ביאור:משלי כה טו

משלי כה טו: "בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם יְפֻתֶּה קָצִין, וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם."

תרגום מצודות: אם הקצין (שר ומושל) יכעוס על מי, והוא מאריך אפו לסבול הכעס ולא ישיב אמרים - אז בעבור זה יפותה ממנו הקצין, ותנוח חמתו; ואם יוסיף לדבר למולו רכות, אז הדבר הזה תשבר ותבטל גרם (עצם, קושי) הכעס מכל וכל.

תרגום ויקיטקסט: כשמבקשים רק ארך אפיים (דחייה בביצוע העונש ולא ביטול מוחלט של העונש), סביר שהקצין (הבּוֹס) הכועס יתפתה ויסכים. וכן, דיבור בלשון רכה, המביעה הסכמה עם כעסו וקבלה חלקית של טענותיו של הבוס, ישבור את הגרם (העצם, העיקר) של כעסו.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כה טו.

דקויות

ארך אפיים הוא דחייה של הכעס. הפסוק נותן עצה לאדם שהקצין (הבוס או המושל) שלו כועס עליו:

1. כשהקצין כועס, אפשר לפתות אותו לסלוח, אם מבקשים ממנו שהוא יאריך את אפו, שידחה את ביצוע העונש: "אם הקצין כועס עליך, אל תשתדל שיעביר חטאתך לגמרי, כי תפסת מרובה לא תפסת, רק תשתדל שיאריך אפו ולא יעניש תיכף" (מלבי"ם, רלב"ג פירוש שני). לשון רכה היא דיבור שמביע הסכמה חלקית עם הצד השני; במקרה זה - דיבור שמביע הסכמה עם כעסו של הקצין: "אני מסכים שטעיתי ואני ראוי לעונש, ורק מבקש לדחות את העונש". לדיבור כזה יש סיכוי להתקבל, לשבור את קושי הגזירה ולהקל את העונש.

2. כשהקצין כועס, אפשר לפתות אותו לסלוח, אם אנחנו מאריכים את אפנו ולא כועסים בחזרה: "שאם לא יכעס מדבריו אך יסבול אותם, הנה זה יהיה סבה להסיר ממנו הרע שחשב להביא עליו פתאום" (רלב"ג פירוש ראשון, מצודות). כשנוהגים בארך אפיים (סבלנות ורגיעה), ולא מתעצבנים בחזרה, גם הקצין הכועס יתפתה להירגע ולסלוח; וכן, דיבור בלשון רכה ונעימה יכול לשבור גם כעס קשה כמו גרם (עצם).

3. כשה' כועס עלינו, אפשר לפתות אותו לסלוח, אם אנחנו נוהגים מכאן והלאה בארך אפיים: "כי האיש החשוב הזה, שפגם במעשיו או בדיבורו, ייתן אל ליבו שלא לכעוס על שום דבר, וגם ירבה בתפילות ובתחנונים, כי על-ידי שתיים אלה יבטל את גזרתו" (רמ"ד וואלי).

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/25-15