דברים רבה ט א


א.    [ עריכה ]
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ" הלכה: אדם מישראל שמתו מוטל לפניו, מהו שיהא מותר לו להתפלל? כך שנו חכמים: מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומן התפלה. ולמה למדונו רבותינו כן? כיון שרואה צרתו לפניו דעתו מובלגת, אבל משנקבר - כל שבעת ימי האבל הוא זקוק לכל דבר של מצוה.

ומנין אתה למד לאבל שבעת ימים? א"ר אבא בר אבינא: שכן מצינו ביוסף (בראשית נ, י): "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" והשבת עולה מן המנין.
א"ר יוסי בר זבידא בשם ריש לקיש: יש לך ללמוד ממקום אחר, מנין? שנאמר (עמוס ח, י): "והפכתי חגיכם לאבל" מה ימי החג ז' אף ימי האבל ז'.

אמרו רבותינו

סיפור - אין מלאך המות שולט על הצדיקים:
מעשה היה בימי ר"ש בן חלפתא, שהלך לברית מילה, וסעד שם אביו של תינוק והשקה אותן יין ישן בן ז' שנים. אמר להן: מן היין הזה אני מיישן לשמחתו של בני. היו סועדין עד חצי הלילה. ר"ש בן חלפתא שהיה בטוח על כחו, יצא לו בחצי הלילה לילך לעירו. מצא שם מלאך המות בדרך וראה אותו משונה. א"ל: מי אתה? א"ל: שלוחו של מקום. א"ל: ומפני מה אתה משונה? א"ל: אני משיחתן של בריות, שהן אומרים "כך וכך אנו עתידין לעשות" ואינו יודע אימתי הוא נקרא למות אותו האיש שהיית סועד אצלו, ואמר לכם "מן היין הזה אני מיישן לשמחת בני" והרי הגיע פרקו ליטול אחר ל' יום. אמר לו: הראה לי את פרקי. אמר לו: לא עליך ולא על כיוצא בך אני שולט. פעמים שהקב"ה חפץ במעשים הטובים ומוסיף בכם חיים, שנאמר (משלי י, כז): "יראת ה' תוסיף ימים".

רבנן אמרי: קשה לפני הקב"ה לגזור מיתה על הצדיקים, מנין? שנאמר (תהלים קטז, טו): "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו". תדע לך כך היה צ"ל למשה "הנה אתה מת", ולא אמר כך, אלא הניח אותו, ותלה המיתה בימים, מניין? ממה שקרינו בענין "הן קרבו ימיך למות".