משנה בבא בתרא ה רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) המוכר את הספינה -

מכר את התורן, ואת הנס,
ואת העוגין, ואת כל המנהיגין אותה.
אבל לא מכר -
לא את העבדים, ולא את המרצופין, ולא את האנתיקי.
ובזמן שאמר לו: היא, וכל מה שבתוכה - הרי כולן מכורין.
מכר את הקרון - לא מכר את הפרדות.
מכר את הפרדות - לא מכר את הקרון.
מכר את הצמד - לא מכר את הבקר.
מכר את הבקר - לא מכר את הצמד.
רבי יהודה אומר: הדמים מודיעים.
כיצד?
אמר לו: מכור לי צמדך - במאתיים זוז,
הדבר ידוע - שאין הצמד במאתיים זוז.
וחכמים אומרין: אין הדמים ראיה.


(ב) המוכר את החמור - לא מכר את כליו.

נחום המדי אומר: מכר את כליו.
רבי יהודה אומר: פעמים מכורים - ופעמים שאינן מכורים.
כיצד?
היה החמור לפניו - וכליו עליו,
אמר לו: מכור את חמורך זו - כליו מכורים,
חמורך ההיא - אין כליו מכורים.


(ג) המוכר את החמור - מכר את הסיח.

מכר את הפרה - לא מכר את בנה.
מכר אשפה - מכר את זבלה.
מכר בור - מכר מימיו.
מכר שובך - מכר יונים.
מכר כוורת - מכר דבורים.
הלוקח פירות שובך - מפריח בורך הראשונה.
פירות כוורת - נוטל שלשה נחילין, ומסרס.
חלות דבש - מניח שתי חלות.
זיתים לקוץ - מניח שתי גרופייות.


(ד) הקונה שני אילנות - בתוך של חברו,

הרי זה - לא קנה קרקע.
רבי מאיר אומר: קנה קרקע.
הגדילו - לא ישפה,
העולה מן הגזע - שלו,
ומן השורשים - של בעל הבית.
ואם מתו - אין לו קרקע.
קנה שלשה - קנה קרקע,
הגדילו - ישפה,
העולה מן השורשים - שלו,
ואם מתו - יש לו קרקע.


(ה) המוכר את הראש בבהמה גסה - לא מכר את הרגלים.

מכר את הרגלים - לא מכר את הראש.
מכר את הקנה - לא מכר את הכבד.
מכר את הכבד - לא מכר את הקנה.
אבל בבהמה דקה -
מכר את הראש - מכר את הרגלים.
מכר את הרגלים - לא מכר את הראש.
מכר את הקנה - מכר את הכבד.
מכר את הכבד - לא מכר את הקנה.


(ו) ארבע מדות במוכרין.

מכר לו חיטים, יפות ונמצאו רעות -
הלוקח - יכול לחזור בו.
רעות ונמצאו יפות -
המוכר - יכול לחזור בו.
רעות ונמצאו רעות, יפות ונמצאו יפות -
אין אחד מהם - יכול לחזור בו.
שחממית ונמצאת לבנה, לבנה ונמצאת שחממית,
עצים של זיתים ונמצאו של שקמה, של שקמה ונמצאו של זית,
יין ונמצא חומץ, חומץ ונמצא יין -
שניהם - יכולים לחזור בהם.


(ז) המוכר פירות לחברו -

משך ולא מדד - קנה,
מדד ולא משך - לא קנה.
אם היה פיקח - שוכר את מקומן.
הלוקח פשתן מחברו -
הרי זה לא קנה - עד שיטלטלנו ממקום למקום.
ואם היה מחובר לקרקע -
תלש כל שהוא - קנה.


(ח) המוכר יין ושמן לחברו, והוקרו או שהוזלו -

עד שלא נתמלאת המידה - למוכר,
משנתמלאת המידה - ללוקח.
היה סרסור ביניהם -
ונשברה החבית - נשברה לסרסור.
וחייב להטיף שלש טיפין.
הרכינה ומיצת - הרי של מוכר.
החנווני - חייב להטיף לו שלש טיפין.
רבי יהודה אומרף
ערב שבת עם חשיכה - פטור.


(ט) השולח בנו אצל החנווני,

ומדד לו באיסר שמן, ונתן לו את האיסר,
ושבר את הצלוחית, ואיבד את האיסר -
החנווני - חייב.
רבי יהודה - פוטר, שעל מנת כן שלחו.
ומודים חכמים לרבי יהודה,
בזמן שהצלוחית ביד התינוק,
ומדד החנווני לתוכה - החנווני פטור.


(י) הסיטון, מקנח את מדותיו - אחד לשלשים יום.

בעל הבית - אחד לשנים עשר חודש.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: חילוף הדברים.
החנווני מקנח את מדותיו - פעמיים בשבת,
וממחה את משקלותיו - פעם אחת בשבת.
קנה מאזניים - על כל משקל ומשקל.


(יא) אמר רבן שמעון בן גמליאל:

במה דברים אמורים - בלח,
אבל ביבש - אינו צריך.
וחייב להכריע לו - טפח.
היה שוקל לו עין בעין -
נותן לו גירומין - אחד לעשרה בלח, ואחד לעשרים ביבש.
מקום שנהגו למוד בדקה - לא ימוד בגסה,
בגסה - לא ימוד בדקה,
למחוק - לא יגדוש,
לגדוש - לא ימחוק.


הדף הראשי של משנה בבא בתרא ה