קטגוריה:בראשית מז יט
למה נמות לעיניך גם אנחנו גם אדמתנו קנה אתנו ואת אדמתנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה ותן זרע ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשם
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
לָ֧מָּה נָמ֣וּת לְעֵינֶ֗יךָ גַּם־אֲנַ֙חְנוּ֙ גַּ֣ם אַדְמָתֵ֔נוּ קְנֵֽה־אֹתָ֥נוּ וְאֶת־אַדְמָתֵ֖נוּ בַּלָּ֑חֶם וְנִֽהְיֶ֞ה אֲנַ֤חְנוּ וְאַדְמָתֵ֙נוּ֙ עֲבָדִ֣ים לְפַרְעֹ֔ה וְתֶן־זֶ֗רַע וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת וְהָאֲדָמָ֖ה לֹ֥א תֵשָֽׁם׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
לָ֧/מָּה נָמ֣וּת לְ/עֵינֶ֗י/ךָ גַּם־אֲנַ֙חְנוּ֙ גַּ֣ם אַדְמָתֵ֔/נוּ קְנֵֽה־אֹתָ֥/נוּ וְ/אֶת־אַדְמָתֵ֖/נוּ בַּ/לָּ֑חֶם וְ/נִֽהְיֶ֞ה אֲנַ֤חְנוּ וְ/אַדְמָתֵ֙/נוּ֙ עֲבָדִ֣ים לְ/פַרְעֹ֔ה וְ/תֶן־זֶ֗רַע וְ/נִֽחְיֶה֙ וְ/לֹ֣א נָמ֔וּת וְ/הָ/אֲדָמָ֖ה לֹ֥א תֵשָֽׁם׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | לְמָא נְמוּת לְעֵינָךְ אַף אֲנַחְנָא אַף אַרְעַנָא קְנֵי יָתַנָא וְיָת אַרְעַנָא בְּלַחְמָא וּנְהֵי אֲנַחְנָא וְאַרְעַנָא עַבְדִּין לְפַרְעֹה וְהַב בַּר זְרַע וְנֵיחֵי וְלָא נְמוּת וְאַרְעָא לָא תְבוּר׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לְמָא נְמוּת וְעֵינָךְ חָמָן אוּף אֲנָן אוּף אַרְעָן קְנֵי יָתָן וְיַת אַרְעָן בְּלַחְמָא וּנְהִי אֲנַן וְאַרְעָן עַבְדִין לְפַרְעה וְהַב בַּר זַרְעָא וְנֵיחֵי וְלָא נְמוּת וְאַרַע לָא תִשְׁתּוֹמֵם: |
רש"י (כל הפרק)
"ותן זרע" - לזרוע האדמה ואע"פ שאמר יוסף ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר מכיון שבא יעקב למצרים באה ברכה לרגליו והתחילו לזרוע וכלה הרעב וכן שנינו בתוספתא דסוטה
"לא תשם" - לא תהא שממה לא תבור לשון שדה בור שאינו חרושאבן עזרא (כל הפרק)
ואל תתמה שיאמר לשון מות על האדמה, כי הפך זה – "ואתה מחיה את כולם" (נחמיה ט, ו).
תשם — מגזרת "והבמות תישמנה" (יחזקאל ו, ו), ומשקלו "תדע".
מצאנו בדרש כי נסתלק הרעב בזכות יעקב. ויתכן שהיה הרעב שלש שנים, ולא היו כמו הד' שעברו:רמב"ן (כל הפרק)
"קנה אתנו ואת אדמתנו" - הנה אמרו לו שגם גופם יקנה לעבדים לפרעה וכן אמר הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם אבל אמר ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש שדהו ולא אמר שיקנה גופם רק האדמה והטעם כי הם אמרו לו שיקנה אותם לעבדים עושי מלאכת המלך כרצונו והוא לא רצה רק לקנות את האדמה והתנה עמהם שיעבדו אותה לעולם ויהיו בה אריסי בתי אבות לפרעה ואחרי כן אמר להם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה לא לעבדים כאשר אמרתם לי רק עם האדמה תהיו לו והנה ראוי שיטול המלך שהוא אדון הקרקע ארבע הידות ואתם החמישית אבל אני אתחסד עמכם שתטלו אתם חלק בעל הקרקע ופרעה יטול החלק הראוי לאריס אבל תהיו קנוים לו שלא תוכלו לעזוב את השדות וזה טעם מה שנדרו לו והאדמה לא תשם שלא תשם לעולם ולכך אמרו לו נמצא חן בעיני אדוני שהקלת עלינו ליטול ארבע הידות שנוכל לחיות בהם והיינו עבדים לפרעה כאשר נדרנו שנעבוד את האדמה לרצונו חסלת פרשת ויגש
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ראו פסוק יח
וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם
כאשר האחים באו בשנה השניה לשבור בר יוסף אמר להם: "כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ; וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר" (ביאור:בראשית מה ו). ניתן להבין שבמצרים לא חרשו ולא זרעו, כדי לא לבזבז תבואה, כאשר ידוע שלא יהיה קציר.
בהתחלת הרעב נאמר: "וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת, וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם" (ביאור:בראשית מא נד) כי בכל ערי מצרים יוסף קיבץ "אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ, נָתַן בְּתוֹכָהּ" (ביאור:בראשית מא מח).
כאשר תם האוכל בערים, באו אנשי מצרים ליוסף, שילמו בכסף וקיבלו אוכל. אולם כאשר נגמר הכסף האנשים שילמו במקנה, ככתוב: "וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים; וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵהֶם, בַּשָּׁנָה הַהִוא" (ביאור:בראשית מז יז). "בַּשָּׁנָה הַהִוא" זאת לא השנה הראשונה, כי בראשונה היה להם אוכל בעיר, ואחר בתשלום של כסף, ועכשו במקנה.
וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא, וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית
"בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית" זאת לא השנה השניה לרעב, אלא השנה הבאה אחרי "הַשָּׁנָה הַהִוא", שבה האנשים הרעבים מכרו את המקנה (ביאור:בראשית מז יח). הן בשנה השניה אמר יוסף לאחיו: "כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר" (ביאור:בראשית מה ו).
וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם
"תֵשָׁם" – תהפוך לשממה, לשממון, יבשה ומתה.
במשך שבע שנות הרעב לא זרעו ולא קצרו. אולם "בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית" המצרים מבקשים זרע לשדות כדי ש"הָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם". כלומר השנה הבאה תהיה השנה האחרונה ולא יהיה יותר רעב, אם יוסף יתן להם זרע. ייתכן שאנשים שהיו קרובים ליאור, בקשו זרעים כי הם היו מסוגלים להשקות את השדות במידה מספקת כדי שהתבואה תגדל גם בשנות היובש.
קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם
המצרים בקשו אוכל והסכימו כדבריהם: "וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה" - וכך פרעה רכש את כל הכסף, המקנה, אדמת מצרים ואנשיה. וכל מצרים נעשתה משועבדת לפרעה, מלבד הכהנים, ובני ישראל שנספחו לפוטי-פרע כהן און, על אדמת פרעה בגושן.
אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה
"עֲבָדִים" - שורש המילה 'ע-ב-ד': עבודה, משרת, אדם משועבד שעושה את רצון אדונו.
עבד יכול להיות אדם שנקנה, 'מעבד נרצע' והוא וחייו נתונים בידי בעליו. אולם עבד יכול להיות גם משרת מסור הנותן כבוד לאדונו, או מנהיג אשר הוא עבד לאלוהים, 'עבד אדוני'. כך היה לאברהם עבד, ככתוב: "עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" (ביאור:בראשית כד ב).
כאן לפי הכתוב מדובר בקנית עבדים כתשלום חוב.
- לפי חוקי חמורבי מספר 117 - איש יכול למכור את עצמו,[1] את אשתו, בנו או בתו לעבדות מוגבלת בזמן. אחרי 3 שנות עבדות הם יוצאים לחופשי בשנה הרביעית.
- גם משה פקד "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם" (שמות כא ב).
החוק המצרי אינו ידוע. קשה לדעת אם כל אדמת מצרים עברה לבעלותו של פרעה, וכל אנשי מצרים נהפו לאריסים על אדמתו של פרעה והיו חייבים לשלם מס או תשלום שכירות גבוה. בהמשך נאמר שיוסף העביר את העם ממקום למקום, כך שאפשרי שפרעה היה יכול לעשות באנשיו כרצונו, ככתוב: "וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים, מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ" (ביאור:בראשית מז כא).
"אֲנַחְנוּ" - הכונה לאנשים, ראשי המשפחות בעלי האדמה, בלבד, אלה שעמדו לפניו ולא המשפחות בבית. הם לא כללו נשים וילדים, כי כאשר דובר במשפחה, הכתוב הוסיף בפרוש: "וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם" (ביאור:בראשית מז כד).
יוסף קונה את הגברים ואת אדמתם, ככתוב: "הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה" (ביאור:בראשית מז כג), אולם יוסף יגדיר את עבודתם כאריסים ולא כעבדים, ככתוב: "וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה; וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם" (ביאור:בראשית מז כד). האנשים יהיו חופשיים לנהל את עסקיהם כרצונם, רק שהם חייבים לשלם חמישית כמס.
הערות שוליים
- ^ בחוקי חמורבי לא נאמר בפרוש שאדם המוכר את עצמו, בגלל חובו, יוצא ב3 שנים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית מז יט"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.