עליו באחד מן הלשונות לא שמענו ונראה לי שדעת הר"ם במז"ל היתה דחתמו עליו בה' לשונות לרבותא נקטיה שאף על פי שהגט מעין החתימות פסול ומתניתין נמי אתא לאשמועינן דכל שהגט בלשון אחד אף על פי שאינו כלשון החתימות כשר ומיהו לא הכשיר אלא בגט כתוב בלשון אחד שכיוןש הגט ענין לעצמו וכל אחד מן העדים ענין לעצמו אין קפידא אם כל אחד מתחלף מחברו אבל בגט עצמו שהוא ענין אחד כל שהוא מתחלף בעצמו לא הכשיר תנא דמתני' ותנא דתוספתא אשמעינן בהדיא דפסול אף על פי שהוא מעין החתימות:

כתב סופר ועד כשר מפרשינן בגמרא דחתם סופר שנינו:

כך היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין פלוני בן איש פלוני ולא היו כותבין עד: , כתב חניכתו וחניכתה פירש רש"י זכרונו לברכה שם לווי של משפחה כולה דהיינו חניכת אבות דאמרינן בגמרא ור"ח ור"ת ז"ל פירש שם לווי של האיש עצמו או של האשה וחניכת אבות דברייתא הוא חניכה אחרת דהיינו חניכת המשפחה שנקראין כולה על שמה ולא מיירי בשם לווי דבגופיה ורבינו תם זכרונו לברכה גורס במשנתינו כתב חניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין כלומר שלא היו כותבין אלא החניכה:

גט מעושה בחזקה בישראל כשר שהיו כופין אותו בדין כגון הנך דאמרי' בהו יוציא:

ובגוים חובטין אותו וכו' כלומר ובגוים פעמים שכשר אם אומרים לו עשה מה שחכמי ישראל אומרים לך שעי"ז לא היה הגוי אלא כמקל ורצועה לבית דין של ישראל שלוחו של בית דין ואין מדקדקין בשליח שהוא חובט אם הוא ישראל או גוי וכן כתב בה"ג ואיכא נוסחי דגרסינן גט מעושה בישראל כשר בגוים פסול ובגוים חובטין אותו וכו' ורצה רבינו תם זכרונו לברכה לפרש דכי קאמר ובגוים חובטין אותו קאי אמאי דקתני ובגוים פסול דאפי' באותו ענין שאומרים לו עשה מה שישראל אומר לך פסול והקשו עליו דאטו לאביי דהא ס"ל דלא אמרינן שליחותייהו קא עבדינן כדאיתא בגמרא וכי היה סבור אביי דבארץ ישראל לא יכול לחבוט אלא המומחה ולי נראה מהא לא איריא דנהי דאביי לא הוה ס"ל דמסתמא שליחותייהו קא עבדינן כשהמומחים עושין שליח בפירוש איפשר דהוה מודה אבל בירושלמי משמע דכשר גרסינן עלה דמתני׳ ישראל שעשה מעשה גוי כשר ובאומר איני זן ואיני מפרנס פי׳ ואפי׳ הוה שלא כדין ומתני׳ אמרה כן ובגוים חובטין אותו ואומר לו עשה מה שישראל עשה מה שישראל אומרים לך ולא מה שאני אומר לך אלמא כל שהן חובטין על פי ישראל כשר ואף ר״ת ז״ל כן השיב בתשובה:

גמ׳ אמר רבי ירמיה חתם סופר שנינו במשנתינו דכשר דהוו להו שני עדים ואשמעינן מתניתין דלא חיישינן למימר דבעל לא צוה שיחתום הסופר אלא אמר לשנים אמרו לסופר פלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו וחשו הנך שלוחים לכסופא דספרא ויחתמוהו דלהא לא חיישינן כדאוקי בפרק התקבל דמתני׳ רבי יוסי היא דאמר מילי לא מימסרן לשליח וכבר כתבתי שם שזהו דעת הרי״ף ז״ל לפסול באומר אמרו ולהכשיר בחתם סופר ועד ומיהו מחוורתא דפסקא למיזל הכא והכא לחומרא למיפסל אומר אמרו ולמיפסל חתם סופר ועד:

דהוה ידע לטופסא דשטרא שהיו מכירין כתב הסופר וחתימת עד אחד ולא היו מכירין חתימת עד השני:

אמר ליה רבי ירמיה חתם סופר שנינו כתב סופר ועד דתנן במתניתין היינו חתם סופר אבל כתב סופר לא ואף על גב דלמאן דאית ליה חתם בופר פסול משום חששא דאומר אמרו כדאיתא בפרק התקבל מתניתין כתב סופר סופר הוא ואנן פסלינן חתם סופר כדכתיבנא אפילוה כי מסםפקא אית לן למיפסל כולהו אומר אמרו וחתם סופר:

חניכת אבות בגיטין עד עשרה דורו הויא הכירא שאם כתבה בגט לא פסלה למהוי כשינה שמו ושמה:

בנים היינו דור שני ובני בנים היינו דור שלןישי ומכאן ואילך קרי ליה ונושנתם:

גט מעושה בישראל בדין כגון הנך דאמרינן בהו יוציא ויתן כתובה או שהיתה אסורה לו:

פסול להתירה לינשא:

ופוסל מן הכהונה משום ריח הגט ומפרשינן בגמרא דבגויכדין משום הכי פוסל לכהונה משום דמיחלף בכדין דישראל ואתי למימר נמי דישראל שעשוהו כדין (לא) פוסל וההוא גיטא מעליא הוא אבל שלא כדין דבגוי בכדין ישראל לא מיחלף ואי אמרת מיחלף בשלא כדין דישראל דפסול כדאמרינן לעיל פסול ופוסל היא גופה גזירה הוא שלא כדין אטו כדין דישראל וגזירה לגזירה לא גזרינן ותמיהני כיון דאמרינן דכדין בגוי מיחלף בכדין דישראל נימא שאם נתגרשה בכדין דגוי ובא אחר וקדשה ניחוש לקדושיו אטו כדין דישראל וכי תימא ה״נ אם כן דגזרינן אפילו לגבי ישראל גוי אטו ישראל נגזר נמי ישראל אטו גוי ונימא דגט המעושה בישראל כדין לא יהא כשר דילמא אתי לאכשורי בכדין דגוי ונ״ל דאף על גב דאמרינן בכדין דאמרינן דכדי בכדין מיחלף לא מיחלף ממש קאמרינן דלגבי ישראל מידע ידעי דכדין ישראל וכדין גוים לא דמו אהדדי ואפילו הכי לגבי כהונה מיחלף דאי אמרינן דכדין דגוי שלא יפסול לכהונה מימר אמרי שמע מינה שאין שום גט מעושה אפילו בישראל פוסל לכהונה דאם איתא דפוסל בגוים ריח הגט מיהא הוי שהרי אפילו שמץ גט פוסל בכהונה אלא ודאי אפילו מעושה בישראל אינו פוסל ואפילו ידעינן שהוא כשר איפשר שיטעו לומר שלא פסלה תורה גרושה לכהן אלא היכא דאיהא מפיק לה מפני כבוד כהונה אבל במעושה דאיהי מפקא ליה נהי דכשר אינו פוסל או שמא יטעו לומר דאינו כשר ונפקא מיניה חורבא לכהונה ולעלמא נמי שאם קדשה אחר לא יחושו לקדושיו:

אביי אשכחיה לרב יוסף דהוה קא מעשה אגיטי כופה את האיש להוציא את אשתו בדין:

הדיוטות אנן שאין מומחין אלא סמוכין דמקרי

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט