משנה בבא בתרא ה א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ה · משנה א | >>
המוכר את הספינה, מכר את התורן ואת הנס ואת העוגין ואת כל המנהיגין אותה, אבל לא מכר לא את העבדיםב, ולא את המרצופין, ולא את האנתיקי.
ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה, הרי כולן מכורין.
מכר את הקרון, לא ג מכר את הפרדות.
מכר את הפרדות, לא מכר את הקרון.
מכר את הצמדה, לא מכר את הבקרו.
מכר את הבקר, לא מכר את הצמדז.
רבי יהודה אומר, הדמים מודיעין.
כיצד? אמר לו מכור לי צמדך במאתים זוז, הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז.
וחכמים אומרים, אין הדמים ראיה.
הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה,
- מָכַר אֶת הַתֹּרֶן וְאֶת הַנֵּס וְאֶת הָעוֹגִין,
- וְאֶת כָּל הַמַּנְהִיגִין אוֹתָהּ;
- אֲבָל לֹא מָכַר,
- לֹא אֶת הָעֲבָדִים,
- וְלֹא אֶת הַמַּרְצוּפִין,
- וְלֹא אֶת הָאַנְתִּיקִי.
- וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ,
- הֲרֵי כֻּלָּן מְכוּרִין.
- מָכַר אֶת הַקָּרוֹן,
- לֹא מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת;
- מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת,
- לֹא מָכַר אֶת הַקָּרוֹן.
- מָכַר אֶת הַצֶּמֶד,
- לֹא מָכַר אֶת הַבָּקָר;
- מָכַר אֶת הַבָּקָר,
- לֹא מָכַר אֶת הַצֶּמֶד.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הַדָּמִים מוֹדִיעִין.
- כֵּיצַד?
- אָמַר לוֹ:
- מְכוֹר לִי צִמְדְּךָ בְּמָאתַיִם זוּז,
- הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַצֶּמֶד בְּמָאתַיִם זוּז.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין הַדָּמִים רְאָיָה:
המוכר את הספינה -
- מכר את התורן, ואת הנס,
- ואת העוגין, ואת כל המנהיגין אותה.
- אבל לא מכר -
- לא את העבדים, ולא את המרצופין, ולא את האנתיקי.
- ובזמן שאמר לו: היא, וכל מה שבתוכה - הרי כולן מכורין.
- מכר את הקרון - לא מכר את הפרדות.
- מכר את הפרדות - לא מכר את הקרון.
- מכר את הצמד - לא מכר את הבקר.
- מכר את הבקר - לא מכר את הצמד.
- רבי יהודה אומר: הדמים מודיעים.
- כיצד?
- אמר לו: מכור לי צמדך - במאתיים זוז,
- הדבר ידוע - שאין הצמד במאתיים זוז.
- וחכמים אומרין: אין הדמים ראיה.
התורן - הוא עץ גבוה שתולין עליו הנס.
והנס - בלשון גמרא וילון, ובלשון הפסוק "קלע", וכן בערבי "קלאע".
עוגין - הברזלים שקושרין אותם בחבלים, ומשליכין אותם בים כדי להעמיד הספינה.
מנהיגים - אלו המשוטות.
ומרצופין - אמתחות שנושאין בהם הסחורות בספינות, יש מהן עשוין משער או מעורות ומנעורת הפשתן או מעץ.
אנתיקי - הסחורות עצמן שנושאין בספינה.
וקרון - מין מן העגלות.
ופרדות - עצים הנפרדים ממנו שמושכות אותו. ובלבד שיהיו הפרדות נבדלות ממנו בשעת המכירה. ויש מפרשין הפרדות קבוץ פרדה, כלומר הבהמות שמושכות את הקרון.
צמד - הוא העול שבצוארי השורים המחבר אותם.
וזה שאמרנו אין הדמים ראיה - לעניין קיום המכר, אבל להיות בו דין אונאה או בטול מקח הדמים ראיה, ובלבד שיהיו הדמים בקירוב.
אבל אם יש ביניהם הרחקה יתרה אין בהם אונאה ולא בטול מקח, לפי שהריחוק הגדול אין טועים בכיוצא בו. וזה עיקר גדול וזכור אותו כי יש לנו לומר ברצונו נתן לו מתנה.
ואין הלכה כרבי יהודה:
המוכר את הספינה - סתם:
מכר את התורן - עץ גבוה שתולין עליו את הנס. והנס הוא כמין וילון שתולין בתורן לנגד הרוח:
עוגין - ברזל שקושרין אותו בחבל וזורקין אותו בעומק המים לעכב ולעגן הספינה:
מנהיגים - אלו המשוטות שבהם מוליכין הספינה למקום שרוצים:
מרצופין - אמתחות שנותנים בהם הסחורה. אנתיקי. הפרקמטיא שבתוך הספינה. וכל הני דחשיב הכא דבמכר לא מכר, אם נתן והקדיש את הספינה לא הוו הנך בכלל המתנה וההקדש. ולא דמי לבור ודות וגת דפרקין דלעיל דכולהו מקרקעי נינהו ובטלי לגבי שדה א לענין הקדש ומתנה, אבל הנך לא בטלי כלל:
פרדות - בהמות המושכות את הקרון. והוא שאין אדוקים בו ד בשעת המכירה. ואית דמפרשי, פרדות. עצים הנפרדים מן העגלה שמושכים את העגלה בהם. והוא שלא יהיו קשורים בה בשעת המכירה:
צמד - הוא העול שצומד ומחבר את השוורים יחד:
אין הדמים ראיה - והא דאמר דשתות קנה ומחזיר אונאה יותר משתות בטל מקח, הני מילי בכדי שהדעת טועה, דסבור הלוקח ששוה כך, והוי מקח טעות, אבל בכדי שאין הדעת טועה, כגון דקנה צמד ששוה זוז. במאתים ח, אמרינן במתנה נתנם לו ואין כאן בטול מקח. ואין הלכה כרבי יהודה:
התורן. פירש הר"ב עץ גבוה וכו' וכן הוא אומר (יחזקאל כ"ז ה') ארז מלבנון לקחו לעשות תורן עליך. גמרא:
הנס. פירש הר"ב כמין וילון וכו'. וכי הוא אומר (יחזקאל שם) שש ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס. גמרא:
עוגין. פירש הר"ב ברזל שקושרים וכו' וכן הוא אומר [רות א יג] הלהן תעגנה. גמרא:
מנהיגים. פירש הר"ב המשוטות וכו'. וכן הוא אומר [יחזקאל כז ו] אלונים מבשן עשו משוטיך. ואיבעית אימא מהכא וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט [שם כ"ז כ"ט] [גמרא]:
אבל לא מכר וכו'. כתב הר"ב דהוא הדין נמי אם נתן והקדיש וכו'. ולא דמו לבור וכו' דכולהו מקרקעי נינהו ובטלי אגב שדה וכ"כ הרשב"ם. ומלשונם זה יראה לכאורה דאפילו לעיל נמי לא הוו בכלל מתנה והקדש. אלא החשוב כקרקע. לאפוקי פירות תלושים. וכ"ש מטלטלים. דלא. אף על פי שכשאמר היא וכל מה שבתוכה הכל מכור וז"ל הרמב"ם בפרק כ"ו מהלכות מכירה כללו של דבר הניתן קרקע קנה המקבל כל המחובר לה. וכתב המגיד דדוקא מחובר נקט. ע"כ. אלא שמלשון הרשב"ם בפרק דלעיל והביאו המגיד מוכח בהדיא דסבירא ליה דתבואה תלושה והיא צריכה לקרקע דהוי בכלל מתנה והקדש. וכתב המגיד שהרמב"ן הכריע כדבריו. ומ"מ אני תמה על מהר"ר ואלק כ ה ן שעל הש"ע סימן רט"ו שהעתיק דברי הרמב"ם כלשונו. קנה כל המחובר. כתב הוא עליו לשון הרשב"ם דפרק דלעיל [דף ע"א] ודשמעינן מינה דפירות התלושים וצריכי לקרקע. הם נתונים ומוקדשים. ושזו היא כוונת הש"ע ג"כ. ומבואר הוא שאין זו כוונתו כיון שהעתיק לשון הרמב"ם. גם מה שכתב דכל מה שאמרו דכשאומר כל מה שבתוכו מכור לך דבכללו הוא. מכל שכן דהוא בכלל מתנה. ע"כ. מדברי המגיד מבואר שאין דעת הרשב"ם שתהא בכלל מתנה אלא המחוברים. או צריכים לקרקע. כגון תבואה תלושה. ע"ש. וראיתי לנ"י שכתב בהדיא דאף המטלטלין בכלל. וראייתו מדתנן בפרקין לקמן מ"ג מכר בור מכר מימיו ואמרינן בגמרא דמתניתין יחידאה היא. ורבנן פליגי וסברי להו לא מכר מימיו. ופסק הרי"ף והרמב"ם כחכמים. כמו שכתב שם גם כן הר"ב. ואפילו הכי תנן בפרק ג' דמעילה משנה ו'. הקדיש בור בלא מים. מועלין בה ובמה שבתוכה. ומים מטלטלי נינהו. עכ"ד כאן ובפרק (דלקמן). [צ"ל דלעיל] ועל הרשב"ם זו אינה תשובה לפי שהוא פוסק [לקמן דע"ט] כסתם מתניתין דמכר מימיו. ואע"ג דבגמרא אמרו יחידאה היא. לא לומר דלית הלכתא היא. עיין שם. וכיון דבמכר נמי מכר. הלכך בהקדש נמי הקדיש. אבל תמיה לי על דברי הרמב"ם שפוסק במכירה דלא מכר ובהקדש פוסק דהקדיש בפרק ה' מהלכות מעילה. ואע"פ שלא הזכיר שם דין הבור מפורש. מ"מ כתב דין אשפה מלאה זבל. והוא הדין לבור שנשנו במשנה דמעילה בהדדי. ושוים הם בענינם. ולפי פסק זה שמעינן דסבר ליה דמטלטלין שאינם בכלל מכר. אפילו הכי הם בכלל הקדש. והכי משמע במשנתינו שדין מתנה והקדש שוים. והיאך כתב במתנה כל המחובר דמשמע ולא מטלטלין. ואפילו פירות תלושין אינן במשמע כדברי המגיד. ולומר שזו היא שהכריח למהר"ר ואלק לכתוב על לשון הרמב"ם כל המחובר דסבר ליה אפילו מטלטלים. זה אינו במשמע דבריו והיה זה קצור במקום שהיה ליה להאריך ולבאר. ומסתברא שהרמב"ם מחמיר בהקדש יותר מבמתנה:
אבל לא מכר את העבדים. שיש לו לבעל הספינה להנהיגם ולשמור פרקמטיא שלו בתוכה. הרשב"ם. ומלתא דפשיטא היא אלא דאתא לאשמועינן דבזמן שאמר היא וכל מה שבתוכה שמכורים. נ"י:
ולא את האנתיקי. משום סיפא דקתני בזמן שאמר לו וכו' נקט לה. אבל משום רישא לא איצטריך. דכיון דאשמועינן דמרצופים דכל שעה נשארים בספינה עצמה לא מכר כ"ש סחורה עצמה. תוספות [ד"ה המוכר] ונימוקי יוסף:
מכר את הקרון וכו'. ואפילו איכא דמים יתירים מודה רבי יהודה משום דלעולם אין קרון ופרדות נקראים בשם אחד. נ"י:
מכר את הפרדות לא מכר את הקרון. בכאן לא פירש הר"ב והוא שאין אדוקים משום דבגמרא לא מתנייא אלא ברישא והטור כתב בהדיא דהכא בסיפא אפילו אדוקים לא. וכתב מהר"ר ואלק כהן דטעמא דעל פרדות יכולין לרכוב ולבא למקום חפצו בלא הקרון מה שאין כן בעגלה בלא פרדות. והרי הן קשורין יחד:
מכר את הצמד וכו'. מפרש בגמרא דאיירי באתרא דקרי ליה לצמדא צמדא ולבקר בקר. ואיכא נמי דקרי לבקר צמדא. דאי באתרא דליכא דקרי לבקר צמדא. פשיטא צמדא זבין ליה. בקר לא זבין ליה. ואי דקרי כולהו נמי לבקר צמדא. כולהו זבין ליה [ופירש הרשב"ם] דבכי האי ודאי הדמים מודיעים. ועליה דמוכר רמיא לגלויי דלא בקר קא מזבין אלא העול לבדו. ומדלא פירש אמרינן שמכר הכל:
לא מכר את הבקר. פירש הרשב"ם ואפילו כשאדוקים בו נמי לא קנה. ור"י הלוי פירש דהכא נמי דווקא כשאין אדוקים. אבל באדוקים מכורים. והכי מסתברא. טור סימן ר"ך:
לא מכר את הצמד וכו'. דברי הכל היא אלא דפליגי רבי יהודה ורבנן בפירוש דהך מילתא. דלרבי יהודה זמנין מכר זמנין לא מכר. ולרבנן לעולם לא מכר. הרשב"ם. וכלומר דלא תקשה חכמים היינו ת"ק. ונ"י כתב מכר את הצמד וכו' והשתא איירי חכמים כשמכר בלא דמים בדשיימו בי תלתא וכו' ופליגי נמי בסיפא כגון שנתן דמים יתירים וכו':
אין הדמים ראיה. כתב הר"ב והא דאמר שתות קנה וכו' הני מילי בכדי שהדעת טועה וכו' אבל בכדי שאין הדעת טועה כגון צמד וכו'. שהדבר ידוע שאינו נמכר במאתים זוז. מה שאין כן ס"ת בהמה ומרגליות דסברי חכמים במשנה ט' פרק ד' דבבא מציעא דיש להן אונאה וממילא דה"ה דהוי נמי בטול מקח. משום דהויין דברים שהדעת טועה בהן. נ"י:
(א) (על הברטנורא) מלשון זה יראה דאפילו לעיל נמי לא הוו בכלל מתנה והקדש אלא החשוב כקרקע, לאפוקי פירות תלושים וכ"ש מטלטלין דלא אע"פ שכשאמר היא וכל מה שבתוכה הכל מכור. ועתוי"ט:
(ב) (על המשנה) העבדים. שיש לו לבעל הספינה להנהיגה ולשמור פרקמטיא שלו בתוכו. ר"ש. ופשיטא היא. וכן האנתיקי כ"ש היא מן המרצופין. אלא משום סיפא בזמן שא"ל כו' נק. טינהו. תוספ'. ונ"י:
(ג) (על המשנה) מכר את הקרון לא כו'. ואפילו איכא דמים יתירים מודה ר"י משום דלעולם אין קרון ופרדות נקראים בשם אחד. נ"י:
(ד) (על הברטנורא) אבל מכר הפרדות אפילו אדוקין לא מכר הקרון. ועתוי"ט:
(ה) (על המשנה) הצמד. מפרש בגמרא דאיירי באתרא דקרי לצמדא צמדא ולבקר בקר ואיכא נמי דקרי לבקר צמדא. דאי באתרא דליכא דקרי לבקר צמדא, פשיטא, צמדא זבין ליה בבקר לא זבין ליה. ואי דקרי כלהו נמי לבקר צמדא, כלהו זבין ליה. ופירש הר"ש דבכה"ג ודאי הדמים מודיעים כו'. ועתוי"ט:
(ו) (על המשנה) לא כו'. ואפילו כשאדוקים בו נמי לא קנה. ר"ש. והר"י הלוי פירש דהכא נמי דוקא כשאין אדוקים, אבל באדוקים, מכורים. והכי מסתברא. טור:
(ז) (על המשנה) הצמד. דברי הכל היא. אלא דפליגי ר"י ורבנן בפירושא דהך מלתא. דלר"י זמנין מכר זמנין לא מכר, ולרבנן לעולם לא מכר. ר"ש. וכלומר דלא תקשה חכמים היינו ת"ק. ועתוי"ט:
(ח) (על הברטנורא) שהדבר ידוע שאינו נמכר במאתים זוז. משא"כ ס"ת בהמה ומרגליות דסברי חכמים במ"ט פ"ד דבבא מציעא דיש להן אונאה וממילא דה"ה דהוי נמי בטול מקח משום דהויין דברים שהדעת טועה בהן. נ"י:[ט] דתכשיטי חמור הוו וקני להו היכא דאיתנהו. תוספ':
המוכר את הספינה וכו': עד סוף סימן ג' ביד רפכ"ז דהלכות מכירה עד סוף סימן ה'. ובטור ח"מ סימן ר"ך. ואיתה בפירקין דף ע"ח:
ולא את האנתיקי שבתוכה: מילתא דפשיטא היא אלא משום סיפא דקתני בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה נקט לה אבל משום רישא לא איצטריך דכיון דאשמעינן דמרצופים דכל שעה נשארים בספינה עצמה לא מכר כ"ש סחורה עצמה וכן עבדים נמי מילתא דפשיטא היא אלא משום סיפא תוס' ונמוקי יוסף ז"ל ומתוך מה שאכתוב בסמוך בסימן ג' משמע דלא גרסי' במתניתין מלת שבתוכה וכן בחידושי הרשב"א ז"ל שכתב גם הוא כדברי התוס' אין שם מלת שבתוכה:
מכר את הקרון לא מכר את הפרדות: (הגהה תימא שבס"א מצא הר"ר יהוסף ז"ל דל"ג לא) ואפילו איכא דמים יתירים מודה ר' יהודה משום דלעולם אין קרון ופרדות נקראין בשם אחד ודוקא כשאין אדוקים יחד אבל אם הם אדוקים יחד הכל בכלל המכר דפשיטא שעל הכל נתכוונו כיון דאיכא דמים יתירים אע"ג דאין נקראים בשם אחד וה"ה לצמד ובקר אם אדוקים יחד כך כתבו הר"ר יהוסף הלוי אבן מגאש ז"ל והרמב"ן ז"ל מיהו דוקא במכר אבל בשכירות הכל בכלל ואפילו אינם אדוקים דאין דרך לשכור עגלה מאחד ופרדות מאחר נמוקי יוסף ז"ל: אבל רשב"ם ז"ל פי' לא מכר את הבקר ואכילו כשאדוקים בו נמי לא קנה ע"כ. ונלע"ד דאע"ג דכתיב והרכבתם את שלמה בני על הַפִּרְדָה אשר לי וכתיב נמי איש על פרדו וינוסו ומ"מ גרסינן הפרדות הפ"א בשב"א והרי"ש בקמ"ץ כדכתיב בזכרים ובצבים וּבַפְּרדִים וגרסת פִּרְדוֹת בחירי"ק שייך לגרוס בסמוך פִרְדוֹת פלוני כלומר פִּרְדוֹת של פלוני אבל פּרָדות לבנות או פְּרָדוֹת אדומות או פְּרָדוֹת שחורות ג"כ בשבא הפ"א שייך להיות אע"ג דאשכחן גבעות במוכרת גבעות עולם בסמוך ודומיהן רבים: ומ"מ היא ראי' לריש מלתין וכן מצאתי שנקד הר"ר יהוסף ז"ל פְּרָדוֹת: ועיין בתוי"ט ד"ה מכר את הפרדות וכו':
מכר את הצמר לא מכר את הבקר: פ' המפקיד (בבא מציעא דף מ') ותוס' ר"פ המניח ור"פ הפרה ור"פ המוכר את הבית: ובפירקין דף ע"ח איתה לבבא דמכר את הקרון כמו שאכתוב בסמוך ועיין בכסף משנה פכ"ז דהלכות מכירה שכתב שם דצמד ועול אינם דבר אחד דצמד היינו קטרב דתנן בפי"ד ממסכת כלים וכן כתב שם ג"כ דקרון ועגלה אפשר שיש חלוף צורה ביניהם ושל פרדות נקראת קרון ושל בקר נקראת עגלה ע"ש: ובגמרא מוקי לפלוגתא דר' יהודה ורבנן באתרא דאיכא מקצת דקרו ליה לצמדא צמדא ולבקר בקר ואיכא נמי מקצת דקרו לבקר צמדא כולהו בחד שמא ר' יהודה סבר הדמים מודיעין פי' הם ראי' לסייע אותו מקצת דמשמע שפיר דמינייהו הוא ועל המוכר היה מוטל לפרש ורבנן סברי דכיון דלאו רובא נינהו מצי מוכר למימר אנא מאותו מקצת דקרו לצמד צמד ועל הלוקח לפרש ופריך תלמודא מ"מ לרבנן להוי בטול מקח אי הוי יתר משתות ואי שתות יחזיר לו אונאה ואמאי קאמרי מכר את הצמד דמשמע דמכירתו מכירה וכי תימא בטעות גדול כזה לית להו לרבנן לא בטול מקח ולא אונאה והתנן בפ' הזהב ר' יהודה אומר אף המוכר ס"ת בהמה ומרגלית אין להם אונאה א"ל לא אמרו אלא אלו ושמעת מינה דאף באונאה גדולה וידועה ס"ל לר' יהודה דליכא אונאה ואפ"ה אמרו לו רבנן דאית בהו אונאה ותריץ דההיא הויא דבר שהדעת טועה וכדאמרן התם משום שאין קץ לדמיו אבל צמד הדבר ידוע שאינו נמכר במאתים זוז ע"כ והוא לשון נמקי יוסף ועוד כתב ז"ל בפי' רישא דמתניתין וז"ל והשתא איירי חכמים שמכר בלא דמים דשיימי בי תלתא ומצי למימר ליה לא מכרתי אלא הבקר ולא אמרינן העול נכלל עמו אע"ג דאיכא דקרו לכולהו בתד שמא וקרא נמי כתיב והוא חורש שנים עשר צמדים ופליגי נמי בסיפא כגון שנתן דמים יתירים דאפ"ה אמרינן אין הדמים ראי' אלא מתנה נינהו וכדאיתא בגמרא ע"כ: אבל רשב"ם ז"ל פי' לא מכר את הצמד וכו' דברי הכל היא אלא דפליגי ר"י ורבנן בפירוש דהא מילתא דלר"י זימנין מכר זימנין לא מכר ולרבנן לעולם לא מכר ע"כ וכתב עליו בתוספת יום טוב כלומר דלא תיקשי חכמים היינו ת"ק ע"כ: ועוד כתב נמוקי יוסף לקמן ר"פ המוכר פירות גבי המוכר שור לחברו ונמצא נגחן דרב אמר ה"ז מקח טעות ושמואל אמר יכול לומר לשחיטה מכרתיו לך דפרכינן עלה בגמרא וליחזי דמי היכי יהיב דשמעת מינה דהדמים מודיעין אע"פ שלא פירש דהיינו דוקא בכיוצא בזה ששאל ממנו שור ושור קא תבע לי' אלא שמגלה דעתו השתא דלרדיא הוה בעי לי' אבל שאל לו צמד ואח"כ אמר דבקר נמי הוה בעי מיניה התם אמרינן דאין הדמים ראי' לחייב עליו ענין שלא שאל ממנו דשני גופים נינהו ואיכא נמי דקרו לכל חד שם באפי נפשי' לצמד צמד ולבקר בקר עכ"ל ז"ל:
יכין
המוכר את הספינה מכר את התורן: [מאסטכוים]:
ואת הנס: [זעגעל]:
ואת העוגין: [אנקער] ונקרא עוגין ע"ש הלהן תעגנה, שהוא לשון עיכוב, שהברזל ההוא ישליכוהו אל תחתית הים והוא קשור בחבל, כדי לעכב הספינה:
ואת כל המנהיגין אותה: [רודער]:
אבל לא מכר לא את העבדים: משרתי הספינה:
ולא את המרצופין: [זעקקע] לסחורה:
ולא את האנתיקי: כך נקרא בלשון יון כללות הסחורה [לאדונג] בל"א.
מכר את הקרון: [וואגען]:
לא מכר את הפרדות: כשאינן קשורות עמו [ר"כ]:
לא מכר את הקרון: אפילו קשורות עמו, מדיכול לרכוב עליהן בלי קרון למחוז חפצו.
מכר את הצמד: [יאך] שצומד צואר השוורים יחד:
לא מכר את הבקר: אפילו במקום שמקצתן קורין לצמד בקר או איפכא. מיהו בקשורין יחד שניהן מכורין [שם]:
וחכמים אומרים אין הדמים ראיה: אם טעה בכדי שהדעת טועה, יש בו אונאה או בטול מקח [כפ"ד דב"מ סי' י"ז], ואם בכדי שאין הדעת טועה, אמרי' במתנה נתנן לו. ודוקא במקום שהרוב קורין לצמד צמד ולבקר בקר, אבל כשהרוב קורין נצמד בקר, אמרי' הדמים מודיעין, ואם כולן קורין לצמד בקר, אפילו בלא הודעת הדמים הכל מכור [ר"כ]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
- בבלי עג א | רמב"ם הלכות מכירה כז א | שולחן ערוך חושן משפט רכ אבבלי עג אבבלי עז ב | רמב"ם הלכות מכירה כז ב | שולחן ערוך חושן משפט רכ ב