קטגוריה:בראשית לד ט
נוסח המקרא
והתחתנו אתנו בנתיכם תתנו לנו ואת בנתינו תקחו לכם
וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם.
וְהִֽתְחַתְּנ֖וּ אֹתָ֑נוּ בְּנֹֽתֵיכֶם֙ תִּתְּנוּ־לָ֔נוּ וְאֶת־בְּנֹתֵ֖ינוּ תִּקְח֥וּ לָכֶֽם׃
וְ/הִֽתְחַתְּנ֖וּ אֹתָ֑/נוּ בְּנֹֽתֵי/כֶם֙ תִּתְּנוּ־לָ֔/נוּ וְ/אֶת־בְּנֹתֵ֖י/נוּ תִּקְח֥וּ לָ/כֶֽם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וְאִתְחַתַּנוּ בַּנָא בְּנָתְכוֹן תִּתְּנוּן לַנָא וְיָת בְּנָתַנָא תִּסְּבוּן לְכוֹן׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְתִתְעַרְבוּן בְּחִיתּוּנָא עִמָנָא בְּנַתְכוֹן תִּתְּנוּן לָנָא וְיַת בְּנָתָנָא תִּסְבוּן לְכוֹן: |
רשב"ם
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
והתחתנו אותנו. אמר רבי אלעזר: לעולם אין ישראל נותן אצבעו לתוך פיו של כותי וכו'. והתחתנו אותנו, "לא תתחתן בם".
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לד ט.
הצעתו של חמור אבי שכם
- "וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם."
- "וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ, וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם" (ביאור:בראשית לד י).
- "שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ" (ביאור:בראשית לד י).
הזמנה נפלאה! (רק שאלוהים כבר נתן לבני ישראל את כנען.) בהמשך חמור ישתמש בנאום הזה, ויוסיף הסברים, כדי לשכנע את נכבדי העיר בשער העיר למול את עצמם ובתמורה הם ישתלטו על כל רכושו של יעקב, ויסירו מעצמם את הסכנה שיעקב חונה על פני העיר (ביאור:בראשית לג יח).
התבוללות
כונתו של חמור היתה שכתצאה מההזמנה, בני ישראל יתבוללו באנשי שכם ואנשי שכם נשלטו בהם, כדבריו לנכבדי העיר: "מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל בְּהֶמְתָּם הֲלוֹא לָנוּ הֵם; אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ" (ביאור:בראשית לד כג).
חמור הזמין את בני יעקב להתבולל ולעזוב את אלוהיהם, כשם שגולית, בעתיד, יזמין את בני ישראל להתבולל ולעזוב את אלוהיהם, בדבריו: "אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל א יז י), בואו "וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים, וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ" (ביאור:שמואל א יז ט), וגם המן רצה לאבד את עם ישראל (ביאור:אסתר ג ט).
לא ברור אם בשלב הזה בני יעקב הבינו את התוכנית של חמור, ושהם כבר אז התכוננו להרוג את שכם ואנשיו כאשר אנשי שכם יהיו כואבים לאחר המילה.
- סיפור נוסף שמדגים לנו - שבכל דור קמים עלינו לכלותנו: באלימות או בתחבולות או באהבה.
והתוצאה?
בהיפוך. בני יעקב כבשו את שכם והחזיקו בעיר ואנשיה. ואכן כאשר יהושע כובש את כנען, העיר שכם לא נמצאת ברשימת הערים שנכבשו (ביאור:יהושע יב ט-כד), כי היא כבר היתה בבעלות בני ישראל.
שיחת רמאים
חמור התחיל לרמות כאשר הוא נתן לאחים את השלטון לעם המשותף ואמר: "בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ, וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם", כלומר אתם תחליטו לתת לנו את הבנות הנחותות, ואתם תקחו לעצמכם את הבנות המעולות שלנו. בהמשך, לזקני שכם היושבים בשער העיר הוא הופך ואומר אנחנו נהיה בשלטון, כדבריו: "אֶת בְּנֹתָם נִקַּח לָנוּ לְנָשִׁים, וְאֶת בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם" (ביאור:בראשית לד כא), ואפילו ממשיך ואומר להם: "מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל בְּהֶמְתָּם הֲלוֹא לָנוּ הֵם" (ביאור:בראשית לד כג).
הרבה פעמים רמאי חושב שהוא הרמאי היחידי, ולא מאמין שאנשים אחרים יכולים לרמות אותו.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית לד ט"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.