קטגוריה:משלי כה י

1. לפי ההקשר, יחסדך = יבייש ויחרף אותך (מצודת ציון). מה הקשר בין חסד לבין בושה? תשובה לכך נמצאת בספר אורחות צדיקים: "חסיד נקרא על שם הבושת: כי חסיד לשון לבן הוא: כי תרגומא של חסידה הוא חיוורתא (ויקרא יא, יט), וכן "ולא עתה פניו יחורו" (ישעיה כט, כב); תרגום של חרפה הוא חסודא. וכל זה למה? כי החסיד צריך לסבול בושת כדי לקיים את התורה, וצריך להעביר מעל פניו הבושת במקום מצווה, ואז נקרא חסיד, ובזה יגיע לנבואה, כדכתיב: "אז דברת בחזון לחסידיך" (תהלים פט, כ), ויגיע בבושתו לידי יראת-שמים, כדכתיב: "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" (שמות כ, יז) - איזהו יראה שהיא נכרת על הפנים? הוי אומר: זו הבושה (נדרים כ, א)." (אורחות צדיקים, שער הבושת). וכן פירשו המפרשים על (ויקרא כ יז): "...וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ... חֶסֶד הוּא...". מכאן, בפסוקנו, יחסדך = ילבין את פניך, יחרף אותך; מי שישמע את דברי הדיבה שאתה מוציא על יריבך, לא יבזה את יריבך אלא דווקא אותך, כי יראה שאתה לא שולט בלשונך.

2. לפי הצליל, יחסדך = יחשוד בך: "כי כל השומעים את דבריו יחשדוהו לבעל לשון הרע" (רמ"ד ואלי פירוש ראשון).

3. ולפי משמעות השורש ברוב המקרא, יחסדך = יחשוב שאתה חסיד: "פן תהיה בחזקת חסיד אצל השומע, ויאמר בליבו: זהו אדם חסיד שאינו אומר אלא דברי אמת, ולכן דיבתך לא תשוב... ויאמנו דבריך... ואתה נענש כמוציא דיבה שהוא נזוף לפני המקום" (רמ"ד ואלי פירוש שני).

בהוצאת דיבה יש שלוש סכנות: אחת - שיבזו אותך על כך שאתה סכסכן ורכלן; שניה - שיחשדו בך שאתה משקר; אולם הסכנה הגדולה ביותר היא דווקא שיאמינו לך!