פתיחת התפריט הראשי

משלי כה כא: "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ - הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם, וְאִם צָמֵא - הַשְׁקֵהוּ מָיִם -"

תרגום מצודות: אם רעב שונאך, האכילהו לחם - ואל תטור לו שנאה -

תרגום ויקיטקסט: אם אדם השונא אותך רעב - תן לו לפחות לחם לאכול שלא ימות ברעב; ואם הוא צמא - תן לו לפחות מים לשתות שלא יתייבש. זה כדאי לך -


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כה כא.


דקויותעריכה

מדוע האכילהו לחם והשקהו מים?עריכה

החכם מכיר בקושי להתגבר על יצר הנקמה, ולכן מציע פשרה: אל תתן לו מעדנים, תן לו רק את המינימום הדרוש כדי שלא ימות ברעב ובצמא.

הקבלותעריכה

עזרה לשונאים בתורהעריכה

בתורה ישנן כמה מצוות המחייבות אותנו לעזור לבהמות ולרכוש של אנשים ששונאים אותנו: 
  • ([[{{{2}}}]]): "כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אֹו חֲמֹרוֹ תֹּעֶה -" "הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ"
  • (שמות כג ה): "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ - וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"
הפסוק שלנו מוסיף, שיש לעזור גם לשונאים עצמם, כאשר הם סובלים בגופם.הרעיון אמנם לא נזכר בפירוש בתורה, אבל הוא נרמז בסמיכות הפסוקים ב([[{{{2}}}]]): "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ..." "לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'"*: מייד לאחר המצוה להציל חיים, נאמר שאסור לנקום, כי מצוות הצלת חיים חלה גם על אנשים השונאים אותנו.

המצווה בתורה מסתיימת בקביעה אני ה', והפסוק שלנו מפרש, וה' ישלם לך: "אני ה' - נאמן לשלם שכר ונאמן להיפרע" (רש"י על ויקרא יט16). כשאתה מציל את חייו של השונא, אתה מראה שמצוות ה' חשובה לך יותר מהרגשות האישיים שלך, ולכן ה' ישלם לך שכר טוב, וגם יגרום לאויב להשלים איתך.


האכלת האויבים בתנ"ך

אלישע הנביא הורה למלך ישראל לקיים מצוה זו בחיילי מלך ארם, לאחר שה' היכה אותם בסנוורים, (מלכים ב ו כב): "וַיֹּאמֶר 'לֹא תַכֶּה! הַאֲשֶׁר שָׁבִיתָ בְּחַרְבְּךָ וּבְקַשְׁתְּךָ אַתָּה מַכֶּה?! שִׂים לֶחֶם וָמַיִם לִפְנֵיהֶם, וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיֵלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם!'". לאחר מכן, כמו שכתוב בספר משלי, הארמים הורידו את ראשם והשלימו עם בני ישראל, לפחות לזמן קצר, (מלכים ב ו כג): "וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה גְדוֹלָה, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וַיְשַׁלְּחֵם, וַיֵּלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם; וְלֹא יָסְפוּ עוֹד גְּדוּדֵי אֲרָם לָבוֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל". 

גם אסתר קיימה את הפסוק, בכך שהזמינה את המן למשתה: ""מה ראתה אסתר שזימנה את המן?... ר' יהושע אומר: מבית אביה למדה, שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם..." (בבלי מגילה טו:).




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/25-21