משנה בבא מציעא ח ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ח · משנה ט | >>
המשכיר בית לחבירו ונפל, חייב להעמיד לו ביתלג.
היה קטן, לא יעשנו גדול, גדול, לא יעשנו קטן.
אחד, לא יעשנו שנים, שנים, לא יעשנו אחד.
לא יפחות מהחלונות ולא יוסיף עליהן, אלא מדעת שניהם.
הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ,
- וְנָפַל,
- חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ בַּיִת.
- וְנָפַל,
- הָיָה קָטָן,
- לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָּדוֹל;
- גָּדוֹל,
- לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קָטָן.
- אֶחָד,
- לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם,
- שְׁנַיִם,
- לֹא יַעֲשֶׂנּוּ אֶחָד.
- לֹא יִפְחֹת מֵהַחַלּוֹנוֹת,
- וְלֹא יוֹסִיף עֲלֵיהֶן,
- אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם:
- וְלֹא יוֹסִיף עֲלֵיהֶן,
המשכיר בית לחברו, ונפל - חייב להעמיד לו בית.
- היה קטן - לא יעשנו גדול,
- גדול - לא יעשנו קטן.
- אחד - לא יעשנו שנים,
- שנים - לא יעשנו אחד.
- לא יפחות מחלונות, ולא יוסיף עליהם - אלא מדעת שניהם.
- היה קטן - לא יעשנו גדול,
זה הדין כשהראה לו בית ידוע ואמר לו בית כזה אני משכיר לך, ולפיכך חייב להעמיד לו בית שיהיה מידת אורכו ומידת רוחבו כמו הבית שהראה לו. אבל אם אמר לו בית זה אני משכיר לך ונפל אינו חייב לבנותו. ואם אמר לו בית סתם, יעמיד לו מקום שיקרא בית בין שיהיה גדול ממנו בין שיהיה קטן ממנו:
חייב להעמיד לו בית - [לימי שכירתו]:
היה גדול לא יעשנו קטן וכו' - והוא דהראה לו בית ואמר לו בית כזה אני משכיר לך לד. אבל העמידו על הבית ואמר לו בית זה אני משכיר לך, ונפל, אינו חייב לה לבנותו לו. ואם אמר לו בית סתם, יעמיד לו מקום שיקרא בית, בין גדול בין קטן:
חייב להעמיד לו בית. לימי שכירתו. רש"י. וטעמא דנכסיו נשתעבדו לו בחזקה שהחזיק זה בבית דומיא דחמור במ"ג פ"ו. טור:
היה קטן לא יעשנו גדול וכו'. כתב הר"ב והוא דהראה לו בית ואמר ליה כזה רכו'. דאי דאמר ליה בהדיא בית שמדת ארכו כך וכך מאי למימרא. אבל כשאמר בית כזה קמ"ל שאינו יכול לומר לא היה ענין דברי אלא שיהיה קרוב לנהר. ולשוק. או למרחץ כזה. אלא חייב להעמיד לו כמדתו וכצורתו. דאיכא דקפיד בקטן. ואיכא דקפיד בגדול. ומה שכתב הר"ב אבל אמר ליה בית זה וכו' ונפל אינו חייב לבנותו ולא דמי לחמור זה ומת. שאם יש בדמיו ליקח יקח וכו'. כדפירש הר"ב במשנה ג' פ"ו. ועיין מ"ש שם בשם הרא"ש. משום דבחמור כשמת לזבוני קאי וליקח אחר. מה שאין כן בבית כשנפל שאין דרך למכרו. המגיד פ"ה מהלכות שכירות. וכן כתב נ"י וכן כתבו התוספות פ"ו דף ע"ט. [ד"ה ואם] והוסיפו ביאור דאף על גב דבית שנפל עומד לבנות אי אפשר לבנות אלא בתוספות יציאה בבנין. והוא לא קבל עליו להוסיף יציאה בבנין בית זה. אלא בית זה כמו שהוא. השכיר לו. ע"כ. ונראה לי דמה שכתב חמור שמת עומד למכור. לא דוקא אלא ה"ה חמור שהבריקה ועומדת לרכיבה. עומד כמי למכור לאחר שאינו רוצה בה לרכיבה. דאי לא תימא הכי תקשה אדכתב הר"ב שם דהבריקה ושכרה לרכוב חייב להעמיד לו חמור. והיינו כשאמר חמור סתם. וכשאמר חמור זה ודאי דינא דאם יש בדמים ליקח יקח כמו שכתבתי במתה בשם הרא"ש. שמע מינה דאף בחייה כשהבריקה והיא עומדת לרכיבה. עומדת נמי למכר. כמו במתה. וכבר כתב הטור בסימן שי"ב בשם הרא"ש. דאף בית שלא נפל. אלא נתקלקל עד שמסוכן לדור בו. שחייב המשכיר לתקנו. דהוי כמו חמור שמת. דהשתא בית נמי עומד לתקן. ע"כ. ולפי מה שכתבתי יש לו ראיה יותר מבוארת מחמור עצמו דכשנתקלקל עד שמסוכן הוא לרכוב עליו. שאם יש בדמיה ליקח יקח וכו'. וה"ה לבית המסוכן לדור וכו'. ומ"ש הר"ב אינו חייב לבנותו. עיין בפירוש הר"ב משנה ג' פרק י"ב דכתובות לענין מדור אלמנה. דה"ה נמי הכא. וכ"כ ב"י:
(לג) (על המשנה) להעמיד כו'. לימי שכירתו. רש"י. וטעמא דנכסיו נשתעבדו לו בחזקה שהחזיק זה בבית דומיא דחמור. במשנה ג' פרק ו'. טור:
(לד) (על הברטנורא) דאי דאמר ליה בהדיא בית שמדת ארכו כך וכך, מאי למימרא. אבל כשאמר בית כזה קמ"ל שאינו יכול לומר לא היה ענין דברי אלא שיהיה קרוב לנהר ולשוק או למרחץ כזה. אלא חייב להעמיד לו כמדתו וכצורתו. דאיכא דקפיד בקטן. ואיכא דקפיד בגדול:
(לה) (על הברטנורא) ולא דמי לחמור זה ומת שאם יש בדמיו ליקח יקח. משום דבחמור כשמת, לזבוני קאי וליקח אחר, מה שאין כן בבית כשנפל שאין דרך למוכרו. תוספ' (דף ע"ט ד"ה ואם) ונ"י ועתוי"ט:
(לו) (על הברטנורא) עיין פרק י"ב דכתובות משנה ג' בהר"ב דהה"נ הכא:
חייב להעמיד לו בית: לימי שכירותו רש"י ז"ל וטעמא דנכסיו נשתעבדו לו בחזקת שהחזיק זה בבית דומיא דחמור במשנה ג' פ' ששי טור:
היה קטן לא יעשנו גדול וכו': והוא דהראה לו בית ואמר לו בית כזה אני משכיר לך דאי דאמר לו בהדיא בית שמדת ארכו כך וכך מאי למימרא אבל כשא"ל בית כזה הא קמ"ל דמיירי דקאי אגודא דנהרא מהו דתימא מאי כזה דקאי אגודא דנהרא שהיא חשוב ואגודא דנהרא הוא דקא קפיד אבל ארכו ורחבו לא אתני בהדיה קמ"ל דאכולה מילתא אתני. כן פי' רש"י ז"ל אבל הריטב"א ז"ל כתב שאין הקפדא אלא על מדת ארכו ורחבו בלבד וה"ה דליכא קפידא שיהא כזה בבניינו ובקשוטו דהא לא קפיד תנא אלא על מדת ארכו ורחבו בלבד עכ"ל ז"ל:
שנים לא יעשם אחד: גרסינן וכן הגיה הר"ר יהוסף ז"ל. וביד פ"ה דהלכות שכירות סימן ז'. ועיין בתוספת יו"ט:
יכין
המשכיר בית לחבירו ונפל: או נשרף:
חייב להעמיד לו בית: ודוקא בהשכיר לו בית סתם, אבל באמר בית זה, פטור מלבנותו כשנפל [כלעיל פרק ו' משנה ג'], ומשלם מה שדר בו, מיהו בנתרועע עד שמסוכן לדירה, חייב לבנותו כשכבר קבל כל דמי השכירות משלם [שי"ב י"ז, וע"ש]:
לא יפחות מהחלונות ולא יוסיף עליהן אלא מדעת שניהם: ודוקא באמר בית כזה אני משכיר לך, משא"כ באמר בית סתם, משנה כרצונו [שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת