משנה פרה א ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק א · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

חטאות הצבור ועולותיהן, חטאת היחיד ואשם נזיר ואשם מצורעט, כשרין מיום שלשים והלאהי, ואף ביום שלשים.

ואם הקריבום ביום שמיני, כשרים.

נדרים ונדבות, הבכור והמעשר והפסח, כשרים מיום השמיני והלאה, ואף ביום השמיני.

משנה מנוקדת

חַטֹּאת הַצִּבּוּר וְעוֹלוֹתֵיהֶן, חַטַּאת הַיָּחִיד וַאֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצֹרָע, כְּשֵׁרִין מִיּוֹם שְׁלשִׁים וָהָלְאָה, וְאַף בְּיוֹם שְׁלשִׁים. וְאִם הִקְרִיבוּם בְּיוֹם שְׁמִינִי, כְּשֵׁרִים. נְדָרִים וּנְדָבוֹת, הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח, כְּשֵׁרִים מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה, וְאַף בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי.

נוסח הרמב"ם

חטאת הציבור ועולותיהן חטאת היחיד אשם נזיר ואשם מצורע כשרין מיום שלשים והלאה ואף ביום שלשים ואם הקריבן ביום השמיני כשרין נדרים ונדבות הבכור והמעשר והפסח כשרין מיום שמיני והלאה ואף ביום שמיני.

פירוש הרמב"ם

אמרו חטאות הצבור ועולותיהם, לא ירצה בזה כל חטאות צבור וכל עולות צבור כי יש מהן שהן פרים ואילים כמו שהתבאר בפסוק, וכבר זכרנו זה בפתיחת סדר קדשים, ואמנם ירמוז אל כבשי עולה ושעירי חטאות של צבור, וכאשר תעיין כל הקרבנות אשר הם מסודרים בפתיחת קדשים תמצא כל חטאת יחיד הדיוט מן הבהמה כשבה או שעירה, וכן אשם נזיר ואשם מצורע הם כבשים. ואמר אם הקריבם ביום השמיני יצא, זה לשון התורה (ויקרא כב, כז) ומיום השמיני והלאה ירצה. ואמר בבכור (שמות כב, כט) ביום השמיני תתנו לי. ואמרו (ספרא ויקרא שם) אמו אמו לגזירה שוה, מה אמו האמור בבכור כשר לשמיני עצמו, אף אמו האמור כאן כשר שמיני עצמו וזה שהתיר הקרבתו בדיעבד אבל לכתחילה לא תקרב אלא מיום שלשים, לאמרו והלאה. ירצה אמנם הבכור התבאר בו ביום השמיני תתנו לי, והמעשר והפסח נשתוו עמו במתן דמים כמו שביארנו בחמישי מזבחים:

פירוש רבינו שמשון

חטאת הציבור - כגון ראשי חדשים ושל מועדו':

ועולותיהן - כולהו בני שנה נינהו:

כשרים מיום שלשים - אפילו ביום השמיני כשר, כדקתני, אלא לכתחלה אית ליה להביא מיום שלשים למצוה מן המובחר במידי דחובה. ופסח נמי דחובה הוא הוה לן למימר נמי לכתחלה בן שלשים אלא לא חשו חכמים משום דנסכי לפי נפשות שלא יבא לידי נותר, דאין נאכל לחבורה אחרת:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חטאות הצבור - כגון שעירי ראשי חדשים ושל מועדות ועולותיהן, כולהו בני שנה נינהו:

חטאת היחיד - כשבה או שעירה:

ואם הקריבום ביום השמיני כשרים - דכתיב (ויקרא כב, כז) ומיום השמיני והלאה ירצה, ונאמר בבכור (שמות כב, כט) ביום השמיני תתנו לי, מה בכור עשה יום שמיני כשמיני והלאה, אף בשאר קרבנות עשה יום שמיני כשמיני והלאה. מיהו במידי דחובה מצוה מן המובחר להביא מיום שלשים ואילך:

והפסח - אע"ג דחובה הוא, לא חשו חכמים, משום דנסבי לפי נפשות, שלא יבוא לידי נותר כיון שאינו נאכל [אלא] לחבורה אחת יא:

פירוש תוספות יום טוב

חטאות הצבור ועולותיהן - כתב הר"ב חטאות הצבור כגון שעירי ר"ח ושל מועדות ועולותיהן כולהו בני שנה נינהו. וכ"כ הר"ש. וז"ל הרמב"ם אמרו חטאות הציבור ועולותיהן. לא ירצה בזה כל חטאות צבור וכל עולות צבור. כי יש מהן שהן פרים ואילים. כמו שהתבאר בפסוק. ואמנם ירמזו זה אל כבשי עולה ושעירי חטאות של ציבור. ע"כ:

ואשם נזיר ואשם מצורע - הם כבשים. הרמב"ם:

מיום שלשים והלאה - סברא בעלמא. וכן נראה מלשון הר"ב בדבור והפסח. שכתב לא חשו חכמים וכו'. ואף על פי שלהרמב"ם נתבאר שם טעם אחר, מ"מ הא דאוקמינן אשלשים אינו מפורש בכתוב:

ואם הקריבו ביום שמיני כשרים כו' - כתב הר"ב ומיהו במידי דחובה מצוה מן המובחר כו' לאמרו והלאה ירצה. הרמב"ם:

הבכור והמעשר והפסח כשרים כו' - כתב הר"ב והפסח אף על גב וכו' משום דנסבי לפי נפשות כו' וכ"כ הר"ש. ומהר"ם כתב א"נ נ"ל שהיו צריכים טלאים הרבה לכל ישראל. ושמא לא ימצאו כל כך טלאים מבני שלשים ואילך. ואוקמוה אדאורייתא. ועוד לפי שזמנו בהול. ע"כ. ולא פירשו דבר בבכור ומעשר. וז"ל הרמב"ם הבכור התבאר בו ביום השמיני תתנו לי. והמעשר והפסח נשתוו עמו במתן דמים, כמו שבארנו בחמישי מזבחים. ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על המשנה) ואשם כו'. הם בבשים. הר"מ:

(י) (על המשנה) מיום שלשים והלאה. מדכתיב והלאה ירצה. ומיהו הא דאוקמוהו אשלשים סברא בעלמא הוא. ועתוי"ט:

(יא) (על הברטנורא) אי נמי, שמא לא ימצאו כל כך טלאים לפי הצורך, אוקמוה אדין תורה. אי נמי, משום שזמנו בהול. מהר"מ. וזה לשון הר"מ, בבכור כתיב ביום השמיני תתנו לי, ומעשר ופסח נשתוו עמו במתן דמים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

חטאות הצבור ועולותיהן:    כצ"ל:

ואם הקריבום ביום השמיני:    כצ"ל. דגריס רעז"ל. ואית דגרסי ואם הקריבם. וי"ס ואם הקריב.

בפי' רעז"ל והפסח אע"ג דחובה הוא וה"ל למימר דלכתחלה בעי שלשים יום אפ"ה לא חשו חכמים לפי שאם יהיה גדול שמא יבא לידי נותר כיון שאינו נאכל אלא למספר נפשות המנויין עליו ולא לחבורה אחרת כך רוצה לומר אלא שקיצר וגם ברבינו שמשון ז"ל הלשון בקיצור:

וביד פ"א דהלכות מעשה הקרבנות סי' י"ב ולא נזכרו שם נדרים ונדבות בהדי בכור ומעשר ופסח כדתנן להו הכא במתני':

תפארת ישראל

יכין

של מוסף ר"ח ויו"ט. שמקריבין אותן רק משעירים. או ב' שעירי יו"כ שמגריל עליהן. או שעיר ע"ז שמקריבין כשהתירו הסנהדרין גדולה שום עבודה לאלילים. וכולן שעירים. דאין צבור מביאין חטאת ממין כבשים. אבל אפשר שיקריבו צבור פר לחטאת כשהתירו הסנהדרין גדולה איסור כרת. והוא פר העלם דבר. וזה אינו כשר רק מתחלת שנת ב' [וכמש"ל]. אלא דבמשנתנו רק מהחטאות שממין צאן קמיירי:

ועולותיהן:    היינו עולות ר"ח ויו"ט. שהקריבום מכבשים ואילים. ואע"ג דגם פרים אפשר שיביאו לעולות. כגון פרים של מוסף ר"ח ויו"ט שהן כולן עולות. וכ"כ פר ע"ז כשהתירו ב"ד עבודה אחת לאלילים מביאין פר. אבל משנתנו רק מכבשים ועזים מיירי. וכמו שאמרנו:

חטאת היחיד:    כשעבר יחיד בשוגג על איסור כרת מביא כשבה או שעירה לחטאת [ומלך כה"ג מביא שעיר לחטאת. ומצורע לכשיתטהר. ג"כ מביא כשבה לחטאת. וכ"כ נזיר שהשלים נזירותו. ג"כ מביא כשבה לחטאת. אולם גם פר יו"כ שמביא הכה"ג. ופר כהן המשיח כשהתיר איסור כרת בשוגג ועשה כהוראתו [כפ"ב דעדיות]. ג"כ חטאות היחיד הן רק דלא מיירי רק בכבשים ועזים. וכדאמרן] ואשם נזיר ואשם מצורע:    שניהם ממין כבשים באין. אבל אשם גזילות ואשם מעילות ואשם שפחה חרופה ואשם תלוי רק מאילים באין. ולא איירי באילים:

נדרים ונדבות:    דהיינו כשנדר או נדב להביא עולה או תודה או שלמים:

הבכור והמעשר:    כל הנך באין מכל מין בהמה:

והפסח:    אינו בא רק מכבשים או מעזים. ורק תוך שנתן:

דדוקא הנך דרישא שהן חובה. להכי מצוה מן המובחר להביאן רק מיום ל' ולהלן. אבל הנך דסיפא. מצי פטור נפשי' מינייהו. להכי רשאי להביאן מיום ח' ולמעלה. דנדרים ונדבות הרי מרצונו הביאן ומעשר נמי מלי פטיר נפשי' מינייהו. דמותר לשחוט כל בהמותיו קודם שיגיע זמן המעשר [כבכורות פ"ט מ"ו]. ותו. דאי בעי שדא מומא בכולה עדרא ונפטרו כולן מלעשרן [כבכורות ל"א א']. ובכור נמי אע"ג דוודאי חייב ליתנו לכהן. אפ"ה נחשב קרבן שלו. ורשאי ליתנו לכל כהן שירצה שיקריבנו הוא ויהיה כולו של אותו כהן. משא"כ שאר קרבן חובה שייך להמשמר של אותו שבוע שיביאנו הבעלים. ותו דרחמנא אמר בבכור תתנו לי שהוא לשון מתנה ולא אמר תקריבנו לי. ופסח נמי לאו חוב גמור הוא. דאי בעי פטר נפשי' בדרך רחוקה [כר"י בנציבין פסחים ד"ג ב'. וע"ש ד"ט ע"ב]. והא דיהיב תנא לכל הנך קצבה מלמטה דהיינו מתי מתחיל זמן הכשרו לקרבן. ולא יהיב נמי קצבה להן למעלה עד איזה זמן כשר להקריבו. היינו משום דזה תליא בהמין שיקריב ממנו כל קרבן מאותן שנזכרו במשנתנו. והרי קצבת כל מין עד איזה זמן כשר כבר מבואר לעיל במשנה ב' וג':

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים