קטגוריה:משלי ו ה
נוסח המקרא
הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש
הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּשׁ.
הִ֭נָּצֵל כִּצְבִ֣י מִיָּ֑ד
וּ֝כְצִפּ֗וֹר מִיַּ֥ד יָקֽוּשׁ׃
הִ֭נָּצֵל כִּ/צְבִ֣י מִ/יָּ֑ד וּ֝/כְ/צִפּ֗וֹר מִ/יַּ֥ד יָקֽוּשׁ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
רלב"ג
ביאור המילות
"הנצל כצבי מיד". מיד המקום אשר נוקש בו והוא הפח או הרשת ומה שידמה להם:
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"הנצל כצבי" - ראה להנצל במהירות כצבי הממהר לברוח מיד הלוכדו כשימצא מנוס.
"מיד יקוש" - מיד מוקש הפח.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"וכציפור מיד יקוש" - שמניחים דבק והוא נוקש ע"י דביקת נוצותיו אל הדבק, יינצל ע"י מריטת נוצותיו הדבוקים אל המוקש.
כן תינצל: או בכח גופך, או במה שתניח ממונך ומלבושך ביד מי שערבת לו.
וכל זה משל, והמליצה - על הערבוּת שערב כל איש לה' לשמור תורתו ומצותיו, כמו שאמרו: "הכל נתון בערבון", או על הערבות לשמור נשמתו בטהרה; ואחר-כך יתקע כפיו לזר, והוא היצר הרע, או החומר המתאווה שנמשך אחריו לעשות הפך הערבות. ועל-ידי-כך נוקשת באמרי פיך, ומבואר בכל הספר שהפה מרמז על החכמה, והוא נוקש באמרי פיו תחילה לעשות כפי חקי החכמה, ואחר-כך נלכד לעשות הפך מחוקיה.
והעצה הוא, אחר שבאת בכף ריעך, שהבטיח ונשבע לה' לשמור מצותיו והתחייב לנפשו לשמור אותה ממצודות היצר הרע, צריך להכניע את חמרו, שעל-זה אמר: לך התרפס, וצריך להרהיב ולהגדיל את ריעו, שהוא הקב"ה או הנשמה, וצריך לבל יתן שינה לעיניו ולעבוד את ה' בתמידות ולהנצל מן היצר הרע; כצבי מיד - שיהיה רץ כצבי לעשות רצון קונו, ונגד מה שהיצר הרע תפסו בידו ישמיט את עצמו בכחו לתורה ולתעודה; ואם משכו ברשתו בפתויו, צריך להנצל כצפור מפח יקוש - על-ידי שיניח נוצותיו, שהם מלבושיו החיצונים, שיחלק קניניו המדומים לעניים, ושערותיו יגלח לשמים כמעשה הנזיר שבא לפני שמעון הצדיק, וגופו יענה ביסורים:
נחמיאש
• לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק •
(א-ה) [פירש] ר' אברהם ז"ל: בני אם ערבת לרעך — עניין הפסוק: אם נכנס הלוה ערב לעצמך להלוות מעות בערובה מרעיך, וכן אם תקעת לזר כפיך, יהיה עונשך שנוקשת בפיך וגו׳, עשה זאת אפוא בני, אם כן אל תתן שינה לעיניך עד שתנצל, והשתדל בעצמך לעשות מלאכה ולא שתלוה מאחרים.
ובמדרש: בני אם ערבת לרעך — אלו ישראל שנקראו בנים למקום, שנאמר: "בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב). לרעך זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "זה דודי וזה רעי" (שיר השירים ה, טז). אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם מקיימים את התורה? אמרו לו: הן. אמר להן: מי יהיה ערב? אמרו לו: הרי השמים וארץ עורבים אותנו. אמר להם: איני מקבל דבר שמתבטל, שנאמר: "כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה" (ישעיהו נא, ו). אמרו לו: ההרים והגבעות. אמר להם: מתבטלים הם, שנאמר: "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה" (ישעיהו נד, י). אלא תנו לי בניכם, שהם ערבים טובים. אם אתם מקיימים אותה – מוטב; ואם לאו, איני מקיים אותם, שנאמר: "ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני" (הושע ד, ו). באותה שעה קבלו אותה ונתנו בניהם ערבים, שנאמר: "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" (תהלים ח, ג), ואין עוז אלא תורה, שנאמר: "ה׳ עוז לעמו יתן" (תהלים כט, יא). אמר להם: אם אינם מקיימים אותה – אני אתהפך לכם לאכזר, שנאמר: תקעת לזר כפך.
ובאגדת תלים מסיים בה: נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך – אם אינם מקיימים את התורה, סופם שיאמרו על טמא טהור ועל טהור טמא, על מותר אסור ועל אסור מותר. עשה זאת איפה בני וגו׳, עסוק בתורה, שאין זאת אלא תורה, שנאמר: "וזאת התורה" (דברים ד, מד). לך התרפס ורהב רעך – עשה לך רב והתאבק לפניו בעפר והמליכו עליך, שנאמר: ורהב רעך, ואין רהב אלא מלכות, שנאמר: "אזכיר רהב ובבל" (תהלים פז, ד) אל תתן שנת לעיניך וגו׳ – "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח). ואם עשית כן, הנצל כצבי מיד וגו׳, ע"כ.
וראיתי כל הפרשה הזאת על היצר. בני אם ערבת לרעך (פס' א) זה יצר הרע, כמא דאת אמר: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא), "לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד, ז). תקעת לזר כפך, אתה חושב אותו רע, והוא חושבך זר. על ידי כן נוקשת באמרי פיך (פס' ב), אחר שגבר עליך. אם כן אין לך עצה אחרת, כיון שבאת תחת ידו, אלא להכנע עצמך ויישבר תאותך, ועל ידי כן תתגבר. על כן זה טעם ורהב רעיך (פס' ג).
או יהיה טעמו, לגעור ביצר, מעניין (ישעיהו ג, ה) "ירהבו הנער בזקן".
אל תתן שנה לעיניך וגו׳ (פס' ד), שלא תתעדן כלל לא בשינה ולא אפילו בתנומה, שהיא פחותה מהשינה, וזה טעם ותנומה לעפעפך. ואז תנצל כצבי מיד (פס' ה). וטעם מיד יקוש, מיד פח יקוש:
- פרשנות מודרנית:
תרגום מצודות: - ראה להנצל במהירות, כצבי הממהר לברוח מיד הלוכדו כשימצא מנוס, וכציפור מיד מוקש הפח.
תרגום ויקיטקסט: - ואחרי שתשתחרר מההסתבכות הזאת, אל תיכנס עוד פעם לערבות כזאת; אם מישהו ינסה שוב לשכנע אותך להיות עָרֵב, ברח מזה והינצל כמו שצבי בורח מיד הציידים המנסים ללכוד אותו, וכמו שציפור בורחת מיד המוקש.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ו ה.
דקויות
מה הקשר בין ערבות לבין צבי וציפור?
הקטע עוסק באדם שהבטיח לרעהו הבטחה שאינו יכול לקיים. בפסוק 3 נאמר, שהוא צריך להתרפס בפני רעהו כדי שימחל לו. מה הקשר בין עצה זו לבין הצבי והציפור שנזכרו בפסוק שלנו?
1. לפי רוב המפרשים, הצבי מסמל זריזות, כמו ב(שמואל ב ב יח): "וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה" (רש"י). ייתכן שגם הציפור מסמלת זריזות, כמו ב(הושע יא יא): "יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר" (רלב"ג, מצודות). אם כך, המשל מדגיש עד כמה זה חשוב להזדרז ולקיים התחייבויות.
אולם ברוב הפסוקים שבדקתי, הציפור אינה מסמלת זריזות אלא תכונות אחרות:
2. בספר משלי, הציפור מסמלת פתיות - תכונה שגורמת לה להילכד בפח (משלי א17-18, משלי ז23, וכן קהלת ט12). הצבי אינו מסמל פתיות בתנ"ך, אולם ישנו סיפור עממי על דוד, אביו של המחבר, שבו הצבי מסמל פיתיון (בבלי סנהדרין צה.): יום אחד יצא דוד לצוד ציד, בא השטן ונדמה לו כצבי, ניסה דוד לירות בו חיצים אך הוא ברח, רדף דוד אחריו ולא שם לב שהגיע לארץ פלשתים, שם ראה אותו יִשְׁבִּי הענק אחיו של גלית, תפס אותו ורצה להרגו כנקמה על הריגת אחיו. דוד חשב שהוא צד את הצבי, אך למעשה הצבי הוא שצד אותו! אם כך, ייתכן שהכתוב מזכיר את הצבי והציפור, כדי לרמוז, שעצם החתימה על הערבות היתה טעות של פתיים, וצריך להיזהר שלא לחזור על הטעות הזאת בעתיד: "ראה כמה אתה סובל עכשיו, בגלל שחתמת על ערבות! אתה כמו צבי וציפור במלכודת! אז עכשיו תעשה הכל כדי להינצל, ובפעם הבאה תיזהר ואל תהיה פתי כמו צבי וציפור!".
3. ייתכן שהמשל מתייחס לאופן שבו הצבי והציפור מנסים להשתחרר ממלכודת: "הצבי הנצוד הוא ניצול בכח גופו וקרניו, וכציפור... שמניחים דבק והוא נוקש ע"י דביקת נוצותיו אל הדבק, ינצל ע"י מריטת נוצותיו הדבוקים אל המוקש. כן תינצל: או בכח גופך, או במה שתניח ממונך ומלבושך ביד מי שערבת לו" (מלבי"ם).
4. צבי וציפור הם יצורים "חמודים" ומעוררים אהדה. כאשר הם נלכדים במלכודת ציידים, הם מנסים לעורר את רחמיהם של הציידים ולהתחנן שישחררו אותם. לפי זה, המשל בפסוק שלנו ממחיש את העצה בפסוק 3 "התרפס ורהב רעיך".
5. הצבי והציפור הם יצורים צמחוניים, ואינם מנסים לתקוף או לאיים. כך גם אדם שהבטיח הבטחה ואינו יכול לקיים, צריך לצאת מהמצב בצורה "צמחונית", ולא בצורה "טורפת" הפוגעת באחרים. כלומר, לעשות כמיטב יכולתו על-מנת להחזיר את חובותיו (ראו בפסוק הקודם), ולא להשתמט מחובותיו או להטיל אותם על אחרים.
6. יש שהדגישו דווקא את הסכנה שבה נמצא האדם שאינו זהיר ועירני מספיק: "ואם לאו - דמך בראשך כדם צבי ואיל, הדא היא דכתיב הנצל כצבי מיד" (רבי נחמיה, שמות רבה כז ט).
7. ולענ"ד מדובר בשתי עצות שונות: כל עוד אתה מחוייב לרעך - "התרפס ורהב רעיך", אולם ברגע שסיימת את ההתחייבות - אל תיכנס למחוייבויות נוספות, אל תחתום שוב על ערבות, שמור על החופש שלך בקנאות! הצבי והציפור יכולים ללמד אותנו איך להישאר חופשיים: כשאנחנו מתקרבים אליהם ומנסים לאחוז אותם בידינו - הם בורחים מיד. גם אם ננסה לפתות אותם ולשכנע אותם להתקרב אלינו, הם לא יתפתו, הם ייזהרו וישמרו בקנאות על החופש שלהם. צפיה בבעלי חיים אלה תעזור גם לנו לשמור על החופש שלנו.
מה הנמשל?
"וכל זה משל, והמליצה - על הערבוּת שערב כל איש לה' לשמור תורתו ומצותיו... וצריך לבל יתן שינה לעיניו ולעבוד את ה' בתמידות ולהנצל מן היצר הרע; כצבי מיד - שיהיה רץ כצבי לעשות רצון קונו, ונגד מה שהיצר הרע תפסו בידו ישמיט את עצמו בכחו לתורה ולתעודה; ואם משכו ברשתו בפתויו, צריך להנצל כצפור מפח יקוש - על-ידי שיניח נוצותיו, שהם מלבושיו החיצונים, שיחלק קניניו המדומים לעניים, ושערותיו יגלח לשמים כמעשה הנזיר שבא לפני שמעון הצדיק, וגופו יענה ביסורים" (מלבי"ם).
הריצה של הצבי היא אופקית, והתעופה של הציפור היא אנכית: "שירוץ כצבי אחר מעשה המצוות, ויגביה עוף כציפור בשום שכל אל עסק התורה" (רמ"ד ואלי).
וכן פירשו חז"ל, שהעבירה היא המלכודת, והתשובה היא ההצלה:
- "שב בתענית... שהתענית קרובה לתשובה... שלא תתיקש בגזירתה של גיהנם" (מדרש משלי (בובר)).
- "להזהר הרבה שלא להכשל בשום חטא שבן אדם לחברו, ולתקן כל מה שיוכל מהעבר בדרך חכמה ואומץ רוח מאד, הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש" (אורות התשובה ז).
- "פסוקים אלה מנחים את האדם שהסתבך באמרי פיו ופגע בחברו, למהר ולרצותו. הקצב מהיר מאוד. הדימויים לקוחים מעולם הציד. חיים ומוות מוטלים על כף המאזניים. רגע אחד של אי-תשומת לב מוביל את החיה לבור המלכודת. שלמה המלך מדגיש את המיידיות של התשובה. ההשוואה לתמונת הציד מלמדת על גודל הסכנה שבהשארת מטען נפץ לא מפורק, בור פתוח באמצע הדרך. הסכסוך בין איש לרעהו יכול להביא לנפילה למצולות. אין להתמהמה, אומר שלמה, אף לא רגע. צריך לסיים פרשות ריב שבין איש לרעהו ולקוטלן בעודן באבן" .
עכשו ומייד!
בלשון ימינו, המילה מִיָּד היא תואר-פועל שמשמעו "במהירות הבזק"; אולם בלשון המקרא, מִיָּד = מ-יד, הנצל כצבי מיד = "הנצל כמו שצבי ניצל מידו של הצייד". וייתכן שהמילה בלשון ימינו נוצרה מהבנה שגויה של הפסוק, כאילו שמשמעותו היא "הנצל במהירות רבה כמו הצבי" (ע"פ חגי הופר).
הקבלות
צבי הוא משל לקלילות ומהירות, (שמואל ב ב יח): "וַעֲשָׂהאֵל קַל בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָיִם אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה".
ציפור היא משל ללכידה, (איכה ג נב): "צוֹד צָדוּנִי כַּצִּפּוֹר אֹיְבַי חִנָּם"; וגם להימלטות מהמלכודת, (תהלים קכד ז): "נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים, הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ".
הצבי והציפור יחד נזכרו גם בפרקי אבות: "הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי - לעשות רצון אביך שבשמים" (יהודה בן תימא, משנה אבות ה כ).
-
צבי כמשל נזכר גם ב:
- (ישעיהו יג יד): "וְהָיָה כִּצְבִי מֻדָּח וּכְצֹאן וְאֵין מְקַבֵּץ, אִישׁ אֶל עַמּוֹ יִפְנוּ וְאִישׁ אֶל אַרְצוֹ יָנוּסוּ"
- (שיר השירים ב ז): "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַֹם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"*
- (שיר השירים ב ט): "דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים"*
- (שיר השירים ב יז): "עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בָתֶר"
- (שיר השירים ח יד): "בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים"*
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "משלי ו ה"
קטגוריה זו מכילה את 11 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 11 דפים.