רמב"ם על פרה א

משנה אעריכה

כאשר אמר השם יתברך בעגלה ערופה (דברים כא, ד) עגלה אמר רבי אליעזר שהיא בת שנתה. כפי העיקר המחובר עליו בעת שאמר השם יתברך ((ויקרא ט, ג) ועגל וכבש בני שנה. וחכמים אומרים אם אמר עגלת בקר יחסה אל הבקר ותהיה בת שנתים:

שלישית לאחרות במנין. שתהיה שלישית במספר. רצה לומר שנולדה בפעם שלישית כמו שיקראו בהש"ס עגלה שלישיה, עניינה שנולדה בלידה שלישית וכבר קדמוה שני ולדות ואז תהיה בשרה ערב שוה השומן, וכן יהיה המאמר בכרם רבעי שהיא הנטיעה הרביעית מן הנטיעות אשר נטעו בזה הקרקע: וכבר התבאר בפ' י"ג (מ"ט) מנגעים שמי שמתאחר בבית המנוגע בכדי אכילת פרס נטמאו בגדים שעליו, והפרס הוא חצי חלה, ואמר שזאת החלה תהיה כמוה שלשה חלות בכל קב, ויהיה שיעור הפרס ששית קב. ואמרו שהפרס הוא חצי חלה מן החלות אשר מהן י"ח חלות בסאה, וכבר ידעת שהסאה ששה קבין, ואין ספק ששליש הקב הוא חלק מי"ח מן הסאה, ובמקום המחלוקת אמר כך שמעתי ואין לי לפרש, ואחר מצא בן עזאי בין שני המאמרים דבר וזה שהסאה תחוייב בחלה ומי שילוש קב אחת לא יחוייב בחלה האחת כמו שנתבאר במסכת חלה (פ"א מ"ג-מ"ו), ואם תלוש סאה ותוציא ממנו החלה מי"ח מן הנשאר פחות משליש קב כשיעור חלק מי"ח מן החלה, וזאת היא כוונת אמרו מיעטתו חלתו, וכבר התבאר בעירובין (דף פב:) שהככר אשר חציו יקרא פרס והוא שיעור בית המנוגע יש ממנו ארבע ככרות בקב, ושם בארנו ששיעור הקב כ"ד ביצים. ויהיה שיעור הפרס ג' ביצים, וזו שמינית הקב לא ששית קב כמו שאמר רבי יהושע, והלכה כחכמים

משנה בעריכה

הלכה כחכמים. והיות הזקנים מן הבהמות מתועבין בכל הקרבנות, הנה הוא מאמר אמיתי, וכאילו עניינו קרוב ממום, רצה לומר הזוקן ותש כח. וכבר קדם לך זה בסוף פרק ששי דבכורות.

משנה געריכה

וכולן מיום ליום רצה לומר י"ב חדש, והיא הסברא המשתמשת בה. ולשון התוספתא (תוספתא פרה, א) וחכמים אומרים מאחד בניסן לאחד ניסן מט' באב לט' באב נתעברה שנה נתעברה לו וזאת היא הכונה מיום ליום. ואלה השמות אשר יקראו כל אחד מהן כולם ענין אחד והוא שיצא מגדר מה ולא הגיע לגדר שאחריו אבל נשאר בין שני הגדרים. ומאלה השמות יש מהן לשון יוונית ויש מהן ארמי, פלגס מלה מורכבת פלג גס רצה לומר העדר הגדר: ונוקד, רועה צאן וגזרתו אשר היה בנוקדים: פרכדיגמא. מלה יונית כוונתה דומה לשלטון חדש שחידש מטבע ופסל המטבע הראשון, כן זה עד שהיה כבש היה כשר מעתה יצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא, ונסכי איל הן שליש הין כמו שביארנו פעמים רבות:

משנה דעריכה

אמרו חטאות הצבור ועולותיהם, לא ירצה בזה כל חטאות צבור וכל עולות צבור כי יש מהן שהן פרים ואילים כמו שהתבאר בפסוק, וכבר זכרנו זה בפתיחת סדר קדשים, ואמנם ירמוז אל כבשי עולה ושעירי חטאות של צבור, וכאשר תעיין כל הקרבנות אשר הם מסודרים בפתיחת קדשים תמצא כל חטאת יחיד הדיוט מן הבהמה כשבה או שעירה, וכן אשם נזיר ואשם מצורע הם כבשים. ואמר אם הקריבם ביום השמיני יצא, זה לשון התורה (ויקרא כב, כז) ומיום השמיני והלאה ירצה. ואמר בבכור (שמות כב, כט) ביום השמיני תתנו לי. ואמרו (ספרא ויקרא שם) אמו אמו לגזירה שוה, מה אמו האמור בבכור כשר לשמיני עצמו, אף אמו האמור כאן כשר שמיני עצמו וזה שהתיר הקרבתו בדיעבד אבל לכתחילה לא תקרב אלא מיום שלשים, לאמרו והלאה. ירצה אמנם הבכור התבאר בו ביום השמיני תתנו לי, והמעשר והפסח נשתוו עמו במתן דמים כמו שביארנו בחמישי מזבחים: