קטגוריה:בראשית מז יט
נוסח המקרא
למה נמות לעיניך גם אנחנו גם אדמתנו קנה אתנו ואת אדמתנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה ותן זרע ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשם
לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם.
לָ֧מָּה נָמ֣וּת לְעֵינֶ֗יךָ גַּם־אֲנַ֙חְנוּ֙ גַּ֣ם אַדְמָתֵ֔נוּ קְנֵֽה־אֹתָ֥נוּ וְאֶת־אַדְמָתֵ֖נוּ בַּלָּ֑חֶם וְנִֽהְיֶ֞ה אֲנַ֤חְנוּ וְאַדְמָתֵ֙נוּ֙ עֲבָדִ֣ים לְפַרְעֹ֔ה וְתֶן־זֶ֗רַע וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת וְהָאֲדָמָ֖ה לֹ֥א תֵשָֽׁם׃
לָ֧/מָּה נָמ֣וּת לְ/עֵינֶ֗י/ךָ גַּם־אֲנַ֙חְנוּ֙ גַּ֣ם אַדְמָתֵ֔/נוּ קְנֵֽה־אֹתָ֥/נוּ וְ/אֶת־אַדְמָתֵ֖/נוּ בַּ/לָּ֑חֶם וְ/נִֽהְיֶ֞ה אֲנַ֤חְנוּ וְ/אַדְמָתֵ֙/נוּ֙ עֲבָדִ֣ים לְ/פַרְעֹ֔ה וְ/תֶן־זֶ֗רַע וְ/נִֽחְיֶה֙ וְ/לֹ֣א נָמ֔וּת וְ/הָ/אֲדָמָ֖ה לֹ֥א תֵשָֽׁם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | לְמָא נְמוּת לְעֵינָךְ אַף אֲנַחְנָא אַף אַרְעַנָא קְנֵי יָתַנָא וְיָת אַרְעַנָא בְּלַחְמָא וּנְהֵי אֲנַחְנָא וְאַרְעַנָא עַבְדִּין לְפַרְעֹה וְהַב בַּר זְרַע וְנֵיחֵי וְלָא נְמוּת וְאַרְעָא לָא תְבוּר׃ |
ירושלמי (יונתן): | לְמָא נְמוּת וְעֵינָךְ חָמָן אוּף אֲנָן אוּף אַרְעָן קְנֵי יָתָן וְיַת אַרְעָן בְּלַחְמָא וּנְהִי אֲנַן וְאַרְעָן עַבְדִין לְפַרְעה וְהַב בַּר זַרְעָא וְנֵיחֵי וְלָא נְמוּת וְאַרַע לָא תִשְׁתּוֹמֵם: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לֹא תֵשָׁם – לֹא תְהֵא שְׁמָמָה, "לָא תְבוּר" (אונקלוס). לְשׁוֹן "שְׂדֵה בוּר" (עירובין יז ע"ב) שֶׁאֵינוֹ חָרוּשׁ.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
תשם — מגזרת "והבמות תישמנה" (יחזקאל ו, ו), ומשקלו "תדע".
מצאנו בדרש כי נסתלק הרעב בזכות יעקב. ויתכן שהיה הרעב שלש שנים, ולא היו כמו הד' שעברו:רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מז יט.
ראו פסוק יח
וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם
כאשר האחים באו בשנה השניה לשבור בר יוסף אמר להם: "כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ; וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר" (ביאור:בראשית מה ו). ניתן להבין שבמצרים לא חרשו ולא זרעו, כדי לא לבזבז תבואה, כאשר ידוע שלא יהיה קציר.
בהתחלת הרעב נאמר: "וַיְהִי רָעָב בְּכָל הָאֲרָצוֹת, וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם" (ביאור:בראשית מא נד) כי בכל ערי מצרים יוסף קיבץ "אֹכֶל שְׂדֵה הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ, נָתַן בְּתוֹכָהּ" (ביאור:בראשית מא מח).
כאשר תם האוכל בערים, באו אנשי מצרים ליוסף, שילמו בכסף וקיבלו אוכל. אולם כאשר נגמר הכסף האנשים שילמו במקנה, ככתוב: "וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים; וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵהֶם, בַּשָּׁנָה הַהִוא" (ביאור:בראשית מז יז). "בַּשָּׁנָה הַהִוא" זאת לא השנה הראשונה, כי בראשונה היה להם אוכל בעיר, ואחר בתשלום של כסף, ועכשו במקנה.
וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא, וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית
"בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית" זאת לא השנה השניה לרעב, אלא השנה הבאה אחרי "הַשָּׁנָה הַהִוא", שבה האנשים הרעבים מכרו את המקנה (ביאור:בראשית מז יח). הן בשנה השניה אמר יוסף לאחיו: "כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר" (ביאור:בראשית מה ו).
וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם
"תֵשָׁם" – תהפוך לשממה, לשממון, יבשה ומתה.
במשך שבע שנות הרעב לא זרעו ולא קצרו. אולם "בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית" המצרים מבקשים זרע לשדות כדי ש"הָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם". כלומר השנה הבאה תהיה השנה האחרונה ולא יהיה יותר רעב, אם יוסף יתן להם זרע. ייתכן שאנשים שהיו קרובים ליאור, בקשו זרעים כי הם היו מסוגלים להשקות את השדות במידה מספקת כדי שהתבואה תגדל גם בשנות היובש.
קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם
המצרים בקשו אוכל והסכימו כדבריהם: "וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה" - וכך פרעה רכש את כל הכסף, המקנה, אדמת מצרים ואנשיה. וכל מצרים נעשתה משועבדת לפרעה, מלבד הכהנים, ובני ישראל שנספחו לפוטי-פרע כהן און, על אדמת פרעה בגושן.
אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה
"עֲבָדִים" - שורש המילה 'ע-ב-ד': עבודה, משרת, אדם משועבד שעושה את רצון אדונו.
עבד יכול להיות אדם שנקנה, 'מעבד נרצע' והוא וחייו נתונים בידי בעליו. אולם עבד יכול להיות גם משרת מסור הנותן כבוד לאדונו, או מנהיג אשר הוא עבד לאלוהים, 'עבד אדוני'. כך היה לאברהם עבד, ככתוב: "עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" (ביאור:בראשית כד ב).
כאן לפי הכתוב מדובר בקנית עבדים כתשלום חוב.
- לפי חוקי חמורבי מספר 117 - איש יכול למכור את עצמו,[1] את אשתו, בנו או בתו לעבדות מוגבלת בזמן. אחרי 3 שנות עבדות הם יוצאים לחופשי בשנה הרביעית.
- גם משה פקד "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם" (שמות כא ב).
החוק המצרי אינו ידוע. קשה לדעת אם כל אדמת מצרים עברה לבעלותו של פרעה, וכל אנשי מצרים נהפו לאריסים על אדמתו של פרעה והיו חייבים לשלם מס או תשלום שכירות גבוה. בהמשך נאמר שיוסף העביר את העם ממקום למקום, כך שאפשרי שפרעה היה יכול לעשות באנשיו כרצונו, ככתוב: "וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים, מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ" (ביאור:בראשית מז כא).
"אֲנַחְנוּ" - הכונה לאנשים, ראשי המשפחות בעלי האדמה, בלבד, אלה שעמדו לפניו ולא המשפחות בבית. הם לא כללו נשים וילדים, כי כאשר דובר במשפחה, הכתוב הוסיף בפרוש: "וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם" (ביאור:בראשית מז כד).
יוסף קונה את הגברים ואת אדמתם, ככתוב: "הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה" (ביאור:בראשית מז כג), אולם יוסף יגדיר את עבודתם כאריסים ולא כעבדים, ככתוב: "וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה; וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם" (ביאור:בראשית מז כד). האנשים יהיו חופשיים לנהל את עסקיהם כרצונם, רק שהם חייבים לשלם חמישית כמס.
הערות שוליים
- ^ בחוקי חמורבי לא נאמר בפרוש שאדם המוכר את עצמו, בגלל חובו, יוצא ב3 שנים
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית מז יט"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.