משנה פרה א ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק א · משנה ב | >>
רבי יוסי הגלילי אומר, פרים, בני שתים, שנאמר (במדבר ח, ח) "ופר שני בן בקר תקח לחטאת".
וחכמים אומרים, [ אף ] ב בני שלש.
רבי מאיר אומר, אף בני ארבע ובני חמש, כשרים, אלא שאין מביאים זקנים, מפני ג הכבודד.
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, פָּרִים, בְּנֵי שְׁתַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ח, ח), וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף בְּנֵי שָׁלשׁ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף בְּנֵי אַרְבַּע וּבְנֵי חָמֵשׁ כְּשֵׁרִים, אֶלָּא שֶׁאֵין מְבִיאִים זְקֵנִים, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.
רבי יוסי הגלילי אומר:
- פרים - בני שתים,
- שנאמר: "ופר שני בן בקר, תיקח לחטאת" (במדבר ח ח).
- וחכמים אומרין: אף בני שלש.
- רבי מאיר אומר:
- אף בני ארבע, ובני חמש - כשרים,
- אלא שאין מביאין זקנים - מפני הכבוד.
הלכה כחכמים.
והיות הזקנים מן הבהמות מתועבין בכל הקרבנות, הנה הוא מאמר אמיתי, וכאילו עניינו קרוב ממום, רצה לומר הזוקן ותש כח, וכבר קדם לך זה בסוף פרק ששי דבכורות.
ופר שני - גבי טהרת הלוים כתיב בפרשת בהעלותך והכי כתיב קרא (במדבר ח, ח) ולקחו פר בן בקר ומנחתו סולת בלולה בשמן ופר שני בן בקר תקח לחטאת ושני יתירא הוא דאם ללמד שהם שנים מקרא דבתריה נפקא דכתיב (במדבר ח, יב) ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה אלא כתב שני ללמד שהוא בן שתי שנים דכי היכי דלבת שלש קרי שלישית ה"נ לבן שתים קרי שני:
ר"מ אומר אף בני ארבע - משמע דכולהו מודו לר' יוסי הגלילי דפרים בני שתים אלא דרבנן מוספי אפי' בני שלש ור"מ מוסיף אף בני ארבע וחמש וקשה דבפ"ק דראש השנה (ראש השנה י, א) קאמר ר"מ כ"מ שנאמר עגל בתורה סתם בן שנה בן בקר בן שתים פר בן שלש ועל כרחין בן בקר בן שתים דקאמר היינו עגל בן בקר ולא פר בן בקר כדמוכח בת"כ גבי פר כהן משיח דתניא פר יכול אפילו זקן ת"ל בן אי בן יכול קטן ת"ל פר הא כיצד בן שלש כדברי חכמים ר"מ אומר אף בן ארבע ובן ה' אלמא אפר בן בקר קאי ר"מ ומדעגל בן בקר לר"מ בן שתים ש"מ דפר בן בקר בן ג' וצריך לומר דאף דקאמר ר"מ הכא אדרבנן קאי ולא אדר' יוסי הגלילי ובת"כ מיתניא דריה"ג בתר מילתיה דר"מ וחכמים ורבנן דהכא לאו רבנן דהתם ואי לא הוה גרסינן הכא אף במילתייהו דרבנן הוה ניחא טפי:
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, א) "פר בן עשרים וארבעה חדש ויום אחד הרי זה פר שלם ור"א אומר נותנין לו ל' יום אחר כ"ד חדש שכל פרים שבתורה פר בן בקר בן שתי שנים פר סתם בן שלש שנים ר' יוסי הגלילי אומר פרים בני שתים שנא'(במדבר ח, ח) ופר שני בן בקר תקח לחטאת א"ל אני אומר שני לראשון מה הראשון אינו נאכל אף השני אינו נאכל אמר ר"ש חטאת למה הוא דומה לפרקליט שנכנס לרצות ריצה פרקליט ונכנס הדורון רבי אומר מה ת"ל (במדבר ח, ח) ופר שני בן בקר תקח לחטאת אם ללמד שהם שנים הרי כבר נאמר (במדבר ח, יב) ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה יכול תקדים חטאת לעולה בכל מעשה ת"ל ופר שני בן בקר תקח לחטאת אי פר שני בן בקר תקח לחטאת יכול תקדים עולה לחטאת בכל מעשה ת"ל ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה הא כיצד דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה איברי עולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהן כליל לאשים רש"א מה ת"ל (במדבר ח, ח) ופר שני בן בקר תקח לחטאת אם ללמד שהם שנים הרי כבר נאמר (במדבר ח, יב) ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה א"כ למה נאמר ופר שני בן בקר תקח לחטאת יכול תהא נאכלת חטאת הלוים ת"ל שני שני לעולה מה עולה אינה נאכלת אף חטאת אינה נאכלת כיוצא בו אמר ר' יוסי (עזרא ח, לה) הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות לאלהי ישראל פרים שנים עשר על כל ישראל אילים תשעי' ותשעה צפירי חטאת שנים הכל עולה לי"י אפשר שחטאת עולה אלא מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת וכן היה רבי יהודה אומר על ע"ז הביאום רבי שמעון אומר כל מקום שנאמר בתורה עגל סתם בן שנה שנאמר (ויקרא ט, ג) ועגל וכבש בני שנה, בן בקר בן שתי שנים, שנאמר (ויקרא ט, ב) קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים תמימים לשנים תמימים מכל מום ר' יוסי אומר שלשה מן פרים ושלשה מן אילים וג' מן השעירים ג' מן פרים פר הבא על כל המצות ופר יום הכפורים ועגלה ערופה ג' מן אילים אשם ודאי אשם תלוי וכבשה של יחיד ג' מן שעירים שעירי הרגלים ושעיר יום הכפורים ושעיר נשיא": פי' נותנין לו ל' יום בין ר' אליעזר בין ת"ק מודו דפר סתם בן שלש שנים ואיכא בינייהו דלת"ק יום א' בשנה חשוב שנה ולר' אליעזר שלשים יום בשנה חשובין שנה וכן משמע בפ"ק דר"ה (ראש השנה י, א):
שנאמר ופר שני בן בקר. שני יתירה דריש כדפרישית במתני':
מה הראשון אינו נאכל, שהוא עולה.
פרקליט - מליץ יושר והוא חטאת דאתיא לכפרה אבל עולה דורון כדאמרי' בפ"ק דזבחים (זבחים ז, ב):
רבי אומר מה תלמוד לומר ופר שני. בפ' כל התדיר מייתי לה (זבחים פט, ב):
תמימים בשנים. דמה איל בן שתי שנים אף עגל בן בקר בן שתי שנים:
שלשה מן פרים שלשה מן אילים שלשה מן שעירים. כל אלה הראה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו דכתיב (בראשית טו, ט) קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש:
ועגלה ערופה. פרה אדומה לא קא חשיב דלא אתיא לכפרה: ואשם ודאי כגון אשם גזילות ואשם מעילות ואשם שפחה חרופה ואשם נזיר ואשם מצורע ואף על גב דשל נזיר ושל מצורע בני שנה בכלל איל נינהו כמו עגלה בכלל פרים:
ושעיר נשיא. ושעירה של יחיד בעובד כוכבים נמי בכלל אף על פי שהיא נקבה כמו כבשה של יחיד:
ופר שני בן בקר תקח לחטאת - בטהרת הלוים כתיב (במדבר ח, ח) בפרשת בהעלותך. והאי שני יתירה הוא, דכיון דכתיב בתריה ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה, ממילא ידענא דתרי נינהו, אלא כתוב שני ללמד שהוא בן שתי שנים, דכי היכי דלבת שלש קרי שלשית, הכי נמי לבן שתים קרי שני:
וחכמים אומרים כו' - והלכה כחכמים:
וחכ"א אף בני ג' - ונ"א ל"ג אף. והר"ש הוכיח דזו הגי' עיקרית ודחכמים ור"מ אינם מודים לר"י הגלילי. ומהר"ם כתב ולי נראה דאפילו אי גרסינן אף במלתא דרבנן. לא קשיא. דהא דמכשרי רבנן ור' מאיר הכא בבן ב' שנים. היינו דוקא גבי לוים. דרבנן סברי אהני שני לאכשורי בן שתים. ואהני פר לאכשורי אף בן ג' דכל פר בן בקר ג' ותו לא לא פחות ולא יותר. ושאני הכא דכתב שני. ור"מ סבר אהני שני לאכשורי בן ב'. ואהני פר לאכשורי אף בן ג' ד' ה'. אבל פר בן בקר היכא דלא כתב שני. דוקא בן ג' ד' ה' ולא בן ב' שנים. וה"פ רי"א כל היכא דכתיב פרים בני שתים נינהו דגמרינן מלוים. וחכ"א בלוים גופייהו אף בני ג' כשרים היו דאהני שני ואהני פר דסתם פר בן ג' משמע. וגבי לוים הוא דגלי קרא דבן ב' או [בן ג' ד' ה'] כשרים הא בעלמא דלא כתב שני אלא פר לחודיה לא מכשרינן אלא בן ג'. ולר"מ נמי היכא דגלי גלי. בלוים הוא דבן ב' או בן ג' ד' ה' כשרים. הא בעלמא לא מכשרינן בן ב'. עכ"ל. ומדברי הרמב"ם פ"א מה' מעה"ק נראה דס"ל דלרבנן בן שתי שנים נמי כשר. וכ"כ הכ"מ שם דלענין שאם התנדב פר. לא יהא פחות משתי שנים. וסוברים שלא יהא גדול יותר מבן ג'. ע"כ:
אלא שאין מביאין זקנים מפני הכבוד - משמע דחכמים הם שאמרו כן מפני הכבוד. ובספ"ו דבכורות כתבתי דמקרא ממעטינן זקן. וי"ל דהיינו זקן ממש שהוא מרובה בשנים הרבה עד שתש כחו. והכא קאסרי רבנן אפילו בשאינו בא בימים וזקן בשנים. שוב ראיתי בספר קרבן אהרן בפרשת ויקרא רפ"ג שכתב דר"מ מדאורייתא קאמר שאין מביאין מפני הכבוד. כלומר למצוה אמרה התורה שאין מביאין ולא לעכב. והכי דריש והקריב על חטאתו פר. ואפילו זקן בן ד' וה' שנים ולמצוה מן המובחר מפני הכבוד צריך שיהיה בן בקר שהוא בן ג' שנים:
מפני הכבוד - אבל לעיל בפרה שכל מעשיה בחוץ לא שייך האי טעמא:
(ב) (על המשנה) וחכמים אומרים אף בני שלש. ונוסחא אחרינא לא גרס אף. והר"ש הוכיח דזו הגירסא עיקרית, ודחכמים ור' מאיר אינם מודים לר' יוסי הגלילי. ומהר"מ כתב דאין צריך למחוק, דהא דמכשרי רבנן ור' מאיר בבן שתים, היינו דוקא גבי לוים, דרבנן סברי אהני שני לאכשורי בן שתים, ופר לאכשורי אף בבן שלש, דכל פר בן בקר שלש ותו לא, לא פחות ולא יותר, ושאני הכא דכתיב שני. ור"מ סבר פר בן בקר בלא שני דוקא בן שלש ארבע חמש ולא בן שתים. ור' יוסי סבר דכל היכא דכתיב פרים, בני שתים, דגמרינן מלוים. ומדברי הר"מ נראה, דלרבנן בן שתים נמי כשר:
(ג) (על המשנה) מפני. ובסוף פרק ז' דבכורות ממעטים זקן מקרא. יש לומר היינו מרובה בשנים עד שתש כוחו, והכא אפילו אינו בא בימים וזקן בשנים. והקרבן אהרן פירש, דר"מ מדאורייתא קאמר שאין מביאין כו', כלומר למצוה אמרה התורה ולא לעכב. ועתוי"ט:
(ד) (על המשנה) הכבוד. אבל בפרה שכל מעשיה בחוץ לא שייך האי טעמא:
וחכמים אומרים אף בני שלש: הר"ש והרא"ש ז"ל העלו מכח קושיית בקיאות דל"ג אף במילתייהו דרבנן ועוד פי' הרא"ש ז"ל דבלאו הכי קשה אי גרסי' אף דהא ר' יוסי הגלילי לא איירי בענין זקנה כדמשמע בת"כ הלכך נראה דל"ג אף ופליגי רבנן אר' יוסי בתחלת זמן הפר והיינו רבנן דת"כ ע"כ. ועיין שם בתוס' ובפי' הר"ש ז"ל.
ועיין בספר קרבן אהרן פרשת ויקרא רפ"ג דדבורא דחטאות.
אף בני ד' ובני חמש כשרים אלא כו': כולה ר"מ קאמר לה:
והילך לשון תוס' דבפ"ק דר"ה ותימא דתנן בפ"ק דפרה ר"י הגלילי אומר פרים בני שתי שנים שנאמר ופר שני בן בקר תקח לחטאת וחכמים אומרים אף בני שלש ר"מ אומר אף בני ד' וה' כשרים אלמא מכשיר ר"מ בפר אפילו בני שתי שנים דהא מוסיף אר' יוסי הגלילי והכא משמע מדעגל בן בקר לר"מ בן ב' שנים פר בן בקר בן ג' אבל פחות מבן שלש לא וצריך נומר דאף דקאמר ר"מ במסכת פרה ארבנן קאי ולאו אר' יוסי הגלילי ובת"כ מתני דר' יוסי הגלילי בתר מילתא דר"מ וחכמים. ורבנן דהתם לאו רבנן דפרה ע"כ. וביד פ"א דהלכות מעשה הקרבנות פסק כר' יוסי הגלילי:
יכין
ר"י הגלילי אומר פרים בני שתים: כל מקום שנזכר בתורה מלת פרים צריך שיהיו תוך שנה שנייה לא פחות ולא יותר:
ופר שני: גבי טהרת לוים כתיב. והרי מלת שני מיותר. אלא ללמדנו בא שכל פר צריך שיהיה בן ב' שנה:
וחכמים אומרים אף בני שלש: דאהני מלת שני שלא יהיה פחות מתחלת שנת ב' ואהני מלת פר שלא יהי' יותר מג' שנים שלימות [ועיין רכ"מ פ"א ממעק"ר] והכי קיי"ל:
אף בני ארבע ובני חמש כשרים: לכתחלה:
אלא שאין מביאים זקנים: דהרי כתיב ממבחר נדריך. ולרמב"ם קיי"ל דזקן יותר משיעור הקצוב לכל מין פסול מדרבנן אפילו בדיעבד. מיהו ברותת מחמת זקנה פסול מדאורייתא [כרמל"מ פ"ב מאסומ"ז]. ול"מ היה נ"ל דגם הכא מלת כשרים אכולהו ג' מ"ד קאי. וד"ה היא. והיינו משום דכל הג' מ"ד לא הזכירו מלת כשרים בדבריהן. להכי מסיק בסוף דלריה"ג בני ב' כשרים. ולרבנן אף בני ג' כשרים. ולר"מ אף בני ד' וה' כשרים. ומיהו כולהו מודו שמצוה מן המובחר להביא תוך שנה ב' וכריה"ג. ולהכי מסיק לבסוף דאע"ג דכל מר נתן קצבה עד היכן כשרה. אפ"ה אין ממתינין עד זמן הקצוב ההוא אלא מקריבין תוך שנה ב' מפני שאין זה דרך כבוד של מעלה [ובזה מתורץ קושית רכ"מ לרמב"ם שם דפסק פר בן שתים כריה"ג נגד רבי'. דהרי לדברינו כולהו מודו בזה לריה"ג]. מיהו בפרה לעיל. מדנעשית בחוץ. להכי לכ"ע דלא שייך גבה טעם דמפני הכבוד. רק שמא תשחיר וכלעיל סוף משנה א':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת