משנה בבא מציעא ח ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ח · משנה ג | >>

השואל את הפרה, ושלחה לו ביד בנו, ביד עבדו, ביד שלוחו, או ביד בנו, ביד עבדו, ביד שלוחו של שואל, ומתה, פטור.

אמר לו השואל שלחה לי ביד בני, ביד עבדי, ביד שלוחי, או ביד בנך, ביד עבדך, ביד שלוחך, או שאמר לו המשאיל, הריני משלחה לך ביד בני, ביד עבדי, ביד שלוחי, או ביד בנך, ביד עבדך, ביד שלוחך, ואמר לו השואל שלח, ושלחה ומתה, חייב.

וכן בשעה שמחזירה.

משנה מנוקדת

הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה,

וְשִׁלְּחָהּ לוֹ בְּיַד בְּנוֹ,
בְּיַד עַבְדּוֹ,
בְּיַד שְׁלוּחוֹ,
אוֹ בְּיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ שֶׁל שׁוֹאֵל,
וּמֵתָה,
פָּטוּר.
אָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל:
שַׁלְּחָהּ לִי בְּיַד בְּנִי,
בְּיַד עַבְדִּי,
בְּיַד שְׁלוּחִי,
אוֹ בְּיַד בִּנְךָ, בְּיַד עַבְדְּךָ, בְּיַד שְׁלוּחֲךָ,
אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל:
הֲרֵינִי מְשַׁלְּחָהּ לְךָ
בְּיַד בְּנִי,
בְּיַד עַבְדִּי,
בְּיַד שְׁלוּחִי,
אוֹ בְּיַד בִּנְךָ, בְּיַד עַבְדְּךָ, בְיַד שְׁלוּחֲךָ,
וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל שַׁלַּח,
וְשִׁלְּחָהּ וּמֵתָה,
חַיָּב.
וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲזִירָהּ:

נוסח הרמב"ם

השואל את הפרה -

ושלחה ביד בנו, או ביד עבדו - של משאיל,
או ביד בנו, או ביד עבדו, או ביד שלוחו - של שואל,
ומתה - פטור.
אמר לו השואל:
שלחה לי ביד בני, ביד עבדי, ביד שלוחי,
או ביד בנך, או ביד עבדך, או ביד שלוחך,
או שאמר לו המשאיל: הרי אני משלחה לך,
ביד בני, ביד עבדי, ביד שלוחי,
או ביד בנך, או ביד עבדך, או ביד שלוחך,
ואמר לו השואל: שלח,
ושלחה לו, ומתה - חייב.
וכן - בשעה שהוא מחזירה.

פירוש הרמב"ם

כבר ידעת שעבד כנעני ידו כיד רבו. ומה שאמר בכאן ביד עבדו חייב - הוא כשיהיה עבד עברי.

ומה שאמר וכן בשעה שמחזירה - רוצה לומר כשהחזירה בתוך ימי שאלה הוא שאין לו רשות לשלחה ביד אחר אלא ברשות בעלים, אבל אם החזירה אחר ימי שאילתה ושלחה על יד זולתו ומתה פטור, לפי שאחר ימי שאלה ישוב כשומר שכר, ודע זה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ביד בנו - המשאיל שלחה לשואל ביד בנו ועבדו ושלוחו של משאיל:

או ביד בנו ועבדו ושלוחו של שואל - פטור אם מתה בדרך. והאי שלוחו של שואל איכא דמוקי לה (בב"ק דף קד) בשכירו ולקיטו שדר בביתו. אבל לא עשאו שליח בעדים. דאי איכא עדים דשליח שוייה, חייב השואל באונסיה משמסרה לו טו. ואיכא דאמרי אפילו עשאו שליח בעדים אינו מתחייב על ידו באונסים, דהכי קאמר ליה, אינש מהימנא הוא אי בעית לשדורי בידיה שדר:

אמר לו השואל שלחה לי וכו' - ביד עבדך, חייב. האי עבדך בעבד עברי קאמר, דאילו עבד כנעני יד עבד כיד רבו והוי כאילו לא יצאת מרשות משאיל וכאילו המשאיל עצמו הוליכה לו ופטור השואל אם נאנסה בדרך:

וכן בשעה שמחזירה - אם שלח השואל ביד בנו ועבדו או שלוחו או ביד בנו ועבדו ושלוחו של משאיל, לא יצאת מרשותו של שואל עד שתבא ליד המשאיל, ואם נאנסה בדרך, חייב. אמר לו המשאיל שלחה לי, או שאמר השואל הריני משלחה וכו', ואמר לו המשאיל שלח, ושלחה ונאנסה בדרך, פטור. ומתניתין דוקא כשמחזירה בתוך ימי שאלתה שהוא חייב באונסיה. אבל אם החזירה לאחר ימי שאלתה, דין שומר שכר יש לו [הואיל ונהנה ממנה] ולא דין שואל, ואם שלחה ביד בנו ועבדו או שלוחו. בין שלו בין של משאיל, ונאנסה בדרך, פטור:

פירוש תוספות יום טוב

ביד שלוחו של שואל. כתב הר"ב איכא דמוקי לה בשכירו ולקיטו שדר בביתו. אבל לא עשאו שליח בעדים. דאי איכא עדים דשליח שוויה חייב השואל וכו'. נראה דלהכי בעי עדים כשיש הכחשה. אבל כשהלה מודה שעשאו שליח. סגי ושלוחו הוא. דלא אברי סהדי אלא לשקרי. וכן נראה לשון התוספות דפרק הגוזל קמא בדבור המתחיל אי דלא עשאו וכו'. והרא"ש בפרק הגוזל קמא כתב שליח שעשאו בעדים ואמר ליה בפני עדים לך והבא לי מעות שביד פלוני ולא אמר ליה שישלח לי. אבל אמר ליה אמור לפלוני שישלח לי על ידך מעותי שבידו בהא ליכא מאן דפליג דפשיטא דהוי שליח ). ע"כ. ודלא כנ"י דסובר דדוקא טרחא דטרח לעשותו בעדים שריה שליח. ונדחק ליישב ביד עבדך. ביד שלוחך. דמיירי דאמר ליה המשאיל פלוני אמר לי להשאיל על ידך דזכה לו. ואי נמי לאו מדין שליח נתחייב אלא מדין ערב:

וכן בשעה שמחזירה. כתב הר"ב ומתניתין דוקא וכו' אבל אם החזירה לאחר ימי שאלתו וכו'. עיין מ"ש במ"ו פ"ו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על הברטנורא) נראה דלהכי בעי עדים בשיש הכחשה. אבל כשהלה מודה שעשאו שליח סגי ושלוחו הוא. דלא איברי סהדי אלא לשקרי. ועתוי"ט:

(טו) (על הברטנורא) זכה כו'. הכא נמי בשזה אומר דמי עבר גדול כו' כדפירש הר"ב לקמן, והוה כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא ומתוך שאינו יכול לישבע משלם. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

השואל את הפרה ושלחה לו וכו':    פ' הגוזל קמא (בבא קמא דף ק"ד) וירושלמי פ"ד דמעשר שני ודפ"ק דקדושין דף ס':

ביד שלוחו:    פי' של משאיל וכן פי' רש"י ז"ל וגם הרב אלפסי ז"ל אבל לא גרסי' מלות של משאיל במשנה אע"פ שכן הוא האמת:

א"ל השואל שלחה לי:    בתוס' שם בהגוזל קמא וגם שם ברב אלפס דף מ' מייתי ראיה מינה דהיכא דאמר איניש לחברי' שדר לי זוזאי בהדי פלניא ושדרינהו ניהלי' בהדי ההוא פלניא ואתניסו פטור מלשלומי ע"כ. וכן כתב ג"כ כאן נמוקי יוסף בשם הריטב"א ז"ל:

וא"ל משאיל שלח ושלחה וכו':    פ' האומנין דף פ' ודף פ"א ופי' שם רש"י ז"ל ואם לא אמר לו השואל שלח אלא המשאיל שלחה לו כשא"ל זה השאילני פרתך א"ל הן ועמד ושלחה ומתה בדרך פטור ע"כ. וביד פ' שני דהלכות שלוחין ושותפין סימן ב' ג'. ובטור ח"מ בסימן קכ"א ובסימן קפ"ח ובסימן ש"מ:

תפארת ישראל

יכין

השואל את הפרה ושלחה לו:    משאיל לשואל:

ביד שלוחו:    של משאיל:

של שואל:    לא שאמר השואל להשליח, בפני עדים שיביא הפרה, דבכה"ג חייב אפילו לא הזכיר לשון שליחות, אלא מיירי בלא אמר לשליח כן בפני עדים, ואפילו מודה שאמר לשליח שיאמר למשאיל שישלחם לו, כל שלא אמר למשאיל שישלחם לו ע"י זה השליח, פטור [סמ"ע וש"ך קכ"א ו']:

ומתה:    בדרך כשהביאוה:

ביד שלוחי:    אפילו לא עשאו שליח בעדים, ואפילו היה השליח עכו"ם או קטן ושוטה דלאו בני שליחות נינהו:

ביד עבדך:    עברי, דאלו כנעני, כרבו ממש דמי דלא יצא עדיין מרשותו:

וכן בשעה שמחזירה:    דבלא אמר משאיל שישלחה לו ע"י אלו, ושלחה ומתה בדרך, חייב השואל, ובא"ל משאיל שישלח, פטור. ודוקא במחזירה תוך זמן שאילתו, אבל לאחר זמן שאילתו, דין שומר שכר יש לו. דאפילו מתה בבית שואל פטור [שם]:

בועז

פירושים נוספים