שבת קנב א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ושל בית הכסא רעות של סם ושל שחוק ושל פירות יפות (קהלת יב, ג) ביום שיזועו שומרי הבית והתעותו וגו' ביום שיזועו שומרי הבית אלו הכסלים והצלעות והתעותו אנשי החיל אלו שוקים ובטלו הטוחנות אלו שינים וחשכו הרואות בארובות אלו עינים א"ל קיסר לר' יהושע בן חנניה מ"ט לא אתית לבי אבידן א"ל טור תלג סחרוני גלידין כלבוהי לא נבחין טחנוהי לא טוחנין בי רב אמרי אדלא אבידנא בחישנא תניא רבי יוסי בר קיסמא אומר טבא תרי מתלת ווי לה לחדא דאזלא ולא אתיא מאי היא א"ר חסדא ינקותא כי אתא רב דימי אמר ינקותא כלילא דוורדא סבותא כלילא דחילפא תנא משמיה דרבי מאיר דוק בככי ותשכח בניגרי שנאמר (ירמיהו מד, יז) ונשבע לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו א"ל שמואל לרב יהודה שיננא שרי שקיך ועייל לחמך עד ארבעין שנין מיכלא מעלי מכאן ואילך משתי מעלי א"ל ההוא גוזאה לר' יהושע בן קרחה מהכא לקרחינא כמה הוי א"ל כמהכא לגוזניא א"ל צדוקי ברחא קרחא בארבעה אמר ליה עיקרא שליפא בתמניא חזייה דלא סיים מסאניה א"ל דעל סוס מלך דעל חמור בן חורין ודמנעלי בריגלוהי בר איניש דלא הא ולא הא דחפיר וקביר טב מיניה א"ל גוזא גוזא תלת אמרת לי תלת שמעת הדרת פנים זקן שמחת לב אשה (תהלים קכז, ג) נחלת ה' בנים ברוך המקום שמנעך מכולם א"ל קרחא מצויינא אמר ליה עיקרא שליפא תוכחה א"ל רבי לר' שמעון בן חלפתא מפני מה לא הקבלנו פניך ברגל כדרך שהקבילו אבותי לאבותיך א"ל סלעים נעשו גבוהים קרובים נעשו רחוקים משתים נעשו שלש משים שלום בבית בטל:
(קהלת יב, ד) וסגרו דלתים בשוק וגו' אלו נקביו של אדם בשפל קול הטחנה בשביל קורקבן שאינו טוחן ויקום לקול הצפור שאפילו צפור מנערתו משנתו וישחו כל בנות השיר שאפילו (קול שירים ושירות) דומות עליו כשוחה ואף ברזילי הגלעדי אמר לדוד (שמואל ב יט, לו) בן שמנים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע מכאן שדעותן של זקנים משתנות אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה מכאן ששפתותיהן של זקנים מתרפטות אם אשמע עוד בקול שרים ושרות מכאן שאזניהם של זקנים מתכבדות אמר רב ברזילי הגלעדי שקרא הוה דההיא אמתא דהויא בי רבי בת תשעין ותרתין שנין והות טעמא קידרא רבא אמר ברזילי הגלעדי שטוף בזמה הוה אוכל השטוף בזמה זקנה קופצת עליו תניא רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה נתוספת בהם שנאמר (איוב יב, יב) בישישים חכמה ואורך ימים תבונה ועמי הארץ כל זמן שמזקינין טפשות נתוספת בהן שנאמר (איוב יב, כ) מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח גם מגבוה ייראו שאפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי הרים וחתחתים בדרך בשעה שמהלך בדרך נעשו לו תוהים וינאץ השקד זו קליבוסת ויסתבל החגב אלו עגבות ותפר האביונה זו חמדה רב כהנא הוה פסיק סידרא קמיה דרב כי מטא להאי קרא נגיד ואתנח אמר ש"מ בטל ליה חמדיה דרב אמר רב כהנא מאי דכתיב (תהלים לג, ט) כי הוא אמר ויהי זו אשה הוא צוה ויעמוד אלו בנים תנא אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה (קהלת יב, ה) כי הולך האדם אל בית עולמו א"ר יצחק מלמד שכל צדיק וצדיק נותנין לו מדור לפי כבודו משל למלך שנכנס הוא ועבדיו לעיר כשהן נכנסין כולן בשער אחד נכנסין כשהן לנין כל אחד ואחד נותנין לו מדור לפי כבודו ואמר רבי יצחק מאי דכתיב (קהלת יא, י) כי הילדות והשחרות הבל דברים שאדם עושה בילדותו משחירים פניו לעת זקנתו ואמר רבי יצחק קשה רימה למת כמחט בבשר החי שנאמר (איוב יד, כב) אך בשרו עליו יכאב אמר רב חסדא נפשו של אדם מתאבלת עליו כל שבעה שנא' ונפשו עליו תאבל וכתיב (בראשית נ, י) ויעש לאביו אבל שבעת ימים אמר רב יהודה במת שאין לו מנחמין הולכין י' בני אדם ויושבין במקומו ההוא דשכיב בשבבותיה דרב יהודה לא היו לו מנחמין
רש"י
עריכה
של בית הכסא - מתוך יסורין:
של פירות - כגון ריח חרדל:
הכסלים - ליפלאנק"ש (פלנק"ש: כסלים (השרירים הפנימיים של הירך סמוך לכליה) [ראה ב"מ כג:]) :
והצלעות - שהן שומרין בני המעיים וחיותו של אדם וסוגרין בעדם:
אלו שוקיים - שכחו של אדם נסמך עליהם:
לבי אבידן - מקום העשוי להתווכח שם צדוקים ובייתוסים עם ישראל במקראות:
טור תלג - ההר נעשה שלג כלומר ראשי לבן:
סחרוני גלידין - סביבותיו של הר מלאו קרח כלומר שפמי וזקני הלבינו:
כלבוהי לא נבחין - קולי אינו נשמע:
טחנוהי - השינים:
אדלא אבידנא בחישנא - אחר מה שלא אבד ממני אני מפשפש מרוב זקנה אני הולך שחוח ומנענע ונראה כמי שמבקש דינר הנאבד לו:
תרתי טבא מתלת - טובים ב' הרגלים של ימי בחרות מג' של זקנה שצריך משענת עם רגליו:
ווי לה - חבל עליה כלומר יש לו להתאונן ולצעוק ווי ההולכת ואינה חוזרת:
כלילא דוורדא - נזר של וורד:
חילפי - אורטיא"ש (סרפדים) :
דוק בככי ותשכח בניגרי - אכול הרבה ותמצא האכילה בפסיעותיך שיחזק כחך דוק כמו אכלה מדקה (דניאל ז) לשון כוסס:
שרי שקיך - פתח פיך:
גוזא - סריס וצדוקי היה:
מהכא לקרחינא כמה הוי - כמה מהלך יש מכאן עד הקרח ולהקניטו על קרחתו נתכוון:
כמהכא לגוזניא - כמו שמכאן עד הסריס:
אמר ליה צדוקי ברחא קרחא בארבעה - שהקרח לקוח בארבע. ברחא קרחא הוא עז על שם שאינו מלובש בצמר כרחל קרוי קרחא:
אמר ליה - רבי יהושע:
עיקרא שליפא - שה שביציו עקורים ונתוקין לוקחין בשמנה:
חזייה - צדוקי לרבי יהושע דלא סיים מסאניה:
קרחא מצויינא - אתה הקרח במריבה אתה באת עמדי בתמיה:
אמר לו רבי יהושע עיקרא שליפא תוכחה - אתה הסריס להקניטני ולהתווכח עמי באת: לא הקבלנו פניך לא הקבלת פני ודרך ענוה קאמר ליה:
סלעים - קטנים נעשו גבוהים שזקנתי:
קרובים - נדמין לי כרחוקים:
שתים נעשו לי שלש - שצריך אני משענת:
משים שלום בבית - אבר תשמיש: לישנא אחרינא קרובים נעשו רחוקים מרוב חלשות של אדם כשמזקין צריך להרחיק רגליו זה מזה:
שאינו טוחן - שאין בני מעיו טוחנין אכילתו:
קורקבן - הוא המסס שקורין צינפי"ל (צינפיי"ל: המסס (החלק השלישי בקיבת מעלי הגירה)):
כל בנות השיר - כל קולות של שיר הויין ליה שוחה:
שדעתן של זקנים משתנות - דכתיב האדע בין טוב לרע ובזקנה מרובה קאמר:
מתרפטות - מתבקעות כמו מנעל המרופט (לעיל דף קמא:):
מתכבדות - כמו ואזניו הכבד (ישעיהו ו): שטוף: כמו סוס שוטף במלחמה (ירמיהו ח) להוט אחר הדבר ורודף:
וטעם זקנים יקח - וע"כ מדקשי קראי אהדדי. חד מתוקם בחכמים וחד בזקני השוק:
מגבוה ייראו - יראים הם הזקנים מגבשושית שבדרכים ואומרים גבוהים הם:
תוהים - פחדים:
וינאץ השקד - אילן של שקדים יציץ ויהיו בולטין נצים שלו:
זו קליבוסת - עצם של הנק"א (מותן) שהירך תקוע בו בולט ויוצא מרוב תשות כחו:
ויסתבל החגב - דומה עליו כסבל משא כבד:
ותפר האביונה - תבטל התאוה חמדת תשמיש:
פסיק סידרא - מסדר פרשיות של פסוקים:
נגיד ואיתנח - רב:
חמדיה - תאותו:
זו אשה - אם לא על פי גזרת המלך לא היתה ראויה להתאוות לה שהיא כחמת מלאה מיאוס והכל רצים אחריה:
מדור לפי כבודו - מדלא כתיב אל בית העולם ש"מ כל אחד ואחד לבית המוכן לו:
בשער אחד - אף כאן הכל מתים בענין אחד:
שאדם עושה בילדותו - רוב תשמיש:
משחירים פניו - מתיש כחו:
שאין לו מנחמים - אין לו אבלים שיהו צריכין לנחמו:
במקומו - במקום שמת שם:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק כג (עריכה)
מח א מיי' פ"ד מהל' דעות הלכה י"ט, טור ושו"ע או"ח סי' ר"מ סעיף י"ד:
מט ב מיי' פי"ג מהל' אבל הלכה ד', סמג עשין דרבנן ב, טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ו סעיף ג', [ וברב אלפס מו"ק פ"ג דרצ"ז., וברא"ש שם סימן פ"ט ]:
ראשונים נוספים
אמר ליה סלעים נעשין גבוהים כמו שנאמר אח"כ שאפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי הרים ושאר הענין פירשוהו במקצת ההגדה וכך אמרו רחוקים נעשו קרובים אילין עיניא דחוון חמיאן מרחוק אף מקרוב ליתנון חמאן קרובים נעשו רחוקים אילין אודניא דהוון שמעין בחד זמן כדו אף במאה זימנין ליתנון שמעין ב' נעשו ג' חוטרא ותרין ריגליא משים שלום בבית בטל זו תאוה שהיא מעלה שלום בין איש לאשתו אלו ואלו נמסרין לדומה הללו יש להן מנוח והללו אין להן מנוח.
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/שבת/פרק כג (עריכה)
דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת לפי שבטל מן המצות והיינו דא"ר יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות:
א"ל קיסר לר' יהושע מ"ט לא אתית לבי אבידן. פי' בי אבידן בית שמתקבצין שם החכמים ונושאין ונותנין בדיני כל אומה ולשון השיבו ר' יהושע טור תלג סחרנוהי גלידין כלבוהי לא נבחין טחנוהי לא טחנן בבי רב אמרי (או לא או דן פי' בו) [אדלא אבדן בחשנא] ופירושו ההר כסהו שלג ודומה האדם להר כלומר ראשו כיסתו השיבה. וסביבותיה שהן הלחיים נעשו גלידין והוא הקרח שנקרא גליד. והגרון והלשון אינן מרימין קול. ככי שהן השניים אינן טוחנין המאכל. אדלא אבדן בחשנא. כלומר הזקן שאינו מביט מה שבפניו מתיירא שמא יכה ראשו באבן או בכיוצא בה וממשש בידו ונראה כאלו ממשש בדבר שאבד לו וזהו כמין משל ממשש הזקן מה שלא אבד.
טבי תרי מתלת. פי' יותר הוא טוב המהלך על ב' רגליו מן הזקן שצריך משען כגון מקל או שבט להישען עליו והוא כמו רגל שלישי. חבל על דאזלא ולא אתיא. פי' הבחרות הולכת כשמזקין האדם ואינה חוזרת אליו. ינקותא כלילא. דוורדי הבחרות כתר של וורד ריחו נודף ושל זקנה כתר של חילף שריחו מאוס. דוק בככי ותשכח בנגרי. טחון בככי בשניים כלומר אכול כדי שיהיה לך כח להלך ברגליך. א"ל ההוא גאזא חתוך (הערוה) [הביצים] והוא סריס א"ל ר' יהושע בן קרחה מהכא לקרחוניא כמה. ביקש להודיעו שהוא קרח והן ביר לו דברים כמלעיג והשיבו ר' יהושע כמו הכא לגזוניא כלומר אתה גזוי. עוד אמר ליה ברחא קרחא בארבע. פי' (או) [עור] כבש גדול בד' כספים. השיבו ר' יהושע הדברים מוכיחין שגם אלו דברי הסריס הם שבקשו להודיעו כי השלוף ביוקר יותר מן הקרח. ילמדנו רבינו איקא שליפא בתמניא. פי' עור תיש נתוק ביצים בשמונה כספים. שמבקשין אותו לעשותו נודות של שמן.
חזייה דלא מסיים מסאניה. פירוש ראהו יחף כו'. א"ל קרחה מצוי. פי' א"ל קרחה מריבה סחרחר. כדכתיב הן לריב ומצה וגו' השיבו ר' יהושע תיש נתוק תוכחה אינם דברי ריב אלא דברי תוכחה.
מפני מה לא הקבלנו פניך. למה לא באת אלינו להתראות פנים:
מיכן ששפתותיהן של זקנים מתרפטות. פי' מתרפטות משתרבבות והוא מתרופפות אינם מתאמצת להסתם הפה בחזקה. גבשושית פי' גב קטן של עפר. קליבוסת פירוש מן הפקוקלות ומפורש באלו טרפות. תרבא דאקליבוסתא.
יתפר האביונה. זו חמדה (כמו) [כי] בטלה ממנו תאות אשה. פי' טלוניתא כמו על שאין בה ממש. גשייה שם ידו עליו מלשון נגששה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה