פתיחת התפריט הראשי


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו" - החכמים שהיו בדורו של חזקיהו. וידמה שבעבור זה הפרידם מהמשלים האחרים, כי אלו המשלים לקטום ממשליו החכמים ההם, ואולם המשלים שקדם זכרם נמצאו באופן הנזכר בדברי שלמה.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כבוד אלהים הסתר דבר" - רוצה לומר, כי במה שיבקשו מהשם יתברך, לא יהיה כבוד השם יתברך שיודיע שאלתם, כי השם יתברך יודע הכל. הלא תראה, כי אשת ירבעם היתה מתנכרה בבואה אל אחיה השילוני, וטרם שהגידה לו דבר, אמר לה אחיה את דבר בקשתה, כאשר גלה אזנו השם יתברך.

ואולם, "כבוד מלכים" הוא בהפך זה, רוצה לומר, לחקור הדבר הבא לפניהם באופן שלם כדי שיצא משפט אמת, כי הם אינם יודעים מהדברים רק מה שיודיעום, הפך מה שנמצא בזה בשם יתברך.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שמים לרום" - הנה, המעלה והמטה, אף על פי שאינם נגדרים מצד טבע הקו הישר שיצוייר בו התוספת בב' צדדיו, וזה תמיד, הנה המציאות יגבילם, ושם השמים המעלה אשר בתכלית, ומרכז הארץ שם המטה אשר בתכלית;

ואמנם, "לב מלכים" והשקפתם במה שיצטרכו שיסתכלו בו מהענינים הבאים לפניהם הוא לאין קץ, כי יתחלפו הנושאים ויתחלפו הענינים במין האחד מהדברים ויתחדשו מזה ענינים רבים לאין קץ במין האחר בענין מהדברים כדי שיגיע החלק לכל אחד הראוי לו.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הגו סיגים". הנה כמו שכאשר יוציאו הסיגים מהכסף "יצא" ממנו "לצורף כלי" כסף צרוף,

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


... כן כשיסירו מחברת המלך "הרשע שהיה לפניו" והיה מאנשי עצתו, אז "יכון כסאו בצדק". והנה אמר זה, כי צריך למלך ליזהר שלא יהיה במשרתיו ובאנשי עצתו רשע או רשעים, פן יביאוהו להטות משפט צדק והוא לא ידע. והנה, אפשר שהאיר באלו הפסוקים על דבר השכל האנושי שהוא המלך בכחות האדם הנפשיים לפי מה שיסד הש"י לאדם ביום הבראו ואמר בכאן דבר עמוק מאד מהסודות האלהי' והוא כי מפני שהיה נימוס הנמצאות וסדרם וישר' המושכל בנפש הש"י ידענו בצד אשר הוא בו אח' כמו שבארנו מה' מספר מ"י ובראשון ממנו לא בצד אשר הוא בו רבים שיחלוק המציאות והחמר מה שאינו מחולק אצל ציור הש"י הוא מבואר שכבוד הש"י במושכל דבר דבר מאצלו הוא הסתר דבר כי לא יראה ויתברר המושכל ההו' מהשא' אצל הש"י איך ישיגהו עם שאר המושכלו' בצד אשר הם בו אחד שילך מהם מהלך השלמות והצורה, ואמנם כבוד מלכים הוא לחקור דבר ודבר ביחוד מחקר שלם באופן שיוסרו ממנו כל המחשבות המקבילות לו והוא מבואר שהכח אשר לשכל האנושי על השגת המושכלות הוא עצום ונפלא עד שלגודלו יאמר שאין לו קץ:

"הגו רשע". ואמר שכמו שיצא לצורף כלי ראוי כשיסורו הסיגים מהכסף כן כשיוסר הרשע שהוא לפני מלך והוא הכח המתעורר כדרך שיכנע לעבודת השכל עד שלא יתאוה לאתוות הגופיות אז יכון כסאו בצדק ויהיה סבה שיגיע לו האמת בדרושיו:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תתהדר לפני מלך". לתת מעלה וגדולה לעצמך, אבל תעמוד לפניו בשפלות, "ובמקום גדולים" לתת לעצמך מעלה כמעלתם לשבת עמהם במקומם,

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי טוב שיאמרו לך עלה הנה" מרוב השפילך עצמך, "מהשפילך לפני נדיב" וגדול "אשר ראו עיניך" והורגלת עמו מקדם. ואולם אמר זה כי מי שהורגל עם אדם ואחר כן עלה במעלה יתיר' לעצמו להתנהג עמו כבראשונה ואין זה ראוי לו שיחלוק כבוד לפי מה שהוא עתה:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אל תצא לריב מהר". ולמחלוקת אבל ראוי לך להרחיק עצמך מזה לפי מה שאפשר הבט מה תעשה באחרית הריב כשיכלים אותך רעך באמרו דברים מגוני' כנגדך או בהכותו אותך הלא טוב לך להשמר שלא תבא לזה התכלית והתכונה:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ריבך ריב את רעך". כשיקרה שיהיה לך מחלוקת עם רעך, תהיינה דבריך עמו בדברי ריבך לבד, "ולא תגל סוד אחר" לביישו,

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"פן יחסדך", שמא יהיה לך זה לחרפה "מהשומע" דבריך בגלותך הסוד, "והדבה" שתשיגם מזה "לא" יתכן ש"תשוב" אחור:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תפוחי זהב". והנה אחר שהזהיר מהדבור המגונה הישיר אל הדבור המשובח ואמר כי כמו תפוחי זהב במשכיות כסף שיש בהם נקבים דקים יראה דק העיון מהם תפוחי הזהב כן הדבר שהוא דבור על אפניו כי בו תועלת במה שיובן ממנו בתחלת העיון וכאשר יפליג להתבונן בו האיש דק העיון ימצא בתוכו תפוחי הזהב:

ובזה יבוארו רבים מפסוקי זה הספר לפי מה שביארנו מהם:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נזם זהב". הנה כמו נזם זהב שיאות להשלים קשוט מי שיש לו חלי זהב עד שלא יאות זה בלא זה כן התוכחה הישרה כשתוכיח לאזן שומעת כי התוכחה ההיא תשלים קשוט השומע למוסר ובזולת האזן השומעת לא יאות התוכחת ולא יועיל כאמרו אל תוכח לץ פן ישנאך:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כצנת שלג". הנה כצנת שלג ביום קציר שהיא ערבה מאד ושומרת החום הטבעי שלא יתפזר מפני חום האויר בעת ההי' וישיבהו לפנימי הגוף כן ציר נאמן לשולחיו וישיב לאדניו נפשו וחייו במה שהשלים תשוקתו באופן שלם בענין השליחות אשר שלחו:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נשיאים ורוח". הנה האיש המתהלל במתן ולא יתנהו ר"ל שיראה עצמו חפץ לתת ולא יתן דומה לעננים ורוח כשיבואו שיבטחו הרואים שיהיה מטר ואחר זה לא יהיה מהם גשם והנה גנה זה החלק מהדבור כי הוא מגונה מאד:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בארך אפים". בהארכת האף והכעס יפותה השליט כשיכע' על הארץ ר"ל שאם לא יכעס מדבריו אך יסבול אותם הנה זה יהיה סבה להסיר ממנו הרע שחשב להבי' עליו פתאו' אך לא יסיר ממנו רעתו בשלימות אך לשון רכה תשבר העצם שהוא מהדברי' היות' קשים והיות' תקיפים ר"ל שכבר תשב' קשי החמה והאף ותתירם בשלימו' או ירצה בזה כי אם היה הקצין ארך אפי' הנה בזה יפותה שלא יגיע ממנו רע בלתי ראוי וזה ממה שיורה שאם היה רב הכעס הנה רב כעסו יבלבל עניניו ולא יוכל אדם לפתותו לבלתי עשות מה שיתחייב מכעסו והשאר יתבא' באופן הקודם או ירצה בזה כי הקצין יפותה בשיכע' על אד' בארך אפי' ר"ל בשלא יבקשו ממנו להמלט האי' ההו' אבל האריך האף זמן מה ובזה האופן אולי ימלט בבו' העת ההוא כי אולי תשך חמתו וזאת תחבולה טובה במה שבקש ראובן מאחיו בעבור הצלת יוסף אך לשון רכה תשבר קושי האף תכף:

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"דבש מצאת". כשמצאת דבש והם עניני החכמה כמו שקדם אכול ממנו הראוי לך לבד ולא תחקו' במה שלא תוכל להשיגו שמא מביאך זה להקיא מה שהשגת מפני השבוש שיקרה בזאת ההשג' והמשיל זה הענין בדבש כי כן דרך הדבש כמו שזכ' הרב המור' כי מי שיאכל ממנו כראוי יקח בו תועלת ומי שיוסיף לקחת ממנו יותר ממה שראוי ימשך לו מזה שיקיאנו מצד קלקולו האצטומכא:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הקר רגלך מבית רעך". שלא תתמי' לבא בביתו יותר מן הראוי כי זה יהי' סבה שישבעך ותסור אהבתו ממך וזה מבוא' כי מה שישקו' אדם בו איננו חשו' בעיניו אלא אם לא יהיה לעתי' רחוקי', והנה המשיך זה הפסו' לפסוק הקוד' להתיחסו' אשר ביניה' וידמה שבו הערה ג"כ לבקשת החכמה שלא יטריד האדם בו עיונו יותר מהראוי כי ילאו כחותיו ויהי' זה סבה אל שישתב' בהשגתו:

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מפיץ וחרב". הנה איש עונה ברעהו עד שקר דומה בזה הפועל לבעל מפיץ וחרב וחץ שנון שיהרוג האנשי':

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שן רעה". הנה הבטחון שיש לו לאדם שיבגוד בו אוהבו דומ' לשן הנשבר' כשיטחן האדם בה המזון ולרגל המועד' בהלכד האדם בה בדרך כי האד' יבטח שיעזר בשיניו בעת לקיחתו המזון וברגליו בעת לכתו ולזה לא יהיה לאד' תועל' בשן והרגל שיהיו בזה האופן וכן לא יהיה לו תועל' באוהב בשלא יהיה נעזר בו בעת צרה:

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מעדה בגד". הנה עדי הבגד וקשוטו לא יועיל להציל מקור ביום קרה וכן לא יועיל חומץ אחר הנתר להסי' כתם הבגדי' או ירצה בזה שהחומץ בשיוש' על נתר אין בו תועלת להעביר הכתם ואף על פי שכל אחד מעביר הכתם בפני עצמו כשיתערבו יפסי' האח' את האחר וזה דבר ראוי שיתבאר מן החוש כן האיש אשר שר בשירים אצל לב רע שמרוב יגונו אינו מתפעל להרחיב לבו בשירי' כי אין לו בשיריו תועל' או ירצה בזה שכמו מי שיש לו קור ביום קרה וילבש על בגדיו בגדי עדי וקשוט אשר בהם ב' תועלו' להשלים ההצלה מהקור ולהתקשטו וכמו מי שיעביר חומץ על הבגד שיש בו כתם אח' שהעביר בו הנתר שיש בו תועל' להשלי' העברת הכתם ולהקנו' לבגד ההוא ריח החומץ אשר הוא מסיר העפושי' כן מי ששר בשירי' רבים על לב רע כי השיר השני ישלי' הוצאת היגון מהלב ויקנה עוד שמח' בנפש וזה הפי' השני שפירשנו הוא הנכון לפי מה שאחשוב:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אם רעב שונאך". לא תמנע מלחון עליו "להאכילו לחם", "ואם הוא צמא השקהו מים",כי זאת מדה משובחת מאד להיטיב לכל האנשים, לאוהב ולשונא;

 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


ואם ירע לבך איך תיטיב לו תחת אשר עשה לך רעה, תדע באמת כי אתה עם גמלך בזה הראוי לנפשך מטוב המדות הנה לוקח נקמתך ממנו, "כי גחלים" וגו', כי זה הענין קשה לו כאילו אתה "חותה גחלים על ראשו" לשרפו מרוב בשתו על הטוב שיקבל ממך תחת הרעה אשר גמלך, "וה' ישלם לך" טובה תחת הטובה אשר גמלת אותו:

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"רוח צפון". הנה כמו שהרוח הצפונית תברא הגשם בירושלם כי היא תביא שם האידים העולים מהים כי הים הוא צפוני לה כן לשון סתר שיספר אדם לחבירו דברי רכילות יברא פנים נזעמי' ויחדש' והנה הזהיר בכאן מזה הדבור המגונה בזה האופן:

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"טוב שבת". טוב לאיש שישב בלא חבורה על פנת גג משישב עם אשת מדינים שתעורר ריב וקטטה לו תמיד ואע"פ שהוא בבית שיש בו חבורה מהאנשים:

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מים קרים". הנה כמו שהנפש העיפה תקח הנאה ותועלת במי' הקרים להשיב לפנימי הגוף החום הטבעי שהתפזר מפני התנועה כן יקח האדם הנאה גדולה ותועלת בשמוע' טובה שתגיע לו מארץ מרחק בקרוביו ואוהביו כי זה ישיב נפשו אליו כמו שישיבו המים הקרי' נפש העיף אליו:

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מעין". הנה מעין שמימיו נובעים אשר נתטנף ברפש עד שנשחת המקור שמשם נובעים מי המעין מטנוף הרפש ידמה לצדיק אשר הוא מתמוטט לפני רשע ונכנע תחתיו כי הרשע משחית הוד הצדיק ומטנף אותו בדרך שירחיק האנשים מלכת בדרכו כמו שירחיק טינוף הרפש השתיה ממי המעין:

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אכול דבש". אכילת הדבש יותר מן הראוי לא טוב והוא ההשתדלות בדעת קדושי' כי יספיק שילמד מהחכמ' על שהם נמצאי' לא שיפליג לחקור מה הם ואיך ענינ' כי ההרבו' בחקר כבוד' אינו כבוד כי לא יוכל השכל האנושי להשיג על אמתת זה באופן שלם:

 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עיר פרוצה". הנה האיש אשר לא יוכל למשול ברצונו, דומה לעיר פרוצה שאין לה חומה לשמור העיר שלא יכנסו בה משחיתים; וזה שלא ימשול ברצונו מוכן לרעות רבות מפני המסרו ביד תאותו ורצונו, והשליט בתאותו הוא כמו חומה לשמור שלא יעלה שם הפורץ מפני תאוותיו המגונות: