משנה כתובות א א

וזה במקומות שאין בית דין יושבין בהם אלא בחמישי ושני. אבל אם היה בית דין קבוע בכל יום יכול לישא כל זמן שירצה חוץ מיום ראשון ויום ששי, והטעם שמא יחלל שבת מפני צורך הסעודה. ושאר הימים מותרים, ובתנאי שיטרח לצרכי הסעודה שלושה ימים קודם לכן.

ואינו מותר לו לעשות מלאכה שלושה ימים אם נשאה בעולה, ואם היתה בתולה שבעה ימים. ואלו הימים שמחה, ואין הפרש בנשואין בין בחור או אלמון לעניין שמחה. אבל יש הפרש בנשואין לעניין הברכה, לפי שאם היה הבעל בחור ואפילו היתה בעולה, או היתה האשה בתולה ואפילו היה הוא אלמון, יתחייב בברכה שבעת ימים, ואם היה אלמון שנשא אלמנה, יהיה הברכה יום אחד בלבד רוצה לומר ברכת חתנים.

ופירוש טענת בתולים - חשש הבתולים, והוא שיטעון שהוא לא מצאה בתולה.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

בתולה נשאת ליום רביעי - ולא בליל חמישי, דאיכא למיחש שמא יהיה טרוד בנישואים ולא מצי בעיל:

שאם יש לו טענת בתולים - כגון שיאמר בעלתי ולא מצאתי דם, לא שנא אם היא קטנה או נערה או בוגרת. או פתח פתוח מצאתי, אם היא קטנה או נערה, אבל בוגרת אין לה טענת פתח פתוח:

ישכים ויבא לב"ד - בעוד כעסו עליו, שמא יתפייס ותתקרר דעתו ויקיימנה ושמא זנתה תחתיו ^ג והרי היא אסורה עליו. ובגמרא פריך ותנשא באחד בשבת ואם יש לו טענת בתולים ישכים ביום שני לבית דין. ומשני, שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה שלשה ימים, אחד בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת, וברביעי כונסה. ובזמן שאין בתי דינין יושבים בשני ובחמישי, אשה נישאת בכל יום, ^ד והוא שטרח בסעודה שלשה ימים. ומפני תקנת עניים נוהגים בקצת מקומות לישא בערב שבת. וטעמא דאלמנה ליום חמישי, שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא שמח עמה שלשה ימים, ^ה חמישי בשבת וששי בשבת ושבת. והנושא את האלמנה אסור בעשיית מלאכה ג' ימים. והנושא את הבתולה כל שבעה. ולענין ברכת חתנים, בין בחור שנשא אלמנה בין אלמן שנשא בתולה מברכים ברכת חתנים כל שבעה ואלמן שנשא אלמנה, יום אחד:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

משנה כתובות, הקדמה

טעם סדורה כבר מבואר ממה שכתבתי בריש יבמות.

בתולה. שכל שלא נשאת אין ראוי לקרותה בה"א הידיעה. ואגב תני נמי אלמנה דגבה בלא ה"א. משא"כ האשה וכן היבמה שזקוקה ליבם ההיא תקרא בה"א הידיעה לפי שמפורסמת וכדאמרינן בגמרא סוף פרק ט"ו דיבמות [קיח.] דשומשמנא גברא כורסא בי חרתא רמו לה וכו'. והלכך נמי לא תני העבד עברי במשנה ב' פ"ק דקדושין דמאי חשיבותא איכא ליה להודיע העבד בה"א כך נ"ל. והתוספות כתבו בענין אחר:

שפעמים בשבת. אבתולה קאי. רש"י. וכתב הר"ן דמקשו הכא דליתני נמי טעמא דשקדו למעוטי יום אחד [בשבת] וטעמא דאלמנה ביום ה'. ותירץ דאי מפרסמא מילתא הוו טובא דנסבין בא' בשבת משום דטריחא להו א"נ דלא קפדו ארוס וארוסה בסעודה ומאן דחזי לא ידע דמשום הכי הוא אלא דא' בשבת וד' לענין נישואין כי הדדי נינהו ולא לפלוג בין אחד לד' כלל ומיעקרא תקנתא דרבנן לגמרי וכן נמי כי חזו דאדם בטל שאין לו מלאכה נסיב [אלמנה] בכולהו יומי [כדאיתא בגמרא דף ה'] לא סברי דמש"ה הכי הוא אלא דרבנן לא תיקנו באלמנה מידי ומיעקרא תקנתא לגמרי ומש"ה תני בהדיא דינא ומסתיר לטעמייהו. עוד נ"ל דמשום שקדו לא הוו מתקני רבנן לעכובי מצוה דנשואין אלא משום טענת בתולים דמלתא דאיסורא הוא הוצרכו לייחד לבתולה ימים וכיון שהוצרכי לייחד יחדו לבתולה רביעי דמעלי טפי מאחד בשבת משום שקדו וכיון דיחדו לבתולה יחדו לאלמנה ג"כ. דאי לא. אתו למימר דנשואי אלמנה זילו לרבנן ולא מתקני בהו מלתא ומש"ה תני תנא טעם דטענת בתולים לומר דעיקר התקנה היתה בשבילו ואידך לא תני להו כלל. ע"כ:

ביום השני וביום החמישי. דשכיחי דאתי למקרי בספרא. גמרא פ"ז דב"ק דף פ"ב והטעם כתבתי ספ"ג דמגילה:

שאם היה לו טענת בתולים כו'. כתב הר"ב ושמא זנתה תחתיו פי' לאחר שנתארסה והרי היא אסורה עליו. כגון אשת כהן או שקיבל בה אביה קידושין פחותה מבת שלש דליכא אלא חד ספיקא בכהן שמא קודם שנתארסה ובפחותה מבת שלש שמא באונס. [ועיין במ"ז מ"ש שם] ומש"ה אף בשאר נשים דאיכא ס"ס ואינה אסורה עליו. אפ"ה לא פלוג רבנן בתקנתא. ומשום אשת כהן ופחותה מבת שלש תקנו בכל הנשים שינשאו ביום הרביעי. א"נ הואיל ומשכחת באשת כהן ופחותה מבת שלש דמתסרי עליה תקנו בכל הנשים נמי וכדפירש בקונטרס שמתוך כך שיבא לב"ד יתברר הדבר ויבואו עדים שזנתה ברצון תוספות. ומ"ש הר"ב שקדו כו' בגמרא ועיין פי' המלה בסוף מסכת סוטה. ומ"ש הר"ב ובזמן שאין ב"ד כו' אשה נשאת בכל יום. גמרא. וה"ק מצד תקנה זו דמשנתנו נשאת בכל יום אבל יש ודאי ימים דאיסור אחר חל עלייהו כגון שבת לפי שע"י הנשואים קנאה לכמה דברים כדתנן לקמן מ"ד פ"ד וה"ל כקונין קנין בשבת דאסור כמ"ש במ"ו פ"ג דביצה וכ"כ הרא"ש וכן ביו"ט שייך נמי האי טעמא כדתנן במ"ב פ"ה דביצה ובלא"ה ביו"ט אסור אף בח"ה שבו כדתנן במ"ז פ"ק דמ"ק. ומ"ש הר"ב וטעמא דאלמנה כו' שיהא שמח עמה ג' ימים וכו' ואי נשאת ביום אחר לא מיקיימא תקנתא אלא משכים למחר למלאכתו והולך לו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על המשנה) שפעמים כו'. אבתולה קאי. רש"י וכתב הר"נ דמקשו הכא, דלתני נמי טעמא דשקדו למעוטי יום ראשון בשבת, וטעמא דאלמנה ביום חמישי כו'. עוד יש לומר דמשום שקדו לא הוו מתקני רבנן לעכובי מצוה דנישואין, אלא משום טעמא דבתולים דמילתא דאיסורא היא הוצרכו ליחד לבתולה ימים, וכיון שהוצרכו ליחד יחדו לבתולה רביעי דמעלי טפי מאחד בשבת משום שקדו, ואגב, יחדו לאלמנה גם כן, דאי לא, אתו למימר דנישואי אלמנה זילו לרבנן ולא מתקני בהו מלתא, ומשום הכי תני טעמא דבתולים, לומר דעיקר התקנה היתה בשבילה. וע"ע:

(ב) (על המשנה) השני כו'. דשכיחי דאתו למקרי בספרא. גמרא:

(ג) (על הברטנורא) פירוש, לאחר שנתארסה. והרי היא אסורה עליו, כגון אשת כהן, או שקיבל בה אביה קידושיה פחותה מבת שלש, דליכא אלא חד ספיקא. בכהן, שמא קודם שנתארסה. ובפחותה מבת שלש, שמא באונס. ומשום הכי אף בשאר נשים דאיכא ספק ספיקא ואינה אסורה עליו לא פלוג רבנן בתקנתא. תוס':

(ד) (על הברטנורא) גמרא. והכי קאמר, מצד תקנה זו דמשנתינו נישאת בכל יום. אבל ודאי יש ימים דאיסור אחר חל עלייהו, כגון שבת ויום טוב וחול המועד:

(ה) (על הברטנורא) ואי נישאת ביום אחר לא מקיימא תקנתא אלא משכים למחר למלאכתו והולך לו:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

כתב הרמב"ם ז"ל: בהקדמתו לסדר זרעים דסידר התנא כתובות אחר יבמות ע"כ: ושם בריש יבמות כתבתי בשמו טעם למה לא הקדים כתובות ליבמות תדרשנו משם: והשתא נלע"ד לומר דמשום דתנא מיבמות קא סליק דיבמה לא בעיא קדושין אלא מאמר מדרבנן סמך השתא לסדר כתובות אחריה דהוי נמי כל כתובות מדרבנן דהא הלכתא כרב נחמן וכסתמא דתלמודא בכמה דוכתי דרבנן תקנו כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וכדסתם לן נמי רבי בפ' נערה שנתפתתה לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי ב"ד ודלא כרשב"ג דאית ליה בס"פ בתרא דמכלתין דכתובת אשה מדאורייתא ולזה התחיל ג"כ בבתולה נשאת וכו' שהיא ג"כ תקנת חכמים ובדין הוא דאיבעי ליה למיתני ברישא בתולה כתובתה מאתים וכו' שהוא עיקר המסכתא אלא איידי דהאי בבא זוטרא נקטה ברישא ועוד דאפשר לישא ואח"כ לכתוב לה כתובתה כגון שמייחד לה מטלטלין כנגד כתובתה או שנוטל קנין על כתובתה דקיי"ל קנין לכתיבה עומד להכי פתח ברישא בנשואין כך נלע"ד:

בתולה נשאת וכו': פ' עשירי דהלכות אישות סי' ט"ו ובטור א"ה סי' ס"ד.

בתולה: הא דלא קתני הבתולה כדקתני האשה נקנית היבמה נקנית משום דהתם אקרא קאי כי יקח איש אשה האשה הכתובה בתורה וכן היבמה אבל הכא לא קאי אקרא. והא דלא תנן בפ"ק דקדושין העבד עברי אע"ג דכתיב בקרא כי תקנה עבד עברי משום דא"כ ה"ל למיתני העבד העברי שאינו דבוק ואין דרך התלמוד לדבר כן ומיהו גבי איש ואשה רגילין בכל מקום לשנות בה"א אע"ג דלא קאי אקרא כמו האשה שהלכה האשה שנתאלמנה האיש מדיר את בנו בנזיר תוס' ז"ל:

נשאת: הא דלא קתני נושאין את הבתולה כמו האיש מקדש לפי שעתה מקצר יותר ועוד דאי תנא הכי ה"א בעל כרחו כדמשני גבי הא דפריך וליתני האיש קונה ועוד דהתם אקרא קאי כי יקח איש אשה:

ליום הרביעי: ולא בליל חמישי. כדאמרי' בפ' בתרא דנדה דליכא כתובה דלא רמי תיגרא כ"ש אם יעשו נשואין בליל חמישי דאיכא למיחש שיטרד בנשואין וכתובה ולא בעיל תוס' ז"ל: ובגמ' תני בר קפרא בתולה נשאת ברביעי ונבעלת בחמישי הואיל ונאמרה בו ברכה לדגים אלמנה נשאת בחמישי ונבעלת בששי הואיל ונאמרה בו ברכה לאדם. ונלע"ד דמשום הכי דייק תנא וקתני ליום הרביעי ליום החמישי בלמד ולא קתני ביום הרביעי ביום החמישי בבית לרמוז לנו ג"כ שהכוונה לתועלת הנמשך ביציאת יום רביעי דהיינו ליל חמישי שנאמרה בו ברכה לדגים וכן ג"כ ליום חמישי לתועלת הנמשך מציאת יום חמישי דהיינו ליל ששי שנאמרה בו ברכה לאדם. ומיהו בירוש' וברב אלפס והרא"ש ז"ל הגירסא ביום בבית. ואי גרסי' הרביעי החמישי בה"א נלע"ד שאפשר שבא לרמוז לנו דלכתחלה אין לו לכנוס בעיו"ט שחל ביום רביעי דלא מיקיים טעמא דשאם היה לו טענת בתולים דהא אין ב"ד יושבין ביום טוב ואגב דתנא הרביעי בה"א תנא נמי החמישי בה"א א"נ הרביעי החמישי בה"א הידיעה שניהם למעט אם חל בהן יו"ט שאין קונין קנין ביום טוב ובלאו הכי תנן במ"ק פ"ק דאין נושאין נשים בחול המועד: וקשה לע"ד דלא איצטריך למיתני הכא רק שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לב"ד ביום ה' דמה צריך להודיענו עתה שפעמים בשבת וכו' ונלע"ד דאפשר לומר דה"ק דאע"ג שפעמים בשבת בתי דינים יושבין וכו' וא"כ מצי להנשא מהאי טעמא באחד בשבת עכ"ז שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל ונמצא לפי מה שכתבתי שגם השני טעמים אחרים טעמא דברכה וטעמא דשקדו נרמזו במשנה ואיתרצו קצת הקושיא שאכתוב בסמוך בשם הר"ן ז"ל כך נלע"ד:

אלמנה: מפרש בגמרא על שם שאין לה אלא מרה ואיידי שאם נתארמלה משנשאת אין לה אלא מנה וקרינן לה אלמנה מן האירוסין נמי קרי לה אלמנה ואלמנה כתיבא בתורה על שם העתיד מאי דעתידי רבנן לתקוני:

שפעמים בשבת: אבתולה קאי רש"י ז"ל. ונלע"ד שאפשר שכיון לומר אבתולה דעלמא קאי והיינו דמצי קאי אפי' אאלמנה כגון אלמנה מן האירוסין א"נ ה"פ אכל בתולות אפי' בתולות דלא שייך בהו טענת בתולים דלא פלוג רבנן בתקנתייהו וכמו שכתבו תוס' ז"ל גם לדעת רש"י ז"ל:

יושבין בעיירות: אפשר שרמז לנו התנא מה שפירש ר"י בעל התוס' ז"ל לקמן בגמ' דקודם תקנת עזרא לא היו קבועין ב"ד אלא בעיר אחת ועזרא תקן בכל עיר ועיר בשני ובחמישי דשכיחי דאתי למיקרי בספרא ולדינים שבין אדם לחברו ע"כ: בפי' ד"ע ז"ל ומשני שקדו וכו'. אמר המלקט ומסיים עלה שמואל ועכשיו ששנינו שקדו ובשביל תקנה זו הוא מעוכב מלכנוס מעתה אותה ששנינו לקמן פ"ה הגיע הזמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה אם הגיע הזמן באחד בשבת מתוך שאינו יכול לכנוס אינו מעלה לה מזונות:

שאם הי' לו טענת בתולים כו': וא"ת הא תינח אשת כהן כו' עד ומשום אשת כהן או אשת ישראל פחותה מבת שלש תקנו בכל הנשים שינשאו ביום ד' ובקונט' פי' שמתוך כך יתברר הדבר ויבאו עדים שזנתה ברצון וקשה לפי' ז"ל דאמרי' בגמ' אמר אביי אף אנן נמי תנינא באומר פ"ה מצאתי נאמן לאוסרה עליו אלמא מתני' משום הימנותא דידיה בלחוד היא דאי משום עדים מאי סייעתא וי"ל וכו' ועוד י"ל דגם לפי' הקונט' לא היו מתקנים שתהא נשאת ליום רביעי משו' שמא יתברר ע"י עדים אבל כיון דבאשת כהן ובפחותה מבת ג' דנאמן לאוסרה עליו תקנו שתהא נשאת ביום ד' גם בשאר נשים תקנו משום שמתוך כך יצא הקול ויתברר הדבר ע"י עדים והשתא מייתי אביי שפיר סייעתא דבאשת כהן ובפחותה מבת ג' נאמן לאוסרה עליו עכ"ל תוס' ז"ל ונלע"ד דזה התירוץ השני שתרצו ליישב פי' רש"י ז"ל הוא עצמו התירוץ שהאריך בו הר"ן ז"ל בישבו פי' רש"י ז"ל: עוד נלע"ד דמש"ה לא קתני שאם היה לו טענת פתח פתוח משום דלא פסיקא ליה דבכל הבתולות שייך טענת לא מצאתי דם בין קטנה בין נערה בין בוגרת אבל טענת פתח פתוח ליתה אלא בקטנה ונערה אבל בוגרת אין לה טענת פתח פתוח מש"ה לא תני לה א"נ והוא הנכון דנקט לשון טענת בתולים שהיה מלה כוללת דשייך בה נמי טענת פתח פתוח כדמשמע בגמ' בעלה ט' אלא ששם דחי לה דאפשר דטוען טענת פתח פתוח לא אסרה על עצמו דאפשר דלא קים ליה בפתח פתוח ומתני' לא מיירי אלא דקא טעין טענת דמים. ומלת שאם היה לו דנראה שהיא מלה זרה דלא ה"ל למיתני אלא ואם היה לו טענה וכו' נלע"ד שבא לרמוז לנו הא דאמר רבי לקמן בגמ' דלא שנו אלא קודם תקנת עזרא שאין בתי דינין קבועין אבל מתקנת עזרא ואילך שבתי דינין קבועין בכל יום אשה נשאת בכל יום והיינו דקתני שאם היה לו כאילו הוא תחלת ענין אחר בפני עצמו כלומר בכל יום שינשא ישכים לב"ד אם הוא אחר שנתבטלה תקנת עזרא ודייקא נמי דקתני היה משכים לב"ד ולא קתני היה משכים לפניהם ש"מ דב"ד אחר הוא דקתני ש"מ כך נלע"ד: וכתב הר"ן ז"ל דהא דאמרי' בגמ' דבמקומות שב"ד קבועין בכל יום אשה נשאת בכל יום לאו דוקא אלא בכל יום שמחרתו ב"ד יושבין קאמר דהיינו כל הימים לאפוקי ע"ש דלא שאפי' יבעול לאחר שיתעסקו בצרכי חופה כבר עבר רובו של יום ואין ב"ד יושבין אלא עד חצות ולבעול. בלילי שבת נמי לא דמליל שבת עד אחד בשבת איכא משום איקרורי דעתא דאי לת"ה וכו' ע"ש:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

בתולה נשאת ליום הרביעי: ר"ל הנשואין יתחיל ביום, מדטריד בתגרא דרמי בכתובה [שבת דק"ל ע"א] ובעסק הסעודה, ולא יהיה יכול לבעול בלילה:

שפעמים בשבת: אבתולה קאי:

בתי דינין יושבין בעיירות ביום השני וביום החמישי: דאז כל אדם כעיר לשמוע קריאת התורה:

שאם היה לו טענת בתולים: שלא מצא לה בתולים [והוא הדם השותת בסוף ביאה ראשונה של בתולה], או שמצא פתח פתוח [שלא מצא דוחק בביאה ראשונה]. מיהו בבוגרת ליכא טענת פתח פתוח [אה"ע סס"ח]:

היה משכים לבית דין: בעוד כעסו עליו, דאם היה ביום אחר, אז קודם שישבו הב"ד תתקרר דעתו ויתפייס, ושמא כשיערער יבואו עדים שמשנתארסה זנתה, ונאסרה עליו. ואף על גב דזנות לא שכיח [כפ"ב דגיטין] , זהו רק בעדים והתראה. ואי"ל ישא ביום א' וישכים לב"ד ביום ב'. י"ל שקדו והשתדלו חז"ל לתקנתה, שיהיה לו זמן ג' ימים להכין סעודת נשואין. ולאלמנה תקנו יום ה', ג"כ מטעם שקדו, שהשתדלו חז"ל לתקנתה, שישמח בעלה עמה ג' ימים הראשונים דאם היה ביום אחר, היה מניחה מיד והולך למלאכתו. ולדידן שב"ד יושבין בכל יום, בתולה נשאת בכל יום [שם סס"ד ס"ג], וגם בל"ז השתא שאין מארסין. אין חשש שזנתה תחתיו ותאסר, ואף על גב שעכ"פ יהיה מקח טעות אפ"ה אם יתפייס וימחול אין בכך כלום, להכי לא תקנו לה זמן. ואלמנה גם כן נשאת בכל יום, דכיון דעיקר התקנה בשביל דידה שישמח עמה, מחלה השתא. ואעפ"כ בהוא בחור או היא בתולה, אסור כל ז' ימים מהנשואין במלאכה ובמו"מ ומלצאת יחידי, ובאלמנה שנשאת לאלמון, אסור ג"י, דרק השמחה שישמח עמה יכולה היא למחול, ולא האיסור מלאכה ומו"מ [שם], וכמו שיש חלוק בשמחה בין בחור ובתולה לאלמן ואלמנה, כ"כ בברכת חתנים, דהיינו ו' ברכות [מלבד ברכת הכוס] שמברכין אחר בהמ"ז, דבבחור או בתולה, מברכין אותן כל ז' ימים בכל סעודה שהיו באים בה פנים חדשות מבני אדם חשובין. ובאלמן שנשא אלמנה אין מברכין רק בסעודה קמא שביום קמא [ולא באכלוהו בלילה]. מיהו שהשמחה במעונו ואשר ברא מברכין לבחור או בתולה כל ז"י אפילו ליכא פנים חדשות, ובאלמנה כל ג' [טור שם]. ודוקא במזמן אחרים ולא באוכל החתן עם בני ביתו בלבד. וברכת חתנים צריך י', ואשר ברא ג' [שם סס"ב]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי