משנה בבא בתרא ה ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ה · משנה ב | >>
המוכר את החמור, לא מכר כליו.
נחום המדי אומר, מכר כליויא.
רבי יהודה אומר, פעמים מכורין ופעמים אינן מכורין.
כיצד? היה חמור לפניו וכליו עליו, ואמר לו: מכור לי חמורך זה, הרי כליו מכורין.
חמורך הוא, אין כליו מכורין.
הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר,
- לֹא מָכַר כֵּלָיו;
- נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר:
- מָכַר כֵּלָיו.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- פְּעָמִים מְכוּרִין, וּפְעָמִים אֵינָן מְכוּרִין.
- כֵּיצַד?
- הָיָה חֲמוֹר לְפָנָיו וְכֵלָיו עָלָיו,
- וְאָמַר לוֹ: מְכוֹר לִי חֲמוֹרְךָ זֶה,
- הֲרֵי כֵּלָיו מְכוּרִין;
- חֲמוֹרְךָ הוּא,
- אֵין כֵּלָיו מְכוּרִין:
המוכר את החמור - לא מכר את כליו.
- נחום המדי אומר: מכר את כליו.
- רבי יהודה אומר: פעמים מכורים - ופעמים שאינן מכורים.
- כיצד?
- היה החמור לפניו - וכליו עליו,
- אמר לו: מכור את חמורך זו - כליו מכורים,
- חמורך ההיא - אין כליו מכורים.
אמנם הכלים העשויים לרכיבה כגון האוכף והמרדעת דברי הכל מכורין, בין שהן עליו בשעת המכר בין שאינם עליו.
אבל כלי הטעינה יש בהם מחלוקת. חכמים אומרים, אינם מכורין במכירתו, אפילו הם עליו בשעת מכירה.
והלכה כחכמים:
לא מכר את כליו - בכלים העשויים לרכיבה כגון אוכף ומרדעת, כולי עלמא לא פליגי דקנה אפילו אינם עליו בשעת מכירה. כי פליגי, בכלים של משאוי, כגון שק ודיסקיא, ת"ק סבר לא מכר הכלים של משאוי שעליו, ונחום המדי סבר מכר י הכלים של משאוי שעליו. והלכה כתנא קמא ולא קנה הכלים של משאוי ואפילו היו עליו בשעת מכירה:
חמור זה - משמע במות שהוא עם כליו:
חמורך הוא - הוי כשואל לו חמורך הוא, מכור אותו לי. והוי כמוכר חמור סתם, ואין כליו מכורים יב ואפילו הן עליו בשעת מכירה. ואין הלכה כרבי יהודה:
לא מכר את כליו. כתב הר"ב בכלים העשויים לרכיבה וכו' כ"ע לא פליגי דקנה ואפילו אינם עליו. ) דתכשיטי חמור הוו וקני להו היכא דאיתנהו. תוספות: ומ"ש הר"ב כי פליגי בכלים של משאוי כו'. גמרא. וקסבר תנא קמא חמור לרכיבה קאי ולא למשאוי [קאי]. ואיבעיא להו אי בעודן עליו מחלוקת או דילמא ס"ל כשאין עודן עליו מחלוקת ולא אפשיטא. הרי"ף והרא"ש. והיינו שהר"ב לא פירש בתחלה היאך מיירי. ולסוף פסק דלא קנה ואפילו היו עליו וכו' אבל הוא מטעם ספק דהמוציא מחבירו עליו הראיה הוא. והרמב"ם סתם ג"כ בפירושו. ובחבורו בפרק כ"ז מהלכות מכירה. ולא פירש דהמוציא מחבירו עליו הראיה. ונ"מ שאם באו ליד לוקח. דהוה המוכר מוציא ועליו הראיה. וצ"ע:
נחום המדי אומר מכר כליו. סבר סתם חמור למשאוי קאי פירש הרשב"ם וקנה כולן. גם האוכף והמרדעת דלטעון משאוי על גבה עשויין. אוכף ומרדעת. בין לרכיבה. בין למשאוי:
המורך הוא. פירש הר"ב הוי כשואל וכו' והוי כמוכר חמור סתם ואין כליו מכורין וכו'. לשון הרשב"ם דסבירא ליה לרבי יהודה דהמוכר חמור סתם וכו':
(י) (על הברטנורא) דקסבר חמור לרכיבה קאי ולא למשאוי ואיבעי להו אי בעודן עליו מחלוקת כו'. ולא אפשיטא. הרי"ף והרא"ש. והיינו שהרב לא פירש בתחלה האיך מיירי ולסוף מסיק ואפילו היו עליו. אבל היא מטעם המע"ה. ועתוי"ט:
(יא) (על המשנה) נחום כו'. סבר סתם חמור למשאוי קאי. פירש הר"ש, וקנה כולן גם האוכף והמרדעת, דלטעון משאוי על גבה עשויין, אוכף ומרדעת בין לרכיבה בין למשאוי:
(יב) (על הברטנורא) לשון הר"ש דס"ל לר"י דהמוכר חמור סתם כו':
נחום המדי אומר מכר כליו: בגמרא בעי למפשט דבאין עודן עליו מחלוקת אבל בעודן עליו מודי לי' רבנן לנחום דמכר כליו מדקתני דישא מכר את הקרון לא מכר את הפרדות ותני רב תחליפא בר מערבא קמי' דר' אבהו מכר את הקרון מכר את הפרדות וא"ל והא אנן לא מכר תנן וא"ל איסמיי' וא"ל לא תתרגם מתניתא דידך באדוקים מכלל דמתניתין בשאין אדוקים בו ומדרישא בשאין עודן עליו סיפא נמי בשאין עודן עליו ודחי אדרבא אימא רישא אבל לא מכר לא את העבדים ולא את המרצופים ולא את האנתיקי ואמרינן מאי אנתיקי אמר רב פפא עסקא דבגווה אבל עסקא דלבר מינה לא איצטריך למימר דאינו מכור ומדרישא בעודן עליו סיפא נמי בעודן עליו אלא ודאי מהכא לא תיפשוט מידי דתנא מילי מילי קתני חדא בעודן עליו וחדא בשאין עודן עליו שהכל הולך אחר מנהגו של עולם יש דבר שהוא בכלל חברו בעודן עליו ויש דבר שאינו בכללו אפילו בעודן עליו: עוד גרסינן בגמרא אמר אביי ר' אליעזר ורשב"ג ור"מ ור' נתן וסומכוס ונחום המדי כולהו ס"ל כי מזבין איניש מידי איהו וכל תשמישתי' מזבין נחום המדי הא דאמרן ר' נתן וסומכוס דתניא המוכר את הספינה מכר את האסכלה דהיינו כבש מעץ עבה ששליבות חקוקות בתוכו לעלות בו ואת בור המים שבתוכה ר' נתן אומר המוכר את הספינה מכר את הביצית סומכוס אומר מכר את הדוגית וביצית ודוגית דבר אחד הן אלא דר' נתן בבלאה קרי לה ביצית וסומכוס דארץ ישראל קרי לה דוגית ור' מאיר לתניא ר"מ אומר המוכר את הכרם מכר תשמישי כרם ורשב"ג דסנטר דבפירקין דלעיל ור' אליעזר דקורה דבפירקין דלעיל ג"כ: וכתבו רשב"ם ותוס' ז"ל לאו משום דכולהו ס"ל כי הדדי דהאי לית לי' סברא דהאי דלמר האי מילתא בטל לגבי דהך ולמר אידך מילתא בטל לגבי אידך ומיהו בחדא שיטה הולכין שמוסיפין מכירת תשמישין טפי מרבנן דידהו חוץ מר"מ לבדו דס"ל דכולהו מכורין שהרי כלל תשמישי כרם ומש"ה לא קאמר אביי אמרו דבר אחד ע"כ והוא לשון רשב"ם ז"ל:
חמורך זו כליו מכורין חמורך ההיא אין כליו מכורין: כך הגיה הרי"א ז"ל:
יכין
לא מכר כליו: סק ודסקיא, אפילו היו עליו בשעת מכירה, אבל אוכף הוא [זאטטעל] בל"א, ומרדעת [דעקקע] שעליו לחממו. [אולם מרדע הוא [פייטשע] או [קאנשוק] בל"א, ועיין פרק ה' דשבת מ"ב ובערוך ערך מרדע], אפילו אינן עליו, מכורין עמו [ר"כ ז']:
חמורך הוא: דשאלו לו, הכי חמורך הוא. מכרהו לי, אז אמרינן דלא נתכוון רק לחמור לבדו. ולר' יהודה הנ"ל הדמים מודיעים, וקיי"ל כת"ק:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת