משנה בבא בתרא ה רמבם
נוסח הרמב"ם
עריכה(א) המוכר את הספינה -
- מכר את התורן, ואת הנס,
- ואת העוגין, ואת כל המנהיגין אותה.
- אבל לא מכר -
- לא את העבדים, ולא את המרצופין, ולא את האנתיקי.
- ובזמן שאמר לו: היא, וכל מה שבתוכה - הרי כולן מכורין.
- מכר את הקרון - לא מכר את הפרדות.
- מכר את הפרדות - לא מכר את הקרון.
- מכר את הצמד - לא מכר את הבקר.
- מכר את הבקר - לא מכר את הצמד.
- רבי יהודה אומר: הדמים מודיעים.
- כיצד?
- אמר לו: מכור לי צמדך - במאתיים זוז,
- הדבר ידוע - שאין הצמד במאתיים זוז.
- וחכמים אומרין: אין הדמים ראיה.
(ב) המוכר את החמור - לא מכר את כליו.
- נחום המדי אומר: מכר את כליו.
- רבי יהודה אומר: פעמים מכורים - ופעמים שאינן מכורים.
- כיצד?
- היה החמור לפניו - וכליו עליו,
- אמר לו: מכור את חמורך זו - כליו מכורים,
- חמורך ההיא - אין כליו מכורים.
(ג) המוכר את החמור - מכר את הסיח.
- מכר את הפרה - לא מכר את בנה.
- מכר אשפה - מכר את זבלה.
- מכר בור - מכר מימיו.
- מכר שובך - מכר יונים.
- מכר כוורת - מכר דבורים.
- הלוקח פירות שובך - מפריח בורך הראשונה.
- פירות כוורת - נוטל שלשה נחילין, ומסרס.
- חלות דבש - מניח שתי חלות.
- זיתים לקוץ - מניח שתי גרופייות.
(ד) הקונה שני אילנות - בתוך של חברו,
- הרי זה - לא קנה קרקע.
- רבי מאיר אומר: קנה קרקע.
- הגדילו - לא ישפה,
- העולה מן הגזע - שלו,
- ומן השורשים - של בעל הבית.
- ואם מתו - אין לו קרקע.
- קנה שלשה - קנה קרקע,
- הגדילו - ישפה,
- העולה מן השורשים - שלו,
- ואם מתו - יש לו קרקע.
(ה) המוכר את הראש בבהמה גסה - לא מכר את הרגלים.
- מכר את הרגלים - לא מכר את הראש.
- מכר את הקנה - לא מכר את הכבד.
- מכר את הכבד - לא מכר את הקנה.
- אבל בבהמה דקה -
- מכר את הראש - מכר את הרגלים.
- מכר את הרגלים - לא מכר את הראש.
- מכר את הקנה - מכר את הכבד.
- מכר את הכבד - לא מכר את הקנה.
(ו) ארבע מדות במוכרין.
- מכר לו חיטים, יפות ונמצאו רעות -
- הלוקח - יכול לחזור בו.
- רעות ונמצאו יפות -
- המוכר - יכול לחזור בו.
- רעות ונמצאו רעות, יפות ונמצאו יפות -
- אין אחד מהם - יכול לחזור בו.
- שחממית ונמצאת לבנה, לבנה ונמצאת שחממית,
- עצים של זיתים ונמצאו של שקמה, של שקמה ונמצאו של זית,
- יין ונמצא חומץ, חומץ ונמצא יין -
- שניהם - יכולים לחזור בהם.
- מכר לו חיטים, יפות ונמצאו רעות -
(ז) המוכר פירות לחברו -
- משך ולא מדד - קנה,
- מדד ולא משך - לא קנה.
- אם היה פיקח - שוכר את מקומן.
- הלוקח פשתן מחברו -
- הרי זה לא קנה - עד שיטלטלנו ממקום למקום.
- ואם היה מחובר לקרקע -
- תלש כל שהוא - קנה.
(ח) המוכר יין ושמן לחברו, והוקרו או שהוזלו -
- עד שלא נתמלאת המידה - למוכר,
- משנתמלאת המידה - ללוקח.
- היה סרסור ביניהם -
- ונשברה החבית - נשברה לסרסור.
- וחייב להטיף שלש טיפין.
- הרכינה ומיצת - הרי של מוכר.
- החנווני - חייב להטיף לו שלש טיפין.
- רבי יהודה אומרף
- ערב שבת עם חשיכה - פטור.
- רבי יהודה אומרף
(ט) השולח בנו אצל החנווני,
- ומדד לו באיסר שמן, ונתן לו את האיסר,
- ושבר את הצלוחית, ואיבד את האיסר -
- החנווני - חייב.
- רבי יהודה - פוטר, שעל מנת כן שלחו.
- ומודים חכמים לרבי יהודה,
- בזמן שהצלוחית ביד התינוק,
- ומדד החנווני לתוכה - החנווני פטור.
(י) הסיטון, מקנח את מדותיו - אחד לשלשים יום.
- בעל הבית - אחד לשנים עשר חודש.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: חילוף הדברים.
- בעל הבית - אחד לשנים עשר חודש.
- החנווני מקנח את מדותיו - פעמיים בשבת,
- וממחה את משקלותיו - פעם אחת בשבת.
- קנה מאזניים - על כל משקל ומשקל.
- וממחה את משקלותיו - פעם אחת בשבת.
(יא) אמר רבן שמעון בן גמליאל:
- במה דברים אמורים - בלח,
- אבל ביבש - אינו צריך.
- וחייב להכריע לו - טפח.
- היה שוקל לו עין בעין -
- נותן לו גירומין - אחד לעשרה בלח, ואחד לעשרים ביבש.
- מקום שנהגו למוד בדקה - לא ימוד בגסה,
- בגסה - לא ימוד בדקה,
- למחוק - לא יגדוש,
- לגדוש - לא ימחוק.
הדף הראשי של משנה בבא בתרא ה
משנה בבא בתרא, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב