רי"ף על הש"ס/גיטין/דף מט עמוד ב

הלכות רב אלפס

שאתה מוצא אוגריות של עובדי כוכבים אע"פ שדיניהן כדיני ישראל אי אתה רשאי להזדקק להן שנאמר שמות כא ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים ד"א לפניהם ולא לפני הדיוטות אמר ליה אנן שליחותייהו קא עבדינן מידי דהוה אהודאות והלואות אי הכי גזילות וחבלות נמי כי עבדינן שליחותייהו במילתא דשכיחא במילתא דלא שכיחא לא עבדינן שליחותייהו:

מתני' יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הריזו מגורשת ובלבד שלא יהא שם אמתלא אי זה היא אמתלא גירש פלוני את אשתו על תנאי זרק לה קידושיה ספק קרוב לה ספק קרוב לו זו היא אמתלא:

גמ' מגורשת הרי זו מגורשת. ואסרינן לה אגברא והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה ה"ק מקודשת הרי זו מקודשת מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת מ"ט שהרי קול ושוברו עמו:

אמר עולא לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ונשים טוות לאור הנר ושמחות לה ואומרות פלונית

רבנו ניסים (הר"ן)

אלקים ודיינין ואין סמוכין בחוצה לארץ כדאמרינן בסנהדרין:

אגוריות אסיפות כמו אוגר בקיץ:

לפניהם קאי אשבעים זקנים שעלו עמו בהר כדכתיב ואל משה אמר עלה וכו׳ ואע״פ שנכתבה פרשה זו אחר מתן תורה קודם מתן תורה נאמרה ונבנה המזבח והעלו העולה והשלמים ובאותו דם נכנסו לברית כך פירש״י ז״ל ור״י ז״ל אומר דאאלקים טובא דכתיבי בפרשה קאי והכי משמע בריש החובל דמאלקים נפקא לן מומחין דאמרינן התם מ״ש נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור דלא דאלקים בעינן וליכא אלמא מאלקים נפקא לן מומחין ואפילו הכי איצטריך לפניהם דאי מאלקים גרידא לא הוה ממעטינן הדיוטות אא ממה שכתוב בפרשה להכי איצטריך לפניהם דקאי אאלקים לומר שבכל משפט בעי מומחין ועישוי דגיטין משפט הוא:

דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות ואם תאמר דהכא משמע דקרא מיירי בכשרין לדון ואילו בפ״ק דקדושין ובב״ק דרשינן מיניה דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה ואשה ודאעי פסולה לדין דהתנן בפרק בא סימן כל הכשר לדון כשר להעיד וכיון דאשה פסולה להעיד כדמוכח בהחובל ובפ׳ שבועת העדות ממילא פסולה לדון תירצו בזה דכלל דפרק בא סימן באיש בלחוד מיירי דכל איש הכשר לדון כשר להעיד אבל אשה כשרה לדון אע״פ שפסולה להעיד ודבורה מוכיח דכתיב והיא שופטה את ישראל וליתא דבירושלמי דיומא אמרו מעתה דאין אשה מעידה אינה דנה ומדבורה לא איריא דשמא לא היתה דנה ממש אלא שהיתה מלמדה להם דבר המשפט או שמא מקבלים היו אותה עליהם ובעיקר קושיין נ״ל וכיוצא בו כמו שכתוב בשאר מצות נ״ל דנהי דלפניהם קאי אמומחין אפילו הכי כיון שלא פירש הכתוב מי יהיו הנדונין ולא כתב דבר אל בני ישראל וכיוצא בו כמו שכתוב בשאר מצות ממילא השוה אשה לאיש:

אנן שליחותייהו קא עבדינן ואפי׳ בזמן שאין מומחין בארץ ישראל מסתמא שליחותא דקמאי קא עבדינן ובפרק החולץ נמי קאמרינן מי לא טבלה לנדתה ומי לא טבל לקריו ומאן יהיב להו רשותא בהכי אלא מסתמא אמרינן דשליחותייהו עבדינן:

מידי דהוה אהודאות והלואות דעבדינן שליחותייהו משום שלא תנעול דלת בפני לווין כדאיתא בריש סנהדרין וגיטין נמי דומיא דהודאות והלואות נינהו דאי לא לא מינסבן לגברי והוו להו בנות ישראל עגונות:

אי הכי גזלות וחבלות נמי נעביד שליחותיךיהו ואנן אמרינן בשמעתא קמייתא דסנהדרין דבעינן מומחין ואם תאמר דהכא משמע שאין דנין גזלות בבל ובכמה מקומות בתלמוד משמע שהיו דנין כדאמרינן ההוא גברא דגזל אפדנא מחבריה ובפרק קמא דב״מ אמרי׳ ההוא רעיא דכל יומא הוה מפקדי ליה חיותא בסהדי תירצו בתוס׳ שהיו דוחקין אותו על ידי הקבעת זימנא לארץ ישראל כדאיתא בסוף פ״ק דב״ק ועוד אומר ר״י ז״ל דגזלות שע״י חבלות הוא דקאמר דאין דנין בבבל כגון שחבל בחבירו וגזלו:

כי עבדינן שליחותייהו במילתא דשכיחא כהלואה וגט ומיהו בפ׳ החובל מסקינן דתרתי בעינן שכיחא ואית בה חסרון כיס ושם אפרש בסייעתא דשמיא:

במילתא דלא שכיחא לא עבדינן שליחותייהו ואם תאמר אם כן היאך היו מקבלין גרים בבבל דהא גר בעינן שלשה מומחין דמשפט כתיב ביה כדאיתא בהחולץ וגירות לא שכיחא דהכי מוכח בהדיא שהיו מקבלין גרים בבבל ונ״ל דממונא הוא דאמרינן דלא חיישינן במילתא דלא שכיחא למעבד שליחותייהו אבל להכניס אדם תחת כנפי שכינה אע״ג דלא שכיח עדיף טפי מממונא דשכיח:

מתני׳ יצא שמה בעיר מקודשת פנויה שיצא עליה קול פלונית מקודשת היום לפלוני ויש דברים נראין כדמפרשי אמוראי בגמרא:

הרי זו מקודשת ולא תינשא לאחר בלא גט:

מגורשת הרי זו מגורשת ליכא לפרושי שאם יצא הקול על אשת איש שהיא מגורשת שנתירנה להנשא לשוק דמשום יציאת קול לא שרינן אשת איֿש לעלמא אלא משמע דהכי קאמר שאם נשאת אשה בחזקת אלמנה לכהן ואחר כך יצא עליה קול שנתגרשה קודם מיתת בעלה דמחזיקין אותה כמגורשת ואסרינן לה עלויה ובגמרא פריך עלה:

ובלבד שלא תהא שם אמתלא שלא יבא עם הקול של קידושין או גירושין משל וטעם שהוא שובר את כח הקול:

גירש פלוני את אשתו על תנאי זהו שובר של גירושין שמא לא נתקיים התנאי:

זרק לה קידושיה וכו׳ זהו אמתלא של קדושין והוא הדין איפכא:

גמ׳ מגורשת ואסרינן לה אגברא בתמיה ואמגורשת דתנן במתני׳ קאי וכי אשת כהן שיצא עליה קול שיגרשה בעלה קתני במתני׳ דחיישינן לקלא ואסרינן לה עליו והא אמר רב אשי כל קול שיצא על האשה משנשאת ולא יצא עליה קודם נישואין לא חיישינן ליה כגון אם נשאת לכהן ויצא עליה קול שהיתה זונה או גרושה לא מפקינן לה מיניה אלא בעדות ברורה וזו נשואה ועומדת היא ולא מצי לתרוצי דמיירי כשהיתה בחזקת אלמנה ויצא עליה קול שהיא גרושה שאוסרין אותה לינשא לכהן דאי הכי פשיטא ומרישעא שמעינן לה:

ה״ק וכו׳ האי קול דמגורשת ארישא קאי אשה פנויה שיצא עליה קול מקודשת חיישינן לה ואסורה לינשא אלא לאותו האיש:

חזר ויצא עליה קול מגורשת שגירשה אותו פלוני שיצא עליה קול בקדושיו הרי זו מגורשת ואסורה לכהן ומותרת לעלמא:

מ״ט הרי קול ששמענו תחלה שוברו עמו ונראה מדברי רש״י ז״ל שאפי׳ יצא קול שני של גירושין אפילו מכאן ועד עשרה ימים מהני דאף על גב דלקמן מסקינן דבאמתלא לא שריא אלא כשהיא יוצאת כאחד עם קול הקדושין התם היינו טעמא לפי שהאמתלא היינו על תנאי וכיוצא בו הפך הקול הראשון שהיה סתם אבל קול של גירושין אינו סותר כלל קול הקדושין אבל הראב״ד ז״ל כתב אף בגרושין בעינן שיצא קול הגירושין עם הקדושין כדי שיהא שוברו עמו:

והא דקתני סיפא ובלבד שלא תהא שם אמתלא אי זו היא אמתלא וכו׳ כתב הרמב״ן ז״ל דלאוקימתא דרב אשי לאו ארישא קאי דאפי׳ יצא קול מקודשת ומגורשת על תנאי ודאי דמבטלינן ליה לקלא קול ושוברו עמו הוא ושריא לעלמא דהא חזינן לקמן בשמעתין בגמרא דלא חשו רבנן לספיקי דקלא דאמרינן ההיא דנפק עליה קלא דאיתקדשה בציפא דתוחלא בעינא דבי שיפי שלחה רב אידי בר אבין לקמיה דאביי כה״ג מאי א״ל אפי׳ למ״ד לא מבטלינן קלא בהא מבטלינן קלא מימר אמרי עיינו רבנן בקידושין דלית בו שוה פרוטה:

ואמרינן תו ההיא דנפק עליה קלא דאיקדשה לחד מבי פלניא אמר רבא אפי׳ למ״ד לא מבטלינן קלא בהא מבטלינן מימר אמרי עיינו רבנן בקדושי וקדושי קטן הוו אלמא אע״פ שלא בדקו הדבר כלל כיון שהיה איפשר להם לתלות תלו להקל שלא חשו לקול אלא כשהוא בלא שום שובר שמא יוציאו לעז על המשפחות ואף כאן תולין שמא נתקיים התנאי והרי היא מגורשת והוי שובר לקול ֿדקדושין אלא מתני׳ הכי קתני מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת ֿואסורה לכהן ואימתי חששו לקול במקום שאין שם אמתלא אבל בחול שיש אמתלא כגון שהוציאו קול על האשה שנתגרשה על תנאי ואחר כך מת בעלה וכן בקדושין אין חוששין לאותו קול אבל הראב״ד זכרונו לברכה פירש דאגופה דרישא קאי שאם אמרו מקודשת סתם ומגורשת על תנאי אין קול זה דגירושין שובר לקידושין וחוששין לה וכתב הרמב״ן ז״ל שלדעת הראב״ד ז״ל איפשר שלא תלו לקמן בשמעתין בקדושי קטן ובפחות משוה פרוטה אלא לומר שאם בדקו ונמצא כן מבטלין הקול דמימר אמרי הכי ולא חשדי להו ואינו נראה דהא לא חזינן בגמרא דבדקו עלה דמילתא כלל אלא בסתם תלו להקל והא דאמר רבא אפי׳ למ״ד לא מבטלינן קלא הכא מבטלינן בסתמא אלו דבריו ז״ל ול״נ דודאי הנהו עובדי מוכחי דבסתמא תלינן לקולא ואעפ״כ לישנא דמתני׳ מוכח דאגופא דרישא קאי וכדברי הראב״ד ז״ל ואין הנדון דומה לראיה שכל שהקול יוצא תחלה באמתלא וזו בחזקת פנויה עומדת אין לבן של בני אדם מתיישב שתהא מקודשת ובכל מאי ד׳איכא למיתלי תלו ומשום הכי אמרינן דמימר אמרי עיינו רבנן בהו בקדושי וכו׳ אבל כשקול קדושין יוצא בלא אמתלא ומחזיקין אותה במקודשת גמורה לא תצא מלבן מחזקת מקודשת מחמת קול גירושין שיש בו ספק ולא אמריחנן עיינו רבנן בגיטא ומעליא הוה אדרבה אמרינן אם איתא דעיינו קלא הוה לה למילתא כיון שמתחלה החזיקו אותה במקודשת גמורה ובהכי אתייאן מתניתין ועובדי דגמרא כפשטייהו:

לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות כדרך המתקדשות שנוהגות שמחה ואור נר כדאמרינן בסנהדרין אור הנר בברור חיל משתה שם:

אמר רבי אבא וכו׳ אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני כלומר דאיכא קמן עד אחד שאומר אני שמעתי מראובן ועד אחד אומר אני שמעתי משמעון דהשתא איכא תרי סהדי דמסהדי מפומא דתרי אחריני והלכו הני קמאי למדינת הים רבותא קמשמע לן דאף על גב דכל חד וחד משום חד בלחוד קא מסהיד ואין כאן שנים ששמעו מפני שנים כאחד בהכי סגי ולישנא דכדי שיאמרו הכי קאמר שהקול יוצא כך שראובן שמע משמעון ולוי מיהודה והלכו להם שמעון ויהודה ובאו לפנינו ראובן ולוי והעידו שהם שמעו כמו שהקול יצא והא דרבי אבא לא פליגא אדעולא דאמר כדי שיהיו נראות דולקות וכו׳ אלא בדעולא דאיכא רגלים לדבר לא בעינן כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני כו׳ דמשמע בגמרא דקרו ליה דבר ברור אבל כל שאין רגלים לדבר בעינן דבר ברור כי ה״ג ועוד דמילתיה דעולא לא שייכא אלא בקדושין ומילתיה דרבי אבא שייכא בין בקדושין בין בגרושין והר״ם במז״ל כתב בפ״ט מהלכות אישות וכן אם באו שנים ואמרו ראינו כמו שמחת אירוסין ושמענו קול הברה ושמענו מפלוני ששמע מפלוני דנתקדשה פלונית בפני פלוני ופלוני נראה מדבריו דבדעולא היינו ששמעו דקאמרי טובא פלונית נתקדשה היום ובדרבי אבא אף על פי שלא שמעו אלא מאחד ולא אמרו גם כן נתקדשה היום אלא נתקדשה סתם סגי כיון שהקול גומר לשנים שהלכו להם אבל מה שהוא אומר דסגיא בשנים מעידין ששמעו מאחד שאמר כן מפני שנים איני יכול לישבו ללשון הגמרא אלא אם כן גריס כדי שיאמרו פלוני שמע מפלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים:

ההיא דנפק עלה קלא וכו׳ לאו כל כמינך דמחזקת אמתלא משום דבעינן שתצא האמתלא יחד עם הקול כדאמרינן לקמן:

יצא לה לאשה פנויה קול בעיר שמזנה לגוי ולעבד שפוסלין אותה לכהונה:

אין חוששין לה לאוסרה לכהונה:

גרגרה בשוק הלכה נטויית גרון:

מוזרות בלבנה נשים הטוות לאור הלנה דרכן להשיח שיחות בטלות ולדבר בחשודות שבעיר:

לא הנחת בת שלעולם אויבים מוציאין קול חנם ברמז מועט והני תנאי בקלא דקמי נשואין מיירי דאי בתר נשואין כ״ע מודו דלא חיישינן ליה וכדרב אשי אלא הכא כגוןש יצא עליה לעז קודם שנשאת לכהן ואפילו הכי אמר רבי וחנן בן נורי אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה כהן שהרי הוא אינו יודע מה שדברו עליה קודם שנאה ומה יוכל לעשות:

תנו רבנן יצא עליה קול שהיא בעולה יצא על בתולה בעיר קול בעולה אין חוששין לה לאוסרה על כה״ג דלמא פריצותא בעלמא חזו לה דהא דתנן במתני׳ דחיישינן לקלא היינו בכגון נרות דולקות שהדברים ניכרין כך פרש״י ז״ל ולעיל גם כן פירש יצא לה שם מזנה בעיר כגון שנבעלה לגוי ולעבד ורבינו יצחק ז״ל אומר דסתם בעולה בזנות שאינו יודע ממי פסולה לכהונה והרי היא בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה כדאמרינן פ״ק דכתובות שאין אשה מזנה בודקת ואפי׳ לר״ג דאמר התם נאמנת היינו כשאומרת לכשר נבעלתי אבל היכא דאמרה לא נבעלתי או שאינה יודעת ממי נבעלה אפי׳ ר״ג מודה: נשואה אין חוששין לה ארוסה אין חוששין לה לא מיבעיא נשואה שאם היה אמת היה הדבר מתפרסם אלא אפי׳ ארוסה שאינו מתפרסם כל כך אין חוששין לה ולא מיבעי בארוסה סתמא אלא אפי׳ ארוסה של פלוני אין חוששין לה:

בעיר אחרת ויצא עליה קול שהיא נתקדשה היום במקום פלוני:

הקדיש פלוני נכסיו אין חוששין לאסור נכסיו עליו:

גרסינן בגמרא מבטלינן קלא או לא מבטלינן קלא כלומר חזרו פלוני ופלוני ממדינת הים ואמרו לא היו דברים מעולם מבטלינן קלא או לא מבטלינן ומסקינן אתרוותא נינהו בסורא מבטלי קלא בנהרדגגעא לא מבטלינן קלא והכי מוכח האי פירושא לקמן בגמרא דאמרינן אילימא דאי מגליא מילתא דקדושי קמא לאו קדושי מעליא נינהו מבטלין קלא הא נהרדעא אתרא דשמואל הוה ובנהרדעא לא מבטלי קלא אלמא פירושא דמבטלינן קלא כדכתיבנא ונראה שעכשיו בסתם מקומות אין מבטלין את הקול בשום מקום אפי׳ בכענין זה ולפיכך לא כתבה הרי״ף ז״ל בהלכותיו:

אמתלא שאמרו אפי׳ מכאן ועד עשרה ימים יצא קול בעיר מקודשת ועד עשרה ימים יצתה אמתלא שהיו קדושיה ספק קרוב לו ספק קרוב לה אמתלא מיקרי לבטל קול של קידושין:

במקום אמתלא אפי׳ אין אמתלא אלא מקום ופתח יש לדבר שיוכל לומר שיש שם אמתלא חוששין שמא אמתלא פלונית יש לדבר והקול בטל כך פרשי ז״ל ולפי זה מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי אבל הרי״ף ז״ל כתב ומסתברא כוותיה דהא דרבה דחאה ר׳ יוחנן לעילא משמע דס״ל דרב זביד פליג עליה דרבה לפיכך פירש הרמב״ן ז״ל דרב זביד פליג ואמר שאין תולין באמתלא שמכאן ועד עשרה ימים אלא שאם היה מקום אמתלא כגון שאמרו שמשעה ראשונה זרק לה קדושין חוששין שמא קרוב לו היו ולפיכך רואין אם (לא) יצתה אמתלא מכאן ועד עשרה ימים ואמרו כן היו תולין בה ומתירין אותה לינשא לכתחלה ואם לא יצאה שם מקום אמתלא ויצאת מכאן ועד עשרה ימים לעולם אם נשאת לא תצא אלא שלכתחלה אין מתירין אותה לינשא והיינו לשון חוששין והר״ם במז״ל כתב בפ״ט מהלכ׳ אישות יצא עליה קול שנתקדשה לפלוני ולאחר עשרה ימים אמרו אמתלא אם נראו הדברים לבית דין שהוא כן סומכין על האמתלא ואם לאו הואיל ולא נשמעה האמתלא בעת שנשמעו הקידושין אין חוששין לאמתלא וגם זה על דרך הרי״ף ז״ל:

איתיביה ובלבד שלא תהא שם אמתלא אלמא אמתלא בהדיא בעינן אבל במקום אמתלא אפילו נשאת תצא ואהדר ליה דהכי קאמר ובלבד שלא תהא שם מקום אמתלא:

דהא דרבה דחאה רבי יוחנן לעילא הכי איתא בגמ׳ לעיל מהא:

כל קלא דלא איתחזק בבי דינא לאו קלא הוא כתב הרמב״ן ז״ל כל שלא בדקו בית דין אחריו אם הוא קול גמור בשמיעת קול פלוני ופלוני שהלכו למדינת הים או בנרות דולקות עד שבאו אותן עדים והעידו בביטול שלו דכל קול שהוחזק אין מבטלין אותו ואם לא הוחזק מבטלין אותו וכן אם לא בדקו עליו בזמנו ולאחר

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט