משנה כתובות א ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק א · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

היא אומרת מוכת עץ אני, והוא אומר, לא כי, אלא דרוסת איש את, רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים, נאמנת.

ורבי יהושע אומר, לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת דרוסת איש, עד שתביא ראיה לדבריה.

משנה מנוקדת

הִיא אוֹמֶרֶת: מֻכַּת עֵץ אֲנִי,

וְהוּא אוֹמֵר: לֹא כִי, אֶלָּא דְּרוּסַת אִישׁ אַתְּ,
רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים: נֶאֱמֶנֶת.
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין,
אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת דְּרוּסַת אִישׁ,
עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ:

נוסח הרמב"ם

היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרין נאמנת רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת דרוסת איש עד שתביא ראיה לדבריה

פירוש הרמב"ם

היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש כו': מדברת כנוי על הייחוד וטיב היא סיבה ובכמה מקומות הם אומרים טיב גיטין וקדושין טיב עבודת כוכבים ומשמשיה ר"ל סיבתם. ור' יהושע מחמיר ואמר אע"פ שהיא נתיחדה עם אדם ידוע והוא בתכלית הכשרות אינה נאמנת אלא היא בחזקת בעולה לפסולים ותהיה פסולה לכהונה לפי שהיא בחזקת שנבעלה בעילת זנות והלכה כר"ג. וממה שאתה צריך לידע שהכהן אם ארס בתולה ואחר הארוסין לזמן נשואין טוען שלא מצאה בתולה הרי היא אסורה עליו וכופין אותו לגרשה לפי ששוייה אנפשיה חתיכה דאיסורא שאנו חוששין שמא אחר הקדושין היא נבעלה והיא זונה ואסורה על הכהן בין שנבעלה באונס או ברצון על העיקר הידוע אונס בישראל מישרא שרי ובכהנים אסור:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

דרוסת איש - בעולת איש:

נאמנת - ולא הפסידה כתובתה. כד ומכל מקום אי אשת כהן היא ולאחר זמן האירוסין כשנשאה טען דרוסת איש את, מפקינן לה מיניה, דשמא לאחר שארס אותה נבעלה, ומכי אמר דרוסת איש את שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא. כה ואפילו נבעלה באונס, הא קיי"ל אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה. ומגרש לה ויהיב לה כתובתה:

פירוש תוספות יום טוב

נאמנת. פי' הר"ב ולא הפסידה כתובתה כדפירש הר"ב במשנה ג' דאית לה מנה אפילו לא הכיר בה ומש"ה אצטריך למתני פלוגתייהו במוכת עץ אע"ג דשמעינן בנאנסתי לאשמעינן הא. דמנה יש לה. ונאנסתי איצטריך לאשמעינן דאם הודית מקחה מקח טעות ואין לה כלום. גמרא. ומ"ש הר"ב ואי אשת כהן כו' שויתה אנפשיה חתיכה דאיסורא. גמרא דף ט' וה"ה נמי באשת ישראל וקבל בה אביה קדושין בפחות מבת שלש וטעמא דליכא אלא חד ספיקא כמ"ש בריש פירקין וכתב המגיד בפרק י"ח מהלכות אסורי ביאה והלא שמא מוכת עץ היא ויש כאן שני ספיקות ותירצו שמוכת עץ דבר שאינו מצוי הוא ואין חוששין לו. ע"כ. וכך כתב הר"ן. אבל התוספות כתבו לעיל דבגמרא דאלו נערות גבי סומא אין לה טענת בתולים מפני שנחבטת על גב קרקע ופריך כולהו נמי חבוטי מחבטן אם כן שכיח ופירשו דלהכי לא מספקינן במוכת עץ משום דכיון שאינה טוענת אע"ג דאין לה גנאי בכך כמו בביאת אונס הלכך אין להסתפק בכך ע"כ. וא"כ הכא דהיא אומרת מוכת עץ. ואפ"ה כתב הר"ב דאסורה עליו ולא הוי ספק ספיקא צריך לומר כמו שכתבו התוספות בשם ר"ח דמוכת עץ פתחה סתום וכיון שטען דרוסת איש את נמצא שטוען פתח פתוח ושויתה [איסור] אנפשיה בחד ספיקא אבל הר"ן דחה זה מהגמרא ודהכי איתא בהדיא בירושלמי שהפתח פתוח בין בעץ ובין באדם. נמצא דדברי הר"ב בפסק זה דחוין שאם יאמר דמוכת עץ לא שכיח קשיא הא דתוספות מפרק אלו נערות. ואם יאמר כפירוש ר"ח הרי דחוי מדר"ן וגם כפירוש התוספות אי אפשר דהא הכא בטוענת מוכת עץ היא. והב"י סימן ס"ח לא העתיק כלל להא דהתוספות אלא כתב דברי הר"ן והמגיד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כד) (על הברטנורא) כדפירש במשנה ג' דאית לה מנה אפילו לא הכיר בה. ומשום הכי אצטריך למתני פלוגתייהו במוכת עשן אע"ג דשמעינן בנאנסתי, לאשמעינן הא דמנה יש לה. ונאנסתי אצטריך לאשמעינן דאם הודית מקחה מקח טעות ואין לה כלום. גמרא:

(כה) (על הברטנורא) והכי נמי באשת ישראל וקיבל בה אביה קידושין בפחות מבת שלש, וטעמא, דליכא אלא חד ספיקא. וכתב הה"מ, וספק דשמא מוכת עשן היא אינו מצוי ואין חוששין לו. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

היא אומרת מוכת עץ אני:    ויש לי מאתים לר' מאיר או מאה לרבנן וכדאפליגו לעיל במוכת עץ והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את קודם שאירסתיך ואין לך כלום דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום הר"ן ז"ל. ובגמ' מפ' ר' אלעזר דבמנה ולא כלו' טוענין זה על זה שהיא אומרת מוכת עץ אני ויש לי מנה כדברי רבנן והוא אומ' דרוסת איש את ואין ליך עלי כלום ותרתי באבי דקתני מתני' גבי פלוגתא דר"ג ור' יהושע בממונא חדא דהיא אומרת משארסתני נאנסתי וחדא דהיא אומרת מוכת עץ אני בבא קמייתא דהיא אומרת משאירסתני תנייה למיתני בה והיה מקחי מקח טעות ולגמרי משמע ואין לה כלום לאפוקי מ"ד בגמ' לעיל בפירקי' כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה ותנא היא אומרת מוכת עץ אני לאפוקי ממ"ד לעיל בפירקי' גבי מוכת עץ אבל לא הכיר בה פי' לא ידע שהיא מוכת עץ בשעה שכנסה דברי הכל ולא כלו' דמדקתני הכא ר"נ ור"א אומרי' נאמנת ש"מ אית לה כתובה או מנה או מאתים דאי לית לה מאי נאמנת דקאמר אלמא מוכת עץ שלא ידע בה כשכנסה יש לה כתובה בין לר"מ בין רבנן למר כדאית ליה ולמר כדאית לה. ואיתה למתני' בפירקין דף י"א ור"פ שני דמכלתין ותוס' דפירקין דף ט':

תפארת ישראל

יכין

היא אומרת מוכת עץ אני:    קודם הנשואין ויש לי כתובה ק'. ואמשנה ו' דלא מצא לה בתולים קאי:

והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את:    ר"ל נבעלת והרי זה מקח טעות ואין לך כלום. [ונקט "איש" לאפוקי ביאת קטן. דדינה ג"כ כמוכת עץ (כמ"ג). והא דלא נקט לשון נקייה בעולת איש את. נ"ל משום דהך לישנא משמע אנוסה, כמו ארי דורס ואוכל, וקמ"ל רבותא לר"ג, דלא מבעייא באין לו טענה להנצל רק שתחתיו זנתה, וכגון שנתקדשה פחותה מבת ג' שנים, וודאי נאמנת לר"ג. מדטען איהו ספק [כתוס'] אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן, אלא אפילו אפשר שיתנצל בטענת שנאנסה קודם שנתארסה [כרש"י], דלא מחזיק לה ברשיעא, אפ"ה נאמנת. ולא נקט אנוסה את. דזה לא היה ההיפוך מטענתה מוכת עץ אני אבל דרוסת איש משמע בעולה ומשמע נמי אנוסה]:

רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת:    מדאית לה מגו דמוכת עץ אני תחתיך, דאית לה כתובה ר', בכה"ג ברי ושמא ברי עדיף:

עד שתביא ראיה לדבריה:    ונקט פלוגתייהו בב' בבי. דברישא בנאנסתי קמ"ל דבהודית מודה ר"ג לר"י דלית לה כלום דמקח טעות לגמרי משמע, ובסיפא במוכת עץ קמ"ל דלר"ג כתובתה עכ"פ ק', אפילו לא הכיר בה:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים