ביאור:בראשית נ י

בראשית נ י: "וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית נ י.

וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן

מסלול ההליכה

מדוע יוסף הגיע ל-"גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" בדרכו ממצרים לחברון?
אנו מניחים שיוסף עבר דרך מדבר סיני, והנגב לעבר הירדן כדי להמנע ממלחמה עם הפלישתים. יוסף היה יכול ללכת דרך דרך-החוף, דרך גרר, לבאר-שבע, ומשם לעבר הירדן עד גורן האטד.

האחים של יוסף באו למצרים פעמים, ואחר כך יעקב ירד מחברון לבאר שבע בדרכו למצרים. הם כנראה הכירו את הדרך טוב מאוד, והדרך היתה פתוחה ובטוחה.

ידוע שהיתה דרך מפורסמת שעברה מבאר לבאר כדי לספק מים להולכים. הדרך עברה ליד באר שבע, דרך "שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה" (בראשית כה יח), ועברה "עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר: עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר" (ביאור:בראשית טז ז), ששם ישבה הגר וחיכתה לשיירה שתקח אותה למצרים.
על הישמעאלים נאמר שהם שכנו: "מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה", וששירה שלהם עברה דרך בור יבש ליד דותן בדרך למצרים, ככתוב: "וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד; וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט, הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה" (ביאור:בראשית לז כה). סביר מאוד שיוסף חזר בדרך שהוא הכיר, וכך הוא עבר את המדבר חזרה לכנען.
אפשרי שיוסף לא רצה לעבור קרוב לבאר-שבע או תִּמְנָתָה, כדי לא לגרום לאחיו לרצות להשאר, ולהתגעגע לביתם בנגב.
יוסף לא התכוון להביא את כל המחנה לחברון. הוא השאיר את המחנה ולקח רק את אחיו ללכת לחברון. "גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" שימשה מקום בטוח ורחוק מצרות, וזה היה מקום עדיף מאשר להשאיר את הצבא בגרר ליד הפלישתים.
גרן האטד זאת לא עיר. רק לאחר הביקור נתנו שם למקום "אָבֵל מִצְרַיִם אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" (ביאור:בראשית נ יא). כך יוסף לא היה צריך להכניס את צבאו לעיר, לתת מתנות ולקבל מתנות, להתארח או לדבר עם הכנענים והפלישתים.
יוסף לא רצה שמלכי פלישתים או כנענים יבאו אליו לכרות ברית עם מצרים או עם בני ישראל.
יוסף נמנע מלעבור בערים על דרך החוף, כדי לא לבקש רשות מהפלישתים לעבור, לשלם מס, להתארח אצל מלכים, לעסוק בדברים בטלים ללויה של אביו. לבטח יוסף לא רצה להכנס למלחמה ולנצח עם אבדות או להפסיד ולהכשל במשימתו. לכן יוסף העדיף ללכת במדבר השומם.
כאשר בני ישראל יצאו ממצרים גם הם יעברו בדרך הזאת, דרך מדבר סיני, ולא דרך דרך-פלישתים. אולם אז לאלוהים היתה סיבה שונה, ככתוב: "וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות יג יז).
יוסף נזהר להוביל את המצרים בדרך עקיפה, ולא להכניס את המצרים לכנען, כדי לא ללמד אותם את הדרך ושלא יווצר תקדים לפלישות של מצרים לארץ המובטחת.
יוסף לא עבר בערים כדי שהצבא לא יכשל בשכרות, פריצות ואלימות.

תוכניתו של אלוהים

מכיוון שאלוהים העניק לבני האדם חופש בחירה, אלוהים עשה בדיקות שטח וצפיית תחזית העתיד:

כדי לבדוק את היחס של המצרים לעברים ביציאת מצרים, אלוהים גרם לרעב בכנען ואברם ושרי ירדו למצרים, המצרים קיבלו אותם בכבוד, העניקו להם מתנות, אלוהים הביא על המצרים מחלות ופרעה גרש אותם ממצרים בלי לפגוע בהם. כך למד אלוהים ובני ישראל מה יקרה להם כאשר הם ירדו למצרים בתקופת יוסף.

כדי לבדוק איך ילכו עם רב של בני ישראל במדבר, ממצרים לארץ המובטחת דרך מדבר סיני, אלוהים גרם שיוסף יקח צבא גדול, ילך דרך מדבר סיני לקבור את אביו כנען, וינוע בעיקוף גדול כדי להגיע לצד המזרחי של הירדן ממול ליריחו. בצורה זאת יוסף עשה רישום של המסלול באפיקי נחל אכזב רחב שנוצר משטפונות במדבר, ותאר את מקורות המים בבורות ובנחל התת קרקעי שזורם מהר סיני לאל עריש. כך משה הביא את עם ישראל דרך הר סיני לכנען, ואחר כך יהושע חצה את הירדן והתקיף את יריחו, כשם שיוסף חנה מול יריחו ועלה בהר לחברון.

גֹּרֶן הָאָטָד

"הָאָטָד" הוא שם של שיח, ככתוב: "וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד: לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ" (שופטים ט יד), וכנראה היה איש עשיר ששמו אטד והיה לו גורן.
יוסף חיפש מקום בטוח ורחב כדי שהמחנה הכבד מאוד יחנה בו בבטחה, קרוב למעבר בירדן ועל הדרך לחברון. גורן האטד בעבר-הירדן נבחרה. לא נאמר שגורן האטד היתה ברום ההר בעבר הירדן, ואפשרי שיוסף חנה קרוב לירדן, בצידו המזרחי, כדי שיהיה לו מים לאנשיו.
לרוב בונים את הגורן קרוב לשדות התבואה כדי שיהיה קל להביא את החיטה לגורן, ובמקום יש רוח ברוב שעות היום בתקופת הקציר כדי להפריד את הגרעינים מהמוץ. השדה והגורן נתנו מקום שטוח ומאוורר לבנית מחנה צבאי. סביר שנגמר הקציר ואנשיו של יוסף לא גרמו נזק לשדה.

יוסף לא רצה להכניס את כל המחנה לכנען ולהעלות אותו למערת המכפלה. אפשרי שיוסף לא רצה שפרעה ידע שהוא לא קבר את אביו כדבריו לפרעה, בשם אביו: "בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי" (ביאור:בראשית נ ה) אלא במערה בהר. יוסף גם לא רצה שהמצרים ילמדו את הדרכים בכנען, יכירו את אנשי המקום, וידעו את מקום קבורת האבות.

וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד

מילים יפות, אבל לא ברור מה הם עשו במספד, בנוסף לבכי, צעקה, צום, אפר, קרעו את בגדיהם, ככתוב על מרדכי: "וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר; וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה" (אסתר ד א).
האבל הכבד גם הודיע למלכים באזור שזה לא הזמן לבקר ולחתום חוזים. יוסף אמר להם אל תתקרבו ותעזבו אותנו בשקט.

וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים

זה מקור אבל השבעה, אבלות (יהדות).
כאן האחים התאבלו לפני שיעקב נקבר, אבל זה היה עבור האנשים שלא ימשיכו לחברון, וישארו בגורן האטד, עד שיוסף ואחיו יחזרו מחברון.