מלאכת שלמה על יבמות יב
<< · מלאכת שלמה · על יבמות · יב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
מצות חליצה בשלשה דיינים: פ"ד דהל' יבום סי' ה' ט"ו ט"ז ובטור א"ה סי' קס"ט:
אפי' שלשתן הדיוטות: מפיק לה בגמ' אליבא דתנא דמתני' דס"ל דסגי בשלשה ממלת זקני דמיותר דהא כתיב השערה דמשמע סנהדרין. בפי' ר"ע ז"ל שתהיה חליצה בחמשה לפרסומי מילתא. אמר המלקט לפרסומי מילתא דוקא דאפי' לר' יהודה דפליג בברייתא ואמר דבעינן חמשה הדר ביה מדתנן בריש סנהדרין חליצה ומיאונים בשלשה ולא קפליג כמה דפליג ברישא דההיא משנה דהתם:
במנעל חליצתה כשרה: מתני' ר"מ אבל ר' יעקב אומר משום ר"מ חולצין במנעל לכתחלה ודלא כתנא דמתני'. מנעל עור רך סנדל עור קשה ומבושל כך פי' רש"י ז"ל. ונמוקי יוסף כתב בשם הרבה מהמפרשים ז"ל דסנדל כולו מחתיכה אחת מה שע"ג הרגל וגם השואילא שתחת הרגל. וגם כשתפירותיו לצד חוץ הוי סנדל וכשתפירותיו לצד פנים הוי מנעל וי"א בהיפך עיין בשו"ע אה"ע סי' קס"ט סעי' י"ו:
באנפיליא חליצתה פסולה: בר"פ כל הגט פליגי דשמואל ס"ל דחליצתה פסולה להתירה לשוק וגם נפסלה מן האחין שלא תתיבם עוד דקמו עלה בלא יבנה דלא כתיב אשר לא בנה אלא אשר לא יבנה כיון שחלץ שוב לא יבנה ובני מערבא ס"ל דלהתיבם לאחים לא נפסלה דלאו כלום היא:
שיש לו עקב כשר: עקב הוא כל דבר המעכב את הרגל בתוך המנעל שווילא או עקב ממש הוא במשמע לפי שכשאין בו שווילא או עקב למנעל הרגל יוצא חוץ למנעל ונקט רש"י ז"ל שווילא לרבותא דאף על גב שיש למנעל עקב מן הפנתא סביב כיון דלית למנעל שווילא למטה אע"פ שאינה חסרה אלא מעט במקום העקב פסולה נמוקי יוסף:
מן הארכובה ולמטה: פי' נחתך רגלו מן הארכובה ולמטה נמוקי יוסף: אבל הרי"ף ז"ל הכריח דמתני' דקתני מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה לאו דנקטעה רגלו אלא כגון שקשר רצועות הסנדל למטה מן הארכובא ואשמועי מתני' דשוקו נמי מעל רגלו קרינן ביה וה"ג בירושלמי אמר רב כיני מתני' בקשור מן הארכובה ולמטה וגרסי' נמי התם וכו' ע"ש והיא דעת כמה מפרשים ואיתה להאי בבא בפ' משקלי עלי דף י"ט. ובגמרא פריך ורמינהי רגלים פרט לבעלי קבין שפטורין מן הראיה אלמא שוק לאו רגל הוא ומשני שאני הכא דה"מ למיכתב וחלצה נעלו מרגלו וכתב מעל רגלו דמשמע מדבר שהוא על רגלו ומ"מ למעלה מן הארכובה לא דמעל כתיב ולא מעל דמעל. ועיין במה שכתב בית יוסף בשם ספר אורחות חיים באה"ע סי' קס"ט דף רי"ז ע"ב דהרמב"ם ז"ל ס"ל דאם חלצה בימין שלו החתוכה חליצתה כשרה אע"פ שבפירושו שבלשון ערב כתב שהיא פסולה אני אומר שחזר בו ובית יוסף דחה דקדוקו ז"ל שם וגם בכ"מ דפ"ד דהלכות יבום:
חלצה בסנדל שאינו שלו: ביד שם סי' י"ח י"ט והביאוה תוס' ז"ל פ' לולב הגזול (סוכה דף ל"ב) ודס"פ כסוי הדם (חולין דף פ"ט) ובגמ' פ' במה אשה (שבת דף ס"ו:)
בסנדל של עץ: כשר. והוא שיהיה מחופה עור עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט דאי בשאינו מחופה עור לא אתיא מתני' רק כר"מ דאמר קב הקטע נעל הוא ומותר לצאת בו בשבת ונראה שאלו הסוויקוס אינו נקראין מחופה עור לענין חליצה כי העור שנותנין בראשו שנכנס בו ראש הרגל אינו נקרא חפוי ולא הוי מנעל לא לענין חליצה ולא לענין שבת עיין בנמוקי יוסף דף חל"ח:
או בשל שמאל: ירושלמי פ' במה אשה ובבבלי ר"פ ואלו קשרים:
חלצה בלילה חליצתה כשרה. ר"א פוסל: ביד שם פ"ד סי' ה' ט"ז ובטור א"ה סי' קס"ט: ובגמ' בשנוייא בתרא מוכח דחלצה בלילה חליצתה כשרה היא דעת ר' ישמעאל בן אלישע דאה ויחי הוא ת"ק דמתני' הוא נמי הכשיר חליצה בינו לבינה כמו שהכשיר ר' עקיבא לקמן במתני' סוף סי' ה'.
בשמאל חליצתה פסולה ור' אליעזר: גרסי' ביוד. ופשוט הוא דבשמאל חליצתה פסולה דקתני דפירושו ברגל שמאל שלו אבל היא יכולה לחלוץ ביד שמאלה לכ"ע דהא גדמת חולצת בשניה וכ"ש ביד שמאלה והא דקאמר בירוש' שחולצת ביד ימין היינו למצוה בעלמא אבל עכובא ליכא וכן פירשו תוס' ז"ל הכא בפירקי' וגם בכ"ק דחולין דף כ':
חלצה ורקקה אבל וכו': ביד שם פ"ד סיי י"ג י"ד ובטור א"ה סי' קס"ט. ופשוט הוא דר' אליעזר גרסי' ביוד:
שהוא מעשה מעכב: ורקיקה מעשה הוא: וכתבו תוס' ז"ל בפ' אלו נאמרין (סוטה דף ל"ג) דע"כ ל"פ ר"א ור"ע אלא ברקיקה אבל קריאה לכ"ע לא מעכבא כדתנן סתמא ברישא דמתני' וא"כ ר' יהודה דאמר במתני' דהתם ככה עד שתאמר כלשון הזה וככה משמע עכובא כמאן מרבותיו ס"ל דדבר תימה הוא לומר שאם לא קרא כלל אינו מעכב ואם קרא בלשון חול מעכב ומסתברא טפי למימר דס"ל דקריאה מעכבת ופליג אתנא דמתני' דסבר ר' יהודה לא נחלקו ר"א ור' עקיבא בדבר זה והכי אמרי' בעלמא כגון בפ' ר"א דמילה גבי פלוגתא דב"ש וב"ה ע"כ:
החרש שנחלץ וכו': ירושלמי רפ"ב דתרומות ורפ"ק דחגיגה ובגמ' אמר רבא השתא דאמרת קריאה מעכבת דהא חרש וחרשת חליצתם פסולה לפי שאינם בואמר ואמרה לפיכך אלם ואלמת שחלצו חליצתן פסולה ומתני' דקתני לא קראה חליצתה כשרה אליבא דכ"ע כר' זירא דאמר ראוי לבילה אין בילה מעכבת בו שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו והכא נמי אע"ג דקריאה לא מעכבא בראוי לקריאה אבל בשאין ראוי מעכבא. וביד פ"ד סי' י"ג ט"ז ובטור א"ה סי' קס"ט. וכתב הר"ן ז"ל בפ' שני דגיטין דף תקס"ד הא דאמרי' דהיינו טעמא דחרש וחרשת משום דלאו בני קריאה נינהו וקטן משום דאיש כתוב בפרשה ולא פסלינן להו משום דלאו בני כוונה נינהו דהא קיימא לן דחליצתם פסולה עד שיכונו שניהם והני לאו בני כונה נינהו וכן גבי כתיבת הגט פסלינן להו אם אין גדול עומד על גביהן משום דלאו בני כונה נינהו משום דב"ד מזהירין אותן לעשות לשמה והוי כגדול עומד על גביהן דאמרי' גבי כתיבת הגט ומיהו כונה דידהו בגט מעלייא מכונה דידהו בחליצה דאילו גבי כתיבת הגט מכשירין אפי' שוטה בגדו' עומד על גביו ואילו בחליצה אמרי' בתוספתא דיבמות דשוטה שנחלץ חליצתו פסולה והיינו טעמא וכו' ע"ש. בסוף פי' ר"ע ז"ל ר"מ היא דאילו רבנן וכו'. אמר המלקט בהאשה רבה דף צ"ו קאמר ר"מ עשו חליצת בן ט' כגט בגדול פי' כמו שהגט שנותן האח הגדול פוסלה על האחין כן חליצת הקטן ובני מערבא ס"ל דפסולה דקתני הכא דוקא להתירה לשוק אבל לא נפסלה מן האחין ואתיא מתני' כרבנן עיין בגמ' ר"פ כל הגט:
קטנה שחלצה וכו': פ"א דהל' יבום סי' י"ז י"ח והביאוה תוס' ז"ל פ' הלוקח בהמה (בכורות דף כ"ב) ובירושלמי פ' החולץ:
תחלוץ משתגדיל: פי' תחלוץ דוקא כי אסורה להתייבם כיון שכבר חלצה ובכאן גילה על כל המשניות שכל החליצות הפסולות אסורות מלהתיבם הר' יהוסף ז"ל. ובגמ' אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר"מ דאמר קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין דאיש כתי' בפרשה ומקשינן אשה לאיש אבל חכמים דהיינו ר' יוסי סבר איש כתוב בפרשה אבל אשה בין גדולה בין קטנה:
ואם לא חלצה חליצתה פסולה: בירוש' דפירקין ודפ' ארוסה גריס כשרה וכן היא גירסת הרי"ף ובתוספתא דיבמות פי"ב הויא פלוגתא דתנאי דר"א ס"ל אם לא חלצה חליצתה פסולה וחכמים אומרים אומרים אם לא חלצה חליצתה כשרה. וכתי' בנמוקי יוסף ולהכי איקימנא בגמ' מתני' כר"מ דסתם מתני' כותיה דאילו לר' אליעזר אע"ג דבפ' הבא על יבמתו משמע דס"ל דמקשי' אשה לאיש מ"מ בתוספתא קאמר דחליצתה פסולה ומתני' קתני דחליצתה כשרה ע"כ בקיצור. ונראה דגריס גם הוא כשרה כגירסת הירושלמי ואיתה בתוס' רפ"ק דבכורות:
חלצה בשנים וכו': ביד שם פ"ד סי' ט"ז ובגמ דפירקין דף ק"ד:
ר"ש ור' יוחנן הסנדלר: כתב הרב רבינו שמעון בר צמח בפירושו למסכת אבות הסנדלר שהיה עושה סנדלים וייחסו אותו על שם אומנותו ואע"פ שנוספה בו ריש באחרונה ואין בלשון הקדש תוספת כי היא אות שרשית הרבה נמצא בלשון ארמית בשמות האומניות בירושלמי פרק לא יחפור ובמסכת חלה יש חליטר והוא מוכר חלוטין וכן שם הנחתומר והוא הנחתום וכן פי' ה"ר יהודה ב"ר יקר ז"ל וכן פלטר לוקח פת למוכרו בפלטיא וכל דבר הנמכר בשוק המוכרו קרוי פלטא כמו שאמרו בירושלמי דשביעית חמשה אחין מלקטין ירק ואחד מוכר על ידיהם וא"ר יוסי ב"ר בון ובלבד שלא יעשו פלטר ומפר' התם דלא יהא מזבן כל שעה ע"כ:
שחלץ בינו לבינה: ה"ר יהוסף ז"ל הגיה שחלצה בינו לבינה. גמ' בינו לבינה היכי ידעינן ופי' נמוקי יוסף משום דאפי' מודים ויהיו נאמנים אלינו אין זה כלום דאין דבר שבערוה פחות משנים ומשני בגמ' אמר שמואל ועדים היו רואין אותו מבחוץ:
בבית האסורין בא מעשה וכו': גמ' אמר רב בבית האסורין היה מעשה ולבית האסורין בא מעשה וכן בירוש' ר' יוחנן הסנדלר עבר קומי חבושין דר' עקיבא והוה מכריז ואמר מאן בעי מחטין מאן בעי צנורין חלצה בינו לבינה מהו אודיק ליה רישיה מן כוותיה א"ל אית לך כושין כלומר כשר. ועיין במ"ש לעיל סי' ב':
מצות חליצה וכו': ביד שם ובגמ' ר"פ ד' מיתות:
שנאמר וקראו לו זקני עירו: ומהאי קרא אמרי' בסנהדרין פ"ג שהיבמה הולכת אחר היבם להתירה א"ר אמי אפי' מטבריא לצפורי ואע"פ שב"ד של טבריא היה יותר חשוב ואילו בעלמא אמרינן צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה הכא שאני שנאמר וקראו לו זקני עירו ולא זקני עירה:
ובלשון הקדש: במסכת סוטה נפקא לן מקרא בפ' ואלו נאמרין. בפי' ר"ע ז"ל חולצת ורוקקת וקוראה ככה יעשה לאיש. אמר המלקט קאי אמאי דאמר רב יהודה בגמרא דאמר רב יהודה מצוה הכי דקוראה וקורא וחולצת ורוקקת וקוראה כדקתני במתניתין ואי אפיך לית לן בה ותניא נמי הכי וכצ"ל לשון הגמרא ורוקקת וקוראה מאי קמ"ל מתני' היא הא קמ"ל מצוה הכי ואי אפיך לית לן בה תנ"ה בין שהקדים חליצה לרקיקה וקריאה ובין שהקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי ע"כ:
וכשהקרא: ה"ר יהוסף ז"ל הגיה על פי רוב הספרים וכשהוקרא וכתב ס"א וכשהקרא:
כפר עיטם: הוא נפתוח האמור בספר יהושע ואית דגרסי כפר עכו וכן הוא בהרי"ף והרא"ש ז"ל וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל והגיה עוד הוחזקו להיות מקרין את כל הפרשה ע"כ וכתב ס"א התקינו שיהו מקרין וכו':
על כל העומדין: לאו דוקא עומדין אלא כלומר כל המצוין שם. ואית דל"ג רק ב' פעמים חלוץ הנעל. וכתוב בהגהות מיימן בשם רב יהודאי גאון ז"ל שגם היבמה אומרת שלשה פעמים חלוץ הנעל וכך כתב המרדכי. וכתוב בשו"ע בטאה"ע בסוף סי' קס"ט בסוף פי' סדר חליצה וז"ל כתוב בה"ג אמר הקב"ה למשה אמור אל היבם שלא ירצה ליבם רעוע בגופך מאנת לקיים מצוה לפיכך תחלוץ מנעלך כאבל וכמנודה שדרכן להיות יחפים ובטפה סרוחה שבגופך יכולת לקיים לאחיך זרע לכך וירקה לפניו טפה סרוחה והדיינים עונין חלוץ הנעל כאבל חלוץ הנעל כמנודה חלוץ הנעל כמורד במצות סיני ובשם רביני יחיאל מפריש מצאתי מקוננת בפני הב"ד שבעלה יהיה כמת בלא זרע והיבם משיב לא חפצתי וכו' ר"ל איני חושש אם יהיה בלי זרע ומאי חולצת נעלו לומר לו שיתאבל על אחיו כי מעתה הרי הוא כמת וישכח אחרי שאינו מקים זרע ורוקקת לפניו כלומר לא מחמת יופייך חמדתיך וקוראה כך להלבינו על אשר לא יבמה וגם העומדים שם קוראים ג"פ חווץ הנעל לפרסם בָּשְׁתּוֹ ע"כ: