משנה יבמות יב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) מצות חליצה - בשלשה דיינין,

ואפילו שלשתם - הדיוטות.

חלצה -

במנעל - חליצתה כשרה.

באמפליא - חליצתה פסולה.

בסנדל -

שיש לו עקב - כשר.

ושאין לו עקב - פסול.

מן הארכובה ולמטן - חליצתה כשרה.

מן הארכובה ולמעלן - חליצתה פסולה.

(ב) חלצה -

בסנדל שאינו שלו,

או בסנדל של עץ,

או בשל שמאל - בימין,

חליצתה כשרה.

חלצה -

בגדול - שהוא יכול להלך בו,

או בקטן - שהוא חופה את רוב רגלו,

חליצתה כשרה.

חלצה בלילה - חליצתה כשרה.

רבי אליעזר - פוסל.

ובשמאל - חליצתה פסולה.

ורבי אליעזר - מכשיר.

(ג) חלצה, ורקקה - אבל לא קראה,

חליצתה כשרה.

קראה, ורקקה - אבל לא חלצה,

חליצתה פסולה.

חלצה, וקראה - אבל לא רקקה,

רבי אליעזר אומר: חליצתה פסולה.

רבי עקיבה אומר: חליצתה כשרה.

אמר רבי אליעזר:

"ככה ייעשה" (דברים כה ט),

דבר שהוא מעשה - מעכב.

אמר לו רבי עקיבה:

משם ראיה, "ייעשה לאיש" (שם),

דבר - שהוא מעשה באיש.

(ד) החירש - שנחלץ,

והחירשת - שחלצה,

והחולצת - לקטן,

חליצתה פסולה.

קטנה שחלצה - תחלוץ משתגדיל.

ואם לא חלצה - חליצתה כשרה.

(ה) חלצה בשנים, או בשלשה,

ונמצא אחד מהן - קרוב, או פסול,

חליצתה פסולה.

רבי שמעון, ורבי יוחנן הסנדלר - מכשירין.

מעשה, שחלצה - בינו לבינה ולבית האסורים,

בא מעשה, לפני רבי עקיבה - והכשיר.

(ו) מצות חליצה -

בא הוא ויבמתו - לבית דין,

והם נותנין לו - עצה ההוגנת לו,

שנאמר: "וקראו לו זקני עירו, ודיברו אליו" (דברים כה ח).

והיא אומרת: "מיאן יבמי, להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי" (דברים כה ז).

והוא אומר: "לא חפצתי לקחתה" (דברים כה ח).

ובלשון הקודש - היו אומרין.

"וניגשה יבמתו אליו - לעיני הזקנים,

וחלצה נעלו - מעל רגלו,

וירקה בפניו" (דברים כה ט),

רוק - שהוא נראה לדיינין.

"וענתה ואמרה:

ככה ייעשה לאיש,

אשר לא יבנה את בית אחיו" (שם).

עד כאן - היו מקרין.

וכשהיקרא רבי הורקנוס,

תחת האלה - בכפר עכו,

וגמר - את כל הפרשה,

הוחזקו - להיות מקרין את כל הפרשה.

"ונקרא שמו בישראל,

בית חלוץ הנעל" (דברים כה י).

מצוה בדיינין - ולא מצוה בתלמידים.

רבי יהודה אומר:

מצוה על כל העומדים שם,

לומר: "חלוץ הנעל, חלוץ הנעל".

הדף הראשי של משנה יבמות יב

משנה יבמות, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב