קטגוריה:בראשית נ י
ויבאו עד גרן האטד אשר בעבר הירדן ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד ויעש לאביו אבל שבעת ימים
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיָּבֹ֜אוּ עַד־גֹּ֣רֶן הָאָטָ֗ד אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּ֨סְפְּדוּ־שָׁ֔ם מִסְפֵּ֛ד גָּד֥וֹל וְכָבֵ֖ד מְאֹ֑ד וַיַּ֧עַשׂ לְאָבִ֛יו אֵ֖בֶל שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יָּבֹ֜אוּ עַד־גֹּ֣רֶן הָאָטָ֗ד אֲשֶׁר֙ בְּ/עֵ֣בֶר הַ/יַּרְדֵּ֔ן וַ/יִּ֨סְפְּדוּ־שָׁ֔ם מִסְפֵּ֛ד גָּד֥וֹל וְ/כָבֵ֖ד מְאֹ֑ד וַ/יַּ֧עַשׂ לְ/אָבִ֛י/ו אֵ֖בֶל שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וַאֲתוֹ עַד בֵּית אִדְּרֵי דְּאָטָד דִּבְעִבְרָא דְּיַרְדְּנָא וּסְפַדוּ תַּמָּן מִסְפֵּד רַב וְתַקִּיף לַחְדָּא וַעֲבַד לַאֲבוּהִי אֶבְלָא שִׁבְעָא יוֹמִין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאָתוּ עַד בֵּית אִידְרֵי דְאָטָד דִי בְּעִיבְרָא דְיוֹרְדְנָא וּסְפָדוּ תַּמָן מִסְפַּד רַב וּתְקֵיף לַחֲדָא וְעָבֵד לְאָבוֹי אוּבְלָא שַׁבְעָא יוֹמִין: |
רש"י (כל הפרק)
רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
אבן עזרא (כל הפרק)
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
גרן האטד. וכי יש גרן לאטד והלא אטד אחד ממיני הקוצים הוא, אלא שם המקום נקרא כך כמו שמצינו (דה"א יג) ויבאו עד גורן כידון, והלא כידון אחד מכלי המלחמה אלא נקרא גורן כידון על שם שהיה מסובב מכלי המלחמה שכן אמר דוד לגלית הפלשתי (שמואל א יז) אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון.
ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד. ט' מינין של מספד הם, מספד נהי צעקה הילל נידה מרזח קינים הגה והי. מספד שנאמר (מלכים א יג) ויספדו עליו הוי אחי. נהי שנאמר (ירמיה ט) קול נהי נשמע מציון. צעקה והילל שנאמר (יחזקאל כא) זעק והילל בן אדם. נידה שנאמר (ירמיה מח) נודו לו כל סביביו. מרזח שנאמר (ירמיה טז) כה אמר ה' אל תבא בית מרזח, קינים והגה והי, שנאמר (יחזקאל ב) וכתוב אליה קינים והגה והי, וכשהזכיר כאן מספר גדול וכבד מאד יכלול כל ט' מינים של הספד הללו, ולמדך הכתוב ט' כתות שעלו עם יוסף[2] הספידו עליו ט' מיני הספד.
והנה ההספד זכרון חסדי המת ויחוסו כגון שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו, ולפי כאב ההספד שנאמר (שמואל ב א) צר לי עליך אחי יהונתן. ולפי המאורע שאירע לו שנאמר (שמואל ב ג) ויקונן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר, וכן צריך אדם לסדר הטובה שהיתה לו ונסתלקה ממנו כגון (יחזקאל כז) בן אדם שא על צור קינים ואמרת לצור היושבת על מבואות ים וכתיב (שם) הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחובליך מחזיקי בדקך ועורבי מערבך וכל אנשי מלחמתך אשר בך ובכל קהלך אשר בתוכך יפלו בלב ימים ביום מפלתך, ורז"ל הזכירו כן כי ענין ההספד ספור חסדי המת כגון ההיא דרבי פדת דפתח עליה ההוא ספדנא היום קשה לישראל כיום בא השמש בצהרים שנאמר (עמוס ח) והיה ביום ההוא נאם ה' והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ, כן כתב רבינו חננאל ז"ל בפירושו, וכתב עוד אנן ספדינן על אב בית דין, עפר קברו מור ואהלות, דורש נגעים ואהלות, מי מסיר ספקות ומבאר הלכות פסוקות, תורה רבץ, תלמידים קבץ, כלובש תשבץ, בקרית יעבץ ע"כ.
אבל שבעת ימים. אבלות זו קודם קבורה היה שכן כתוב אחרי כך וישאו אתו בניו ויקברו אותו, אבל האבלות שנצטוינו בדין תורה הוא אחר הקבורה לאחר שיסתם הגולל.מלבי"ם (כל הפרק)
כלי יקר (כל הפרק)
"ויבואו עד גורן האטד". שהיה מוקף קוצים, ואם דרכו של כל גורן להיות מוקף קוצים למה נקרא זה גורן האטד יותר משאר הגרנות, וכי לא היה בעולם שום גורן מוקף קוצים זולת זה, ועו"ק מה שנאמר וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בגורן האטד ויאמרו אבל כבד זה למצרים. בגורן האטד למה לי, כי משמעותו כאלו גורן האטד גרם האבל, ועוד למה הספידו המצרים וכי היו בניו או קרוביו שהספידו עליו כל כך בלב שלם, או אם היו צדיקים כל כך שהיה חם לבם בקרבם וצר להם פטירת הצדיק, ועוד לשון כבד אינו מתישב על האבל.
ונראה מכאן ראיה, למה שאמרו רז"ל (תוספתא סוטה י.ג) שבזכות יעקב פסק הרעב וכאשר מת יעקב חזר הרעב למקומו, ועל כן עשו המצריים אבל כבד בעבור כי כבד הרעב כבראשונה, כי הרגישו המצרים דבר זה שיחזור הרעב לקדמותו ע"י נס זה שקרה להם בדרך כי פתאום נזדמן להם גורן אחד שהיה מוקף קוצים מכל צד עד שלא היה נשאר פתח או דרך לבא אל הגורן. ומזה הבינו שזכות הצדיק גרם להם בחייו שהיה להם דרך לילך אל הגורן ולאכול מגרנו ומיקבו, ובמותו יעכבו עליו הרשעים שנמשלו לקוצים שלא יהיה להם עוד דרך אל הגורן כאשר היה להם לפנים כי סר צלם מעליהם, ובפרשת שמות בפסוק ויקצו מפני בני ישראל (א.יב) יתבאר בע"ה שהמצריים נמשלו לקוצים בערך כרם ה' צבאות בית ישראל, ע"כ נרמז להם שבעבור רשעת המצריים יחזור הרעב לקדמותו.
ועל דרך שאמרו, רז"ל (ב"ק ס.) אין הפורענות בא לעולם כ"א בעבור הרשעים, ואינו מתחיל כ"א בצדיקים שנאמר (שמות כב.ה) כי תצא אש ומצאה קוצים אלו הרשעים ונאכל גדיש שכבר נאכל, הנך רואה שקוצים וגדיש שהזכיר כאן היינו גורן האטד, כי הגורן היינו גדיש והקוצים האטד, וקרא לצדיק גדיש לפי שכולם אוכלים בזכותו כמ"ש (תענית י.) כל העולם ניזון בשביל חנינא בני כו' וכמ"ש (ויקרא כא.א׀ב) לנפש לא יטמא כי אם לשארו. היינו לצדיק שהכל כקרוביו ונקרא שארו בעבור הקורבה ובעבור שהוא מפרנסו, כי שאר היינו מזון, ז"ש ואינו מתחיל כי אם בצדיקים, ר"ל זה התחלת הפורענות שהקב"ה לוקח מן הדור החוטא, את הצדיק שהיה זן ומפרנס את הדור בזכותו, ועיקר הפורענות בא בעבור מציאת הרשעים שנמשלו לקוצים, והם גורמים שכבר נאכל גדיש כי אין להם עוד פה לאכלו, והקוצים מעכבים את הדרך אל הגדיש.
וכשראו המצריים,שנעשה להם נס זה פתאום שהקרה ה' לפניהם גורן אחד מוקף קוצים מכל צד שלא כדרך העולם, מיד הרגישו שגדר ה' בעדם לבלתי תת להם מבוא אל הגורן עוד, על כן הספידו המצרים אבל כבד רצה לומר על כובד הרעב. ובזה מיושב למה הספידו דוקא בגורן האטד ולא קודם לכן, וכאשר ראה הכנעני אבל זה בגורן האטד והיה קשה לו למה לא עשו אבל זה קודם בואם למקום זה אלא ודאי שאבל כבד זה למצרים הוא, כי כבדות הרעב יחזור למקומו ע"כ הוא דוקא למצרים ולא לבני יעקב וזה רמז נכון ויקר.
ובזה נראה לי לישב מה שנאמר ויראו אחי יוסף כי מת אביהם. מה ראו, ועוד קשה למה לא בקשו מאביהם שיצוה לו באמת כן, ועו"ק מ"ש יוסף אנכי אכלכל אתכם, מי בקש זאת מידו הלא לא בקשו כי אם שלא ירע להם. אלא ודאי שיוסף לא היה חשוד בעיניהם שיעשה עמהם רעה ממש, אך שכאשר ראו כי מת יעקב ובמותו חזר הרעב לקדמותו היו יראים שאם יוסף לא יעשה להם רעה מ"מ יש לחוש שמא גם טובה לא יעשה להם ולא יכלכלם בשני הרעב, והשב ישיב לנו את הרעה אשר גמלנו אותו, לא בקום ועשה כי אם בשב ואל תעשה, ע"כ הוצרך יוסף לומר להם ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם, אתכם בעבור טפכם, כי הטף למה באים אל העונש והלא לא חטאו כלום.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית נ י.
וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן
מסלול ההליכה
מדוע יוסף הגיע ל-"גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" בדרכו ממצרים לחברון?
אנו מניחים שיוסף עבר דרך מדבר סיני, והנגב לעבר הירדן כדי להמנע ממלחמה עם הפלישתים. יוסף היה יכול ללכת דרך דרך-החוף, דרך גרר, לבאר-שבע, ומשם לעבר הירדן עד גורן האטד.
האחים של יוסף באו למצרים פעמים, ואחר כך יעקב ירד מחברון לבאר שבע בדרכו למצרים. הם כנראה הכירו את הדרך טוב מאוד, והדרך היתה פתוחה ובטוחה.
- ידוע שהיתה דרך מפורסמת שעברה מבאר לבאר כדי לספק מים להולכים. הדרך עברה ליד באר שבע, דרך "שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה" (ביאור:בראשית כה יח), ועברה "עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר: עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר" (ביאור:בראשית טז ז), ששם ישבה הגר וחיכתה לשיירה שתקח אותה למצרים.
- על הישמעאלים נאמר שהם שכנו: "מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה", וששירה שלהם עברה דרך בור יבש ליד דותן בדרך למצרים, ככתוב: "וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד; וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט, הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה" (ביאור:בראשית לז כה). סביר מאוד שיוסף חזר בדרך שהוא הכיר, וכך הוא עבר את המדבר חזרה לכנען.
- אפשרי שיוסף לא רצה לעבור קרוב לבאר-שבע או תִּמְנָתָה, כדי לא לגרום לאחיו לרצות להשאר, ולהתגעגע לביתם בנגב.
- יוסף לא התכוון להביא את כל המחנה לחברון. הוא השאיר את המחנה ולקח רק את אחיו ללכת לחברון. "גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" שימשה מקום בטוח ורחוק מצרות, וזה היה מקום עדיף מאשר להשאיר את הצבא בגרר ליד הפלישתים.
- גרן האטד זאת לא עיר. רק לאחר הביקור נתנו שם למקום "אָבֵל מִצְרַיִם אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" (ביאור:בראשית נ יא). כך יוסף לא היה צריך להכניס את צבאו לעיר, לתת מתנות ולקבל מתנות, להתארח או לדבר עם הכנענים והפלישתים.
- יוסף לא רצה שמלכי פלישתים או כנענים יבאו אליו לכרות ברית עם מצרים או עם בני ישראל.
- יוסף נמנע מלעבור בערים על דרך החוף, כדי לא לבקש רשות לעבור, לשלם מס, להתארח אצל מלכים, לעסוק בדברים בטלים ללויה של אביו. לבטח יוסף לא רצה להכנס למלחמה ולנצח עם אבדות או להפסיד ולהכשל במשימתו. לכן יוסף העדיף ללכת במדבר השומם.
- כאשר בני ישראל יצאו ממצרים גם הם יעברו בדרך הזאת, דרך מדבר סיני, ולא דרך דרך-פלישתים. אולם אז לאלוהים היתה סיבה שונה, ככתוב: "וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות יג יז).
- יוסף נזהר להוביל את המצרים בדרך עקיפה, ולא להכניס את המצרים לכנען, כדי לא ללמד אותם את הדרך ושלא יווצר תקדים לפלישות של מצרים לארץ המובטחת.
- יוסף לא עבר בערים כדי שהצבא לא יכשל בשכרות, פריצות ואלימות.
גֹּרֶן הָאָטָד
"הָאָטָד" הוא שם של שיח, ככתוב: "וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד: לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ" (שופטים ט יד), וכנראה היה איש עשיר ששמו אטד והיה לו גורן.
יוסף חיפש מקום בטוח ורחב כדי שהמחנה הכבד מאוד יחנה בו בבטחה, קרוב למעבר בירדן ועל הדרך לחברון. גורן האטד בעבר-הירדן נבחרה. לא נאמר שגורן האטד היתה ברום ההר בעבר הירדן, ואפשרי שיוסף חנה קרוב לירדן, בצידו המזרחי, כדי שיהיה לו מים לאנשיו.
לרוב בונים את הגורן קרוב לשדות התבואה כדי שיהיה קל להביא את החיטה לגורן, ובמקום יש רוח ברוב שעות היום בתקופת הקציר כדי להפריד את הגרעינים מהמוץ. השדה והגורן נתנו מקום שטוח ומאוורר לבנית מחנה צבאי. סביר שנגמר הקציר ואנשיו של יוסף לא גרמו נזק לשדה.
יוסף לא רצה להכניס את כל המחנה לכנען ולהעלות אותו למערת המכפלה. אפשרי שיוסף לא רצה שפרעה ידע שהוא לא קבר את אביו כדבריו לפרעה, בשם אביו: "בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי" (ביאור:בראשית נ ה) אלא במערה בהר. יוסף גם לא רצה שהמצרים ילמדו את הדרכים בכנען, יכירו את אנשי המקום, וידעו את מקום קבורת האבות.
וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד
מילים יפות, אבל לא ברור מה הם עשו במספד, בנוסף לבכי, צעקה, צום, אפר, קרעו את בגדיהם, ככתוב על מרדכי: "וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר; וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה" (אסתר ד א).
האבל הכבד גם הודיע למלכים באזור שזה לא הזמן לבקר ולחתום חוזים. יוסף אמר להם אל תתקרבו ותעזבו אותנו בשקט.
וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים
זה מקור אבל השבעה, אבלות (יהדות).
כאן האחים התאבלו לפני שיעקב נקבר, אבל זה היה עבור האנשים שלא ימשיכו לחברון, וישארו בגורן האטד, עד שיוסף ואחיו יחזרו מחברון.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית נ י"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.