מלאכת שלמה על פרה א
מלאכת שלמה · על פרה · א · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א עריכה
כתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים והביא אחר נגעים מסכת פרה ע"כ. ונלע"ד שאע"פ שמן הדין היה לו לסמוך פרה ואהלות בהדי הדדי שהרי דין טומאת אהלים כתובה בתורה בהדי פרשת פרה ועוד דטהרת פרה לא שייכא רק לטומאת מת מ"מ הקדים התנא מסכת נגעים מן הטעם שכתבתי שם בשם הרמב"ם ז"ל וחזר למסכת פרה ועוד נראה דאגב דבעי למיתני הכא במתני' האוכל בבית המנוגע לפרושי אי הוי פרס משלשה לקב או מי"ח לסאה סמך לה לנגעים דתנן לה התם פי"ג עד שישהה כדי אכילת פרס סתמא:
ופרה בת שתים: מצינן למימר דבת שתים למעוטי נמי טפי כו'. ושמא דיעבד קאמר דכשרה עכ"ל הר"ש ז"ל: משמע דר"ל דפרה בת שתים לאו למעוטי טפי אפילו בדיעבד אלא דוקא לכתחלה שמא תשחיר ואי אתרמי שהביא בת שלשאו בת ד' אפילו מעוברת כשרה לדעתו בפ ' ר' אליעזר:
ועיין בספר קרבן אהרן בפ' ויקרא פ"ג בדבורא דחטאות במה שכתב שם בשם הראב"ד ז"ל:
כשרה הזקנה: כך צ"ל דסתמא היא אליבא דכ"ע ומ"מ תימא לע"ד אמאי לא קתני הזקנה כשרה שהוא לשון מתיישב שפיר טפי וגם דודאי ליכא למיטעי דילמא ר"מ קאמ' לה וכדמתני' דבסמוך ואפשר דמשום פתח דבריך יאיר נקט כשרה ברישא ובהא נמי ניחא דקתני שמא תשחיר שלא תפסל ולא קתני שמא תשחיר ותפסל כנלע"ד: אמנם אח"כ מצאתי שכתב החכם הר' יהוסף ז"ל פי' ר' מאיר אומר אף בת חמש וכשרה היא אפי' הזקינה אלא שאין ממתינים לה וכו' ונראה לפרש עוד דהאי כשרה זקנה וכו' אמילתיה דר' מאיר לחוד קאי ולא קאי אליבא דכולי עלמא ע"כ:
שלשית: בנקודת פתח תחת השין והלמד ובס"א מצא הר' יהוסף ז"ל שלישית הלמד בצירי. ויש גורסין השין בניקוד שבא שלשית כמו מלת רבעי והיא גירסא יותר נכונה וכן הגיה הר"י הנז' ז"ל. כיוצא בו אמר כרם רבעי כך מ"מ ומחקו הויו. וס"ל לר' יהושע דאפילו בת ד' פסולה וכ"ש הזקנה יותר וגם בת שתים פסולה לדידיה כמו לחכמים ולר"מ ואין בין ר"מ לחכמים אלא בת חמש לכתחלה: מה הלשון של רבעי כצ"ל. ואית דגרסי בין הכא בסיפא בין ברישא מה לשון בלא הא:
רביעי לאחרים במנין: פי' הרמב"ם ז"ל כשנטעו בזה הקרקע ד' פעמים נקרא רביעי ע"כ אלא שלשונו בדפוס כך כרם רביעי היא הנטיעה הרביעית מן הנטיעות אשר נטעו בזה הקרקע ע"כ.
כיוצא בו אמר האוכל בבית המנוגע פרס משלשה לקב: כך צ"ל.
אמרו לו אמור משמנה עשרה וכו': מחק הר' יהוסף ז"ל מלת אמור. וגם על מלת כיוצא בו אמר כתב בס"א ל"ג אמר ע"כ:
משנה ב עריכה
וחכמים אומרים אף בני שלש: הר"ש והרא"ש ז"ל העלו מכח קושיית בקיאות דל"ג אף במילתייהו דרבנן ועוד פי' הרא"ש ז"ל דבלאו הכי קשה אי גרסי' אף דהא ר' יוסי הגלילי לא איירי בענין זקנה כדמשמע בת"כ הלכך נראה דל"ג אף ופליגי רבנן אר' יוסי בתחלת זמן הפר והיינו רבנן דת"כ ע"כ. ועיין שם בתוס' ובפי' הר"ש ז"ל.
ועיין בספר קרבן אהרן פרשת ויקרא רפ"ג דדבורא דחטאות.
אף בני ד' ובני חמש כשרים אלא כו': כולה ר"מ קאמר לה:
והילך לשון תוס' דבפ"ק דר"ה ותימא דתנן בפ"ק דפרה ר"י הגלילי אומר פרים בני שתי שנים שנאמר ופר שני בן בקר תקח לחטאת וחכמים אומרים אף בני שלש ר"מ אומר אף בני ד' וה' כשרים אלמא מכשיר ר"מ בפר אפילו בני שתי שנים דהא מוסיף אר' יוסי הגלילי והכא משמע מדעגל בן בקר לר"מ בן ב' שנים פר בן בקר בן ג' אבל פחות מבן שלש לא וצריך נומר דאף דקאמר ר"מ במסכת פרה ארבנן קאי ולאו אר' יוסי הגלילי ובת"כ מתני דר' יוסי הגלילי בתר מילתא דר"מ וחכמים. ורבנן דהתם לאו רבנן דפרה ע"כ. וביד פ"א דהלכות מעשה הקרבנות פסק כר' יוסי הגלילי:
משנה ג עריכה
בן שלשה עשר חדש. אינו כשר וכו': כצ"ל. ורוצה לומר מתחלת שלשה עשר כבר אינו ראוי לכבש וגם עדיין אינו ראוי לאיל עד בן י"ג חדש ויום אחד:
פלגס: נלע"ד נוטריקונו פלג ס' דהיינו שלשים יום שלימים ואעפ"כ אינו כשר משום דבעינן שלשים ואחד יום דבתר חדשיהם אזלינן ולא בתר חדשי לבנה וכדתנן ברישא דמתני' גבי שנים. וכן הוא הלשון שם ביד בהדיא בן שלשים יום.
פרכדיגמא: אית דגרסי פרדגמא:
הקריבו מביא עליו נסכי איל ולא עלה וכו': כצ"ל: מנחות דף צ"א ובחולין דף כ"ג מרבי ליה ר' יוחנן לנסכי איל מקרא דכתיב או לאיל פי' או קדריש דמיותר הוא וס"ל לר' יוחנן דבריה בפני עצמו הוא ולא ספיקת ומש"ה איצטריך קרא לרבוייה ובר פדא אמר מייתי ומתנה:
בן שלשה עשר חדש ויום אחד ה"ז איל: וכשר עד כ"ד חדש כך כתוב בערוך ערך פרכדיגמא וכן כתוב ג"כ שם ביד:
וכתוב בתוס' פ"ק דר"ה דף י' וז"ל בן עשרים וד' חדש ויום א' סתם פר בן שלש כדקתני סיפא דהאי יום א' משום דיום א' בשנה חשוב שנה לר"מ ור' אלעזר ס"ל שלשים יום בשנה הוא דחשוב שנה וכל אותן שלשים יום אין דינו לא כבן בקר ולא כפר מידי דהוה אפלגס בספ"ק דחולין דאיצטריך או לרכויי ושמא התם שאני מדקתני בפ"ק דפרה דבן י"ג חדש אינו כשר לא לאיל ולא לכבש ולא קתני הכי גבי פר. ולא לכל מילי אמרינן דיום א' בשנה חשוב שנה דיש דברים דאפילו מעת לעת בעינן כדתנן בפ' יוצא דופן בן ט' שנים דיום א' בן י"ג שנה ויום א' בת י"ב שנה ויום א' דאותו יום א' כדי להשלים מע"לע ע"כ:
משנה ד עריכה
חטאות הצבור ועולותיהן: כצ"ל:
ואם הקריבום ביום השמיני: כצ"ל. דגריס רעז"ל. ואית דגרסי ואם הקריבם. וי"ס ואם הקריב.
בפי' רעז"ל והפסח אע"ג דחובה הוא וה"ל למימר דלכתחלה בעי שלשים יום אפ"ה לא חשו חכמים לפי שאם יהיה גדול שמא יבא לידי נותר כיון שאינו נאכל אלא למספר נפשות המנויין עליו ולא לחבורה אחרת כך רוצה לומר אלא שקיצר וגם ברבינו שמשון ז"ל הלשון בקיצור:
וביד פ"א דהלכות מעשה הקרבנות סי' י"ב ולא נזכרו שם נדרים ונדבות בהדי בכור ומעשר ופסח כדתנן להו הכא במתני':