משנה תרומות ג ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ג · משנה ג | >>
השותפין שתרמו זה אחר זה, רבי עקיבא אומר, תרומת שניהם תרומה.
וחכמים אומרים, תרומת הראשון, תרומה.
רבי יוסי אומר, אם תרם הראשון כשיעור, אין תרומת השני תרומה.
ואם לא תרם הראשון כשיעור, תרומת השני תרומהה.
הַשֻּׁתָּפִין שֶׁתָּרְמוּ זֶה אַחַר זֶה,
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: תְּרוּמַת שְׁנֵיהֶם תְּרוּמָה.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: תְּרוּמַת הָרִאשׁוֹן תְּרוּמָה.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אִם תָּרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר, אֵין תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה;
- וִאִם לֹא תָּרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר, תְּרוּמַת הַשֵּׁנִי תְּרוּמָה.
השותפין, שתרמו זה אחר זה -
- רבי עקיבה אומר:
- תרומת שניהם - תרומה.
- וחכמים אומרים:
- תרומת הראשון - תרומה.
- ואין תרומת השני, תרומה.
- רבי יוסי אומר:
- אם תרם הראשון, כשעור -
- אין תרומת השני, תרומה.
- ואם לא תרם הראשון, כשעור -
- תרומת השני, תרומה.
- אם תרם הראשון, כשעור -
- רבי עקיבה אומר:
נסתפקו בתלמוד במה שאומר רבי יוסי כשיעור, איזה שיעור, רוצה לומר אם שיעור דאורייתא ועוד יתבאר, או שיעור מה שתרם חברו. ואמרו, אם רצה באמרו כשיעור התורה והוא אחד מחמשים, הרי הוא חולק על דברי חכמים, ואם רצה לומר שיעור חברו, הרי הוא מפרש דברי חכמים ומסכים לדעתם.
והלכה כחכמים, וכמו שיבאר רבי יוסי אם הוא מפרש:
ירושלמי (פ"ג ה"ה) מה אנן קיימין אם בממחין אף רבי עקיבא מודה אם כשאינן ממחין אף רבנן מודו אלא כי אנן קיימין בסתם ר"ע סבר סתמן אינן ממחין רבנן אמרין סתמן ממחין על דעתיה דר"ע סאה של ראשון חציה טבל וחציה תרומה טבולה למעשר סאה של שני חציה תרומה וחציה טבל טבולה לכל לא צורכא דלא חצי סאה של שני מהו שתפטור חצי סאה של ראשון נשמע מן הדא אריסטון אייתי פירין ושייר גוסקא ותרם אתא עובדא קומי ר' יוסי ואמר חזקה על הכל תרם מה כשיעור תורה או כשיעור חברין אין תעבדינה כשיעור תורה לית רבי יוסי כרבנן אין תעבדינה כשיעור חברין רבי יוסי כרבנן פירוש בממחין בקיאין לתרום דניחא ליה לשותף חברו שיתרום כיון שהוא בקי אבל אם אינו בקי ודאי לא ניחא והוה ליה תורם שלא ברשות ומסיק דבסתם פליגי על דעתיה דר"ע דאמר תרומת שניהן תרומה נמצא כשתרמו שניהן מנ' סאה זה סאה וזה סאה שלא קדשה תרומה בשל זה אלא חצי סאה ובשל זה כי אם חצי סאה כל אחד טבולה לפי חלקו טבולה למעשרות מתוך הסברא הגירסא משובשת ואיפכא גרסינן בשל ראשון טבולה לכל בשל שני טבולה למעשרות שהרי הראשון כשתרם סאה תרם על כל מה שלפניו ונמצא כל חלקו פטור מתרומה גדולה וכשבא השני חזר והפריש סאה על כל שלפניו תרם ולא על כל מה שנטל חברו ונמצא חצי סאה טבל של ראשון טבל לכל ואח"כ מסיק דחצי סאה של שני פוטר חצי סאה של ראשון דחזקה על כל חלקו תרם כדאשכחן באריסטון שהורה ר' יוסי דאף על מה ששייר בשק תרם ולמסקנא זו חצי סאה טבל של ראשון וחצי סאה טבל של שני שניהם טבולים למעשרות ולא לתרומה מה כשיעור תורה מיבעיא ליה הא דקאמר רבי יוסי אם תרם הראשון כשיעור איזה שיעור קאמר אם כשיעור דאורייתא חטה אחת פוטרת את הכרי או כשיעור חכמים אחד מנ' ור"ל דהא דאמרי רבנן תרומת הראשונה תרומה היינו בשתרם כשיעור חכמים אחד מנ' ולפי' זה על כרחך ר' יוסי בא לפרש דברי חכמים והשתא הא דאמרינן בפ' האיש מקדש (דף מא:) אתם ולא השותפים היינו כר"ע דאמר תרומת שניהן תרומה ובריש מכילתין פריך ומשני לה כדפרשינן שם ובסוף פ"ק דתמורה (דף יג.) מייתי מתני' דהכא וכתובה שם הגירסא בענין אחר דתנן התם אין תרומה אחר תרומה ואמר בגמ' מתני' מני ר"ע היא דתנן השותפין שתרמו זה אחר זה ר"א אומר תרומת שניהן תרומה ר"ע אומר אין תרומת שניהן תרומה וחכ"א אם תרם הראשון כשיעור אין תרומת השני תרומה ואם לא תרם הראשון כשיעור תרומת השני תרומה והשתא מתני' דהתם כמאן דאמר תרומת הראשונה תרומה ותרומת שניהן תרומה היינו דכל אחת חציה תרומה וחציה חולין כדפרשינן ולא כמו שפירש שם בקונטרס ועל כרחך גירסא דהתם משובשת (ולפי) [דלפי] מה שפירשתי הוה ליה למימר מתני' לא כר' אליעזר ולא כר' עקיבא:
תרומת שניהם תרומה - היינו דתרומת כ"א מהן חציה תרומה וחציה חולין ד, נמצא כשתרמו שניהם מנ' סאין זה סאה וזה סאה, שלא קדשה תרומה כי אם חצי סאה בשל זה וחצי סאה בשל זה כל אחד כפי חלקו:
אם תרם הראשון כשעור - אחד מחמשים כשעור שנתנו חכמים, תרומתו תרומה. והלכה כרבי יוסי דלפרושי מלתייהו דחכמים קאתי. ואית דמפרשי אם תרם הראשון כשעור מה שתרם חברו אחר כך תרומתו תרומה, דחזינן דהוה ניחא ליה להיאך בתראה במה שתרם הראשון שהרי היתה דעתו מסכמת עמו בשיעור התרומה. ופירוש ראשון נראה בעיני עיקר:
ר"ע אומר תרומת שניהם תרומה. עיין בפי' [*הר"ב] פ"ק דתמורה מ"ה ומ"ש שם בס"ד. [*ומ"ש הר"ב וחציה חולין שהרי כשתרם כ"א ואחד כבר נתקנו החצאין ונעשו חולין ומיהו לאו חולין גמורין הן שהרי לא נתקנו אלא מתרומה גדולה ועדין טבולין למעשרות ותרומת מעשר ולכן בירושלמי קרי לחצאין אלו טבל ומפרש הר"ש כפי מסקנת הירושלמי דהיינו טבולין למעשרות ולא לתרומה ולא היה ליה להר"ב לכתוב חולין אלא טבל כדקאמר בירושלמי ולפרש דהיינו למעשרות אי נמי הוה ליה לכתוב חולין הטבולין למעשר וכדרך שכ' בפ"ד מ"ד:
(ד) (על הברטנורא) שהרי כשתרם כל אחד ואחד כבר נתקנו החצאין ונעשו חולין ומיהו לאו חולין גמורין הן שהרי לא נתקנו אלא מתרומה גדולה ועדיין טבולין למעשרות ות"מ:
(ה) (על המשנה) תרומת השני תרומה פירוש אף תרומת השני תרומה כן כתב בכסף משנה פ"ד מה"ת ה"ח ע"ש:
השותפין שתרמו וכו': פי' שלא ידע השני שהראשון תרם. ובירושל' רפ"ק דמכלתין גרסי' אתם פרט לשותפין ופריך והא תנן השותפין שתרמו זה אחר זה וכו' ומסיק כאן להלכה כאן למעשה כלומר דיעבד אם תרמו תרומתן תרומה דשותפים לא קפדי אהדדי וחשוב כאילו תרם מדעת חבירו אבל לכתחלה לא יתרום גזרה שותף דלא קפיד אטו שותף דקפיד:
וחכמים אומרים תרומת הראשון תרומה: כלומר ולא תרומת השני. ואית דגרסי וחכ"א אין תרומת השני תרומה. ובירוש' מפרש דהיכא דבא השני לשאול ורוצה שתהא תרומתו קיימת לחצי חלק הכרי דהיינו חלקו ואומר דהסאה שתרם תרומה בטעות דבהא כ"ע מודו דחצי סאה השנייה טבל טבול לכל הוא וכן ה"ה אם בא הראשון ופירש דבריו. כי פליגי בסתמא דכיון דלא באו לשאול מסתמא אינם ממחין. וחכמים סברי תרומת הראשון תרומה אבל לא תרומת השני דסתמייהו ממתין הן שאינו רוצה שיפסיד חבירו התבואה ע"כ. ובתמורה פ"ק גמרא דאין תרומה אחר תרומה גרסי' מתני' מני ר"ע דתנן השותפים שתרמו זה אחר זה ר' אליעזר אומר תרומת שניהם תרומה ר' עקיבא אומר אין תרומת שניהם תרומה וחכמים אומרים אם תרם הראשון כשיעור אין תרומת השני תרומ' ואם לא תרם הראשון כשיעור תרומת השני תרומה והקשו שם תוס' ז"ל דהכא בפרקין קאמר ר"ע תרומת שניהם תרומה וא"כ קשיא דר' עקיבא אדר' עקיבא ותירץ ר"י דבשמעתא דהתם מיירי כשנתנו רשות זה לזה לתרום ומש"ה תרומת הראשון תרומה לר"ע שהרי מדעת חבירו תרם ומאי דקאמר אין תרומת שניהם תרומה ר"ל אלא תרומת הראשון דומיא דולא תמורה אחר תמורה דהתם דהראשון תמורה והשני אינו תמורה והשני מה שתרם אינה כלום דכיון דנתן לחבירו רשות לתרום כבר תרם ור' אליעזר סבר דתרומת שניהם תרומה דגלי אדעתייהו דכל חד לא ניחא ליה בתרומת חבירו אבל הכא במתני' בשלא נתנו רשות זה לזה לתרום הלכך כל חד אדעתא דנפשיה תרם חלקו לפיכך תרומת שניהם תרומה מקצת ע"כ. ורבינו שמשון ז"ל כתב דעל כרחך גירסא דהתם משובשת. ובירושלמי במה אנן קיימין אי בשמוחין זה על זה אף ר' עקיבא מודה ואי בשאינם מוחין אף רבנן מודו אלא כן אנן קיימין בסתם ר"ע אומר סתמא אין מוחין ורבנן אמרי סתמא מוחין. אכן הר"ש ז"ל נראה דגריס בירוש' מומחין שפי' מומחין פי' בקיאין לתרום דניחא ליה לשותף חבירו שיתרום כיון שהוא בקי אבל אם אינו בקי ודאי לא ניחא ליה וה"ל תורם שלא ברשות ומסיק דבסתם פליגי עכ"ל ז"ל. וברמב"ם פ"ד דהל' תרומות פסק אם היו ממחין זה על זה תרומת השני אינה תרומה ואם לא היו ממחין זה על זה ותרם הראשון כשיעור מה שתרם חבירו אין תרומת השני תרומה ואם לא תרם הראשון כשיעור תרומת שניהם תרומה פי' מהרי"ק ז"ל שהוא מפ' דמאי דקאמר ר' יוסי בסיפא דתרומת השני תרומה היינו לומר דאף תרומת השני תרומה:
יכין
השותפין שתרמו זה אחר זה: דלמשל שהיה הכרי נ' סאה והפריש זה סאה וזה סאה:
ר' עקיבא אומר תרומת שניהם תרומה: דמדלא הרשו זל"ז לא היה לכ"א רשות להפריש כ"א מחלקו והו"ל סאה שתרם כ"א חצי' תרומה וחצי' חולין [הטבולים למעשרות] והו"ל מדומע לכן יתנו שניהן לכהן והכהן ישלם לכ"א החצי. והכהן יפריש מעשרות על החציין השניים מינה ובה:
רבי יוסי אומר: מפרש דברי חכמים:
אם תרם הראשון כשעור: ר"ל כבינוני א' מנ' וי"א כשיעור שתרם חבירו דאז הרי גלי בתרא דעתי' דניחא לי' בהך שעורא:
אין תרומת השני תרומה ואם לא תרם הראשון כשעור: שתרם בעין רעה או יפה שלא כתרומת השני:
תרומת השני תרומה: המשנה תמוה דמאי עדיף שני מראשון. ונ"ל דר"ל אף תרומת השני תרומה [אח"כ מצאתי שגם רכ"מ פ"ד מתרומות כ"כ. ת"ל]. אמנם ק"ל אמאי בלא תרם כשיעור תרומת השני תרומת שניהן תרומה ממ"נ אם תרם הראשון בעין רעה. א"כ הול"ל דרק חציו תרומה דהיינו התרומה שמגיע מחצי חלקו בהכרי וחצי השני מתרומתו יהיה חולין. וכ"כ תרומה שהפריש השני יהיה כך. ומשום שב' התרומות מדומעין הול"ל שינתנו שניהן לכהן. והכהן ישלם לכל א' חצי התרומה שקבל ממנו. ואת"ל אין ה"נ עכ"פ ק' בהפריש ראשון בעין רעה נהי דלא דמי לשליח שהוסיף או פיחת מדעת בעה"ב בשוגג דתרומתו תרומה [כלקמן מ"ד]. דהתם עשאו שליח בפירוש. ומדלא פירש לו באיזה שיעור יפריש גלי אדעת' שמרוצה בכל שיעור שיפריש. משא"כ הכא עכ"פ הול"ל הכא בהפריש הראשון בעין רעה הו"ל להשני רק להוסיף על תרומה שהפריש הראשון. כפי שירצה הוא להפריש וכלקמן רפ"ד. ואת"ל התם מיירי דבשעה שתרם המקצת היה בדעתו להפריש אח"כ מה שהחסיר בתחלה. אבל הכא כשתרם הראשון היה בדעתו לבלי להפריש עוד והו"ל תרומה בטעות. עכ"פ ק' וכי גרע זה מתורם בטעות מטמא על טהור דתרומתו תרומה [כפ"ב מ"ב]. ואת"ל התם היינו רק באדם בשלו משא"כ הכא שתרם בשל חבירו. כיון דתרם השני שלא כשיעור תרומת הראשון גלי אדעתי' דלא הוה ניח"ל שיהיה הראשון שלוחו כלל. לפיכך אין התרומה שתרם בעד חלקו תרומה כלל. עכ"פ ק' בהפריש הראשון בעין יפה אמאי צריך השני להפריש שוב תרומה שלימה על חלקו נימא דחצי תרומה הראשונה שהפריש הראשון בעד חלקו של שני יהיה תרומה כפי שיעור עין רעה. והשאר יהיה חולין וימכר לכהן והכהן יחזיר כפי השיעור הזה דמים להשני. וי"ל כיון שאותו מותר שהוסיף הראשון בחלקו של שני נעשה דמוע הרי הפסיד הראשון להשני דדמי דמוע הוא בזול יותר מדמי חולין מתוקנים לפיכך לכה"ג שיפסיד לו וודאי לא עשאו שליח. ולא דמי לשליח שהוסיף עשרה בשוגג דתרומתו תרומה [כפ"ד מ"ד] דהתם עשאו שליח בפירוש ומדלא אמר לו באיזה אופן יפריש הו"ל כאילו אמר לו שיפריש כפי שיאמדנו וכמש"ל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת