כתובות מא א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מתני' האומר פתיתי את בתו של פלוני משלם בושת ופגם על פי עצמו ואין משלם קנס האומר גנבתי משלם את הקרן על פי עצמו ואין משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה המית שורי את פלוני או שורו של פלוני הרי זה משלם על פי עצמו המית שורי עבדו של פלוני אין משלם ע"פ עצמו זה הכלל כל המשלם יתר על מה שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו:
גמ' וליתני אנסתי לא מבעיא קאמר לא מבעיא אנסתי דלא קא פגים לה דמשלם בושת ופגם על פי עצמו אבל פתיתי דקא פגים לה אימא לא משלם על פי עצמו קא משמע לן מתניתין דלא כי האי תנא דתניא רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון אף בושת ופגם אינו משלם ע"פ עצמו לא כל הימנו שיפגום בתו של פלוני אמר ליה רב פפא לאביי ניחא לה לדידה מאי דלמא לא ניחא ליה לאביה ניחא ליה לאביה מאי דלמא לא ניחא להו לבני משפחה ניחא להו לבני משפחה מאי אי אפשר דליכא חד במדינת הים דלא ניחא ליה:
האומר גנבתי משלם את הקרן וכו':
איתמר פלגא ניזקא רב פפא אמר פלגא ניזקא ממונא רב הונא בריה דרב יהושע אמר פלגא ניזקא קנסא רב פפא אמר פלגא ניזקא ממונא קסבר סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי ובדין הוא דמשלם כוליה ורחמנא הוא דחייס עלויה דאכתי לא איעד תורא רב הונא בריה דרב יהושע אמר פלגא ניזקא קנסא קסבר סתם שוורים בחזקת שימור קיימי ובדין הוא דלא לישלם כלל ורחמנא הוא דקנסיה כי היכי דנינטריה לתוריה:
סימן היזיק מה והמית כלל:
תנן הניזק והמזיק בתשלומין בשלמא למאן דאמר פלגא ניזקא ממונא היינו דשייך ניזק בתשלומין אלא למ"ד פלגא ניזקא קנסא השתא דלאו דידיה קא שקיל בתשלומין איתיה לא נצרכא אלא לפחת נבילה פחת נבילה תנינא תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה חדא בתם וחדא במועד וצריכא דאי אשמועינן תם משום דאכתי לא איעד אבל מועד דאיעד אימא לא ואי אשמועינן מועד משום דקא משלם כוליה אבל תם אימא לא צריכא ת"ש מה בין תם למועד שהתם משלם חצי נזק מגופו ומועד משלם נזק שלם מן העלייה ולא קתני שהתם אינו משלם ע"פ עצמו ומועד משלם ע"פ עצמו תנא ושייר מאי שייר דהאי שייר שייר חצי כופר אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא
רש"י
עריכה
מתני' פתיתי - בגמ' מפרש אמאי לא תנא אנסתי:
ואינו משלם קנס - בבבא קמא נפקא לן מודה בקנס פטור מאשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו:
המית שורי את פלוני - והריני חייב בכופר:
הרי זה משלם ע"פ עצמו - קסבר כופרא ממונא:
עבדו של פלוני - והריני חייב שלשים סלע:
אינו משלם - דקנס נינהו שאפי' אין יפה דינר נותן שלשים:
גמ' דלא פגים לה - אין לעז של אנוסה גדול כלעז של מפותה וכיון דלאו פגם דילה הוא מהימנינן ליה למשקל מיניה בושת ופגם על פיו:
אימא לא - נהימניה להחזיק את הלעז:
לא כל הימנו - שיוציא עליה לעז מזנה בעיר:
ניחא לה לדידה - לשאת את הלעז כדי להשתכר הממון:
לא ניחא להו לבני משפחה - וב"ד אין עליהם לעשות דבר להחזיק בושתם:
פלגא ניזקא - שחייבה תורה שור תם:
[ממונא - ומשלם ע"פ עצמו]:
לאו בחזקת שימור קיימי - אם לא ישמרום בעלים שלא יזיקו [אינם בחזקת משתמרים מאליהם שלא יזיקו] אלא מזיקין אפי' ניזקא דלאו אורחיה הלכך על מרייהו רמיא לנטורינהו וזה שלא שמרו בדין הוא דלישלם כולה אלא דרחמנא חס עליה ומיהו מה שמשלם בדין משלם:
כי היכי דנינטריה - שיוסיף שמירה על שמירתו:
תנן - בבבא קמא:
הניזק והמזיק בתשלומין - שניהם מפסידין בדבר ס"ד דהכי קאמר תרוייהו מטי להו בהאי פסידא דניזק מפסיד פלגא ומזיק פלגא:
היינו דשייך ניזק בתשלומין - דמפסיד פלגא בממוניה:
דלאו דידיה שקיל - דמה שנוטל בחנם נוטל:
בתשלומין איתיה - בתמיה:
לא נצרכא אלא לפחת נבילה - הא דקתני ניזק בתשלומין לאו בפלגא דקא שביק קאמר אלא בההוא פלגא ניזקא נמי דקני ליה רחמנא מפסיד כל פחת שפחתה נבילה מדמיה משעת מיתה עד שעת העמדה בדין ששמין את הנבלה כמה היה יפה השור בחייו וכמה היתה נבילה יפה בשעת מיתה ומשלם החצי אבל מה שהוזלו דמי נבילה משעת מיתה עד שעת מכירה אין המזיק משלם כלום באותו פחת ובבבא קמא (דף י:) יליף לה מקראי ואשמעינן האי תנא דפחת נבילה דניזק הוי:
תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה - תנא דברייתא דריש לישנא דמתניתין דתנן בבבא קמא משלם תשלומי נזק במיטב הארץ ותנא עלה בברייתא דהאי דנקט תנא דמתני' תשלומי נזק ולא תנא משלם את הנזק לאשמועינן אתא שהניזק נוטל את נבילתו ומטפל בה ומוכרה והמזיק משלים עליה מה שחייבתו תורה אם תם חצי ואם מועד הכל ותרתי למה ליה לרבי למיסתם במתני' דבעלים מטפלין בנבילה:
דקא משלם כוליה - ודיו בהפסד זה:
מגופו - אינו גובה אלא מגוף השור ואם אין בו כדי חצי נזקו יפסיד המותר:
מן העלייה - מן המיטב שבנכסי מזיק דגבי תם כתיב (שמות כא) וחצו את כספו מגופו ובמועד כתיב (שם) שלם ישלם שור ואם איתא דפלגא ניזקא קנסא ניתני נמי שהתם אינו משלם על פי עצמו ומועד משלם על פי עצמו דמועד ודאי בדין משלם שהרי התרו והעידו בו לשמור שורו:
שייר חצי כופר - לא שנה כל החילוקים שביניהם שהרי אף יש חילוק זה ביניהם שהמועד שהמית את האדם משלם כופר שלם ותם שהמית אפילו חצי כופר כדינו בניזקין לא משלם דכתיב בעל השור נקי ודרשינן (ב"ק דף מא:) נקי מחצי כופר:
תוספות
עריכה
וליתני אנסתי. דהוי חדוש טפי דפטור אע"ג דמודה שעשה פריצות:
רבי שמעון בן יהודה אומר אף בושת ופגם אינו משלם ע"פ עצמו. אור"י דאי קאי ר"ש בן יהודה אמתניתין דהכא הא דמשמע בריש נערה לקמן (דף מב.) דלר"ש אי דקא תבע בושת ופגם מחייב ליה קרבן שבועה היינו משום דהתם תבעו האב תחלה ואין שייך לומר לאו כל הימנו כו' כדקאמר הכא ואין צריך לומר דתרי תנאי אליבא דר' שמעון ועוד אומר רשב"א דההיא דלקמן איכא לאוקמי בבת גרים וניחא לה לדידה ולאביה דליכא למימר דלמא איכא חד במדינת הים דלא ניחא ליה ומיהו אי קאי ר' שמעון אמתניתין דשבועות דמייתי לקמן בריש נערה (ג"ז שם) ע"כ תרי תנאי אליבא דר' שמעון:
האומר גנבתי כו'. מוציא ש"ר ויוצא בשן ועין דלא תנא איכא למימר דאתיא בזה הכלל:
זה הכלל כל המשלם יותר על מה שהזיק כו'. ואפילו למ"ד בפרק שור שנגח ארבעה וחמשה (ב"ק דף מ.) דכופר היינו דמי המזיק לא חשיב יותר ממה שהזיק אע"פ שפעמים שוה מזיק יותר מניזק דפדיון נפשו הוא נותן:
לא נצרכא אלא לפחת נבילה. אע"ג דלאו דידיה שקיל מ"מ כיון דזכי ליה רחמנא חצי נזק חשבינן ליה בתשלומין מה שפחתה הנבלה והכא לא שייך למימר קרנא דתורך קבירא ביה כדאמרי' בהמניח בסופו (ב"ק דף לד.) דהתם ודאי שלא נהרג השור שייך לומר הכי דאין לו למכור שורו בשביל כן שסבור שישביח אבל הכא מיד כשנהרג יש לו למוכרו שידוע שתפחת הנבילה ותסריח:
תנינא תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלים בנבילה כו'. הכי דייקא לה בבבא קמא (דף י:) חבתי בנזקו לא קתני אלא בתשלומי נזקו כו':
אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא וכו'. לאו פירכא היא אלא שינויא הוא דלא תיקשי למ"ד פלגא ניזקא ממונא מאי שייר דשייר חצי כופר ומשני לא שייר כלום וחצי כופר לאו שיורא הוא וכן איכא בנזיר בפ' ג' מינים (דף לח: ושם) גבי אי משום לא יחל לאו שיורא הוא וכן בפרק החליל (סוכה דף נד. ושם) וההוא דהתם מגומגם טפי:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג (עריכה)
פט א מיי' פ"ב מהל' נערה הלכה י"ב, ומיי' פ"ה מהל' סנהדרין הלכה י"ד:
צ ב מיי' פ"ג מהל' גניבה הלכה ט', סמג עשין עא, טור ח"מ סי' שמח:
צא ג מיי' פ"ה מהל' סנהדרין הלכה י"ד, סמג עשין ע:
צב ד מיי' פ"ב מהל' נזקי ממון הלכה ח':
צג ה מיי' פ"ב מהל' נזקי ממון הלכה ז', ומיי' פ"ה מהל' סנהדרין הלכה ט', סמג עשין צו, טור ושו"ע חו"מ סי' א' סעיף א':
צד ו ז ח מיי' פ"א מהל' נזקי ממון הלכה ג', סמג עשין סז, טור וש"ע ח"מ סי' שפט סעיף ב ג ד ט:
צה ט מיי' פ"י מהל' נזקי ממון הלכה ב', סמג שם:
ראשונים נוספים
לא נצרכא אלא לפחת נבילה: לאו בתם קא מיירי אלא במועד, ומאי הניזק בתשלומין דקתני, לומר שמטפל בנבילה. ואי אפשר לפרש בתם, דכל שכן דאיכא למיפרך למאן דאמר פלגא ניזקא קנסא, השתא דלאו דידיה קא שקיל בתשלומין איתיה, אלא ודאי כדפרישית.
פחת נבילה תנינא תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלים בנבילה: קשיא ליה להראב"ד ז"ל אכתי היכי שמעינן מהכא לפחת נבילה דהויא דניזק, ולא סלקא ליה תירוצא בהא מילתא, ומסתברא דכיון דקתני תשלומי נזק לימד על המזיק שאינו חייב אלא במה שהזיק בשעת הנזק, אלמא פחת נבילה דמשעת הנזק ואילך הבעלים מטפלים בו, ומקבלים אותו.
האומר פתיתי את בתו של פלוני משלם בושת ופגם ע"פ עצמו: פירוש לפי שהבושת ופגם אינו קנס אלא ממון גמור ומיהו לא דיינינן ליה בכל מקום משום דהוי מלתא דלא שכיח ולית בה חסרון כיס וכדאיתא בפרק החובל וכדאיתא התם בס"ד:
וליתני אנסתי : פי' וליתני אנסתי נמי מ"ש דתנא פתיתי לחוד:
אתמר פלגא נזקא רב פפא אמר פלגא נזקא קנסא: שמועה זו פירשתי במרובה יפה בס"ד ולפיכך קצרתי בה בכאן שאינה מקומה:
סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי: פי' לאו דס"ל דקיימו בחזקתו דהא סוגין דכולא תלמודא תמה משונ' היא אלא ה"ק אע"ג דלאו אורחא דאזיל תדיר מ"מ לא בחזקת שימור קיימי לא שיהיה צריך לשומרו מפני שפעמים הוא מזיק:
לא נצרכה אלא לפחת נבילה: פי' דהוה נזקי' כולה. וא"ת והיכא שייכא בתשלומין דהא כיון דקנסא הוא כל מה דשקיל ניזק לאו דידיה שקיל ויש שתירצו דהשתא בפחת נבילה דמועד מוקמא מתניתין ואידך דתשלומי נזק מוקמינן בתם. אבל רש"י ז"ל פי' בסמוך דהאי תשלומי נזק מיירי במועד דקתני בה שמשלם תשלומי נזק במיטב הארץ. ולרבינו ז"ל יש לפרש דהכא כיון דאמר רחמנא שישלם חצי נזק ועבדי שותף בנבילה דכתיב וגם את המת יחצון אע"ג דמשום קנסא הוא כי אפחתי' לנזק מההוא חצי נזק ע"י פחת נבילה ונמצא שאינו גובה חצי נזקו כמו שיגבה נזקו דעלמא הא שייך שפיר בתשלומין. ומיהו צריכין אנו ליישב למ"ד דהא' מיירי במועד והא' בתם כדמפרש רבינו שמשון ז"ל הא האיך אפשר כיון דבאידך קתני במיטב הארץ וי"ל דבב"ק חבתי בנזקו לא קתני אלא חבתי בתשלומי נזקו תנינא להא דתנו רבנן תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה וכמתני' דחבתי בנזקו דעלה סמכינן לא תנן ביה במיטב הארץ הלכך שפיר איכא לאוקמי בתם וא"ת ליתני נמי הא כלומר דהתם אינו משלם ע"פ עצמו והמועד ע"פ עצמו ומהדרינן תנא ושייר ופרכינן מאי שייר דהאי שייר פי' לאו אורחא דתנא לשיורי חדא בלחוד ומהדרינן שייר חצי כופר פי' דהוה ליה למכתב שהתם פטור אפילו מחצי כופר והמועד חייב אפילו בכופר שלם:
גרסת הספרים אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא הא מני רבי יוסי הגלילי היא. לכאורה נראה דפרכה הוא דשנוי' דשנינן לאו שנוי' הוא דהא רבי יוסי הגלילי היא אבל אין לפרש כן דמנ"ל דר' יוסי הגלילי היא דפריך הכי אבל הנכון דכי פרכינן חצי כופר שנינן קושיין וה"ל האי פירוקא פירכא לאידך דכיון דשייר חצי כופר ע"כ שייר מידי אחריני דאי לא מאי שייר דהאי שייר ואית לן לומר דשייר דהתם אינו משלם ע"פ עצמו ותיובתא למ"ד פלגא נזקא ממונא ומשום דמהדרינן דאי משום חצי כופר לאו שיורי הוא עד דנימא למ"ד פלגא נזקא ממונא:
מאי שייר דהאי שייר דאיכ' לדחויי הא מני דר' יוסי הגלילי היא ואיכ' נסחי דגרסי בהדיא ואידך מאי משום חצי כופר לאו שיורא הוא ואתיא פשוטה כי הא דפרכינן הא מני ר' יוסי הגלילי דאמר שם תם משלם חצי כופר. וא"ת מ"מ ליתני התם שהתם משלם חצי כופר ומועד כופר שלם. וי"ל שזו כבר תרגמא רש"י ז"ל מכלל שאמר התם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם וא"ת והיכא שמעינן לה לרב יוסי הגלילי סברא זו דר"א סבר התם אינו משלם כופר דנפקא לן מדכתיב ובעל השור נקי מחצי כופר ואשכחן לר' יוסי דאמר בעל השור נקי מדמי ולדות ואם כן אית ליה דהתם משלם חצי כופר ואיכא למידק דדלמא לרבי יוסי הגלילי נמי פטור מן הכופר ולא צריך קרא מטעם שהשיב ר"ע לר"א והרי הוא עצמו אינו משלם אלא מגופו תביאנו לב"ד והוא משלם לך ואע"פ שהשיב לו ר"א אין דינו אלא כשהמית ע"ע או ע"פ עד אחד שאין השור בסקילה אין הבעלים משלמין כופר ואף כן אפשר לומר לר"י הגלילי לכך פירוש ר"י ז"ל דהא ודאי אפשר לרבי יוסי הגלילי כר"ע סבירא ליה כדאמרן ותם פטור מן הכופר והא דלא דייק ונקט חד מן תנאי דאפשר דסברי להו דהתם משלם חצי כופר ולכשתמצא לומר דלרבי יוסי פטור הא איכא רבי טרפון דס"ל הכי דהא אשכחן ליה בשלהי כיצד הרגל שחייב תם כופר שלם בחצר הניזק משום דס"ל משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם וא"כ בר"ה משלם חצי כופר דליכא תם דברשות הרבים פטור ובחצר הניזק הוא נזק שלם. והא לא אמר ר"ט היא. וי"ל משום דתנן הכא שהתם משלם חצי נזק ומשמע אפילו בחצר הניזק ודלא כר"ט אי נמי כיון דלר"א נקי מחצי כופר ורבי יוסי הגלילי איירי בהאי קרא ודריש נקי מדמי ולדות ולא השיב לר"א כלום כמו שהשיב ר"ע משמע טפי דס"ל דתם משלם חצי כופר ואורחא דתנא הכי דלא דייק הכא ונקט תנא במקום תנא:
מתני' האומר פתיתי את בתו של פלוני משלם בושת ופגם ע"פ עצמו ואינו משלם קנס. האומר גנבתי משלם את הקרן ע"פ עצמו ואינו משלם לא תשלומי כפל ולא ד' וה'. המית שורי את פלוני או שורו של פלוני ה"ז משלם על פי עצמו. המית שורי עבדו של פלוני אינו משלם ע"פ עצמו. זה הכלל כל המשלם יתר ממה שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו:
וליתני אנסתי. לא מבעיא קאמר לא מבעיא אנסתי דלא פגים לה אבל פתיתי דפגים לה אימא לא משלם בושת ופגם ע"פ עצמו קמ"ל:
ומתני' דלא כי האי תנא דתניא ר"ש בן יהודה אומר משום (רב הונא) [ר"ש] אף בושת ופגם אינו משלם ע"פ עצמו לא כל הימנו שיפגום בתו של פלוני. ואינו משלם קנס ע"פ עצמו כדנפקא לן מאשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו:
ואי קשיא. הכא תנן דבושת הוי ממון ומשלם ע"פ עצמו ובריש פרק המניח אמרי' חסדא חסדא קנסא קמגבית בבבל וקרי התם לבושת קנס. תשובה לעולם בושת ממונא הוי לשלם ע"פ עצמו שאין בו שום יתירות אלא שמין לפי המבייש והמתבייש והתם קרי ליה קנסא לומר שאין גובין אותו בבבל דכל מידי דאית ביה חסרון כיס גבינן ליה בבבל אבל בושת דלית ביה חסרון כיס לא גבי' לי' בבבל כדאמרינן בפרק החובל:
המית שורי את פלוני משלם ע"פ עצמו פי' דכופרא לאו קנסא הוא דכפי שוי' של ניזק משלם ואף למ"ד כפי שויה של מזיק כופרא ממונא הוי ומשלם ע"פ עצמו:
המית שורי את עבדו וכו'. בפרק שור שנגח ד' וה' מוכיח שאפילו שויה של עבד אינו משלם ע"פ עצמו דכל ל' כסף הוו קנסא:
זה הכלל וכו'. איתמר פלגא נזקא שחייבה תורה לשור תם. ר"פ אמר ממונא. פי' ומשלם ע"פ עצמו. רב הונא בריה דרב יהושע אמר פלגא נזקא קנסא רב פפא אמר ממונא סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי. פי' אם לא ישמרו בעלים שלא יזיקו אינן בחזקת משתמר מאיליהן שלא יזיקו אלא מזיקין אפילו נזקא דלאו אורחיה הלכך על מרייהו רמיא לנטרינהו וזה שלא שמרו בדין הוא דלשלם כוליה. ורחמנא הוא דחס עליה דאכתי לא אייעד תורא. פי' ואיהו מה שמשלם בדין משלם. ורב הונא בריה דרב יהושע אמר פלגא נזקא קנסא קסבר סתם שוורים בחזקת שימור קיימי ובדין הוא דלא לשלם כלל ורחמנא הוא דקנסיה כי היכי דנטרינהו לתורי'. פי' שיוסיף שמירה על שמירתו ת"ש כל המשלם יתר ממה שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו. פי' כגון נגיחת העבד וכן אונס ומפתה ומוציא שם רע ותשלומי כפל ותשלומי ד' וה' הא פחות משלם פי' כגון חצי נזק דתם. לא תימא פחות ממה שהזיק אלא אימא הא כמה שהזיק משלם ע"פ עצמו א"ה ליתני זה הכלל כל שאינו משלם כל מה שהזיק משלם ע"פ עצמו דמשמע פחות ומשמע יותר תיובתא. ופסיק תלמודא והלכתא פלגא נזקא קנסא. פי' דהואיל וכל חצי נזק אינו אלא היזקא דלאו אורחיה לאו על מרא רמיא לנטורי בהכי אלא קנסא הוא כי היכי דלוסיף ביה נטירותא תיובתא והלכתא אין טעמא מאי איתותב. פי' תיובתיה מאי הוא משום דלא תני הכי פי' לא קתני כל שאינו משלם (כלו) [כמה שהזיק] ש"מ (נמי) חצי נזק [ממונא] הא לאו תיובתא הוא כיון דאיכא חצי נזק צרורות דהל' גמירי לה דממונא הוא ומשלם ע"פ עצמו שהן תולדה דרגל מש"ה לא קתני פי' משום כיון (דאין) [דאיכא] חצי נזק המשתלם [ע"פ עצמו] (כנזק) [כגון] בהמה המהלכת והתיזה צרורות מתחת רגליה והזיקו דתנן בבבא קמא דמשלם חצי נזק והאי חצי נזק קי"ל דהל' גמירי לה דממונא הוא ומשלם ע"פ עצמו שהן תולדה דרגל ופטורים בר"ה כרגל ונזקי רגל לאו קנסא נינהו אלא ממונא שהרי מועדת בתחילתה דגבי צרורות הוא דאקיל רחמנא. וכיון דממונא הוא משלם ע"פ עצמו מ"ה לא פסיקא ליה למיתני כל שאינו משלם דהא איכא האי. והשתא דאמרת פ"נ קנסא האי כלבא דאכיל אימרא ושונרא דאכיל תרנגולא רברבא משונה הוא. פי' אין דרכו בכך וכל נזק משונה בבהמה הוי תולדה דקרן תמה שאין דרכה בכך וחצי נזק הוא שמשלם. וכיון דקנסא הוא לא מגבי' בבבל. פי' בדייני בבל שאין שם סמיכה בזקנים ולא מיקרי אלהים מומחים ולגבי קנס כתיב אשר ירשיעון אלהים. ואי תפיש ניזק ממונו של מזיק גבי קנסא דחצי נזקו ולא מפקי' מיניה. ואי אמר אזמיניה בהדי לדינא בא"י מזמינן לי'. פי' ואי לאו תפיש ואמר קמן קבעי לי זמנא בא"י קבעי' לי' ואי לא אזיל משמתינן לי':
מתני' האומר פתיתי וכו'. בגמרא פריך וליתני אנסתי ופירשו התוס' לקמן דהכי פריך דליתני אנסתי ולא פתיתי דהוי חידוש טפי דפטור דאף ע"ג דמודה שעשה פריצות. וקשה דאם כן מאי משני לא מבעיא קאמר וכו' פי' להכי תני פתיתי לרבותא דמשלם בושת ופגם. אכתי קשיא דליתני תרווייהו אנסתי ופתיתי ואפשר דבמאי דכתבו התוס' דמוציא שם רע ויוצא בשן ועין אתיא בזה הכלל מיתרצא נמי הך דאנסתי נמי אתיא בזה הכלל. ומיהו הריטב"א ז"ל פי' לקמן בגמרא דהכי פריך וליתני אנסתי פי' ליתני אנסתי נמי מאי שנא דקתני פתיתי לחוד ע"כ. והכין משמע מלשונו של רש"י ז"ל שכתב פתיתי. בגמרא מפרש אמאי לא תנן אנסתי. ע"כ. ואי כפי' התוס' לא הויא פירושא בעלמא אלא פירכא גמורה דליתני אנסתי ולא פתיתי ולכך כתב רש"י ז"ל הכא במשנה פירושא דגמרא לקמן משום דהוקשה לו לרש"י ז"ל דכיון דבפתיתי אשמועינן רבותא לגבי תשלומי בושת ופגם ונאנסתי איכא רבותא לגבי פטורה דקנס אמאי לא תני לשון כולל לשניהם שיאמר באתי על בתו של פלוני וכו' ובכלל זה הוי אנסתי ופתיתי לכך תירץ רש"י ז"ל דבמאי דמפרש בגמרא אמאי לא תני נמי אנסתי דהיינו דבעי לאשמועינן רבותא לגבי תשלומי בושת ופגם מתרצא נמי אמאי לא תני באתי על בתו וכו' דעיקר רבותא בהך היינו מאי דמשלם בושת ופגם דאילו פיטורא דקנס שוין הן אונס ומפתה דהא מאשר ירשיעון אלהים נפקא פרט למרשיע את עצמו והילכך מה לי אונס מה לי מפתה אדרבה כל מאי דמרשיע נפשיה טפי מיפטר ודלא כמו שפירשו התוס' ז"ל וכדכתבינן לעיל. וזה שכתב רש"י ואינו משלם קנס. בב"ק נפקא לן מודה בקנס פטור מאשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע את עצמו. ע"כ כנ"ל:
האומר גנבתי וכו'. איכא למידק אמאי לא תנא מוציא שם רע ויוצא בשן ועין. ויש לתרץ דתנא ושייר דהא שייר תרתי ושייר נמי אנסתי וכפי' התוספות ז"ל וכדפרישית לעיל. ומיהו אכתי קשיא דדין מודה בקנס דפטור מאשר ירשיעון אלהים נפקא דכתיב גבי גנבה וכיון שכן הוה לשיורי מאי דמפרש בתורה להדיא דהיינו האומר גנבתי וכו' והוה ליה למתני הני דלא כתיב בהו קרא. ואין לומר דבעי תנא למתני מהיכן למדנו דין זה דאם כן הוה ליה לפתוח באומר גנבתי דמשם למדנו לכולם מעתה הק"ל אמאי שייר הני ותני גנבתי. ותירצו בתוספות דלא שייר מידי דאיכא למימר דאתיא בזה הכלל ואף על גב דקתני כל המשלם יתר על מה שהזיק וכו' ואילו מוציא שם רע לא הזיק כלל ויוצא בשן ועין עבדו הוא ובשלו הזיק מכל מקום איכא למימר דאתיא בזה הכלל דהא אתא לכיולי דלא לישלם קנס על פי עצמו ומשום חצי נזק צרורות תנא כל המשלם יותר על מה שהזיק כדאיתא בגמרא כנ"ל. ובמאי דכתיבנא תבין מה שכתבו בתוספות ז"ל דאיכא עלייהו כמה דיוקי דוק ותשכח:
משלם את הקרן וכו' להכי תני דמשלם את הקרן לאשמועינן דדוקא משום דמשלם את הקרן על פי עצמו להכי אינו משלם הכפל ולא תשלומי ד' וה' אבל אילו אמר לא גנבתי שפטר עצמו מן הכל ובאו עדים שגנב וחזר ואמר בב"ד טבחתי או מכרתי אם באו עדים אחר כך שטבח או מכר משלם תשלומי ד' וה' לפי שפטר עצמו תחלה מכלום עד שבאו העדים וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות גנבה המית שורי וכו' לאו דקאמר המית שורי בלחוד דאם כן לא מקרי מודה בהכי דאכתי מצי למפטר נפשיה כגון שיאמר שברשות המזיק המית דפטור מן הכופר וכמו כן איכא כמה צדדין למפטר וכמו שכתב הרמב"מ ז"ל בפ"י מהלכות נזקי ממון אלא ה"ק המית שורי את פלוני והריני חייב בכופר וכן פרש"י ז"ל ודוק דבמתניתין קתני האומר פתיתי האומר גנבתי ולא קתני האומר המית שורי כו' משום דאינו אמירה שלימה דהא אכתי איבעי ליה למימר והריני חייב בכופר ומיהו גנבתי ופתיתי היינו אמירה שלמה:
הרי זה משלם על פי עצמו דע דבפרק ארבעה וחמשה פליגי תנאי אי כופר דמי מזיק או דמי ניזק דתניא ונתן פדיון נפשו דמי ניזק ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר דמי מזיק וקס"ד דרב חסדא דבהכי פליגי דרבנן סברי כופרא ממונא הוא ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר כופרא כפרה ואסיק רב פפא דכ"ע כופרא כפרה הוא והכא בהא קמפלגי רבנן סברי בדניזק שיימינן וכו'. ע"כ. ורש"י ז"ל כתב כאן הרי זה משלם על פי עצמו. קסבר כופרא ממונא. ע"כ. ואפשר דקשיא ליה דלמ"ד דמי מזיק הרי משלם יותר ממה שהזיק דלפעמים שוה מזיק יותר מניזק והילכך קשיא אמאי משלם על פי עצמו ולהכי כתב ז"ל קסבר דיהיב דמי ניזק ואפשר משום דאיירי מתניתין לענין מודה בקנס כתב הרב קסבר כופרא ממונא לאפוקי דלא הויא קנסא ואתא למימר דס"ל דמי ניזק. ולהכי דחיקנא לפרושי לשון רש"י ז"ל כן משום דלא מצינו פלוגתא אי כופרא ממונא או קנס ומכל מקום שפיר מצינן לפרושי דס"ל להאי תנא דמי ניזק ולהכי קתני זה הכלל כל המשלם יתר על מה שהזיק וכו' לאשמועינן דלמ"ד דמי מזיק דהויא ליה יתר על מה שהזיק אינו משלם על פי עצמו. ומעתה לא מצינן למימר דכי קתני זה הכלל אתא לאתויי מוציא שם רע ויוצא בשן ועין דהא עיקר מאי דאתא לאשמועינן היינו דלמ"ד כופרא דמי מזיק דאינו משלם על פי עצמו ומיהו התוספות ז"ל אזלי לשיטתייהו וכתבו ז"ל וז"ל זה הכלל כל המשלם יתר וכו' ואפילו למ"ד בפ' שור שנגח ד' וה' דכופר היינו דמי המזיק לא חשיב יותר ממה שהזיק אף על פי שפעמים שוה מזיק יותר מניזק דפדיון נפשו הוא נותן. ע"כ:
נמצא במאי דכתיבנא השלשה דיבורים מקושרים וליתני אנסתי וכו' האומר גנבתי וכו' זה הכלל וכו' ודוק שהתוס' ז"ל לא תפסו בעיקר בבא דהמית שורי וכו' לחלק מה בין המית שורי את פלוני להמית שורי עבדו של פלוני למ"ד דמי מזיק ואפשר דהוה מצינן לחלק בין דמי מזיק לדבר קצות בתורה אי לאו דתני זה הכלל כל המשלם יותר על מה שהזיק וכו' הילכך עיקר הקושיא אמאי דתנא זה הכלל וכו':
וז"ל הרא"ש ז"ל זה הכלל כל המשלם יתר וכו'. ואם תאמר למ"ד כופרא דמי מזיק והלא פעמים משלם יותר ממה שהזיק כשהמזיק שוה יותר מן הניזק. ויש לומר דלא שייך למימר הכא יותר ממה שהזיק דהא כופרא כפרה הוא ואינו נותן אלא פדיון נפשו ואינו קנס. עד כאן:
גמרא לא מיבעיא קאמר לא מבעיא אנסתי דכיון דלא פגים לה כולי האי דין הוא שלא ישלם הקנס על פי עצמו אלא אפילו פתיתי דקא פגים לה טובא שזהו פגם גדול כשאומר שהיא נתרצתה בזנות אימא משלם על פי עצמו קמ"ל. כן הוא הגירסא בכל ספרי ספרד והכי מפרשינן לה אימא כיון דפגים לה כולי האי דאי נדון אותו כאילו הוי ממונא וישלם קנסא קמ"ל דלא. ויש שגורסין בענין אחר אימא לא משלם קמ"ל. וכן גרס רש"י ומפרש דאבושת ופגם קאי וה"ק אימא משלם הבושת והפגם על פי עצמו ולא נאמין אותו דלאו כל הימנו שיפגום בת אחרים ויאמר שזנתה לדעתה קמ"ל דנאמן הוא ומשלם הבושת והפגם על פי עצמו. תלמידי ה"ר יונה ז"ל. והגאונים גרסי בספרי ספרד וז"ל לא מבעיא קאמר לא מבעיא אנסתי דלא קא פגם לה פי' שאינה מתזלזלת כל כך ואין רוב בני אדם בדלין ממנה הואיל ואנוסה היתה דאינו משלם קנס ע"פ עצמו אבל פתיתי דקא פגים לה אימא משלם הבושת והפגם על פי עצמו קמ"ל. ע"כ מליקוטי הגאונים ז"ל:
רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר"ש אף בושת ופגם אינו משלם על פי עצמו. קשיא להו בתוספות דלקמן בריש נערה מייתי הא דתנן בפרק שבועת הפקדון [לו ב'] אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי משביעך אני ואמר אמן ואחר כך הודה חייב ר"ש פוטר שאינו משלם קנס על פי עצמו אמרו לו אף על פי שאינו משלם קנס על פי עצמו משלם בושת ופגם על פי עצמו ואמרינן בגמרא לקמן בפרק נערה דבהכי פליגי דלר"ש כי קא תבע קנסא קא תבע ומודה בקנס פטור ורבנן סברי כי קא תבע בושת ופגם קא תבע משמע דלר"ש אי דקא תבע בושת ופגם מחייב ליה קרבן שבועה ואי אינו משלם בושת ופגם על פי עצמו מאי שנא בושת ופגם מקנס. ותירצו בתוספות דר"ש אמתני' דהכא קאי דהוא פתח תחלה ואמר פתיתי את בתך ושניא ההיא דשבועות דהאב תבעו תחלה ואף על גב דהכא בשמעתין אמרינן דאף על גב דניחא ליה לאב אינו משלם על פי עצמו משום בני משפחה ואי אפשר דליכא חד במדינת הים דלא ניחא ליה מכל מקום לא הוציא הוא הלעז אלא האב דתבעו תחלה ובודאי ניחא להו לכל בני המשפחה שישלם מאחר שהאב תבעו ולא שייך למימר לאו כל הימנו וכו' אבל הכא דהוציא הלעז איהו איכא למימר דלאו כל הימנו שיפגום בתו של פלוני ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל לא כל הימנו. שיוציא עליה לעז וכו'. ועוד אומר רשב"א ז"ל דההיא דלקמן איכא לאוקמי בבת גרים וניחא לה לדידה ולאביה דליכא למימר דילמא איכא חד במדינת הים דלא ניחא ליה. ועוד משמע לי מלשון רש"י ז"ל דדוקא דאומר פתיתי הוא דקאמר ר' שמעון דאינו משלם בושת ופגם על פי עצמו שכתב לא כל הימנו. שיוציא עליה לעז מזנה בעיר. ע"כ. אלמא דוקא באומר פתיתי דמוציא עליה לעז מזנה בעיר הוא דאינו משלם בושת ופגם על פי עצמו אבל אנסתי דאין כאן לעז מזנה בעיר משלם בושת ופגם על פי עצמו הילכך לקמן בפרק נערה דקתני תרתי אנסתי ופתיתי וכו' ופרש"י ז"ל אנסתי או פתיתי איכא למימר דכי אמרינן לקמן בפרק נערה דפליגי במאי קא תבע אי תבע קנס או בושת ופגם היינו דוקא באנסתי אבל בפתיתי אפי' תבע בושת ופגם נמי אינו משלם על פי עצמו ומעתה אפילו אי תפרש דר"ש בן יהודה קאי אמתני' דשבועות אין אנו צריכין לפרש דתרי תנאי אליבא דר"ש דמתני' מיירי באנסתי וברייתא דהכא מיירי בפתיתי ומיהו התו' ז"ל לא פירשו כן כנ"ל:
סתם שורים לאו בחזקת שימור קיימי. פי' לאו דס"ל דקיימי בחזקת נגחנים דהא סוגיין בכוליה תלמודא דקרן תמה משונה הוא אלא ה"ק דאף על גב דלאו אורחיה להזיק תדיר מכל מקום לאו בחזקת משומר קאי שלא יהא צריך לשמרו כיון דלפעמים שהוא מזיק. הריטב"א ז"ל:
ורחמנא הוא דחס עליה וכן חס במקצת אבל שאר נזקין כשן ורגל שהן פטורין בר"ה בבור פטר אדם וכלים ובאש פטר בו את הטמון. הרא"ש ז"ל:
תנן הניזק והמזיק בתשלומין דרך התלמוד לפתוח במשנה דקיימינן בה ברישא והכי נמי דרך התלמוד דכי פריך ממשנה או ברייתא דמדוכתא אחריתי קאמר בלשון מיתיבי הקושיא הראשונה ושוב אומר ת"ש והכא בשמעתין פתח להקשות בלשון תנן אף על גב דהויא מדוכתא אחריתי ושביק מלפתוח ממתניתין דקיימינן בה משום דהך פלוגתא שייכא במסכת בבא קמא ופתח לאקשויי ממשנה דבבא קמא ופתח בלשון תנן כאילו קיימינן במסכת בבא קמא והאי שמעתא גופה וכולה הך שקלא וטריא איתא נמי במסכת בבא קמא בסוף פרק ראשון וזהו שכתב רש"י ז"ל תנן. בפ"ק. ע"כ כנ"ל:
הניזק והמזיק בתשלומין. פי' משמע דשניהם מפסידין בשוה והילכך קס"ד דקא מיירי בשעה שאירע הנזק דבאותה השעה שניהם מפסידין ניזק מפסיד פלגא ומזיק פלגא ולא מיירי בשעת התשלומין כדאסיק כי אוקימנא לה בפחת נבלה וכדבעינן למכתב בס"ד לא אתיא שפיר דמשמע דבשעת התשלומין מפסיד הניזק כמו המזיק והא ליתא אלא דבשעת ההיזק הפסיד הניזק מכל מקום שייך ניזק בתשלומין דמפסיד פלגא בממוניה דאנו פוטרין את המזיק בדמי פלגא אף על גב דהיה הדין נותן שישלם כוליה והא אתא לאשמועינן דממונא הוי ולא קנסא וכי מודה ביה מחייב אלא למ"ד פלגא נזקא קנסא אף על גב דסוף סוף הרי מפסיד פלגא דהרי שורו שחוט לפניו מכל מקום בשעת התשלומין הרי מרויח ולא מפסיד הא למה זה דומה למי שנאבדו לו מאה דינרין ובא אחד מן השוק ונתן לו במתנה חמשים אף על גב דאכתי מפסיד חמשים מכל מקום הרווחה מקרי ולא פסידא דהרי אבודין היו כל המאה ובא זה ונתן לו במתנה חמשים הכא נמי דכוותה בשעת הנגיחה היה נפסד כל דמי שורו ושלא כדין חייבנו לזה שישלם מחצה וכיון שכן מה מפסיד הניזק בתשלומין ועיקר אתמהה היינו מאי דקאמר בתשלומין איתיה וכן פרש"י ז"ל דאילו פסידא הא ודאי דמגיע פסידא לניזק כמו למזיק אפילו למ"ד קנסא ומיהו בתשלומין ליתיה כלל וכדכתיבנא כנ"ל:
הקשו בגליון תוספות במסכת ב"ק פ"ק אמאי לא אוקמה בחצי נזק צרורות ושייך ניזק בתשלומין דנימא בדין הוא דלישלם כוליה כדין רגל שמשלם נזק שלם ואתאי הלכתא ואמרה דלא משלם אלא חצי נזק כי היכי דאמרינן לענין שור למ"ד ממונא בדין הוא דבעי לשלומי כוליה [וכו'. דלא דמי דבשלמא גבי שור שייך לומר דבדין הוא דלישלם כוליה] תדע שהרי אם הועד בו היה משלם כוליה אבל גבי חצי נזק צרורות אפילו אם הועד מאה פעמים אינו משלם אלא חצי. עוד תירץ ה"ר שמואל ז"ל דלא ניחא ליה לאוקמיה בצרורות דאכתי לא איירי בה והאריך ליישב תירוץ זה שם בפ"ק בבבא קמא. ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל תנן. בפ"ק. פי' אף על גב דמתניתין דהכא דקתני זה הכלל כל המשלם יתר על מה שהזיק וכו' תריצנא לה בחצי נזק צרורות כדאיתא לקמן היינו משום דלא איתניא בדוכתא ואפשר דקתני יתר על מה שהזיק משום חצי נזק צרורות אבל הך מתני' דמתני' בבבא קמא והתם מייתי כל דיני הנזקין על הסדר אין לנו לומר דקתני הניזק והמזיק בתשלומין משום חצי נזק צרורות דאכתי לא איירי בה עד לבתר הכי לאחר כמה משניות בפרק שני. כן נראה לי:
עוד הקשו שם דנוקי לטורח נבלה. ותירצו דליכא לאוקמה אלא בדבר שהוא בגוף התשלומין ולקמן נתרץ קושיא זו בענין אחר בסייעתא דשמיא:
עוד כתבו הקונטריסין שם בבבא קמא דליכא לאוקמה בהפקיר והקדיש דאי' ההיזק כולו לניזק. ואם תאמר הקדיש חציו כו'. קשה יאמר רבותא הניזק בתשלומין וכן נשיב אם הנזק במקצת. עוד מקשינן אדמשני חד בתם אמאי לא משני חד בבור וחד בקרן. ויש לומר דנראה לספר שקאי על כל היזק דבמשנה כלומר על כל מועד דשור שן ורגל נמי. ע"כ:
לא נצרכה אלא לפחת נבלה פי' דהוי כוליה דניזק. ואם תאמר אכתי היכי שייך בתשלומין דהא כיון דקנסא הוא כל מאי דשקיל ניזק דלאו דידיה שקיל. ויש שתירצו דהשתא בפחת נבלה דמועד מוקמינן מתניתין ואידך דתשלומי נזק מוקמינן בתם אבל רש"י פי' בסמוך דההיא דתשלומי נזק מיירי במועד דקתני בה שמשלם תשלומי במיטב הארץ ולדבריו ז"ל יש לפרש דהכא כיון דאמר רחמנא שישלם חצי נזק ועבדיה שותף בנבלה כדכתיב וגם את המת יחצון אף על גב דמשום קנסא היא כי אפחתיה לניזק מההוא חצי נזק על ידי פחת נבלה ונמצא שאינו גובה חצי נזקו כמו שגובה ניזק דעלמא הא שייך שפיר בתשלומין. ומכל מקום צריכין אנו ליישב למ"ד דהא מיירי במועד ואידך בתם כדפריש ה"ר שמשון ז"ל הא האיך אפשר כיון דבאידך קתני במיטב הארץ. ויש לומר דבבבא קמא אמרינן חבתי בנזקו לא קתני אלא חבתי בתשלומי נזקו תנינן להא דתנו רבנן תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלים בנבלה ובמתני' דחבתי בנזקו דעלה סמכינן לא תנן ביה מיטב הארץ הילכך שפיר איכא לאוקמה בתם. הריטב"א ז"ל:
והרשב"א ז"ל פירש כפירוש הר"ש ז"ל וז"ל לא נצרכה אלא לפחת נבלה פי' לאו בתם קא מיירי אלא במועד ומאי הניזק בתשלומין דקתני לומר שמטפל בנבלה ואי אפשר לפרש בתם דכ"ש דאיכא למפרך למ"ד פלגא נזקא קנסא השתא דלאו דידיה קא שקיל בתשלומין איתיה אלא ודאי כדפרישנא. ע"כ:
אבל התוס' פי' וז"ל לא נצרכה אלא לפחת נבלה אף על גב דלאו דידיה שקיל מכל מקום כיון דזכי ליה רחמנא חצי נזק חשבינן ליה בתשלומין מה שפחתה הנבלה ע"כ. פי' דהוה ליה כמי שאבד לו מנה ובא אחד ונתן לו במתנה חמשים אף על גב דבחנם באו לו אלו החמשים מכל מקום אם יפסיד מאלו החמשים אפילו פרוטה הפסיד מקרי דהא כבר זכה בחמשים והכא נמי אף על גב דבחנם נוטל פלגא נזקא מכל מקום כיון דכבר זכי ליה רחמנא כל מאי דמפחית מהא כאילו מפסיד מדיליה חשיבא. שם מצאתי להרשב"א ז"ל בחדושיו לב"ק שפירש כן וז"ל לא נצרכה אלא לפחת נבלה דכיון שזכתה לו תורה תשלומין המחצית הרי זה כאילו זכה משעת המיתה בחצי הנזק וכל שפחת לו לאחר כן בפחת הנבלה הרי הוא כאילו הוא בתשלומין. הא קמן להדיא דשניה פירושו התם בב"ק מהכא בשמעתין. עוד הקשו בתוספות אמאי פחת נבלה כוליה למזיק לימא ליה ניזק למזיק קרנא דתורך קבירא ביה כדאמרינן בשילהי המניח גבי כחש בשעת העמדה בדין. ותירצו דהתם ודאי שייך למימר הכי משום דלא נהרג השור אלא הוכחש מחמת המכה ואין למכור את שורו בשביל כך שסבור שיתרפא ויבריא אבל הכא שמת השור היה לו למוכרו מיד שיודע שתפגום הנבלה ותסריח. וכן תירץ הרשב"א ז"ל בפרק המניח וז"ל דא"ל קרנא דתורך קבירא ביה. ואם תאמר דאם כן כי פחתה נבלה אמאי הוי פחת לניזק לימא ליה קרנא דתורך קבירא ביה לא היא דשאני התם דהוה ליה לזבונה מיד דאין דרך להמתין על הנבלה אבל הניזקין דרכן להמתין עליהם שמא יתרפאו וישביחו. ע"כ:
אבל הראב"ד ז"ל תירץ שם בפרק המניח דהכא ליכא למימר קרנא דתורך וכו'. דיוקרא וזולא ממילא הויא אבל התם כיון דחי הוא ולאו מיוקרא וזולא הוא אלא מתוקף המכה הוא מכחיש חייב דא"ל קרנא דתורך וכו' ע"כ. נמצינו למדין לפי שיטה זו דהיכא דפחת הנבלה הויא מחמת יוקרא וזולא שנתזלזל הבשר ומיהו הנבלה לא נשתנתה כלל הוא דהויא הפחת לניזק אבל היכא דפחת הנבלה לא הויא מחמת יוקרא וזולא אלא מחמת שנפגמה ונסרחה הנבלה הפחת למזיק דא"ל ניזק קרנא דתורך קבירא ביה ואילולי קרנא דתורך שהמית שורי לא היתה מסרחת ונפגמת ובהכי מיתרצא נמי גם קושיא קמייתא דכיון דהיכא דנפחתה הנבלה מחמת סרחון ופגם הפחת למזיק אלמא דפלגא נזקא משלם בעי לשלומי ליה בשעת העמדה ולא לפחות ליה לניזק מידי אם כן מחמת זולא נמי היה הדין נותן שיהיה הפחת למזיק ולא לפחות לניזק מידי דפלגא נזקא בשעת העמדה בדין זכי ליה רחמנא לניזק ואף על גב דיוקרא וזולא ממילא הויא מכל מקום אילולי קרנא דתוריה הוה ממתין על שורו עד שיתייקר ועכשיו שמת שורו צריך למוכרו מיד ואפ"ה אשמועינן תנא דפחת נבלה דמחמת זולא דניזק הוי והילכך שפיר איתיה ניזק בתשלומין דהא אנו מפחיתין מזכותו דזכי ליה רחמנא. אבל התוס' ז"ל לא פירשו כן אלא דאין לו שום זכות כלל בזה דפלגא נזקא דבשעת מיתה הוא דזכי ליה רחמנא ולא בשעת העמדה בדין ומכל מקום כיון דסוף סוף זכי ליה רחמנא חצי נזק חשבינן ליה בתשלומין וכדכתיבנא כנ"ל:
עוד יש לי לפרש שמעתין בענין אחר דעיקר קושיין דמעיקרא דאקשינן למ"ד פלגא נזקא קנסא היינו קושיית פשיטא וה"ק השתא דלאו דידיה קא שקיל בתשלומין איתיה פי' מאי אתא לאשמועי' דהניזק איתיה בתשלומין פירוש דמפסיד פלגא והרי אפילו מה שנוטל בחנם נוטל והיה לו להפסיד הכל השתא דלא מפסיד אלא פלגא קרית ליה משלם והרי אינו אלא מרויח ולא משלם ומאי אתא תנא לאשמועינן במאי דמפסיד פלגא ומיהו לשון בתשלומי לא קשיא ליה דהא שפיר מצינן לפרש לה לשון הפסד ומשני לא נצרכה אלא לפחת נבלה והשתא טובא אתא לאשמועינן תנא דמתניתין בפחת נבלה דניזק הוי ובבבא קמא יליף לה מקראי כדאיתא התם. והיינו דנקט בשינוייה לא נצרכה וכו' דאלמא קושיא דפשיטא אתא לתרוצי והכין רגילנא לתרוצי בכל דוכתא דתלמודא קא מהדר בלשון לא צריכא דלתרוצי קושיית פשיטא קא מהדר וכך קבלנו ממרנא ורבנא הרב הגדול הר"ד בא"ז ז"ל. והילכך עיקר שינוייה היינו לשנויי דאשמועי' תנא רבותא ואף על גב דלישנא דבתשלומין לא דייק שפיר דמ"מ דלאו דידיה שקיל הא איכא לפרושי דמאי בתשלומין היינו בפסידא דשניהם מפסידין בדבר וכדפרש"י ז"ל בריש שמעתין ובהכי רהטא כל לשונותיו של רש"י ז"ל. והשתא נמי מתרצא שפיר אידך קושיא דקרנא דתורך קבירא ביה דכיון דלא דייקינן לישנא דבתשלומין אלא דלשמועינן תנא רבותא הילכך ברבותא כל דהוא סגי ודוקא בפחת נבלה הוא דאיירי תנא וכדאשמועינן קראי דמינייהו ילפינן פחת נבלה בב"ק דבנבלה דוקא מיירי קראי ולא בנזקין כדכתיב מכה נפש בהמה ישלמנה וכתיב אם טרוף וגו' וכתיב והמת יהיה לו כדאיתא התם בפרק קמא דבבא קמא. ומיהו השתא דבעינן לדיוקי לישנא דבתשלומין אלמא דבעי תנא לאשמועינן דהניזק שייך בתשלומין דבכל תשלומין אפילו דניזקין הניזק נמי משלם והילכך קשיא מההיא דפ' המניח. וכבר תירצו התוס' הכל ולפי שאין כאן מקום סוגיא זו אקצר וכבר כתבתי בה במקומה שם בפרק קמא דב"ק ועוד אכתוב בה שם בעזר העוזר האמתי:
ואם איתא ליתני נמי האי כלומר שהתם אין משלם על פי עצמו והמועד משלם על פי עצמו ומהדרינן תנא ושייר ופרכינן מאי שייר דהא שייר פי' דלאו אורחיה דתנא לשיורי חדא בלחוד ומהדרי' שייר חצי כופר פי' דהוה ליה למתני שהתם פטור אפילו מחצי כופר והמועד חייב בכופר שלם:
ג"ה אי משום חצי כופר לאו שיורא היא הא מני ר' יוסי הגלילי היא. לכאורה נראה דפירכא הוא דפריך דשינויא דשנינן לאו שינויא היא דהא מני רבי יוסי הגלילי אבל אין לפרש כן דמנא לן דר' יוסי הגלילי היא דנפרוק הכי אבל הנכון דכי פרקינן שייר חצי כופר שניין קושין והוה ליה האי פירוקא פירכא לאידך דכיון דשייר חצי כופר על כרחך שייר מידי אחרינא דאי לא מאי שייר דהאי שייר ואית לן לומר דשייר שהתם אינו משלם על פי עצמו ותיובתא דמ"ד פלגא נזקא ממונא ומשום הא מהדרינן דאי משום חצי כופר לאו שיורא היא עד דנימא למ"ד פלגא נזקא ממונא מאי שייר דהאי שייר דאיכא לדחויי דהא מני רבי יוסי הגלילי היא ואיכא נוסחי דגרסי בהדיא ואידך אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא ואתיא פשוטה כי האי פירושא דפרישנא. הריטב"א ז"ל:
והרא"ש ז"ל כתב וז"ל אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא. תימא דדחק לאוקמי כרבי יוסי הגלילי לאקשויי למ"ד פלגא נזקא קנסא. ויש לומר דלא אתא למימר אלא דלא תקשי למ"ד פלגא נזקא ממונא מאי שייר דהא שייר ולדידיה לא שייר אלא חצי כופר ופירשו כמו ואידך אי משום חצי כופר וכו' וכה"ג בנזיר בפרק ג' מינין גבי שייר בין הבינים ובסוכה בסוף החליל גבי תקיעות. ורבינו שמחה היה מפרש בלשון קושיא אי משום חצי כופר לאו שיורא ואכתי מאי שייר דהא שייר פי' דהא לא קתני מה בין תם למועד אלא מה ששניהם משלמין ומועד משלם יותר מתם אבל חצי כופר לאו שיורא היא דלא נחת למתני מאי דאיכא במועד וליכא בתם כלל כגון כופר ומשני הא מני רבי יוסי הגלילי היא דאמר שייך כופר בתם וכיון דשייך בה כופר שפיר הוי שיור ומועד משלם כופר שלם ותם חצי כופר ע"כ:
וז"ל הראב"ד ז"ל בחידושיו לב"ק פ"ק ואחד מרבותי היה מתרץ משום דכל היכא דאמרי' תנא ושייר שינויא דחיקא היא ומוטב לאוקמה כיחידאה ולא לשבשה לאוקמה כרבים ותנא ושייר דמדנחית תנא למנינא אמאי משייר ואנו רגילים לתרץ משום דאיכא קושיא לאידך דאי רבנן ושייר חצי כופר קשיא ליה לאידך מאי שייר דהא שייר ואיהו דקא מתרץ לה כרבי יוסי הגלילי ולא שייר מידי ואי קשיא לך לאידך נמי הא שייר דמי ולדות הא לאו קשיא היא דמועד נמי לא משלם ליה כדאיתא בפירקין דלקמן אלא הא קשיא דשייר נמי דמי עבד ולא הוה צריך לאוקמה כרבי יוסי הגלילי ברם נראה דברי המתרץ הראשון ורבי יוסי הגלילי דסבירא ליה תם משלם חצי כופר סבירא ליה תם משלם נמי דמי ולדות ואז לא שייר ולא כלום. כנ"ל מלשון הראב"ד ז"ל בפרק קמא דבבא קמא:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה