קטגוריה:בראשית יז יא

בתהליך המילה מסירים את העורלה.
"עֲרַל" - שאינו יכול, מנע, ככתוב: "וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם" (שמות ו יב) שאינו יכול לדבר, ככתוב: "כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן, אָנֹכִי" (שמות ד י). כלומר, הערלה, כשמה, פוגעת ביכולת הרביה.
רש"י מסביר שהעורלה, כשמה, היא כיסוי ואוטם, ככתוב "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד" (דברים י טז)
"עָרְלַתְכֶם" - פונה לעור המקיף את ראש הפין. השימוש במילה 'מניעה' מראה שהעורלה גורמת לבעיות רביה.

העורלה, באורכה מעבר לקצה, ראש הפין, בגודלו, וריכוז עצבים רב התפתחו בבני אדם לדרגה שונה מאשר אצל שאר הקופים.^[1] רוב הזמן העורלה משמשת ככיסוי מגן עדין, אולם יש לה גם תפקיד של הגבלת יכולת הפרשת הזרע בגברים צעירים^[2] ומבוגרים^[3] בנוסף לבעיות זיקפה אחרות (Erectile dysfunction ED). בזמן המגע, העורלה מתגלגלת לאחור או נשארת במקומה וכך היא הופכת לטבעת מהדקת על ראש הפין הגדול והמתנפח או מאוחריו על הפין המתנפח ואוטמת או מקטינה את כמות הזרע הנפלט ומהירות הזרימה.(ראה פימוזיס) לגברים בריאים וחזקים אין בעיה להתגבר על העורלה והיא מקילה על החדירה ומוסיפה רגישות, אולם עם ההזדקנות העורלה מאבדת את גמישותה ונעשת בעית זיקפה.

בתקופות קדומות, התנהגות יחודית של בני אדם היתה שהגברים החזקים יצאו לציד ממושך, והנשים נשארו במחנה עם מספר גברים זקנים לשמירה. ללא העורלה האוטמת הזקנים הללו היו מקימים יחסים עם הנשים ומביאים לקבוצה צאצאים נחותים, וקבוצות עוינות היו משמידות אותם. לכן אפשרי שהתהליך האבולוציוני גרם שהעורלה תתארך ותאטום את הפין של הצעירים והזקנים, ורק מנהיגי הקבוצה, החסונים בעלי כוח גברא בשיא אונם, יביאו את הדור הבא.^[4]

אלוהים דרש את מצוות המילה על מנת שהזקנים, החכמים והמנוסים, ישפיעו על התפתחות העם.

• העורלה מיצגת את תרבות הגוף: חוזק וגודל.
• המילה מיצגת את תרבות המוח: לימוד, חשיבה, זכרון.

זאת היא הברית - אדוני ישמור על עמו וינחה אותם לפתח את כושר ההשרדות בעזרת מחשבה ולא בעזרת כוח.

הפגישה הזו מצינת בברור את המאבק בין הכוח למוח:

• הנה הכוח: גולית הענק "וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים, גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת: גָּבְהוֹ, שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת" (שמואל א יז ד). מכל ישראל לא היה אדם חזק ממנו לעמוד נגדו.
• הנה המוח: דוד "כִּי מִי, הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה, כִּי חֵרֵף, מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים" (שמואל א יז כו).

זוהי דוגמה לשימוש בתבונה וחוכמה כנגד כוח, היינו, דוד ניצל את היתרון של שימוש בנשק קל הפוגע מטווח רחוק כנגד הענק החזק והכבד אבל מוגבל, וניצח.^{[5] [6]}

זהו אות שלא ניתן לראות הואיל ובני האדם לובשים בגדים. אולם במגע בין גבר לאישה, האישה מזהה את האות ובוחרת לקיים עמו את הברית.