משנה בבא מציעא ח רמבם

נוסח הרמב"ם

<(א) קטע התחלה=הלכה א/>השואל את הפרה - ושאל בעליה עימה,

שכר את הפרה - ושכר את בעליה עימה,

שאל את הבעלים, או ששכרן - ואחר כך שאל את הפרה,

ומתה - פטור,

שנאמר: "אם בעליו עימו, לא ישלם" (שמות כב יד).

אבל, שאל את הפרה - ואחר כך שאל את הבעלים, או ששכרן,

ומתה - חייב,

שנאמר: "בעליו אין עימו, שלם ישלם" (שמות כב יג).

(ב) השואל את הפרה -

שאלה חצי יום - ושכרה חצי יום,

שאלה היום - ושכרה למחר,

שאל אחת - ושכר אחת,

המשאיל אומר:

שאולה - מתה,

ביום שהיתה שאולה - מתה,

בשעה שהיתה שאולה - מתה,

והלה אומר: איני יודע - חייב.

השוכר אומר:

שכורה - מתה,

ביום שהיתה שכורה - מתה,

בשעה שהיתה שכורה - מתה,

והלה אומר: איני יודע - פטור.

זה אומר שאולה - וזה אומר שכורה,

ישבע השוכר - ששכורה מתה.

זה אומר איני יודע - וזה אומר איני יודע,

יחלוקו.

(ג) השואל את הפרה -

ושלחה ביד בנו, או ביד עבדו - של משאיל,

או ביד בנו, או ביד עבדו, או ביד שלוחו - של שואל,

ומתה - פטור.

אמר לו השואל:

שלחה לי ביד בני, ביד עבדי, ביד שלוחי,

או ביד בנך, או ביד עבדך, או ביד שלוחך,

או שאמר לו המשאיל: הרי אני משלחה לך,

ביד בני, ביד עבדי, ביד שלוחי,

או ביד בנך, או ביד עבדך, או ביד שלוחך,

ואמר לו השואל: שלח,

ושלחה לו, ומתה - חייב.

וכן - בשעה שהוא מחזירה.

(ד) המחליף פרה בחמור - וילדה,

וכן המוכר שפחתו - וילדה,

זה אומר: עד שלא מכרתי - ילדה,

וזה אומר: משלקחתי,

יחלוקו.

היו לו שני עבדים - אחד גדול, ואחד קטן,

וכן שתי שדות - אחת גדולה, ואחת קטנה,

הלוקח אומר: גדול לקחתי,

והלה אומר: איני יודע,

זכה בגדול.

המוכר אומר: קטן מכרתי,

והלה אומר: איני יודע,

אין לו - אלא קטן.

זה אומר גדול - וזה אומר קטן,

ישבע המוכר - שקטן מכר.

זה אומר איני יודע - וזה אומר איני יודע,

יחלוקו.

(ה) המוכר את זיתיו - לעצים,

ועשו - פחות מרביעית לסאה,

הרי אלו - לבעל הזיתים.

עשו רביעית לסאה -

זה אומר: זיתי גדלו,

וזה אומר: ארצי גדלה,

יחלוקו.

שטף נהר את זיתיו - ונתנן בתוך שדה חברו,

זה אומר: זיתי גדלו,

וזה אומר: ארצי גדלה,

יחלוקו.

(ו) המשכיר בית לחברו -

בימות הגשמים - אינו יכול להוציאו מהחג ועד הפסח.

בימות החמה - שלשים יום.

ובכרכים -

אחד ימות החמה, ואחד ימות הגשמים - שנים עשר חודש.

ובחניות -

אחד כרכים, ואחד עיירות - שנים עשר חודש.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

חנות של נחתומין, ושל צבעים - שלש שנים.

(ז) המשכיר בית לחברו -

המשכיר חייב -

בדלת, ובנגר, ובמנעול,

ובכל דבר - שהוא מעשה אומן.

אבל דבר שאינו מעשה אומן - השוכר עושהו.

והזבל - של בעל הבית.

ואין לשוכר - אלא היוצא מן התנור, ומן הכירים בלבד.

(ח) המשכיר בית לחברו - לשנה,

נתעברה השנה - נתעברה לשוכר.

השכיר לו - לחודשים,

ונתעברה השנה - נתעברה למשכיר.

מעשה בציפורין,

באחד ששכר מרחץ לחברו,

בשנים עשר זהב - לשנה,

בדינר זהב - לחודש,

ובא מעשה, לפני רבן שמעון בן גמליאל, ולפני רבי יוסי,

ואמרו: יחלקו - את חודש העיבור.

(ט) המשכיר בית לחברו, ונפל - חייב להעמיד לו בית.

היה קטן - לא יעשנו גדול,

גדול - לא יעשנו קטן.

אחד - לא יעשנו שנים,

שנים - לא יעשנו אחד.

לא יפחות מחלונות, ולא יוסיף עליהם - אלא מדעת שניהם.

הדף הראשי של משנה בבא מציעא ח

משנה בבא מציעא, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב