משנה בבא מציעא ח ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ח · משנה ד | >>

המחליף פרה בחמור וילדה, וכן המוכר שפחתו וילדה, זה אומר עד שלא מכרתי, וזה אומר משלקחתי, יחלוקו.

היו לו שני עבדים, אחד גדול ואחד קטן, וכן שתי שדות, אחת גדולה ואחת קטנה, הלוקח אומר גדולה לקחתי, והלה אומר איני יודע, זכה בגדול^טז.

המוכר אומר קטן מכרתי, והלה אומר איני יודע, אין לו אלא קטן.

זה אומר גדול וזה אומר קטן, ישבע המוכר שהקטן מכר.

זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע, יחלוקו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַמַּחֲלִיף פָּרָה בַּחֲמוֹר וְיָלְדָה,

וְכֵן הַמּוֹכֵר שִׁפְחָתוֹ וְיָלְדָה,

זֶה אוֹמֵר: עַד שֶׁלֹּא מָכַרְתִּי,

וְזֶה אוֹמֵר: מִשֶּׁלָּקַחְתִּי,

יַחֲלֹקוּ.

הָיוּ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים,

אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן,

וְכֵן שְׁתֵּי שָׂדוֹת,

אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה,

הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר: גְּדוֹלָה לָקַחְתִּי,

וְהַלָּה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ,

זָכָה בַּגָּדוֹל.

הַמּוֹכֵר אוֹמֵר: קָטָן מָכַרְתִּי,

וְהַלָּה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ,

אֵין לוֹ אֶלָּא קָטָן.

זֶה אוֹמֵר: גָּדוֹל, וְזֶה אוֹמֵר: קָטָן,

יִשָּׁבַע הַמּוֹכֵר שֶׁהַקָּטָן מָכָר.

זֶה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, וְזֶה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ,

יַחֲלֹקוּ:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

המחליף פרה בחמור - וילדה,

וכן המוכר שפחתו - וילדה,

זה אומר: עד שלא מכרתי - ילדה,

וזה אומר: משלקחתי,

יחלוקו.

היו לו שני עבדים - אחד גדול, ואחד קטן,

וכן שתי שדות - אחת גדולה, ואחת קטנה,

הלוקח אומר: גדול לקחתי,

והלה אומר: איני יודע,

זכה בגדול.

המוכר אומר: קטן מכרתי,

והלה אומר: איני יודע,

אין לו - אלא קטן.

זה אומר גדול - וזה אומר קטן,

ישבע המוכר - שקטן מכר.

זה אומר איני יודע - וזה אומר איני יודע,

יחלוקו.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

איני צריך להחזיר פעם שניה אותם העיקרים שכבר זכרתי בזה הפרק, והם המוציא מחבירו עליו הראיה, וטענו חיטים והודה לו בשעורים פטור, שאם אתה זוכר אותם תדע שזאת המשנה לדעת סומכוס.

ומה שאמר ישבע המוכר - רצונו לומר על ידי גלגול, כמו שביארנו מן העיקרים אין נשבעין על טענת עבדים אלא בגלגול כמו הקרקעות:

המוכר שפחתו וילדה - דעבד כנעני נקנה בכסף, וכשנתן המעות נקנית לו השפחה בכל מקום שהיא. ואין ידוע אם עד שלא ילדה נתן הכסף והעובר שלו, או לאחר שילדה והולד של בעלים. אבל פרה אינה נקנית בכסף אלא במשיכה, וכיון דמשך מידע ידע אי ילדה כבר אי לא ילדה, להכי איצטריך למתני המחליף, דעל ידי חליפין כיון שמשך האחד נקנה האחר בכל מקום שהוא, לפיכך אין ידוע אם ילדה אם לא ילדה:

יחלוקו - ומתניתין סומכוס היא, ולית הילכתא כוותיה:

זה אומר גדול וזה אומר קטן - זה אומר דמי עבד גדול ^יז וזה אומר דמי עבד קטן. דאילו עבד ממש הא קיימא לן דאין נשבעין על העבדים. ועוד, מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו, ולא היה כאן מקום לשבועה ^יח:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

וכן המוכר שפחתו. כתב הר"ב דעבד כנעני נקנה בכסף כדתנן במשנה ג' פ"ק דקדושין:

זכה בגדול. נראה לי פשוט דהכא נמי בשזה אומר דמי עבד גדול וכו' כדפירש הר"ב לקמן. אלא שהר"ב נמשך אחר הגמרא דפירשו נמי בסיפא ומהטעם שאכתוב בס"ד. והשתא דטוענו דמי עבד וכו' והמוכר אומר איני יודע הוה מודה מקצת ובאידך לא ידענא. דמחויב לשלם כדלעיל. ובגמרא דנטר לה לפרש באידך בבא משום שנויא דרב הושעיא דמוקי לה התם בטוענו עבד בכסותו [כלומרבגד הראוי לכסותו] ושדה בעומריה ומתוך שישבע על הכסות נשבע על העבד. דקיימא לן זוקקין נכסים שאין להם אחריות לישבע וכו' בפ"ק דקדושין [דף כ"ו] והך אוקימתא אי אפשר לאוקמא בבבא זו משום דאכתי לא זכה בגדול דכיון דשבועה שעל העבד לא באה אלא על ידי גלגול ליכא למימר בה דמתוך שאינו יכול לישבע משלם. כמו שכתבתי לעיל במ"ב בשם הרא"ש. ונמצאת למד דהך בבא דזכה בגדול כ"ע מודו דליכא לאוקמי אלא בזה אומר דמי עבד וכו' ולא נקט רבי הושעיא אוקימתא דעבד בכסותו בסיפא אלא לרווחא דמלתא דבהכי נמי. מצינו לאוקמה ההיא סיפא. ובעל נימוקי יוסף שרוצה לדייק מבבא זו דזכה בגדול וסובר דלמאי דמוקמינן לקמן בעבד בכסותו דבבא זו נמי מוקמינן בהכי. ושמעינן דזכה בגדול משום דאינו יכול לישבע. ואע"פ ששבועה זו על ידי גלגול היא באה לו שמע מינה דאף בשבועה שעל ידי גלגול אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם. לאו דיוקא הוא. ואדרבה תקשה לדידיה אמאי נטר ליה גמרא בהני פירכות שכתב הר"ב בסיפא מדקיימא לן דאין נשבעין וכו'. ועוד מה שטענו וכו' דהוי ליה למפרך אדהכא אמאי זכה בגדול וכו' מתוך שאינו יכול לישבע. והא לא מתחייב שבועה דקיי"ל אין נשבעין וכו'. ואפשר לתרץ דכיון דעיקר הקושיא על השבועה נטר לה לפרוך אדתנן בהדיא ישבע. ומ"מ דיוקא דדייק נ"י לאו דיוקא ולעולם אמינא כדעת הרא"ש. דעל הגלגול אין אומרים מי שאינו יכול לישבע משלם. והכא מיירי בזה אומר דמי וכו'. ואני תמה על בעל הטורים שבסוף סימן רכ"ג כתב ואם יש עסק שבועה ביניהם כגון שתבעו שני עבדים בכסותם. ומודה על אחד. ועל השני אומר איני יודע מתוך שאינו יכול לישבע משלם. ע"כ. והרי זה סותר דברי אביו הרא"ש ז"ל דסובר דשבועה שעל ידי גלגול אין אומרים בה מתוך שאינו יכול לישבע משלם וכבר כתב הוא כן בשמו לפסק הלכה בסימן ע"ה. אחר שכתבתי זה ראיתי בספר המאור שכתב דזכה בגדול היינו בכסות. אבל לא בעבד דכיון דאינו נשבע בעבד אלא על ידי גלגול אין אומרים מתוך שאינו יכול לישבע משלם. והרמב"ן במלחמות ה' דוחה דבריו מטעם דמידי כסות קתני עבד קתני דמשמע עיקר זכות בעבד. ועוד דאי הכי לאו זכות הוא וכו'. ונראה מדעתו שהוא סובר כדעת נ"י דאמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם אף בגלגול. אבל להרא"ש ודאי דאין לפרש כן ולפיכך דברי הטור בזה תמוהין הן. והרמב"ם בפרק עשרים מהלכות מכירה לא העתיק לבבא זו דזכה בגדול. ולזה נוטה דעתי שהוא סובר כהרא"ש דאין אומרים בשבועה שעל ידי גלגול מתוך שאינו יכול לישבע משלם. וא"כ מיירי בזה אומר דמי וכו' ומטעם חמשים ידענא וחמשים לא ידענא כו'. ולפיכך לא הוצרך להעתיקה שאין בה שום חדוש ומתניתין דשנאה כדי לשנות כולהו גווני וזו היא הראיה שרמזתי במשנה ב' שדעת הרמב"ם בזה כדעת הרא"ש היא:

זה אומר גדול וכו'. כתב הר"ב זה אומר דמי עבד גדול. רש"י פירש נתתי לך דמים לקנות עבד גדול. והקשו בתוספות דלא הוה ליה למנקט במתניתין לוקח ומוכר. אלא שליח ומשלח. אלא י"ל דמיירי כגון שאמר ליה המוכר בפני עדים עבד גדול אמכור לך בכ"ה דינרין ועבד קטן בעשרים דינרין. ולא ידעינן מה קבל מלוקח. ע"כ. [ומ"ש בפני עדים דאי לאו הכי א"ל יחלוקו כיון דליכא דררא דממונא כמ"ש במשנה ב' בדבור המתחיל שאלה חצי היום וכו']. ומ"ש הר"ב דאילו עבד ממש הא קיימא לן דאין נשבעין וכו'. ועוד מה שטענו וכו'. ובגמרא פריך תו דהא הילך הוא. וליכא מודה מקצת. וכמו שכתבתי במשנה ב' אהאי דכתב הר"ב ומתו תרוייהו בעידן שאלה. ולפי שהר"ב לא הזכיר דין הילך בהדיא לפיכך השמיט קושיא זו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יז) (על הברטנורא) נתתי לך דמים לקנות עבד גדול. רש"י. והקשו בתוספ' דא"כ הוה ליה למנקט שליח ומשלח. אלא י"ל דמיירי בגון שא"ל המוכר בפני עדים (דאי בלא עדים ליכא דררא דממונא ואין לומר יחלוקו) עבד גדול אמכור לך בכ"ה דינרין ועכד קטן בכ' דינרין. ולא ידעינן מה קיבל מלוקח. ועתוי"ט:

(יח) (על הברטנורא) ובגמרא פריך תו דהא הילך הוא וליכא מודה במקצת:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

המחליף פרה וכו': הרא"ש ז"ל פ' הכותב דף ק"מ ותוס' ר"פ הפרה. ובגמרא פ' הגוזל קמא ברייתא (בבא קמא בדף צ"ט) ואיתא לברייתא נמי בגמרא כאן אמתני' וקתני התם כה בסופה הכי. זה אומר ברשותי ילדה וזה אומר ברשותי ילדה ישבע המוכר שברשותו ילדה לפי שכל הנשבעים שבתורה נשבעין ולא משלמין דברי ר"מ וחכמים אומרים אין נשבעין לא על העבדים ולא על הקרקעות אלא ברשות מוכר תעמוד עד שיביא לוקח ראיה. ומתני' איתה בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף ל"ה:)

פרה בחמור: אפשר לומר דאורחא דמילתא נקט שדרך להחליף פרה בחמור ולמכור שפחה בדמים תוס' ז"ל שם בהגוזל קמא דף צ"ו. וקצת דחו שם פי' רש"י ז"ל שהעתיק כבר רעז"ל ע"ש:

היו לו שני עבדים: הרא"ש פ"ק דמכלתין דף קכ"ז. ועיין במ"ש לעיל בפירקין סי' ב' בשם נמוקי יוסף. ובגמרא פרכינן ישבע המוכר שהקטן מכר אמאי מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לא טענו דהא גדול וקטן כחטים ושעורים הוא ועוד הילך הוא ועוד אין נשבעין על העבדים. ומסקינן א"ר אושעיא כגון שטענו עבד בכסותו ושדה בעמריה פי' מנין עמרים של גדולה וזה הודה לו במנין עמרים של קטנה ופרכינן ואכתי כסות מה שהודה לו לא טענו פי' שזה טענו כסות גדולה וזה הודה לו כסות קטנה ומשני רב פפא בדלייפי פי' שהיה בגד שלם ועדיין הוא מחובר הלכך משתבע על הכסות ועל העמרים דמודה מקצת טענה הוא ומגו דמשתבע אכסות משתבע נמי אעבד כדתנן בפ"ק דקדושין ובפרק שבועת הדיינים נכסים שאין להם אחריות זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהם ורב ששת נאדי מהאי שנוייא משום דנראה לו דוחק דזוקקין אתא תנא דהכא לאשמועינן דהא תנן לה התם בקדושין ובשבועות ותירץ הוא דמתני' ר"מ דס"ל עבדא כמטלטלי דמי ונשבעין עליהם כדכתיבנא בפ' הגוזל קמא סי' ב' ובפ' שבועת הדיינים סי' ה'. ולקושיא דמה שטענו לא הודה לו תירץ דר"מ ס"ל כר"ג דתנן בפ' שבועת הדיינים טענו חטים והודה לו בשעורים פטור ר"ג מחייב ולקושיא דהילך תירץ רבא עבדא דקטע ידיה פי' שאפילו אותו עבד שמודה לו כבר קטע לו את ידו ושדה שהודה לו בה חפר בה בורות שיחין ומערות דלאו הילך הוא ולבסוף מסקינן לעולם כדר' אושעיא ודקשיא לך זוקקין איצטריך סד"א כסות דעבד כעבד דמי ועמרי שדה כשדה דמו ואין זוקקין דבטילי לגבייהו קמ"ל:

אין לו אלא קטן: דהא אפילו הוה אפכא שיטעון הלוקח ברי לא יקח אלא קטן בלא ראיה והשתא דאמר הוא אינו יודע הרי אין לו ראי' א"כ דין הוא דאין לו אלא קטן עכ"ל נמוקי יוסף. וקל להבין שתלוי עם מה שנתבאר דרישא מיירי אליבא דרב נחמן דהלכתא כותיה כשיש עסק שבועה א"כ הכא בסיפא דמיירי כשאין עסק שבועה אפי' הוה טוען לוקח ברי הוה פטור אליבא דרב נחמן ודוק. וביד פ' עשרים דהלכות מכירה סי' י"א י"ב י"ג. ובטור ח"מ סימן קל"ט וסימן רכ"ג:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

המחליף פרה בחמור: ומשך בעל הפרה את החמור, ועדיין הפרה ברשותו, והרי בהמה נקנה בחליפין, דמשמשך זה, קנה האחר חליפיו אפילו לא משכו האחר. וילדה: הפרה:

וכן המוכר שפחתו: ועבד כנעני נקנה בכסף, ונתן הכסף ועדיין השפחה ברשות המוכר. וקמ"ל בין שקנה ע"י חליפין או במעות דינן שוה:

זה אומר עד שלא מכרתי: ילדה, והולד שלי:

יחלוקו: מתני' סומכוס היא דס"ל כל ממון שבספק חולקין, ואפילו בברי וברי, כשאין מוחזק בה, כי הכא דמיירי בעומדת באגם, אבל אנן קיי"ל דאפילו טוען לוקח ברי ומוכר שמא, ואפילו הפרה והשפחה אינן בבית המוכר רק באגם, מחשב לוקח מוציא, והמוכר שמודה בפרה הו"ל מודה במקצת, ולא מחשב הילך גמור, מדאין מחזיר הפרה כמו שתבעה, להכי ישבע המוכר שד"א, ועל השפחה ישבע היסת. שאין נשבעין שד"א על העבדים [כסי' צ"ה]. אולם בלוקח מוחזק, והמוכר טוען ברי, ישבע לוקח היסת. ואם שניהן טוענין שמא, ואינן ברשות א' מהן, מחשב המוכר מוחזק, וי"א דיחלוקו [רכ"ג]. [ותמיה היכא איירי, אי בידעו שהיא מעוברת, היכא ס"ד דמוכר להשיב לו פרה ריקנית ושפחה ריקנית והרי שניהן שוין יותר כשהן מעוברות [כב"ק פ"ה מ"ד, ופ"ט מ"א]. ואת"ל שטוען המוכר דמדלא ידע אז שכבר ילדה הו"ל מקח טעות, א"כ היאך לפי מה דקייל"ן יחשב מוכר מודה במקצת וכמש"ל, הרי מדקאמר מוכר מקח טעות אינו מודה כלל, ומה שמודה עכ"פ החמור, הלה לא תבעו והו"ל חטין ושעורין. ואי בשלא ידעו שהיא מעוברת, כ"ש דהו"ל מקח טעות, דאין לדמות זה לקנה טבעת ומכרו בחזקת בדיל ונמצא כסף שזכה לוקח [כח"מ רל"ב סי"ח], התם שאני בשעה שקנה המוכר הטבעת לא ידע שהוא כסף ולא זכה בזהב מעולם, משא"כ הכא מגוף שהוא שלו מניה קרבי, ומה"ט עדיף טפי וטפי ממצא צבי שבור בשדה חבירו [כח"מ ר"ס] והכא אין לך חצר משתמרת טפי מבטן הפרה. ונ"ל דלעולם שידעו שהפרה מעוברת, והמוכר אינו רוצה רק מה שפרה עם וולד שוה יותר מפרה מעוברת, ולא הוה משום שילדתו בינתיים מקח טעות, מדאין במקח גופא שגם שינוי רק בין רב להרבה כקונה אילן ריקן ונמצא בו פירות שפשוט שהן להמוכר [ועי' ח"מ רסי' רל"ב] וראיתי בשטה מקובצת שהתעורר קצת בזה, ולפי קוצר דעתי, לא השקיטו דברי קדשו רעבוני]:

זכה בגדול: מיירי בטוענו דמי עבד גדול והודה דמי עבד קטן, דהו"ל מודה במקצת ועל השאר טען איני יודע, ומתוך שאינו יכול לישבע משלם, אבל בטוענו שדה ועבד ממש, הרי אין נשבעין על קרקעות ועבדים, ועוד דהו"ל הילך ופטור, ועוד דהו"ל טוענו חיטין והודה לו בשעורין, אבל בדמי עבד וקרקע. אף דאתו מחמת קרקע נשבעין [צ"ה ג'. ולרש"י ב"מ ק' ע"א ד"ה דמי עבד, ולר"ן שבועות ש"ז א' וש"י ע"א, גם בכה"ג אין נשבעין]:

אין לו אלא קטן: ואינו נשבע על טענת ספק של תובע:

ישבע המוכר שהקטן מכר: ה"נ מיירי בטוענו דמי עבד כלעיל:

זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו: לסומכוס, וקמ"ל במשנה ב' בשאולה ושכורה, אע"ג דרק שואל הו"ל למידע אפ"ה יחלוקו מדהוא מוחזק, וקמ"ל הכא אע"ג דתרוייהו הו"ל למידע ומוכר מוחזק, אפ"ה יחלוקו. ולדידן המע"ה, וי"א דיחלוקו כדלעיל סי' כ"ד:

בועז

[עריכה]