רי"ף על הש"ס/גיטין/דף מד עמוד ב

הלכות רב אלפס

פשיטא כתבו בתוכו תנן מהו דתימא ה"מ לאחר התורף אבל לפני התורף אפילו ע"פ פסול קמ"ל ורבא אמר לא שנו אלא לאחר התורף אבל לפני התורף אפילו על פה נמי פסול ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא להנהו דכתבי גיטי שתיקו לבעל עד דכתביתו לתורפיה דגיטא והלכתא כרבא:

ת"ר כל התנאין פוסלין בגט דברי רבי וחכמים אומרים כל הפוסל על פה פוסל בכתב כל שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב חוץ שפוסל על פה פוסל בכתב על מנת שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב אמר רבא מחלוקת לאחר התורף דרבי סבר גזרינן לאחר התורף אטו לפני התורף ורבנן סברי לא גזרינן אבל לפני התורף דברי הכל פסול ומתניתין דקתני כתבו לתוכו ואוקימנא בחוץ אבל על מנת לא פסיל לאחר התורף ורבנן היא וכן הלכה:

מתני' הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך לאחי ולאחיך לעבד ולעובד כוכבים ולכל מי שאין לה עליו קדושין כשר הרי את מותרת לכל אדם אלא אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין ולכל מי שיש לה עליו קידושין אפילו בעבירה פסול:

רבנו ניסים (הר"ן)

שיאמר לה בשעת מסירה הרי את מותרת לכל אדם:

מהו דתימא הני מילי לאחר התורף כלומר להכי נקט כתבו בתוכו למפסק מילתיה למפסליה אפילו לאחר התורף דאיל ועל פה כיון שלא אמר אלא לאחר כתיבת התורף לא פסיל אבל אה"נ דכל שאמר בשעת כתיבת התורף אפי' על פה נמי פסול קמ"ל רב ספרא דמאי דתנן דוקא כתבו בתוכו אפי' אלפני התורף קאי דדוקא בכתיבה הוא דפוסל אבל ע"פ אינו פוסל כלל אפי' לפני התורף:

ורבא אמר לא שאנו אלא לאחר התורף כלומר הא דנקט כתבו דמשמע אבל על פה לא משום לאחר התורף נקט הכי אבל לפני התורף אפי' על פה פוסל ומדמודה רבא מיהת דחוץ לאחר התורף אינו פוסל על הפה משמע דמאי דפסיל על פה לפני התורף לא הוה מדינא אלא מגזירה אטו בכתב דאילו הוי מדינא כי היכי דגזרינן לאחר התורף בכתב אטו לפני התורף בכתב וכדמוכח לקמן בסמוך היינו גוזרין גם כן לאחר התורף על פה אטו לפני התורף על פה אלא ודאי חוץ לפני התורף על פה לא פסיל אלא משום גזרה אטו בכתב ומכל מקום משמע דמאי דאמרינן ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא להנהו דכתבי גיטין שתוקי שתיקו לבעל עד דכתב יתו לתורף בגיטא היינו כדי שלא יזכיר חוץ שפוסל על פה לפני התורף משום גזרה וכמו שכתבתי אבל אילו אמר על מנת לא מיפסל כלל דכיון דעל מנת אפי' נכתב בגט לפני התורף אינו פוסל אלא משום גזירת חוץ כמו שאכתוב בסמוך על מנת דעל פה הויא לה גזירה לגזירה דהיינו על מנת על פה אטו חוץ על פה וחוץ על פה אטו חוץ בכתב ולקמן מוכח דלא גזרי בהאי ענינא גזרה לגזרה וזה שלא כדברי רש"י שכתב שתוקי שתיקו נזיפו בו שלא יזכיר שום תנאי ואף בתוספות כתבו כן וכן הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ח מהלכות גירושין וכן אם התנה בפה קודם כתיבת התורף הרי זה ספק גירושין עד כאן ומשמעו כל תנאי ומכל מקום מה שכתב הרי זו ספק גירושין וכן כתב (ש"מ) בע"מ לפני התורף שאם נכתב בגט הרי זה ספק גירושין הוא מפני שהוא סובר שתנאים הללו פוסלין מטעם ברירה [שאע"פ שנתקיימו מכל מקום בשעה שנכתב הגט לא היה ספר כריתות] וזה דרך הירושלמי בפרק כל הגט וכתוב בספר המלחמות ואינו דרך גמרתינו דבגמרא מוכח דמשום גזרת חוץ מפסל:

תנו רבנן כל התנאים פוסלין בגט פרש"י ז"ל אם נכתבו בתוכו ואפילו נתקיים התנאי: כל הפוסל על פה בשעת נתינה דהיינו חוץ:

פוסל בכתב אע"פ שחזר ובטלו:

כל שאינו פוסל על פה בשעת נתינה כגון על מנת:

אינו פוסל בכתב ומקיימה תנאה ואזלא ואם חזר ובטלו כשר אע"פ שלא נתקיים התנאי:

מחלוקת לאחר התורף דרבי סבר גזרינן לאחר התורף אטו לפני התורף דאף על גב דעל מנת לפני התורף לא מיפסל אלא משום גזרת חוץ אפילו הכי ס"ל לרבי דכולה חדא גזרה היא:

ורבנן סברי לא גזרינן משום דהויא לה גזרה לגזרה:

אבל לפני התורף דברי הכל פסול דליכא אלא חדא גזרה דגזרינן על מנת אטו חוץ ומהא משמע דליכא דמפסיל מדאורייתא אלא חוץ בכתב לפני התורף אבל לאחר התורף אפילו חוץ בכתב לא מפסיל מדאורייתא דאם איתא כי היכי דגזרי רבנן בעל מנת לפני התורף אטו חוץ נגזור נמי לאחר תהורף וכן נמי חוץ על פה לפני התורף לא פסיל אלא מדרבנן דאי מדאורייתא נגזו חוץ על פה לאחר התורף אטו חוץ על פה לפני התורף כי היכי דגזרינן בכתב אלא ודאי כדאמרן:

ומתני דקתני כבתו בתוכו ואוקימנא בחוץ בריש פירקין אוקימנא לה הכי ונמצא פסקן של דברים דחוץ פוסל בין בכתב בין בע"פ לפני התורף בכתב מדאורייתא ובעל פה מדבריהם אבל לאחר התורף בכתב פוסל מדבריהם אבל בעל פה אינו פוסל כלל ועל מנת לפני התורף פוסל מדבריהם בכתב ואף בעל פה לפי דעת קצת מפרשים כמו שכתבתי למעלה אבל לאחר התורף אינו פוסל בין שנתקיים בין שחזר וביטלו וכבר כתבתי למעלה שרש"י ז"ל סובר דתנאי דעל מנת הפוסל בגט הוא פוסל אפילו נתקיים ור"י ז"ל חלק עליו דלא שייך למגזר תנאי דעל מנת שתתני ר' זוז וכיוצא בו אטו חוץ כיון שאין שם שיור כלל כמו בחוץ ולא הוה שייך בתנאי למגזר אטו חוץ אלא בתנאי דעל מנת שלא תנשאי לפלוני דהוי שיור ועוד דאם כן אפילו על פה נמי ניגזור אטו חוץ ויפסל כל גט שיש בו תנאי אפילו בעל ה ואפילו נתקיים התנאי ובהדיא מהדרי רבנן לרבי דעל מנת שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב מכלל דבעל פה מודה להו רבי דאינו פוסל לפיכך כתב ר"י ז"ל דכל התנאין אם נתקיימו אפילו נכתבו בגט כשר כמו בע"פ דלא שייך למגזר אטו חוץ כדפרישית והכא בלא נתקיים התנאי קאמר רבי דפסול בגט וכגון שנכתבו ומחקן שאין מועלת המחיקה בהם כשם שאינה מועלת בחוץ דגזרינן מחיק הדעל מנת אטו מחיקה דחוץ ורבנן פליגי עליה לאחר התורף ובלפני התורף מודו ליה ועכשיו נהגו להזהיר שלא לכתוב שום תנאי בגט ולא להזכירו בשעת כתיבת הגט וכשר הדבר לפי שאין הכל בקיאין לחלק בין תנאי לתנאי ובין אחר תורף ללפני התורף:

מתני' הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך ולכל מי שאין עליו קדושין ומפרשינן בגמרא לאיתויי שאר חייבי כריתות:

כשר דלא שיורא הוא דבלא איסור אישות נמי לא תפסי להו בה קדושין:

אלמנה לכה"ג וכו' כיון דקדושין תופסין בחייבי לאוין ולהאי לא תפסו בה קידושין משום אישות שבה אשתכח דשייר בגיטא:

נתינה מן הגבעונים שהיו משבע אומות ואיכא לאו דלא תתחתן בם:

ולכל מי שיש לה עליו קדושין אם היתה פנויה ומפרשינן בגמרא לאיתויי שאר חייבי לאוין והא דנקט הכא אלא אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט משום סרכא דבשאר דוכתי נקט הכי שהרי כאן משום גירושין הללו היא נאסרת והוה ליה למיתני הרי את מותרת לכל אדם אלא לכהן גדול ולכהן הדיוט אי נמי רבותא קמ"ל שאע"פ שהיתה אלמנה או שנאסרה בגירושין גמורין מקודם לכן הוי שיור כיון דליכא אלא חיוב לאו:

גרסינן בגמרא בעי מיניה רבא מרב נחמן חוץ מקדושי קטן מהו השתא מיהא לאו בת ידושין הוא או דלמא אתי לכלל קדושין אמר ליה תניתוה קטנה מתגרשת בקדושי אביה כלומר אפילו קדשה אביה מתגרשת אם קבלה גיטה לאחר מיתתו:

ואמאי והא בעינן ויצאה והיתה כלומר הילכך לא מיגרשה אלא אם כן ראויה לקדש עצמה לאיש אחר אלא אתיא לכל הויה הכא נמי אתיא לכלל הויה כלומר דכיון דלא דק קרא למימר דתיהוי השתא בת הויה אלא כיון דאתיא לכלל הויה לאחר זמן חשיב לה נמי בת הויה מעכשיו לענין שיור נמי הוי שיור:

ובעי' תו חוץ מן הילודים מהו כלומר העתידים להולד:

השתא מיהא לא איתילדו או דילמא עתידי דמתילדי ומתסרא עלייהו משום אישותו של זה הילכך הוי שיור:

חוץ מבעל אחותה מהו השתא מיהא לא חזיא ליה או דילמא זימנין דמתה אחותה וחזיא ליה:

חוץ מזנותיך

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט