פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בראשית לג יט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית לג יט: "וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה."



וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹעריכה

יעקב חנה על העיר שכם, ככתוב: "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר", ובקלות המצב היה יכול להפך למצור ומלחמה. יעקב נטה את אוהלו בשדה בלי לבקש רשות. הוא השתמש במים וצמחיה בצורה חופשית. יעקב כבר ניצח את עשו וצבאו ללא מלחמה, ולכולם היה ברור שיעקב הוא מסוכן.

בני-חמור היו בעלי האדמה, או שהם, כבני מלך-שכם, רשאים לתת זכיון בעלות לאדמה חופשית. בכל אופן יעקב לא התווכח וקנה את הבעלות לקרקע מידי בני-חמור "בְּמֵאָה קְשִׂיטָה".

ניתן להבין שיעקב היה איש שלום, והעדיף לקנות אדמה ולא לקחת בכוח, למרות שאלוהים הבטיח לו את כל הארץ.

בְּמֵאָה קְשִׂיטָה (קישוט) [1]עריכה

  1. אורחיו של איוב נתנו לו: "אִישׁ קְשִׂיטָה אֶחָת, וְאִישׁ נֶזֶם זָהָב אֶחָד" (איוב מב יא) כדי לרצות אותו בהחלמתו. המילה "וְאִישׁ" היא במשמעות "או", אחרת לא היה צריך לחזור על המילה "איש". כלומר כל איש נתן קשיטה אחת, או, אם אין לו, אז נזם זהב אחד.
  2. יעקב אמר לבני ביתו: "וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב, אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם, וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם" (ביאור:בראשית לה ד).
  3. אהרון אמר לבני ישראל: "פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם" (שמות לב ב) כדי לעשתו את מסכת העגל.

"קְשִׂיטָה" - יחידת תשלום שהיתה נהוגה בין "בְּנֵי קֶדֶם" (איוב א ג) שבארץ עוץ, בכורו של נחור (ביאור:בראשית כב כא), שאיוב גר בה (איוב א א). בפקודת יצחק, יעקב הלך "אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם" (ביאור:בראשית כט א),[2]ייתכן שגם בחרן וארם בתקופת יעקב השתמשו בקשיטה כיחידת תשלום.

נראה שנזם זהב וקשיטה היו קישוטים בעלי ערך כספי דומה ששימשו גם ככסף עובר לסוחר.

הרודוטוס מסביר שזהב עלה פי 13 מכסף (כתבי הרודוטוס 3-95). כלומר בהשואה לאברהם ששילם 400 כסף במשקל, יעקב שילם מאה קישוטי זהב, שערכם ייתכן שהיה כאלף שלוש-מאות כסף במשקל.[3]

חֶלְקַת הַשָּׂדֶה - קנית אדמה לקבורהעריכה

האבות קנו שתי חלקות אדמה ושדה בכנען:

  • אברהם קנה את מערת המכפלה והשדה כדי לקבור את שרה: "וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת קָבֶר, מֵאֵת בְּנֵי חֵת" (ביאור:בראשית כג כ).
  • יעקב קנה חלקת שדה ליד שכם, ושם בעתיד יקבר יוסף, בכורו: "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף, אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה, וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה" (יהושע כד לב).

[1] קישוט: חפץ שמשמש לעיטור וראוה - ממרוקו עד הודו, עד היום, נשים ונערות לובשות קישוטים מפוארים של מטבעות זהב בשרשרת: על הראש, צואר, ידים, מותנים ורגלים.
[2] גם לשם היה נכד "וּבְנֵי אֲרָם - עוּץ וְחוּל, וְגֶתֶר וָמַשׁ" (בראשית י כג) הקשור לארם. לעשו היה צאצא בשם עוץ "אֵלֶּה בְנֵי דִישָׁן, עוּץ וַאֲרָן" (בראשית לו כח) אבל הוא לא קשור לארם ובני קדם.
[3] בהנחה שהערך שציין הרודוטוס היה תקף בתקופת האבות.