משנה פרה א ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק א · משנה ג | >>
כבשים, בני שנה.
ואילים, בני שתים.
וכולם מיום ליום.
בן שלשה עשר חדש אינו כשר לא לאיל ולא לכבש.
רבי טרפון קורהו פלגס.
בן עזאי קורהו נוקד.
רבי ישמעאל קורהו פרכדיגמא.
הקריבו, מביא עליו נסכי איל, ולא עלה לו מזבחוח.
בן שלשה עשר חדש ויום אחד, הרי זה איל.
כְּבָשִׂים, בְּנֵי שָׁנָה. וְאֵילִים, בְּנֵי שְׁתַּיִם. וְכֻלָּם מִיּוֹם לְיוֹם. בֶּן שְׁלשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ אֵינוֹ כָשֵׁר לֹא לְאַיִל וְלֹא לְכֶבֶשׂ. רַבִּי טַרְפוֹן קוֹרֵהוּ פַּלְגָּס. בֶּן עַזַּאי קוֹרֵהוּ נוֹקֵד. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קוֹרֵהוּ פַּרְכָדִיגְמָא. הִקְרִיבוֹ, מֵבִיא עָלָיו נִסְכֵּי אַיִל, וְלֹא עָלָה לוֹ מִזִּבְחוֹ. בֶּן שְׁלשָׁה עָשָׂר חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד, הֲרֵי זֶה אָיִל.
כבשים - בני שנה.
- ואילים - בני שתים.
- כולם - מיום ליום.
- בן שלשה עשר חודש -
- אינו כשר - לא לאיל, ולא לכבש.
- רבי טרפון - קוראהו פלגס.
- בן עזאי - קוראהו נוקד.
- רבי ישמעאל - קוראהו פרבר יגמא.
- הקריבו, והביא עליו נסכי איל - לא יעלה לו מזבחו.
- בן שלשה עשר חודש ויום אחד - הרי זה איל.
וכולן מיום ליום - רוצה לומר שנים עשר חודש, והיא הסברא המשתמשת בה. ולשון התוספתא (תוספתא פרה, א) "וחכמים אומרים מאחד בניסן לאחד ניסן, מתשעה באב לתשעה באב, נתעברה שנה נתעברה לו", וזאת היא הכוונה מיום ליום.
ואלה השמות אשר יקראו כל אחד מהן כולם עניין אחד, והוא שיצא מגדר מה ולא הגיע לגדר שאחריו, אבל נשאר בין שני הגדרים. ומאלה השמות יש מהן לשון יוונית ויש מהן ארמי:
- פלגס - מלה מורכבת "פלג גס", רוצה לומר העדר הגדר.
- ונוקד - רועה צאן, וגזרתו "אשר היה בנוקדים"(עמוס א, א).
- פרבר יגמא - מילה יוונית, כוונתה דומה לשלטון חדש שחידש מטבע ופסל המטבע הראשון, כן זה עד שהיה כבש היה כשר מעתה, יצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא.
ונסכי איל - הן שליש הין, כמו שביארנו פעמים רבות:
וכולם מיום ליום - דכבש בן שנה אין נחשב בן שתי שנים להפסל כ"ז שלא עברו עליו י"ב חדש מיום ליום דבתר שנתו אזלי' ולא בתר שנה של מנין עולם להחשב תשרי ראש השנה ובשילהי יוצא דופן (נדה מז, ב) נפקא לן מקראי וכן אילים בני שתים דלא נחשב איל עד שיכלה שלשים יום בשנה שניה שלו ולא של מנין עולם:
פרכדיגמא - למטבע שנפסל קורין בלשון יון כן וכן זה חסר מתורת איל:
מביא עליו נסכי איל - בפרק קמא דחולין (חולין כג, א) קאמר ר' יוחנן (במדבר טו, ו) או לאיל לרבות את הפלגס ובר פדא אמר מייתי ומתני:
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, א) "כבשים בני שנה האמורים בתורה שלש מאות וששים וחמשה כנגד ימות החמה. וחכמים אומרים מאחד בניסן לאחד בניסן מתשעה באב לתשעה באב נתעברה שנה נתעברה לו":
מיום ליום - נולד באחד באלול, לא שלמה לו שנה עד אחד באלול של שנה שניה. דבתר שנתו אזלינן ה, ולא בתר שנים של מנין העולם. ואם נתעברה שנה, נתעברה לו. וכן באילים בני שתים:
אינו כשר לא לאיל ו - דאינו נחשב איל עד שיכנס שלשים יום ז משנה שניה לו:
פלגס - לשון פלג, כלומר ממוצע בין זה לזה, יצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא:
נוקד - לשון אשר היה בנוקדים (עמוס א, א) שפירושו בעלי הצאן:
פרכדיגמא - למטבע שנפסל קורין כן בלשון יוני. אף זה נפסל מתורת איל ומתורת כבש:
מביא עליו נסכי איל - שלישית ההין. ונפקא לן מדכתיב (במדבר טו, ו) או לאיל, לרבות את הפלגס לנסכי איל:
וכולם מיום ליום - כתב הר"ב דבתר שנתן אזלינן. דאמר קרא כבש בן שנתו. שנה שלו. ולא שנתו של מנין עולם. גמרא ספ"ה דנדה דף מ"ז (נדה מז, ב).
ומ"ש הר"ב וכן באילים בן שתי שנים אינו כשר לא לאיל דאינו כו' בפי' הר"ש ליתנהו אלו הד' מלות (אינו כשר לא לאיל) דהוא יותר נכון שנמשך הכל למה שכתב וכן באילים בן שתי שנים. ובא לפרש דקאי על ל' יום. דהא בן שתי שנים לא בעינן שיהיו שלמים. וכן מסיים הר"ש. משנה שניה שלו ולא של מנין עולם ע"כ. מ"מ לא שלחתי יד להגיה לפי שאפשר ג"כ דמאי דכתב הר"ב אינו כשר כו' הוא דבור חדש. ואתה תבחר ולא אני:
לא לאיל - לשון הר"ב דאינו נחשב איל עד שיכנס שלשים יום משנה שניה לו. וכן לשון הר"ש. וכלומר עד שיכנס שלשים יום שלמים. ולפיכך לא נחשב איל עד יום ל"א. ומ"ש הר"ב שניה לו. לשון הר"ש שניה שלו. ולא של מנין עולם:
מביא עליו נסכי איל - כתב הר"ב נפקא לן מדכתיב או לאיל לרבות את הפלגס. בפ"ק דחולין דף כ"ג (חולין כג, א). ופירש"י דכתיב בפרשת נסכים בשלח לך או לאיל וגו' או לרבות את הפלגס בנסכים הללו. ע"כ. וכלומר דכיון דכתיב או במשמע כאילו כתיב או הא או הא. והוה מוקדם עוד אחר והוא הפלגס. כאילו נכתב לפלגס או לאיל. אבל במסכת מנחות פרק שתי מדות דף צ"א (מנחות צא, ב). כתב רש"י וז"ל דכתיב או לאיל תעשה מנחה למה לי. לכתוב וכי תעשה מנחה סלת שני עשרונים בלולה בשמן שלישית ההין. ואנא ידענא דהיינו איל דצריך שני עשרונים אלא לרבות. ע"כ. וכלומר שכבר מפורש בפרשת המוספים שבסדר פינחס. דלאיל מביא שני עשרונים והוה סגי אפילו כ' לא לכתוב כלל או לאיל. אלא סתמא וכי תעשה וגו':
לא עלה לו מזבחו - אם היה מחויב איל לבדו [ג] או כבש לבדו. רש"י פ"ק דחולין שם:
[ויום אחד - עיין מ"ש בזה בס"ד במשנה ד' פ"ה דנדה]:
(ה) (על הברטנורא) דכתיב בן שנתו. גמרא:
(ו) (על ה) בר"ש ליתנהו לארבע תיבות אלו. וזה יותר נכון, דהא שתי שנים לא בעינן שלימים. וזה שסיים הר"ש משנה שניה שלו ולא של מנין עולם. ועתוי"ט:
(ז) (על הברטנורא) כלומר שלימים. ולכך לא נחשב איל עד יום שלשים ואחד:
(ח) (על המשנה) לא כו'. אם היה מחוייב איל או כבש לבד. רש"י:
בן שלשה עשר חדש. אינו כשר וכו': כצ"ל. ורוצה לומר מתחלת שלשה עשר כבר אינו ראוי לכבש וגם עדיין אינו ראוי לאיל עד בן י"ג חדש ויום אחד:
פלגס: נלע"ד נוטריקונו פלג ס' דהיינו שלשים יום שלימים ואעפ"כ אינו כשר משום דבעינן שלשים ואחד יום דבתר חדשיהם אזלינן ולא בתר חדשי לבנה וכדתנן ברישא דמתני' גבי שנים. וכן הוא הלשון שם ביד בהדיא בן שלשים יום.
פרכדיגמא: אית דגרסי פרדגמא:
הקריבו מביא עליו נסכי איל ולא עלה וכו': כצ"ל: מנחות דף צ"א ובחולין דף כ"ג מרבי ליה ר' יוחנן לנסכי איל מקרא דכתיב או לאיל פי' או קדריש דמיותר הוא וס"ל לר' יוחנן דבריה בפני עצמו הוא ולא ספיקת ומש"ה איצטריך קרא לרבוייה ובר פדא אמר מייתי ומתנה:
בן שלשה עשר חדש ויום אחד ה"ז איל: וכשר עד כ"ד חדש כך כתוב בערוך ערך פרכדיגמא וכן כתוב ג"כ שם ביד:
וכתוב בתוס' פ"ק דר"ה דף י' וז"ל בן עשרים וד' חדש ויום א' סתם פר בן שלש כדקתני סיפא דהאי יום א' משום דיום א' בשנה חשוב שנה לר"מ ור' אלעזר ס"ל שלשים יום בשנה הוא דחשוב שנה וכל אותן שלשים יום אין דינו לא כבן בקר ולא כפר מידי דהוה אפלגס בספ"ק דחולין דאיצטריך או לרכויי ושמא התם שאני מדקתני בפ"ק דפרה דבן י"ג חדש אינו כשר לא לאיל ולא לכבש ולא קתני הכי גבי פר. ולא לכל מילי אמרינן דיום א' בשנה חשוב שנה דיש דברים דאפילו מעת לעת בעינן כדתנן בפ' יוצא דופן בן ט' שנים דיום א' בן י"ג שנה ויום א' בת י"ב שנה ויום א' דאותו יום א' כדי להשלים מע"לע ע"כ:
יכין
כבשים בני שנה: ר"ל כל מקום שנזכר בתורה מלת כבשים. צריך שיהיו תוך שנה ראשונה ולא יותר:
ואילים בני שתים: דהיינו תוך שנה ב' לא פחות ולא יותר:
וכולם: בין אותן שדינן שיהיו בני שנה או בני שתים:
מיום ליום: שצריך שיגיע שוב לתחלת אותו יום בחודש שנולד בו. ואפילו נתעברה השנה. ולא אמרינן שיהיה ר"ה שלו תשרי כדחשבינן שנות העולם. ואפילו שעה א' יתירה על שיעור קצבתו פסול. ואפילו היתה השחיטה תוך שנתו ורק זריקת דמו תוך רגע אחר שנת לידתו. פסול [זבחים כה"ב]:
בן שלשה עשר חדש: ר"ל כבש ששיעור קצבתו תוך שנה מלידתו. ואם עומד עתה תוך חודש י"ג מלידתו:
אינו כשר לא לאיל ולא לכבש: דאיל אינו כשר עד שיהיה בן י"ב חודש ול"א יום. דהיינו שביום ל"א כשר. וכבש אינו כשר רק מיום ח' מלידתו עד סוף שנתו. אבל משעבר שעה א' על י"ב חודש שלו פסול. דתו אינו כבש [ועיין רש"י חולין כג"א. ומ"ש הרמב"ם [פ"א מקרבנות הי"ד] וז"ל אבל ביום ל' אינו כשר לא לאיל ולא לכבש. לאו דוקא יום ל'. דהרי גם כל ימי החודש שקודם יום ל' נמי פסול לזה ולזה. אלא רק לרבותא דאיל נקט הכי דאפילו חסר רק יום א' אפ"ה לא נקרא איל עדיין]. מיהו כל זה רק באיל. צריך לי' שלימות תוך שנת ב'. אבל בפר. יום א' טפי משנה כבר חשוב שנה מהלממ"ס [ועיין תוס' ר"ה ד"י ע"א ד"ה בן]:
ר"ט קורהו פלגס: נוטריקון פלג גס. ר"ל חצי גסה:
בן עזאי קורהו נוקד: נ"ל דנקוד גרסי'. דנוקד היינו אדם הרועה בצאן [כמלכים ב' ג']. אבל נקוד היינו הצאן הנרעה. כלומר עדיין אינו ראוי להקרבה אלא ירעה עד כי יומו יבוא ונספה:
ר' ישמעאל קורהו פרכדיגמא: הנה בלשון יון נקרא כך מטבע שנפסל ע"י צורת המלך שעבר עד שיטבעו עליו צורת מלך החדש. והרי כספא כי כספא. ורק הצורה משונה. כך בהמה זו כשרה היא. רק שצורתה כל חודש י"ג אינה כראוי. ונ"ל דמפני שלא רצו לומר בו לשון כשר או פסול כנראה ונדחה שאינו חוזר ונראה. להכי כל א' כנה לו שם מיוחד באופן ששם כנוי שלו יעיד עליו שאינו כשר ולא פסול להקרבה:
הקריבו מביא עליו נסכי איל: דהיינו ב' עשרונים סולת ושמן ויין. כל א' מהן ד' לוגין [כך כ' רש"י חולין כג"א. ולא ידענא למה השמיט הר"ב הסולת והשמן]:
ולא עלה לו מזבחו: דאם נדר איל לבד או כבש לבד. או אפילו בנדר איזה מב' אלו שירצה יביא. והביא פלגס. לא יצא. משום דפלגס אינו וודאי איל או כבש. ואם כבר הביאו. יתנה שאם הפלגס שהביא הוא כמו כמין שנדר. יהיה הקרבן שיביא השתא נדבה. כדי שלא יביא השתא חולין בעזרה:
בן י"ג חדש ויום אחד: ר"ל כל יום ל"א של חודש י"ג כבר כשר הוא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת