פתיחת התפריט הראשי

משנה פרה א א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק א · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

רבי אליעזר אומר, עגלה, בת שנתה.

ופרה, בת שתיםא.

וחכמים אומרים, עגלה, בת שתים.

ופרה, בת שלש או בת ארבע.

רבי מאיר אומר, אף בת חמש כשרה הזקנה, אלא שאין ממתינין לה, שמא תשחיר, שלא תפסל.

אמר רבי יהושע, לא שמעתי אלא שלשית.

אמרו לו, מה הלשון שלשית.

אמר להם, כך שמעתי סתם.

אמר בן עזאי, אני אפרש.

אם אומר אתה, שלישית, לאחרות במנין.

וכשאתה אומר, שלשית, בת שלש שנים.

כיוצא בו אמרו, כרם רבעי.

אמרו לו, מה הלשון רבעי.

אמר להם, כך שמעתי סתם.

אמר בן עזאי, אני אפרש.

אם אומר אתה, רביעי, לאחרים במנין.

וכשאתה אומר, רבעי, בן ארבע שנים.

כיוצא בו אמרו, האוכל בבית המנוגע פרס משלש לקב.

אמרו לו, אמור משמונה עשרה לסאה.

אמר להם, כך שמעתי סתם.

אמר בן עזאי, אני אפרש.

אם אומר אתה משלש לקב, אין בו חלה.

וכשאתה אומר משמונה עשרה לסאה, מיעטתו חלתו.

משנה מנוקדת

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֶגְלָה, בַּת שְׁנָתָהּ. וּפָרָה, בַּת שְׁתַּיִם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עֶגְלָה, בַּת שְׁתַּיִם. וּפָרָה, בַּת שָׁלשׁ אוֹ בַת אַרְבַּע. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף בַּת חָמֵשׁ. כְּשֵׁרָה הַזְּקֵנָה, אֶלָּא שֶׁאֵין מַמְתִּינִין לָהּ, שֶׁמָּא תַשְׁחִיר, שֶׁלֹּא תִפָּסֵל. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא שְׁלָשִׁית. אָמְרוּ לוֹ, מַה הַלָּשׁוֹן שְׁלָשִׁית. אָמַר לָהֶם, כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם. אָמַר בֶּן עַזַּאי, אֲנִי אֲפָרֵשׁ. אִם אוֹמֵר אַתָּה, שְׁלִישִׁית, לַאֲחֵרוֹת בְּמִנְיָן. וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר, שְׁלָשִׁית, בַּת שָׁלשׁ שָׁנִים. כַּיּוֹצֵא בוֹ אָמְרוּ, כֶּרֶם רְבָעִי. אָמְרוּ לוֹ, מַה הַלָּשׁוֹן רְבָעִי. אָמַר לָהֶם, כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם. אָמַר בֶּן עַזַּאי, אֲנִי אֲפָרֵשׁ. אִם אוֹמֵר אַתָּה, רְבִיעִי, לַאֲחֵרִים בְּמִנְיָן. וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר, רְבָעִי, בֶּן אַרְבַּע שָׁנִים. כַּיּוֹצֵא בוֹ אָמְרוּ, הָאוֹכֵל בְּבַיִת הַמְנֻגָּע פְּרָס, מִשָּׁלשׁ לְקָב. אָמְרוּ לוֹ, אֱמֹר מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִסְאָה. אָמַר לָהֶם, כָּךְ שָׁמַעְתִּי סְתָם. אָמַר בֶּן עַזַּאי, אֲנִי אֲפָרֵשׁ. אִם אוֹמֵר אַתָּה מִשָּׁלשׁ לְקָב, אֵין בּוֹ חַלָּה. וּכְשֶׁאַתָּה אוֹמֵר, מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִסְאָה, מִעֲטַתּוּ חַלָּתוֹ.

נוסח הרמב"ם

רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים וחכמים אומרין עגלה בת שתים ופרה בת שלש או בת ארבע רבי מאיר אומר אף בת חמש וכשרה זקנה אלא שאין ממתינין לה שמא תשחיר שלא תפסל אמר רבי יהושע לא שמעתי אלא שלשית אמרו לו מה הלשון שלשית אמר להם כך שמעתי סתם אמר בן עזאי אני אפרש אם אומר אתה שלישית לאחרות במנין וכשאתה אומר שלשית בת שלש שנים כיוצא בו אמר כרם רבעי אמרו לו מה הלשון רבעי אמר להם כך שמעתי סתם אמר בן עזאי אני אפרש אם אומר אתה רביעי לאחרים במנין וכשאתה אומר רבעי בן ארבע שנים כיוצא בו אמר האוכל בבית המנוגע פרס משלש לקב אמרו לו אמור משמונה עשר לסאה אמר להם כך שמעתי סתם אמר בן עזאי אני אפרש אם אומר אתה משלש לקב אין בו חלה כשאתה אומר משמונה עשר לסאה מיעטתו חלתו.

פירוש הרמב"ם

כאשר אמר השם יתברך בעגלה ערופה (דברים כא, ד) עגלה אמר רבי אליעזר שהיא בת שנתה. כפי העיקר המחובר עליו בעת שאמר השם יתברך ((ויקרא ט, ג) ועגל וכבש בני שנה. וחכמים אומרים אם אמר עגלת בקר יחסה אל הבקר ותהיה בת שנתים:

שלישית לאחרות במנין. שתהיה שלישית במספר. רצה לומר שנולדה בפעם שלישית כמו שיקראו בהש"ס עגלה שלישיה, עניינה שנולדה בלידה שלישית וכבר קדמוה שני ולדות ואז תהיה בשרה ערב שוה השומן, וכן יהיה המאמר בכרם רבעי שהיא הנטיעה הרביעית מן הנטיעות אשר נטעו בזה הקרקע: וכבר התבאר בפ' י"ג (מ"ט) מנגעים שמי שמתאחר בבית המנוגע בכדי אכילת פרס נטמאו בגדים שעליו, והפרס הוא חצי חלה, ואמר שזאת החלה תהיה כמוה שלשה חלות בכל קב, ויהיה שיעור הפרס ששית קב. ואמרו שהפרס הוא חצי חלה מן החלות אשר מהן י"ח חלות בסאה, וכבר ידעת שהסאה ששה קבין, ואין ספק ששליש הקב הוא חלק מי"ח מן הסאה, ובמקום המחלוקת אמר כך שמעתי ואין לי לפרש, ואחר מצא בן עזאי בין שני המאמרים דבר וזה שהסאה תחוייב בחלה ומי שילוש קב אחת לא יחוייב בחלה האחת כמו שנתבאר במסכת חלה (פ"א מ"ג-מ"ו), ואם תלוש סאה ותוציא ממנו החלה מי"ח מן הנשאר פחות משליש קב כשיעור חלק מי"ח מן החלה, וזאת היא כוונת אמרו מיעטתו חלתו, וכבר התבאר בעירובין (דף פב:) שהככר אשר חציו יקרא פרס והוא שיעור בית המנוגע יש ממנו ארבע ככרות בקב, ושם בארנו ששיעור הקב כ"ד ביצים. ויהיה שיעור הפרס ג' ביצים, וזו שמינית הקב לא ששית קב כמו שאמר רבי יהושע, והלכה כחכמים

פירוש רבינו שמשון

עגלה ערופה בת שנתה פרה אדומה בת ב' שנים - דלשון פרה משמע דקשישא טפי מעגלה דעגלה משמע ילדה ומצינן למימר דבת ב' למעוטי נמי טפי כמו בת שנתה דאתא למעוטי טפי ואף על גב דכל שכן דבת שלש פרה היא דילמא פסל ר' אליעזר שמא תשחיר אבל לא יתיישב הא דמכשיר רבי אליעזר בפרק שני פרה מעוברת דהיכן משכחת לה הא בת שתים לא קא ילדה כדאיתא בפרק הלוקח בהמה (בכורות יט, ב) ושמא דיעבד קאמרינן דכשרה.


וחכמים אומרים עגלה בת שתים - ולאו למעוטי בת שנתה דכל שכן הא דילדה טפי אלא משום דרבי אליעזר פסל בת שתים קאמרי רבנן דאפילו בת שתים כשרה דעגלה היא ופרה בת שלש או בת ד' . והא דמשמע בסוטה פרק עגלה ערופה (סוטה מו, א) דשנים פוסלו' בעגלה ולא בפרה היינו כרבנן אי נמי אפי' כרבי אליעזר והתם מדאוריית' דא"א שיפסול רבי אליעזר מדאורייתא יתירה משתים דאשכחן לקמן בפירקין גבי פרים דקאמרי רבנן אף בני שלש דהיינו כר"א דהא דאמרי רבנן הכא פרה בת שלש על כרחין לאו אף בת שלש קאמרי דמדעגלה בת שתים ש"מ פרה לאו בת ב' דפרה קשישא מינה וקצת תימה היכי אמרי רבנן עגלה בת שתים הא כתיב גבי מלואים (ויקרא ט, ג) ועגל וכבש בני שנה משמע דבן שנה איקרי עגל אבל בן שתים פר איקרי ועוד תניא פרק קמא דראש השנה (ראש השנה י, א) שהיה ר' מאיר אומר כל מקום שנא' עגל בתורה סתם בן שנה בן בקר בן שתים פר בן ג' ולא אשכחן התם תנא דפליג עליה בהכי והיינו בעגלה כר' אליעזר ובפרה כרבנן ושמא שאני עגלה ערופה דכתיב בה (דברים כא, ג) עגלת בקר ולא כתיב עגלה סתם:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ב) "חומר בפרה שאין במוקדשין ובמוקדשין שאין בפרה שהפרה אינה כשרה אלא אדומה ועבודה פוסלת בה מה שאין כן במוקדשין חומר במוקדשין שהמוקדשין אין נפדין אלא על בעל מום קבוע ואינן יוצאין לחולין להגזז ולהעבד והגוזז והעובד בהם סופג את הארבעים מה שאין כן בפרה. חומר בעגלה שאין במוקדשין ובמוקדשין שאין בעגלה שהעגלה שנים פוסלות בה ועבודה פוסלת בה מה שאין כן במוקדשין חומר במוקדשין שהמוקדשין אין נפדין אלא על בעל מום קבוע ואינן יוצאין לחולין ליגזז וליעבד והגוזז ועובד בהם לוקה את הארבעים משא"כ בעגלה חומר בפרה שאין בעגלה ובעגלה שאין בפרה שהפרה אינה כשרה אלא אדומה ומומין פוסלין בה ושעשה עמה מלאכה פסולה משא"כ בעגלה חומר בעגלה שהעגלה השנים פוסלות בה מה שאין כן בפרה": פי' ושעשה עמה מלאכה פסולה כדתנן לקמן פרק רביעי (מ"ד) ובפ"ב דחולין (חולין כד, א) מייתי לה ועגלה אין מומין פוסלין בה כדאיתא בסוטה בפרק עגלה ערופה (סוטה מו, א):

שלשית [ששמע]כשרה ולא יותר:

כך שמעתי סתם - ואין לי לפרש:

שלישית לאחרות במנין - כלומר אם היו שלש פרות היה שייך לומר על אחרונה שהיא שלישית לאחרות אבל לשון שלשית משמע פרה אחת שיש בה ג' דברים כגון זו שהיא בת ג' שנים:

רביעי לאחרים - כשיש ד' כרמים שייך לומר על האחרון שהוא רביעי לאחרים אבל רבעי משמע שכל הארבעה דברים בו דהיינו כרם בן ד' שנים:

אני אפרש - מאי נפקא מינה בין זה לזה דאע"ג דסאה ששת קבין ושמונה עשר לסאה היינו מג' לקב מ"מ איכא בינייהו שיעור חלה דסאה חייבת בחלה ומפריש חלה ואח"כ מחלק לשמונה עשרה אבל קב לא מיחייב בחלה פחות מחמשת רבעים קמח ומחלקו לשלש אף על פי שלא הופרשו ממנו חלה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה - עגלה ערופה צריך שתהא בת שנתה ולא יותר:

ופרה אדומה בת שתי שנים - דלשון פרה משמע דקשישא טפי מעגלה:

וחכמים אומרים עגלה ערופה כשרה אפילו בת שתים - וכל שכן בת שנתה, אלא דאפילו בת שתים עגלה היא. ואע"ג דקיימא לן כל מקום שנאמד עגל, בן שנה הוא, סברי רבנן שאני עגלה ערופה דכתיב בה (דברים כא, ג) עגלת בקר, ולא כתיב עגלה סתם:

שמא תשחיר שלא תפסל - שאם יולדו בה שתי שערות שחורות פסולה, דכתיב (במדבר יט, ב) אדומה תמימה, שתהא תמימה באדמימות. והלכה, דפרה אדומה בת שלש שנים או בת ארבע וזקנה כשרה, אלא שאין ממתינין לה, שמא תשחיר ותפסל:

לא שמעתי אלא שלשית - כך שמעתי שאין כשרה, לפרה אדומה אלא שלשית:

כך שמעתי סתם - ואין לי לפרש:

שלישית - משמע שלישית לאחרות במנין, שנולדו שתי פרות אחרות לפניה וזאת שלישית להן:

שלשית - משמע שהיא בת ג' שנים:

רביעי - לאחרים. כשיש ארבעה כרמים שייך לומר על האחרון שהוא רביעי לאחרים, אבל רבעי משמע כרם בן ארבע שנים:

האוכל בבית המנוגע, פרס - השוהה בבית המנוגע כדי אכילת פרס, מטמא בגדים שעליו. פרס הוא חצי ככר משלש ככרות לקב:

אמרו לו אמור משמונה עשרה לסאה - כלומר, היה לך לומר משמונה עשרה לסאה, שהסאה ששה קבין, ושלש ככרות לקב הן שמונה עשרה לסאה:

כך שמעתי - מרבותי, ואין בידי לפרש למה לא אמרו הם משמונה עשרה לסאה:

אני אפרש - מאי נפקא מינה בין זה לזה:

משלש לקב אין בו חלה - דחמש רביעיות קמח ועוד, חייבין בחלה, והלש קב בלבד אין מפריש ממנה חלה. הילכך כשאתה אומר משלש ככרות לקב, משמע שלא הופרש מהן חלה, וכשאתה אומר משמונה עשרה לסאה, נמצא שכל ככר הוא פחות מה שמיעטתו חלתו, שהלש סאה צריך להפריש ממנה חלה:

פירוש תוספות יום טוב

ופרה בת שתים - מצינן למימר דבת שתים למעוטי נמי טפי. כמו בת שנתה דאתא למעוטי טפי. ואף על גב דכ"ש דבת ג' פרה היא. דלמא פוסל ר"א שמא תשחיר. אבל לא יתיישב הא דמכשיר ר"א בפ"ב פרה מעוברת. דהיכי משכחת לה. הא בת שתים לא קא ילדה. כדאיתא בפ' הלוקח בהמה (מ"א פרה וחמור בנות שלש ודאי לכהן). ושמא דיעבד קאמרינן דכשרה. הר"ש:

אף בת חמש כשרה הזקנה אלא כו' - ובנוסחת מהר"ם אף בת חמש כשרה. וזקנה אלא כו':

[שמא תשחיר שלא תפסל - כתב הר"ב דכתיב אדומה תמימה וכו'. עיין בפרק דלקמן מ"ה בפי' הר"ב]:

מה הלשון שלשית - כן הוא בס"א. ובנוסחת מהר"ם כתב כלומר באר דבריך שלשית למאי ע"כ. וקשה דא"כ לקמן גבי רבעי מאי קבעי רבעי למאי הא קרא בהדיא כתיב. לכך נ"ל שעל הלשון שואל. למה משנה ואינו אומר שלישית. ולקמן הכי נמי קבעי אמאי אינו אומר רביעי. ומהדר שאם אתה אומר רביעי הוה לאחרים במנין. וזה א"א מכח הכתוב:

וכשאתה אומר שלשית בת ג' שנים - לשון הר"ש. לשון שלשית משמע פרה אחת שיש בה שלשה דברים כגון זו שהיא בת ג' שנים ע"כ. והיה נראה דגרסינן שלשת בלא שום יו"ד ותהיה הקריאה שלשת בשוא וחולם. כמו שלשת ימים. שהימים הם שלשה. כך זו הפרה היא משולשת בעצמה בשלשה דברים שבה. אלא שלפי זה מה זו שאלה ששאלו מה הלשון שלשת הרי הלשון ידוע ומפורסם מן הכתוב. לכך גיר' הספר נכונה דגרסינן ביו"ד אחר ש' שנייה. ומצאתי בנא"י מנוקד בסגול קמץ וצירי. ובנוסחת מהר"ם מנוקד חיריק צירי חיריק:

פרס מג' לקב - כרבי שמעון דבמתניתין ב' פ"ח דערובין. וכך פסק הר"ב בשם רש"י בפ"ג דנגעים מ"ט. ור"י בן ברוקה פליג התם וכוותיה כתב הר"ב לעיל בשם הרמב"ם. ומפני כן הזכיר כאן הרמב"ם שזו שאמר ר"י מג' לקב אינה הלכה. וה"ל להר"ב גם כן להזכיר זה לדעת הרמב"ם. וכבר הזכרתי שם בערובין שפעם כתב הר"ב כך. ופעם כך:

מג' לקב אין בו חלה - לשון הר"ב דה' רביעיות קמח ועוד חייבין בחלה ויש מקומות שלא כתב הר"ב ועוד. וכן הר"ש לא כתב בכאן ועוד. וכבר כתבתי בזה בפ"ק דחלה משנה ד':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) שתים. נראה דלמעוטי נמי טפי. אע"ג דכל שכן דהויא פרה, מכל מקום פוסל שמא תשחיר. אלא דקשה, הא דמכשיר ר' אליעזר מעוברת הא בת שתים לא ילדה. ושמא דיעבד קאמר דכשרה. הר"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים והביא אחר נגעים מסכת פרה ע"כ. ונלע"ד שאע"פ שמן הדין היה לו לסמוך פרה ואהלות בהדי הדדי שהרי דין טומאת אהלים כתובה בתורה בהדי פרשת פרה ועוד דטהרת פרה לא שייכא רק לטומאת מת מ"מ הקדים התנא מסכת נגעים מן הטעם שכתבתי שם בשם הרמב"ם ז"ל וחזר למסכת פרה ועוד נראה דאגב דבעי למיתני הכא במתני' האוכל בבית המנוגע לפרושי אי הוי פרס משלשה לקב או מי"ח לסאה סמך לה לנגעים דתנן לה התם פי"ג עד שישהה כדי אכילת פרס סתמא:

ופרה בת שתים:    מצינן למימר דבת שתים למעוטי נמי טפי כו'. ושמא דיעבד קאמר דכשרה עכ"ל הר"ש ז"ל: משמע דר"ל דפרה בת שתים לאו למעוטי טפי אפילו בדיעבד אלא דוקא לכתחלה שמא תשחיר ואי אתרמי שהביא בת שלשאו בת ד' אפילו מעוברת כשרה לדעתו בפ ' ר' אליעזר:

ועיין בספר קרבן אהרן בפ' ויקרא פ"ג בדבורא דחטאות במה שכתב שם בשם הראב"ד ז"ל:

כשרה הזקנה:    כך צ"ל דסתמא היא אליבא דכ"ע ומ"מ תימא לע"ד אמאי לא קתני הזקנה כשרה שהוא לשון מתיישב שפיר טפי וגם דודאי ליכא למיטעי דילמא ר"מ קאמ' לה וכדמתני' דבסמוך ואפשר דמשום פתח דבריך יאיר נקט כשרה ברישא ובהא נמי ניחא דקתני שמא תשחיר שלא תפסל ולא קתני שמא תשחיר ותפסל כנלע"ד: אמנם אח"כ מצאתי שכתב החכם הר' יהוסף ז"ל פי' ר' מאיר אומר אף בת חמש וכשרה היא אפי' הזקינה אלא שאין ממתינים לה וכו' ונראה לפרש עוד דהאי כשרה זקנה וכו' אמילתיה דר' מאיר לחוד קאי ולא קאי אליבא דכולי עלמא ע"כ:

שלשית:    בנקודת פתח תחת השין והלמד ובס"א מצא הר' יהוסף ז"ל שלישית הלמד בצירי. ויש גורסין השין בניקוד שבא שלשית כמו מלת רבעי והיא גירסא יותר נכונה וכן הגיה הר"י הנז' ז"ל. כיוצא בו אמר כרם רבעי כך מ"מ ומחקו הויו. וס"ל לר' יהושע דאפילו בת ד' פסולה וכ"ש הזקנה יותר וגם בת שתים פסולה לדידיה כמו לחכמים ולר"מ ואין בין ר"מ לחכמים אלא בת חמש לכתחלה: מה הלשון של רבעי כצ"ל. ואית דגרסי בין הכא בסיפא בין ברישא מה לשון בלא הא:

רביעי לאחרים במנין:    פי' הרמב"ם ז"ל כשנטעו בזה הקרקע ד' פעמים נקרא רביעי ע"כ אלא שלשונו בדפוס כך כרם רביעי היא הנטיעה הרביעית מן הנטיעות אשר נטעו בזה הקרקע ע"כ.

כיוצא בו אמר האוכל בבית המנוגע פרס משלשה לקב:    כך צ"ל.

אמרו לו אמור משמנה עשרה וכו':    מחק הר' יהוסף ז"ל מלת אמור. וגם על מלת כיוצא בו אמר כתב בס"א ל"ג אמר ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

רבי אליעזר אומר עגלה:    עגלה ערופה:

בת שנתה:    ר"ל צריך שתהי' בתוך שנתה הראשונה. ולא יותר:

ופרה בת שתים:    ר"ל פרה אדומה צריך שתהיה לא פחות מתוך שנה שנייה. אבל גם לא יותר לכתחילה:

וחכ"א עגלה בת שתים:    וכ"ש בפחות. דאע"ג דכל מקום שנאמר בתורה עגל היינו תוך שנה [כר"ה ד"י ע"א]. שאני עגלה ערופה. דכתיב בה עגלת בקר. דמשמע אפילו היא כבר בקר:

או בת ארבע:    ר"ל לא פחות מתחלת כניסתה לשנת ג'. ולא יתיר' על תשלום שנת ד' שלה. ואפילו רק יום א'. דאע"ג דבכל הקרבנות אפילו ביתר רק שעה א' משיעור שלה פסול [כזבחים כה"ב] והרי גם פרה חטאת קריי' רחמנא [כחולין י"א א']. אפילו הכי יש חילוק בזה. מדאינה קרבן מזבח ממש [כמ"ל רפ"א מפרה]:

כשרה:    נ"ל דהך בבא. ד"ה היא. ולכל מר כדאית לי'. אם היא יתיר' טפי משיעור הקצוב בה כשרה. דדוקא ברותת מחמת זקנה. דפסול בכל קרבן מדאורייתא [כבכורות פ"ו מי"ב]. פסול גם בפרה. אבל זקנה מחמת זמן דפסול רק מדרבנן [כרמל"מ פ"ב מאסומ"ז]. אינו פסול בפרה. מדעכ"פ אינה קרבן ממש. ל"ג בה רבנן:

אלא שאין ממתינין לה:    נ"ל דאין ר"ל דמחשש שתשחיר לא יקחוה רכה וימתינו מלשחטה עד שתהיה יתירה משיעור הקצוב לה. שמא תשחיר ביני ביני. ויהיה הפסד רב להקדש. וגם א"א לומר דה"ק כשיזדמן להן לקנות פרה. יקנוה מיד כשהיא עדיין רכה. ולא ימתינו מלקנותה עד אחר עבור שנת קצבתה. אלא יקנוה מיד וישחטוה. דשמא תשחיר ביני ביני ולא יהי' להם פרה אדומה אחרת מצוייה. ליתא. דהרי לפי מ"ש לעיל בבא זו ד"ה היא. ופלוגתתם לעיל רק לכתחלה. וא"כ לא מסתבר שיהי' פלוגתתם לעיל עד כמה נחוש להפסד ממון. אי לחשש פסול הפרה בהשחרה או בעול. אלא ה"פ דמשום דכל פרה אדומה. כשקנוה ודאי בדקוה אז יפה שלא יהי' בה ב' שערות שחורות. א"כ ה"ק תנא. דלהכי לא קנו זקנה. דאז היו הב"ד צריכין למהר לשחטה מחשש שמא תשחיר ביני ביני. דהיינו בין בדיקתה לשחיטתה. אבל כשקנו רכה בשנים. אין כאן חשש זה. וא"כ פלוגתתם דלעיל. היינו כמה שני קצבתה שלא יהיו צריכין לבדקה שוב אחר שבדקוה כבר בתחלה. מדאין מחזיקין איסור לכתחלה:

שמא תשחיר שלא תפסל:    לרב"א גרסינן בוי"ו ושלא תפסול. ור"ל שכשירבו שנותיה יש לחוש טפי שמא ברוב ימי' תפסל בעול או במום:

א"ר יהושע לא שמעתי אלא שלשית:    ר"ל שמעתי דדוקא פרה שלשית כשרה. ולא בת ד':

אמרו לו מה הלשון שלשית:    ולמה לא אמרת שלישית:

לאחרות במנין:    דהיינו שלישית לבטן שהוא היותר מובחר מדכבר נתחזקה הבהמה ולא יהי' לה צער עיבור ולידה ועי"ז יהיה גם עוברה שמן וחזק [כעגלה שלישי ישעיה ט"ו פ"ה ורש"י שם]. דסד"א מדקריי' רחמנא חטאת. והרי בכל קרבן בעינן מבחר נדריך. ה"נ בזו. קמ"ל:

וכשאתה אומר שלשית בת שלש שנים:    ולא יותר:

כיוצא בו אמרו כרם רבעי:    ולמה לא אמרת רביעי:

לאחרים במנין:    דסד"א דה"ק קרא דמי שיש לו ד' כרמים. יהי' כרם הרביעי קודש הלולים לד'. ואע"ג דבפירוש אמר קרא ובשנה הרביעית יהיה וגו'. סד"א דה"ק קרא. שלש שנים יהי' לכם ערלים. ובשנה. דהיינו שנה הד' שאח"כ. אז הרביעי. דהיינו הכרם הרביעי שיהי' לו. יהיה קודש הלולים לד'. קמ"ל:

פרס:    מלת פרס פירושו חצי. דהיינו חצי ככר לחם:

מג' לקב:    ר"ל החצי מככר העשוי' משלש קב. והרי קב הוא כשיעור כ"ד ביצים. נמצא שהככר הוא כח' ביצים. וחצי' היינו כשיעור ד' ביצים [כך פסק רש"י. אמנם להרמב"ם שיעור פרס הוא כשיעור ג' ביצים. ועיין א"ח שס"ח ס"ג]. ולאו דוקא שאוכל שם אלא אפילו רק שהה בבית המנוגע כשיעור זה. נטמאו גם הכלים המלובשים עליו. דאל"כ נשארו טהורים. משא"כ בהכניס הכלים בידיו. נטמאו כמותו מיד [כנגעים פי"ג מ"ט]:

אמרו לו אמור משמנה עשרה לסאה:    והוא הוא שיעור אחד עם שלישית הקב. דסאה הוא ו' קבין. נמצא דשלישית קב הוא חלק י"ח מסאה. וא"כ טפי הו"ל למנקט חלק מהסאה שמורגל יותר בלשון התורה ולא מלת קב שנזכר רק פעם א' בתנ"ך [מלכים ב' ו' פ' כ"ה]. והרי כל היכא דאפשר ניחא להו לתנאים למנקט בלישנא דקרא [כתוס' ברכות נב"ב]. והיינו רק כשאין כוונת המלה משונה מהכוונה שבלשון חכמים [כחולין קל"ז ב']:

אין בו חלה:    דמשמע שעשה עיסה מקב קמח. וחילק עיסה זו לג' ככרות ונמצא שהעיסה כולה לא נתמעטה מהחלה שצריך ליתן ממנה. דהרי רק ה' רביעיות קמח ועוד חייבת בחלה וזו רק ד' רביעיות היא:

מיעטתו חלתו:    שיהיה משמעותו שעשה עיסה מסאה. וחלקו לי"ח חלקים. שיהיה כל חלק ככר. והרי עיסה כזו נתמעטה השיעור חלה שצריך ליתן מסאה קמח. ונמצא שעי"ז נתגלגל חומרא. שכל שוהה בבית המנוגע כשיעור אכילה מועטת כזו יתטמאו ג"כ בגדיו שלבש:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים