רמב"ם על בבא מציעא ח
<< · רמב"ם · על בבא מציעא · ח · >>
בבא מציעא פרק ח
עריכה- ראו גם: נוסח המשנה בבא מציעא ח רמבם
מפי השמועה למדנו שזה שנאמר "אם בעליו עמו לא ישלם"(שמות כב, יד), רצונו לומר אם שאל בעליו עמו בשעת שאלה.
והעיקר אצלנו באלו הדינים, היה עמו בשעת שאלה אינו צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה, לא היה עמו בשעת שאלה אף על פי שהיה עמו בשעת שבורה ומתה חייב, ולא נאמר בזה בעליו עמו.
ומן העיקרים גם כן, אם כששאל פרה ובעליה, אפילו פשע בה פטור:
מן העיקרים אצלנו בדינים, כי מי שתובע ואמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור, כלומר שאינו חייב לשלם ולא לישבע שבועת התורה, אבל ישבע שבועת היסת שאינו יודע. אבל אם אמר לו חמשים יש לך בידי וחמשים איני יודע חייב, רצוני לומר שהוא חייב לשלם הכל, לפי שהוא מחויב שבועה לפי שהוא מודה במקצת כמו שביארנו בפרק אחרון מכתובות, ואינו יכול לישבע כיון שהוא מסתפק באותו המקצת שהיה חייב לישבע עליו, והעיקר אצלנו כל המחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם.
וכיון שהעיקרים האלה הלכות פסוקות, מה שאמר בכאן המשאיל אומר שאולה מתה, והלה אומר איני יודע, חייב, אינה הלכה אלא על העניין שאמרנו, והוא שיודה לו במקצת ויאמר במקצת איני יודע, כגון שיטעון המשאיל שתי פרות מסרתי לך יום אחד בשאילה ויום אחד בשכירות ומתו שתיהן בזמן שאלה, ויאמר השואל אחת מהן מתה בזמן שאלה ואחת איני יודע, ואז יהיה השואל חייב שתי פרות, על זה הדרך תקיש.
וגם כן ביארנו בסוף כתובות, כי כשטוען חבירו חיטים והודה לו בשעורים פטור ואינו חייב שבועת התורה, לפי שמה שטענו לו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו, ואפילו דמי שעורים שמודה לו בהם אינו חייב להוציא מתחת ידו. וכיון שזה מעיקרנו, אם כן מה שאומר בכאן ישבע השוכר ששכורה מתה הוא על ידי גלגול, וזה שישבע השוכר שבועת השומרים והיא שבועת התורה שמתה כדרכה, ואפילו על טענתו שאומר ששכורה מתה, וזהו עיקר השבועה, וישביעו אותה על ידי גלגול ששכורה מתה או בשעת שכירות מתה.
ומה שאומר יחלוקו - הוא דעת סומכוס שאמר בכל מקום ממון המוטל בספק חולקים, וכבר ביארנו שסברתו דחויה, אבל העיקר הקיים שלא יהיה המוציא מחבירו עליו הראיה, ואם לא נתברר הראיה ישבע הנתבע שבועת היסת שאינו יודע, או ישביע אותו על ידי גלגול שאינו יודע:
כבר ידעת שעבד כנעני ידו כיד רבו. ומה שאמר בכאן ביד עבדו חייב - הוא כשיהיה עבד עברי.
ומה שאמר וכן בשעה שמחזירה - רוצה לומר כשהחזירה בתוך ימי שאלה הוא שאין לו רשות לשלחה ביד אחר אלא ברשות בעלים, אבל אם החזירה אחר ימי שאילתה ושלחה על יד זולתו ומתה פטור, לפי שאחר ימי שאלה ישוב כשומר שכר, ודע זה:
איני צריך להחזיר פעם שניה אותם העיקרים שכבר זכרתי בזה הפרק, והם המוציא מחבירו עליו הראיה, וטענו חיטים והודה לו בשעורים פטור, שאם אתה זוכר אותם תדע שזאת המשנה לדעת סומכוס.
ומה שאמר ישבע המוכר - רצונו לומר על ידי גלגול, כמו שביארנו מן העיקרים אין נשבעין על טענת עבדים אלא בגלגול כמו הקרקעות:
מה שאמר בכאן יחלוקו הלכה הוא, לפי שההנאה לשניהם ביחד, ובלבד שיאמר קוץ סתם, ואם עשו פירות פחות מרביעית אין אדם מקפיד על זה, ואם הם יותר יחלוקו. אבל אם אמר לו קוץ לאלתר אפילו פחות מרביעית הם לבעל הקרקע. ואם התנה עם הלוקח ואמר לו קוץ כשתרצה, אפילו עשו יותר מרביעית לבעל העצים.
ומה שאמר שטף נהר את זיתיו - הוא כשעקרו בגושיהם כלומר בעפר שסביבות השרשים שיוכל האילן להסתפק מהם, ושרשי אותו האילן קיימין באותן גושין, וככן יהיו הפירות שעושין כל שלשת השנים לשניהם, ואחר שלוש שנים הכל לבעל הקרקע (כשיהיו גבוהין שלושה טפחים ושרשי אותם הזיתים קבועין באותן גושין):
בימות החמה שלשים יום - רצונו לומר שאינו יכול להוציאו אלא אם כן הודיעו קודם ימות הגשמים שלשים יום, ואם לא הודיעו לא יוציאו עד שיעברו ימות הגשמים.
וכמו כן מה שאמר שנים עשר חדש - רוצה לומר שיודיעו ויאמר לו בקש לעצמך בית דירה, ואין יכול להוציאו עד שיעברו שנים עשר חדש אחר שהודיעו.
והלכה כרבן שמעון בן גמליאל, לפי שאלו החנויות יש בהן בניין וטורח גדול:
הזבל לבעל הבית - זהו כשיכניסו בהמות שאינן לשוכר וזיבלו הבית, אבל זבל הבהמות שיש לשוכר הוא שלו:
אין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, ולא כרבי יוסי.
אלא כל זמן שאמר דינר לחדש ואפילו אמר כך וכך לשנה כולו למשכיר, לפי שעיקר אצלנו הכל הולך אחר הפחות שבלשונות וקרקע בחזקת בעליה קיימת, לפיכך אמרו כולו למשכיר על איזה עניין שיהיה:
זה הדין כשהראה לו בית ידוע ואמר לו בית כזה אני משכיר לך, ולפיכך חייב להעמיד לו בית שיהיה מידת אורכו ומידת רוחבו כמו הבית שהראה לו. אבל אם אמר לו בית זה אני משכיר לך ונפל אינו חייב לבנותו. ואם אמר לו בית סתם, יעמיד לו מקום שיקרא בית בין שיהיה גדול ממנו בין שיהיה קטן ממנו:
משנה בבא מציעא, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב