פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בראשית יז יג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית יז יג: "הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם."



וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָםעריכה

"וְהָיְתָה" - פועל בזמן עבר, אבל בגלל ו' החיבור הפועל הופך לזמן עתיד: בריתי תהיה בעבר ובעתיד, לכל איש ולכל דור, לעולם ועד.

וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶםעריכה

הברית מתבצעת בגיל צעיר, וכך כאשר אדם מגיע לבגרות הברית שייכת גם לעברו וגם לעתידו.

אלוהים יוצר לעצמו קבוצה מיוחדת הקשורה אליו ונאמנה לדבריו.
כל קבוצה מייחדת ומסמנת את עצמה על ידי סימנים חיצוניים: תספורת של שער וזקן, כתובות קעקע, פריטי לבוש (בגדים וכובעים) וכדומה.
כל הדברים החיצוניים הללו ניתנים להסרה או חבישה ומאפשרים הצטרפות או התנתקות, זמנית או קבועה.
גם היהודים קיבלו עצמם, אם ברצון או בחובה, סימנים חיצונים של השתייכות קבוצתית כמו כיפה, פאות או סימנים אחרים.

עם זאת הברית של אלוהים היא נסתרת. היא בגוף עצמו ולכן אי-אפשר לשנות להתנתק ממנה. היא התחייבות לעולם.
זוהי התחייבות מזהה, ונושא הברית מודע לזהותו ולהזדהותו. האדם עומד בהתחייבותו עד כלות כוחו.
הברית הזאת חשופה בעיקר לנשותיהם של הגברים.
בגלל המילה, אויבי היהודים ידעו לזהות את היהודים ופגעו בהם. ולמרות הסכנה, ההורים והקהילה מקבלים בשמחה את הברית עבור בניהם. מנהג המילה וקייום תרבות עמנו, אפילו בתנאי סכנה, חייבה את היהודים להבין שכל ישראל אחים וערבים זה לזה.