קטגוריה:בראשית כד מט

בהתחלה העבד אמר: "לֹא אֹכַל, עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי" (ביאור:בראשית כד לג). המשפט הזה הוא סיום דבריו והעבד משתתק ודורש תשובה במקום כאשר הוא משתמש במילה "וְעַתָּה", עכשו. העבד השתמש בטריק הידוע של מכירות המאלץ אנשים להחליט בו-במקום אחרת הם יפסידו את ההזדמנות. העבד לא נותן להם זמן לשוחח, לישון בלילה ולחשוב, או לשאול את רבקה. העבד לא אמר כמה זמן הוא נותן להם, והוא היה יכול לקום ולצאת ברגע אחד.

העבד דורש תשובה חיובית או שלילית. העבד לא מוכן לשמוע דבר על זה שהוא פעל מאחורי גבם, שהוא כבר נתן לרבקה מתנות ושם נזם באפה ועכשו היא לא תהיה מוכנה לוותר. העבד לא רוצה לשמוע איומים, תלונות, בכיות, הסברים, הצדקות, אפשרויות שונות, בנות אחרות יותר טובות, או כל דבר אחר שיביא וויכוח וסכסוך. העבד דורש תשובה חיובית או שלילית והוא יפעל לפי התשובה.

בנוכחות רבקה העבד אמר לאלוהים: "בָּרוךְּ יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי" (ביאור:בראשית כד כז). עכשיו העבד מעניק ללבן ובתואל את הזכות והכבוד להעניק לאברהם חסד, ולתת לבנו את רבקה, כדבריו: "אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי". העבד בא עם מספר חיילים. הוא מייצג את אברהם שלמעשה הינו ראש המשפחה מתוקף היותו בכורו של תרח. העבד רמז ללבן ובתואל שתפקידו הוא לקחת (בכוח) את הנערה שאלוהים יבחר בתור אישה ליצחק, אבל מכיוון שהוא אינו מעוניין במלחמה, הוא ביקש בכבוד את הסכמתם.

העבד התחיל להשתמש במילה "אֱמֶת": "הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת" (ביאור:בראשית כד מח), וכאן: "עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת".
"אמת": התאמה בין המשמעות לבין המציאות (ויקימילון), ההפך משקר, בדאות. בעשרת הדברות יש איסור לשקר בעדות, אבל אין איסור לשקר כל הזמן. אדם מעיד כאשר הוא מצהיר דבר בעל חשיבות, שאפשרי שיתמשו בזה במשפט כדי להוכיח שהוא גרם נזק לשני או מנסה לצאת מהאחריות לנזק שהוא גרם. כאשר אדם נתפס בעדות שקר, מותר להניח שהוא משקר בכל דבר אחר, אשר הוא לטובתו.

העבד טוען שדבריו אמת, שאלוהים לקח אותו בדרך אמת, ושבתואל יעשה חסד ואמת איתו ויתן לו את רבקה. לרוב כאשר אדם מדגיש שהוא אומר אמת, זה סימן שהוא מבלף או משקר.

העבד שינה מדבריו במטרה להצליח במשימתו להביא ברכה לרבקה ולא נזק, לכן דבריו לא יכולים להיות שקר. העבד הפעיל לחץ על המשפחה, כדי למנוע בעיות, לכן הבלופים שלו נסלחים לו, במיוחד שלבן ידע על חלק מהשינויים שהעבד עשה כי רבקה סיפרה לו. כמובן שאפשרי שגם רבקה לא סיפרה את האמת המוחלטת.

העבד אמר את נאומו לפני שהוא נגע באוכל. הוא לא אורח או חבר שלהם ולא ישב איתם לאכול. אם הם לא יסכימו להצעת הנישואין, הוא פשוט יקום וילך - חבל על הזמן. העבד מיד איים ואמר ללבן ובתואל שאין לו בעיה לבחור בנערה אחרת בעיר, הרי כולם שם הם צאצאיו של נחור, ומאידך, גם אין לו בעיה לחזור לאדונו ללא נערה, כי אם הם יסרבו הוא יהיה חופשי משבועתו להביא כלה לבן אדונו, כפי שהעבד אמר ללבן ובתואל שאברהם אישר לו: "כִּי תָבוֹא אֶל מִשְׁפַּחְתִּי; וְאִם לֹא יִתְּנו לָּךְ, וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי" (ביאור:בראשית כד מא).

העבד הסביר שאלוהים בחר את רבקה. העבד הוסיף שאם הם יסרבו הוא לא יפעל בכוח ויקח אותה, אבל לבן ובתואל הבינו שהעבד יחזור לאברהם ויספר לו מה קרה ושאלוהים בחר את רבקה והם סרבו. לבן ובתואל ראו את עושרו וכוחו של העבד, ושמעו על עושרו של אברהם. אפשרי שלבן ובתואל שמעו על הנצחון של אברהם על ארבעת המלכים. לבטח הם הבינו שאברהם יבוא לדרוש את רבקה אם העבד יחזור בידים רקות. לבן ובתואל הבינו שאברהם שדרש לקחת אישה לבנו, לא יהסס לקחת את רבקה בכוח, או לדרוש מהם לתת אותה, באיום של אלימות.

לבן ובתואל לא הביאו את הנזם והצמידים חזרה לעבד בזמן שהעבד הוזמן לאכול. יתכן שהם ביקשו מרבקה שתחזיר והיא סרבה, או שהם הסכימו עם רבקה שמותר לה להחזיק בתכשיטים שהיו כהצעת נשואין. העבד הבין שרבקה רוצה להתארס ליצחק ומוכנה להמשיך בתהליך.

לבן ובתואל הבינו שלעבד יש מספיק חילים לצאת מביתם ולחזור לאברהם, ושכל נסיון למנוע ממנו לחזור לאברהם ולהודיע לו יגמר באסון להם, כי אסור למנוע מעבד לחזור לאדונו לפי חוק חמורבי מספר 16.