רש"ש על המשנה/תרומות/ג
רש"ש על המשנה מסכת תרומות פרק ג
<< · רש"ש על המשנה · מסכת תרומות · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א עריכה
בתוי"ט ד"ה תרומה כו' פי' הר"ב וכהן נותן לו דמי הגדולה כו' ירושלמי [עי' בר"ש] וק"ק כו' וי"ל כו' ועוד כו' (ונראה דועוד כו' שבדבריו צ"ל לעיל בהקושיא וכוונתו שיצטרך הכהן להפריש ולתתה לכהן אחר כדאיתא פ"א דפאה מ"ו כהן ולוי שלקחו אה"ג כו' אך י"ל דל"ד לשם דכיון דאינו אלא משום קנס כמ"ש הרמב"ם והר"ש שם הכא דספק תרומה היא לא קנסו ועוד דהמוציא מחבירו עה"ר) ותירוצו דחוק. וגם מופרך מרפ"ה לקמן ואם טהורה כו' ימכרו כו' חוץ מדמי אותה סאה ומפי' הרמב"ם במשנה דלקמן משמע דמפרש להירושל' כגון שנאבד מא' מהן מקצת ונעשית קטנה נגד חברתה השלימה אבל קשה דלשמעינן רבותא טפי בנאבדה אחת מהן כולה דא"צ ליתן להכהן השניה רק בדמים ול"נ לפרש כגון דאחת מהן הפריש בעין יפה והב' בע"ר או בבינונית ולמש"כ בס"ד בפ"ד דפאה מ"ח א"ש כאן בפשיטות:
ב עריכה
ברע"ב ד"ה מדמעות כקטנה שבשתיהן כו' נוטל מן החולין כשיעור אלו הב"ת לכאורה לפמש"כ ברפ"ב דערלה הטעם דמרים משום גזל השבט לא היה צריך להרים אלא כדי הקטנה וצ"ל משום לא פלוג. וכה"ג כ' התוס' והר"ש הביאם התוי"ט לקמן פ"ה מ"ב ד"ה תירום ובזה נדחה קושיית השעה"מ רפ"ט מהל' מעשר ע"ד הטור דת"מ של דמאי מוכרה לכהן ממשנה רפ"ב דערלה דתנן התם גבה ג"כ דצריך להרים ע"ש ולפמש"כ א"ל משום ל"פ:
ד עריכה
ברע"ב סד"ה חוץ שאם יבואו בעלים ויטמאו כו' יש להן יין מזומן להפריש על הכל בטהרה [כ"ה בהר"ש]. וק"ל הא א"ת מן הטהור על הטמא: שם בתוי"ט ד"ה במד"א כו' פי' הר"ב כו' תמיה לי דאף לרבנן שייכא (ר"ל לפי מה שפי' ר"י דבריהם) ול"נ דהרע"ב דק שפיר דאי הוה קאי אדרבנן ע"כ יסוב על של"ת כשיעור ומאי פסקא התנן בפ' דלקמן מ"ד אם נתכוין להוסיף אפי' אחת אין ת"ת:
ה עריכה
ראבי"א האומר עשור מע"ז כו' משמע אע"ג דלא אמר בתוכו ולכן כתב התוי"ט דס"ל כר"א חסמא ומה שהקשה עליו התו"ח אינו כלום שהרי לא מחמיר בת"מ מת"ג אלא בזה שיהיה המעשר שמפריש עליו הת"מ מופרש מקודם מן הכרי כמו בת"ג שמפריש על כל הכרי שהוא עומד בפ"ע:
ו עריכה
בתוי"ט ד"ה אעפ"י כו' ומשני ש"ה דא"ק מכל מעשרותיכם תרימו ר"ל דדרשינן מהאי קרא דהיכא דאקדים הלוי לאחר שאידגן ונטל מעשרו מחויב להפריש ממנו ת"ג וא"כ מוכח דחל עליו שם מעשר דאל"כ פשיטא ולחנם נדחק בזה:
ז עריכה
ברע"ב ד"ה בכורים כו' א"נ משום דכתיב בפ' כי תשא כו'. יותר ה"ל לאתויי מפ' משפטים דקדים:
ח עריכה
בתוי"ט ד"ה עד שיהא פי' כו' וכתב הר"ש כו' כדדרשינן בפ' שבועות שתים שאני גומר כו'. צ"ל שבועות שתים שני כו'. ומשום דפ"א שם מתחיל ג"כ בשבועות שתים לכן אמר שני והוא פ"ג: