ביאור:משלי כה כב

משלי כה כב: "- כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ, וה' יְשַׁלֶּם לָךְ."

תרגום מצודות: כי במה שתאכיל אותו, יצר לו כאילו חָתִיתָ (שאבת מֵהַיְּקוֹד) גחלים לתת על ראשו, כי יֵבוֹש מאוד על אשר תִּגְמֹל לו טובה על הרעה; ועם כי תחשב זה לנקמה, מכל-מקום ישלם לך ה' שכר צדקה.

תרגום ויקיטקסט: - כי כשאתה מציל את חייו אתה כאילו חותה (שופך) גחלים על ראשו ושורף את הגאוה שלו, וכתוצאה מכך ה' יגרום לו להשלים איתך.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כה כב.


דקויות

עריכה

וה' ישלם לך

עריכה

1. על-פי הפשט, ישלם מלשון תשלוּם שכר (מצודות) - ה' ייתן לך שכר טוב על כך שקיימת את המצוה להציל חיים, (ויקרא יט טז): "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה'"*.

2. על-דרך הדרש, ישלם מלשון שלוֹם - ה' יגרום לאויב שלך להשלים איתך: "וה' ישלימנו עמך, שלא יתגבר עליך" (רש"י, ע"פ תלמוד בבלי סוכה נב.).

3. על-דרך הרמז, התשלום רומז לתקציבים ממשלתיים. כשפוליטיקאים מגיעים למשרד האוצר או לוועדת הכספים, יש להם אפשרות להתנקם בשונאיהם הפוליטיים ע"י קיצוץ בתקציביהם. הפסוק קורא לפוליטיקאים שלא לעשות כך - אם שונאך הפוליטי רעב, תן לו מספיק תקציבים כך שיהיה לו לחם לאכול; כך תראה למצביעיו שהם לא צריכים אותו - אתה יכול לדאוג להם יפה מאד גם בלעדיו; כך אתה חותה גחלים על ראשו ושורף את סיכוייו להצליח בבחירות הבאות.

הקבלות

עריכה

בתורה נאמר, (ויקרא יט יח): "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ"*; הפסוק שלנו אכן ממליץ שלא לנקום בשונא, אולם, הוא לא ממליץ שלא לנטור טינה, להיפך, לכאורה הוא ממליץ לשמוח בהשפלתו של השונא, "כי גחלים אתה חותה על ראשו"! "כי ייבוש מאד על אשר תגמול לו טובה על הרעה. ועם כי תיחשב זה לנקמה, מכל מקום ישלם לך ה' שכר צדקה" (מצודת דוד)! המפרשים הציעו כמה תשובות.

1. הפסוק מיועד לאנשים שאינם מסוגלים לקיים את המצוה "לא תקום ולא תטור" בשלמות, כי יצר הרע שלהם מסית אותם לנקום, והחכם אומר להם "אם אתם חייבים לנקום, לפחות תנקמו באופן שלא יגרום נזק פיסי לשונא, אלא רק נזק נפשי": "מייעץ את מי שרוצה לנקום נקמה גדולה בשונאו, לא בזאת ינקום שימנע מאיתו לחם ומים, רק בהיפך, שיעשה עמו כל טוב...""ויבוש ויכלם שעתה מוכרח לקבל לחם ומים ממך תחת רעתו" (מלבי"ם).

- אולם, אם האדם פועל מתוך מניע של נקמה וגרימת צער לשונא, ואף עובר על המצווה "לא תטור", אין זה ברור מדוע ה' משלם לו שכר צדקה - וה' ישלם לך!

2. הגחלים אינם משל להשפלה (כפי שפירשו רוב המפרשים), אלא להיפך, משל לאהבה בוערת, הממיסה ושורפת את השנאה, והופכת את השונא לאוהב.

- אולם, אילו הכוונה היתה לאהבה בוערת, היה החכם ממליץ להאכיל את השונא במעדנים ומטעמים, כדי שהאהבה תהיה לוהטת יותר. ההמלצות "האכילהו לחם" ו"השקהו מים" מציינות עזרה מינימלית, שכל מטרתה לשמור על השונא בחיים.

3. לענ"ד, גחלים הם משל להשפלה, השורפת את הגאוה.

כי גחלים אתה חותה על ראשו - הראש הוא משל לגאווה. כשאתה דואג לחייו, הוא מרגיש תלוי בך, הוא חייב "להוריד את הראש" לעומתך ולא יוכל להתגאות עליך: "שנכווה ראשו, ולא יוכל להקים ראשו נגדך מחמת זה" (הגאון מווילנה).

השונא פגע בך בגלל מידת הגאוה שלו. שריפת הגאווה שלו לא באה לנקום בו, אלא רק להסיר את הסיבה לשנאה.

הפועל ישלם בהמשך הפסוק רומז גם להשלמה וסיום המריבה. ההשלמה היא גם תוצאה טבעית של שריפת הגאוה: אחת הסיבות העיקריות שבגללה אנשים לא משלימים היא הגאוה - אף אחד לא רוצה להיות זה שמבקש סליחה ראשון. ולכן, כשאתה שורף את הגאוה של יריבך, אתה מגדיל את הסיכוי שישלים עמך.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/25-22