תפארת ישראל על כתובות א

משנה כתובות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

תפארת ישראל · על כתובות · א · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

בתולה נשאת ליום הרביעי:    ר"ל הנשואין יתחיל ביום, מדטריד בתגרא דרמי בכתובה [שבת דק"ל ע"א] ובעסק הסעודה, ולא יהיה יכול לבעול בלילה:

שפעמים בשבת:    אבתולה קאי:

בתי דינין יושבין בעיירות ביום השני וביום החמישי:    דאז כל אדם כעיר לשמוע קריאת התורה:

שאם היה לו טענת בתולים:    שלא מצא לה בתולים [והוא הדם השותת בסוף ביאה ראשונה של בתולה], או שמצא פתח פתוח [שלא מצא דוחק בביאה ראשונה]. מיהו בבוגרת ליכא טענת פתח פתוח [אה"ע סס"ח]:

היה משכים לבית דין:    בעוד כעסו עליו, דאם היה ביום אחר, אז קודם שישבו הב"ד תתקרר דעתו ויתפייס, ושמא כשיערער יבואו עדים שמשנתארסה זנתה, ונאסרה עליו. ואף על גב דזנות לא שכיח [כפ"ב דגיטין] , זהו רק בעדים והתראה. ואי"ל ישא ביום א' וישכים לב"ד ביום ב'. י"ל שקדו והשתדלו חז"ל לתקנתה, שיהיה לו זמן ג' ימים להכין סעודת נשואין. ולאלמנה תקנו יום ה', ג"כ מטעם שקדו, שהשתדלו חז"ל לתקנתה, שישמח בעלה עמה ג' ימים הראשונים דאם היה ביום אחר, היה מניחה מיד והולך למלאכתו. ולדידן שב"ד יושבין בכל יום, בתולה נשאת בכל יום [שם סס"ד ס"ג], וגם בל"ז השתא שאין מארסין. אין חשש שזנתה תחתיו ותאסר, ואף על גב שעכ"פ יהיה מקח טעות אפ"ה אם יתפייס וימחול אין בכך כלום, להכי לא תקנו לה זמן. ואלמנה גם כן נשאת בכל יום, דכיון דעיקר התקנה בשביל דידה שישמח עמה, מחלה השתא. ואעפ"כ בהוא בחור או היא בתולה, אסור כל ז' ימים מהנשואין במלאכה ובמו"מ ומלצאת יחידי, ובאלמנה שנשאת לאלמון, אסור ג"י, דרק השמחה שישמח עמה יכולה היא למחול, ולא האיסור מלאכה ומו"מ [שם], וכמו שיש חלוק בשמחה בין בחור ובתולה לאלמן ואלמנה, כ"כ בברכת חתנים, דהיינו ו' ברכות [מלבד ברכת הכוס] שמברכין אחר בהמ"ז, דבבחור או בתולה, מברכין אותן כל ז' ימים בכל סעודה שהיו באים בה פנים חדשות מבני אדם חשובין. ובאלמן שנשא אלמנה אין מברכין רק בסעודה קמא שביום קמא [ולא באכלוהו בלילה]. מיהו שהשמחה במעונו ואשר ברא מברכין לבחור או בתולה כל ז"י אפילו ליכא פנים חדשות, ובאלמנה כל ג' [טור שם]. ודוקא במזמן אחרים ולא באוכל החתן עם בני ביתו בלבד. וברכת חתנים צריך י', ואשר ברא ג' [שם סס"ב]:

משנה ב

בתולה כתובתה מאתים:    למנהגינו הוא נ"ג ר"ט וי' ז"ג:

ואלמנה מנה:    הוא חצי הנ"ל. וכל זה בלא הכניסה כלל, אבל בהכניסה נדן, אז כתובה ר' וק' בכלל תוס' שליש שעל הנדן [ס"ו ב"ש סקכ"ג]:

בתולה:    שהיא אלמנה או וכו':

הגיורת והשבויה והשפחה:    נ"ל דמשום שכל הג' בחזקת שנבעלו, להכי נקט להו כסדר הזה, דלא מבעייא גיורת, אלא אפילו שבוייה שיד אחר שליט עליה, ואפילו שפחה דעבדא בהפקירא ניחא ליה, ושטופים בזנות יותר [כגיטין די"ג א']:

שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו:    כאן היפך הסדר. דמצוה לפדות יותר מלגייר, ולגייר מלשחרר, דאע"ג דקשין גרים לישראל [כקדושין ד"ע ע"ב] עכ"פ לא עבר בעשה כמשחרר [כגיטין ל"ח ב']:

פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד:    דאז אפילו נבעלו, בתוליהן חוזרין. ומשכחת לה "קטן" שנתגייר, דאף שאינו בן דעת, על כל פנים זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו, ואף על גב דזכייה הוא מטעם שליחות, ואין שליחות לקטן, ולעכו"ם. י"ל דמיירי בנתגייר אביו ג"כ, דמדאיכא ב' זכותין להכניסו בברית ולהיות כאביו, גם קטן עושה שליח:

משנה ג

הגדול שבא על הקטנה:    פחות מג' שנים ויום א':

וקטן:    פחות מבן ט' ויום א':

שבא על הגדולה:    ולא השיר בתוליה דאל"כ לא עדיף ממוכת עץ, ומה"ט בהנך ב' מודו רבנן מדלא הושרו בתוליה, דגם ברישא הרי בתוליה חוזרין:

ומוכת עץ:    שהוכתה בעץ באותו מקום ונשרו בתוליה:

משנה ד

אלמנה גרושה וחלוצה:    אף על גב דפשיטא דהא כבר היא אלמנה. אפ"ה נקט לה הכא אגב משנה ב' דהתם קמ"ל אע"ג דאיכא תרתי שהיא אלמנה וחלוצה אפ"ה כתובתה ר':

מן הנשואין:    אחר שנכנסה לחופה קודם שנבעלה, ואח"כ נשאת לאחר:

ואין להם טענת בתולין:    לומר מקח טעות הוא שתפסיד גם הק':

משנה ה

אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שמתייחד עמה:    ושמא בעלה וא"נ לומר שלא בעלה דהן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה [כגיטין פ"א ב']:

ולא מיחו בידם חכמים:    ולא גזרו שלא לבייש שאר נשים:

משנה ו

היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדך:    כמטר סוחף בא על שדך שזרעת, ור"ל מזלך גרם שנתקלקלתי, ויש לי כתובה [מאתים]:

והיה מקחי מקח טעות:    ואין לך כתובה כלל:

רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת:    דאע"ג דברי ושמא לאו ברי עדיף להוציא, הכא שאני דאיכא נמי לה מגו דמוכת עץ אני, דלא היתה נפסלת מכהונה. ואף דהו"ל מגו להוציא, בברי ושמא אמרינן מגו להוציא [ס"ח ב"ש סקכ"ב]. מיהו באמרה בתולה אני, אינה נאמנת, אף על גב דאית לה מגו דנאנסתי או מוכת עץ אני, עכ"פ בברי וברי לא אמרינן מגו להוציא. ואי"ל אם כן מה הועילו חכמים שתקנו כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, הרי יכול להפקיע עצמו בטענה זו מתקנת חכמים, שהרי א"א לה להביא ראיה שהיתה בתולה, ויפטר מכתובתה. י"ל דהכא מהימן מכח חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה ומהאי טעמא פטור גם משבועה:

רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין:    דהמע"ה [ונ"ל דנקט הך לישנא, ע"פ מ"ד (סנהדרין דצ"ו) דאית קרתא דשמא קושטא, ויושביה מאריכים ימים מדאין אומרים שקר. להכי קאמר הכא דלא משום דבורה של זאת נאריך ימים, דשקר אמרה]:

אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו:    דס"ל חזקת ממון עדיף ואפילו ק' אין לה:

משנה ז

היא אומרת מוכת עץ אני:    קודם הנשואין ויש לי כתובה ק'. ואמשנה ו' דלא מצא לה בתולים קאי:

והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את:    ר"ל נבעלת והרי זה מקח טעות ואין לך כלום. [ונקט "איש" לאפוקי ביאת קטן. דדינה ג"כ כמוכת עץ (כמ"ג). והא דלא נקט לשון נקייה בעולת איש את. נ"ל משום דהך לישנא משמע אנוסה, כמו ארי דורס ואוכל, וקמ"ל רבותא לר"ג, דלא מבעייא באין לו טענה להנצל רק שתחתיו זנתה, וכגון שנתקדשה פחותה מבת ג' שנים, וודאי נאמנת לר"ג. מדטען איהו ספק [כתוס'] אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן, אלא אפילו אפשר שיתנצל בטענת שנאנסה קודם שנתארסה [כרש"י], דלא מחזיק לה ברשיעא, אפ"ה נאמנת. ולא נקט אנוסה את. דזה לא היה ההיפוך מטענתה מוכת עץ אני אבל דרוסת איש משמע בעולה ומשמע נמי אנוסה]:

רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת:    מדאית לה מגו דמוכת עץ אני תחתיך, דאית לה כתובה ר', בכה"ג ברי ושמא ברי עדיף:

עד שתביא ראיה לדבריה:    ונקט פלוגתייהו בב' בבי. דברישא בנאנסתי קמ"ל דבהודית מודה ר"ג לר"י דלית לה כלום דמקח טעות לגמרי משמע, ובסיפא במוכת עץ קמ"ל דלר"ג כתובתה עכ"פ ק', אפילו לא הכיר בה:

משנה ח

ראוה מדברת:    כמו דבר אחד לדור, דר"ל מנהיג, כ"כ ה"נ רצונו לומר היתה נהוגה מא' בשוק, כלומר שנבעלה [והוא לישנא דקרא, ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה. ובש"ס קאמר דלהכי לא נקט שנבעלה, דלישנא מעליא נקט. ואע"ג דבכמה דוכתי נקט לשון שנבעלה, הכא מדנקט מקמי הכי ע"פ ההכרח דרוסת איש את קפיד הכא טפי למנקט לישנא מעליא, לאשמעינן דלעולם יספר אדם בלשון נקייה [כפסחים ד"ג א']:

עם אחד בשוק:    דר"ל א' שהיה בשוק, [ובגמרא ל"ג "בשוק"]:

אמרו לה מה טיבו:    מה עסקו:

איש פלוני:    לרבותא דרבי יהושע נקט איש פלוני, דאף דנאמנת לאסור הולד בקרובות של אותו פלוני [כ(רמב"ם פט"ו מהל' איסורי ביאה הי"ד)], אפילו הכי להכשיר א"ע והולד אינה נאמנת. או דקמ"ל אף שאותו פלוני ידוע בכשרות, וגם מדהזכירה שמו הו"א דהוה כמסיחת לפי תומה שכהן הוא שבעלה, ונהמנינה, קא משמע לן:

רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת:    להכשיר עצמה לכהן, מדיש לה חזקת כשרות:

לא מפיה אנו חיין:    דמדנתייחדה הורע חזקתה, דיצאה מגדר הצניעות:

אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר:    ונפסלה מכהן ומתרומה:

עד שתביא ראיה לדבריה:    שנבעלה לאותו פלוני, ושהוא כשר:

משנה ט

היתה מעוברת:    נקט מדברת להכשיר בה, ומעוברת להכשיר בתה:

רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת:    וכשרות לכהונה היא ובתה:

משנה י

אמר רבי יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין:    [קוועללע]:

הרי זו תנשא לכהונה:    ואף דבמ"ח א"צ רוב, זהו מדטענה ברי. מיהו קיי"ל גם התם דצריך ב' רובא, רוב עיר ורוב סיעא כשרים [(שו"ע אה"ע ו, יז), ועי' יבמות פ"ה י"ח]: